Chazarat Hashatz is a tefillah that takes on a special meaning during the Yamim Noraim. However, on regular weekdays, the attitude towards it is less sympathetic.
This question is asked of the Rambam, and his answer echoes the tension found in our sugiya, which deals with the purpose of Chazarat Hashatz.
The Mishna on daf 33b brings an argument between Rabban Gamliel and the rabbis:
כשם ששליח צבור חייב – כך כל יחיד ויחיד חייב. רבן גמליאל אומר: שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן.
The gemara on daf 34b clarifies this argument and raises this great tension, and the far-fetched ideas of each position:
תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף לד עמוד ב
כשם ששליח צבור חייב כך כל יחיד ויחיד וכו’. תניא, אמרו לו לרבן גמליאל: לדבריך, למה צבור מתפללין? אמר להם: כדי להסדיר שליח צבור תפלתו. אמר להם רבן גמליאל: לדבריכם, למה שליח צבור יורד לפני התיבה? אמרו לו: כדי להוציא את שאינו בקי. אמר להם: כשם שמוציא את שאינו בקי – כך מוציא את הבקי.
The gemara shows how according to Rabban Gamliel, a person’s individual tefillah is secondary – the main tefillah is the tefillah of the shaliach tzibbur, and the whole purpose of the individual’s tefilah is to allow the shaliach tzibbur to prepare for his tefillah. In the rabbis’ opinion, Chazarat Hashatz is only needed for those who are not familiar enough with the tefillah, but one who knows it does not need this at all. In the continuation of the sugiya on daf 35a, it states that the rabbis agree with Rabban Gamliel with regards to the brachot of Rosh Hashana and Yom Kippur:
כי סליק רבי אבא מימי פירשה: מודים חכמים לרבן גמליאל בברכות של ראש השנה ושל יום הכפורים.
In the continuation of daf 35a, the gemara goes back to clarify the position of Rabban Gamliel on regular days, and this is how the masechet ends:
אמר רב אחא בר עוירא אמר רבי שמעון חסידא: פוטר היה רבן גמליאל אפילו עם שבשדות. ולא מיבעיא הני דקיימי הכא? אדרבא, הני – אניסי, הני – לא אניסי, דתני אבא בריה דרב בנימין בר חייא: עם שאחורי כהנים – אינן בכלל ברכה! אלא: כי אתא רבין אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי שמעון חסידא: לא פטר רבן גמליאל אלא עם שבשדות, מאי טעמא – משום דאניסי במלאכה, אבל בעיר – לא. הדרן עלך יום טוב וסליקא לה מסכת ראש השנה.
Rav Acha bar Avira expands the opinion of Rabban Gamliel and says that not only does Rabban Gamliel allow the individual to fulfil his obligation through the tefillah of the shaliach tzibbur in shul, but, even someone who is not in shul – the people who are in the fields, can fulfil their obligation through the tefillah of the shaliach tzibbur! The gemara explains that this exemption of Rabban Gamliel is specifically for the people who are in the fields, but not for those who are in the cities and just did not go to shul. A person who could have gone to shul but didn’t go will not fulfil his obligation through the tefillah of the shaliach tzibbur, however, one who, due to circumstances beyond his control (work in the fields) couldn’t go, will fulfil his obligation this way. Rav Acha’s diyyuk comes from the laws of Birkat Cohanim, where it is explicitly stated that the people who are in the fields fulfil their obligation, however, if someone is inside the shul but does not turn towards the Cohanim, he does not receive the bracha. Rashi fills in this information for us:
רש”י מסכת ראש השנה דף לה עמוד א
אינן בכלל ברכה – ואף על פי שעם שבשדות בכלל ברכה, הני דמצו למיתי קמי כהנים, ויפנו כהנים אליהם ויברכום, והם לא באו – אינן בכלל ברכה.:
The halacha was paskined according to the rabbis’ opinion regarding regular days, and like Rabban Gamliel, with whom the rabbis agree with regards to the Yamim Noraim. The uncomfortable feeling towards Chazarat Hashatz is understandable in light of this gemara, and is what led to the attempt to abolish Chazarat Hashatz in the time of the Rambam. This is recorded by the Beit Yosef:
