Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility Skip to content

Can We Bring Korbanot Today? Gefet 19

ב”ה

Can We Bring Korbanot Today?

In the first perek of mishnayot of Masechet Megillah appears a series of mishnayot, where each mishna compares two halachic concepts. These mishnayot are referred to as “אין בין” because of the line which opens each of these mishnayot. The first mishna of this series is connected to Purim as it compares Adar Alef to Adar Bet, and says that the only difference between them is reading the megillah and matanot la’evyonim. The last mishna in the perek compares the kedusha of Shiloh and the kedusha of Yerushalayim:

משנה. אין בין שילה לירושלים אלא שבשילה אוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה, ובירושלים לפנים מן החומה. וכאן וכאן קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים. קדושת שילה יש אחריה היתר. וקדושת ירושלים אין אחריה היתר. (מגילה ט ע”ב – י ע”א)

The mishna compares the kedusha of Shiloh to the kedusha of Yerushalayim and says that the difference between them is not expressed in the time that the mikdashim in each of these places stood, but rather the difference is exposed specifically in what happened as a result of their destruction. The destruction of Shiloh cancelled a prohibition, while the destruction of Yerushalayim did not. What was the prohibition that was cancelled with the destruction of Shiloh? Rashi explains that sacrificing on bamot became allowed:

יש אחריה היתר – כשחרבה שילה הותרו הבמות כדאמרינן במסכת זבחים (קיט, א) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה – זו שילה, שנחו מלכבוש, ואל הנחלה – זו ירושלים, למה חלקן הכתוב – כדי ליתן היתר בין זו לזו.

The destruction that we feel today, when, as a result of the destruction of Yerushalayim, we cannot bring korbanot at all, was not so intense after the destruction of Shiloh. The destruction of Shiloh affected the centralization of worship through korbanot, but did not affect the existence of korbanot entirely. The destruction of Yerushalayim, however, hurt our ability to bring korbanot altogether. The words of the mishna don’t come as a surprise to us, as our awareness of the destruction is very intense, due to the complete erasure of an extremely important element of our avodat Hashem: korbanot. However, the gemara, in the footsteps of the mishna challenges this awareness. The first challenge is the opinion of Rabbi Yitzchak: Rabbi Yitzchak in the sugiya is of the opinion that even after the destruction of the Beit Hamikdash in Yerushalayim, worship through korbanot continues to exist:

אמר רבי יצחק: שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה. קסבר: בית חוניו לאו בית עבודה זרה היא, וקא סבר: קדושה ראשונה – קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא. דכתיב כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, מנוחה – זו שילה, נחלה – זו ירושלים. מקיש נחלה למנוחה; מה מנוחה יש אחריה היתר – אף נחלה יש אחריה היתר. (מגיילה י ע”א)

Rabbi Yitzchak’s novel approach, which states that it is possible to bring korbanot even after the destruction, comes from his comparison between the kedushot of Shiloh and Yerushalayim, as opposed to the mishna which contrasts them. In light of this, Rabbi Yitzchak determines that we should relate to Beit Chonyo in a positive way. What is Beit Chonyo?

מזבח חוניו, בנו של שמעון הצדיק בנה במה במצרים לשם שמים, כדאמרינן במסכת מנחות (קט ע”ב)

Rashi explains that Beit Chonyo was built by the son of Shimon Hatzaddik, and sends us to a sugiya in Mesechet Menachot. We will turn to that sugiya and will see the mishna that we learned in Masechet Ta’anit, regarding cohanim with blemishes (the second last Gefet in Masechet Ta’anit). The mishna states:

הכהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש שבירושלים, ואין צריך לומר לדבר אחר

The mishna lists two situations where cohanim can’t work in the Beit Hamikdash: one who served in Beit Chonyo, and one who “served something else” – meaning avoda zara. In this context, the gemara brings a tannaitic dispute regarding whether Beit Chonyo was a house of avoda zara or if it was a bama – meaning a place where they brought korbanot for Hashem. By way of this, it describes the background to the building of Beit Chonyo:

ואין צריך לומר דבר אחר [וכו’]. מדקאמר אין צריך לומר דבר אחר, מכלל דבית חוניו לאו עבודת כוכבים הוא. תניא כמאן דאמר: בית חוניו לאו עבודת כוכבים הוא; דתניא: אותה שנה שמת שמעון הצדיק, אמר להן: שנה זו הוא מת, אמרו לו: מנין אתה יודע? אמר להן: כל יום הכפורים נזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ונתעטף לבנים ונכנס עמי ויצא עמי, שנה זו נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ונתעטף שחורים ונכנס עמי ולא יצא עמי. לאחר הרגל חלה שבעת ימים ומת, ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם.

בשעת פטירתו, אמר להם: חוניו בני ישמש תחתי. נתקנא בו שמעי אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים ומחצה, אמר לו: בא ואלמדך סדר עבודה, הלבישו באונקלי וחגרו בצילצול, העמידו אצל המזבח. אמר להם לאחיו הכהנים: ראו מה נדר זה וקיים לאהובתו, אותו היום שאשתמש בכהונה גדולה אלבוש באונקלי שליכי ואחגור בצילצול שליכי. בקשו אחיו הכהנים להרגו, רץ מפניהם ורצו אחריו, הלך לאלכסנדריא של מצרים ובנה שם מזבח והעלה עליו לשום עבודת כוכבים, וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: מה זה שלא ירד לה כך, היורד לה על אחת כמה וכמה, דברי רבי מאיר.

אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא לא קיבל עליו חוניו, שהיה שמעי אחיו גדול ממנו שתי שנים ומחצה, ואף על פי כן נתקנא בו חוניו בשמעי אחיו, אמר לו: בא ואלמדך סדר עבודה, והלבישו באונקלי וחגרו בצילצול והעמידו אצל המזבח. אמר להם לאחיו הכהנים: ראו מה נדר זה וקיים לאהובתו, אותו היום שישתמש בכהונה גדולה אלבוש באונקלי שליכי ואחגור בצילצול שליכי. בקשו אחיו הכהנים להרגו, סח להם כל המאורע, בקשו להרוג את חוניו, רץ מפניהם ורצו אחריו, רץ לבית המלך ורצו אחריו, כל הרואה אותו אומר: זה הוא זה הוא, הלך לאלכסנדריא של מצרים ובנה שם מזבח והעלה עליו לשם שמים, שנאמר: (והיה) ביום ההוא יהיה מזבח לה’ בתוך ארץ מצרים ומצבה אצל גבולה לה’, וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: ומה זה שברח ממנה כך, המבקש לירד לה על אחת כמה וכמה. (מנחות קט ב)

We will return to our sugiya. Rabbi Yitzchak holds that after the destruction of the Beit Hamikdash, there is no prohibition to sacrifice on bamot, as he compares the prohibition of bamot with regards to the mishkan at Shiloh to the prohibition of bamot in Yerushalayim, and claims that just as after the destruction of Shiloh, one is still allowed to bring korbanot on bamot, so too after the destruction of Yerushalayim. Rabbi Yitzchak thinks that there was no prohibition at all in Beit Chonyo after the destruction of Yerushalayim, because he holds like the opinion of Rabbi Yehuda that Beit Chonyo was not a house of avoda zara, but rather a bama.

Tosfot on this stage of the sugiya bring up another question on this opinion of Rabbi Yitzchak:

שמעתי שמקריבין בבית חוניו – קשיא היאך מקריבין שם בטומאה דהא גזרו טומאה על ארץ העמים ויש לומר דשמא לגבי הא לא גזרו חכמים טומאה כיון שמן התורה יכול להקריב.

Tosfot ask about the tum’ah of chutz la’aretz, however, the same question can be asked regarding tum’a of a dead person. Rabbi Ishtori Haparchi, in his book Kaftor Va’perach Perek Vav, answers this question:

אחר שהענין כן, הנכנס היום שאנו טמאים במקום הבית חייב כרת, והסכים בזה מה”ר ברוך ז”ל. גם כי אמר אלי בירושלם כשהבאתי אליו זה הספר לעבור עליו ולהגיהו, שרבינו יחיאל דפריש ז”ל[2] אמר לבא לירושלם, והוא בשנת שבע עשרה לאלף הששי, ושיקריב קרבנות בזמן הזה. ואני מטרדתי להשלים עמו המלאכה לא שאלתיו מה נעשה מטומאתנו, ואנא הכהן המיוחס. אנכי בדרך לפני שילה שב למקומי, נזכרתי הלכה שאין לחוש על הטומאה כדאמרינן בתמורה פרק יש בקרבנות (יד, א) שקרבנות צבור דוחין את השבת ואת הטומאה, וזה כגון שיהיו רוב הכהנים טמאין מקריבין הקרבנות בטומאה. וכן מסכת פסחים פרק כיצד צולין (עט, א) נטמא קהל או רובו, או שהיו כהנים טמאין והקהל טהור, יעשה בטומאה…..הרי לטומאה חמורה לא נקפיד, ולשאר טמאות יש להם תקנה.

In the continuation of the sugiya, a mishna is brought from Masechet Zevachim where we see that the opinion of Rabbi Yitzchak opposes the opinions of the Tannaim: the Tannaim who say that the first kedusha of Eretz Yisrael still applies in the future, also hold that even after the destruction of the Beit Hamikdash, it is possible to bring korbanot in Yerushalayim, without rebuilding the Beit Hamikdash.

אמר רבי אליעזר: שמעתי כשהיו בונין בהיכל עושין קלעים להיכל, וקלעים לעזרה. אלא שבהיכל בונין מבחוץ, ובעזרה בונין מבפנים. ואמר רבי יהושע: שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית, אוכלין קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים, קדשים קלים ומעשר שני אף על פי שאין חומה. מפני שקדושה ראשונה – קידשה לשעתה, וקידשה לעתיד לבוא. (מגילה י ע”א)

From this mishna, we see that Rabbi Yehoshua understood that it is possible to bring korbanot even when the Beit Hamikdash isn’t standing, and the gemara in the continuation of the sugiya proves that Rabbi Eliezer does not argue with this opinion, rather he merely requires the building of panels in order to allow for modest eating of the korbanot. The Rambam in Mishna Torah determines the halacha according to the opinion of Rabbi Yehoshua:

לפיכך מקריבין הקרבנות כולן אף על פי שאין שם בית בנוי, ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה אף על פי שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה ואוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל ירושלים אף על פי שאין שם חומות שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא. (רמב”ם הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה טו)

We must qualify that in order to bring korbanot in our time, the Rambam requires something else: the presence of the tzitz of the cohen gadol, as he writes:

היו מקצת בית אב טמאים ומקצתם טהורים אף על פי שרובן טמאי מת לא יקריבו אלא הטהורים, היה כל בית האב טמאי מת יביאו בית אב אחר, היתה כל המשמרה טמאי מת מחזירין על משמרה אחרת, אם היו רוב הכהנים הנכנסין שם בירושלים בזמן הקבוע טמאין יעשו בטומאה. ומפני מה מחזירין על הטהור מבית אב אחר, מפני שהטומאה לא הותרה בציבור אלא באיסורה עומדת ודחויה היא עתה מפני הדחק, ואין דוחין כל דבר הנדחה אלא במקום שאי אפשר ומפני זה צריכה ציץ לרצות עליה. (רמב”ם פרק ד מהלכות ביאת מקדש הלכה יד וטו)

The requirement of the presence of the tzitz in order to bring korbanot is found in a dispute among the Rishonim, as Rav Ishtori Haparchi did not mention this requirement, and Rabbi Yechiel of Paris, who planned to bring korbanot in Yerushalayim did not have access to the tzitz, yet still tried to renew the bringing of korbanot in Yerushalayim. The basis of this dispute among the Rishonim is the dispute in the gemara, in Masechet Pesachim daf 77 and Yoma daf 7 regarding whether tum’ah is overridden in cases involving the community, or disappears. If tum’a disappears, then there is no need for the tzitz to atone for it, but if tum’a is overridden, there is a need for the tzitz to atone.

Summary:

Our sugiya is full of surprises regarding bringing korbanot in our time. We opened with the opinion of Rabbi Yitzchak, that it is possible to bring korbanot in Beit Chonyo after the destruction of the Beit Hamikdash. We learned a little bit more about Beit Chonyo, with the help of Rashi, and we saw the difficulty raised by Tosfot – why is Rabbi Yitzchak not worried about the tum’a of chutz la’aretz, since Beit Chonyo was in Egypt? Their solution is that the decree of tum’a of chutz la’aretz does not apply to places where according to the Torah, it is permitted to bring korbanot. The difficulty of the Tosfot caused us to ask why they did not raise a difficulty regarding the tum’a of a dead person. This difficulty was strengthened in light of the continuation of the sugiya, which brings opinions that it is possible to bring korbanot in Yerushalayim after the destruction, meaning that the location is what determines this possibility and not the building of the Beit Hamikdash. We saw a dispute among the Rishonim regarding this. Rav Ishtori Haparchi had difficulty understanding how Rabbi Yechiel of Paris, of the Tosfot thought to go and bring korbanot in Yerushalayim, and explained that this was possible because tum’a disappears in the community. The Rambam, who determines that tum’a is deferred in the community, requires the existence of the tzitz of the cohen gadol in a addition to the location to be right, in order to atone for the sin of bringing korbanot while tamei.

 

Rabbanit Yael Shimoni

Rabbanit Shimoni has learned at Migdal Oz, Matan, and the Susi Bradfield Women’s Institute for Halakhic Leadership at Midreshet Lindenbaum. She holds a BFA from Bezalel Academy of Arts and Design and a BEd in Torah Shebe’al Peh and Jewish Thought from Herzog College. She is currently studying towards an MA in Jewish Thought Education at Herzog College. Rabbanit Shimoni taught gemara and halakha at Pelech High School and served as a ramit for shana bet at Migdal Oz. She directs Meshivat Nefesh, the online responsa program of the rabbaniyot of Beit Hillel. She is also a plastic artist and member of “A Studio of Her Own.
Scroll To Top