בית יוסף אורח חיים סימן קכד אות ג ד”ה וכתב ה”ר
ג וכתב ה”ר דוד אבודרהם (עמ’ קיח) שנשאל הרמב”ם (פאר הדור סי’ קמח) קהל שהתפללו וכולם בקיאים בתפילה אם ירד שליח ציבור לפני התיבה ויחזור התפילה בקול רם והשיב הואיל ותקנו חכמים שירד שליח ציבור לפני התיבה להוציא את מי שאינו בקי לא תהיה חזרת השליח ציבור ברכה לבטלה כלל מפני עיקר התקנה ואף ע”פ שלא יהיה בקהל מי שאינו בקי כמו שתקנו הקידוש בבית הכנסת (פסחים קא.) והיה עיקר זה מפני האורחים ונתחייבו לאמרו בכל בתי כנסיות ואף על פי שאין שם אורחים וכמו שתקנו ברכה אחת מעין שבע בשביל המאחרים לבוא בבית הכנסת (שבת כד:) ונתחייבו לאמרה תמיד ואף על פי שהיו שם כל הקהל וכן כל דבר הנתקן בשביל דבר אחר אין ענינו שלא נעשית התקנה ההיא עד שיהיה שם אותו הדבר שנתקנה בשבילו רק ענינו שנעשה התקנה ההיא על כל פנים גזירה שמא יהיה שם אותו הדבר שנתקנה בשבילו וצריך שיובן זה הענין שאם לא כן היו החכמים נותנים דבריהם לשיעורים והיה צריך בכל תפילה לחפש כל איש ואיש שבבית הכנסת אם הוא בקי אם לא ע”כ:
The Rambam paskins decisively that despite the familiarity of the people in the shul with the tefillah, Chazarat Hashatz must be preserved, as this is a takkana which is always relevant since there can always be one person who is not familiar with the tefillah. The Rambam says that in order to abolish it in that specific place, we would have to go person to person and check their familiarity with the tefillah.
In addition to these words of the Rambam, from the Tosfot which we are about to read, it seems that there is another halachic reason to preserve Chazarat Hashatz, even when we are part of a community that is well-educated and knows the tefillah.
Tosfot on daf 34b discuss the opinion of Rabban Gamliel, which, as we have seen, was not paskined as halacha, and surprisingly, bring the following psak which is based on Rabban Gamliel’s opinion about weekdays:
כך מוציא את הבקי – מכאן פסק בה”ג דיחיד שטעה ולא הזכיר של ראש חדש יכוין לבו לתפלתו של שליח צבור מתחלה עד סוף ויוצא אף על פי שהוא בקי ואין ראיה מכאן דהא מסקינן רשב”ג אומר אינו מוציא אלא עם שבשדות דאניסי במלאכה ואינן יכולין להסדיר תפלתם אבל דעיר לא.
Tosfot begin by bringing the opinion of the Behag and asking about it. The Behag paskins that a person who makes the sort of mistake where he would have to repeat the
tefillah, (such as forgetting יעלה ויבוא in Shacharit or Mincha of Rosh Chodesh), can actually fulfil his obligation by listening to the shaliach tzibbur, instead of actually repeating the tefillah. Tosfot are surprised by this psak – even if we paskin like the Behag, according to the opinion of Rabban Gamliel, a person standing in the shul but who doesn’t daven properly can’t fulfil his obligation through the shaliach tzibbur, rather only one in circumstances beyond his control! Tosfot suggest an answer based on the sugiya that ends the masechet, and Rashi’s words on it:
ומיהו בקונטרס משמע לקמן שרוצה לפרש בשלא כוון לבו לבהכ”נ ולא שמע תפלה וכן משמע דומיא דההיא דברכת כהנים ולפירוש זה מצינו למימר דבצבור היכא דשמעו יוצאין .
Tosfot distinguish between a person who does not daven on purpose – someone who is in the city but doesn’t go inside to daven, or someone who is in shul but doesn’t turn towards the Cohanim, and a person who is out in the fields and is considered to be in a situation beyond his control. A person who tried to daven but made a mistake is like the people in the fields, as he did not do this on purpose. He is not exactly in a situation beyond his control, but is not considered to be a sinner, like one who did not have kavana purposefully and did not want to hear the tefillah. Tosfot bring a proof for this idea from a sugiya in Masechet Brachot:
וכן משמע בפרק תפלת השחר (ברכות דף כט.) דאמר רב אסי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו וכו’ מיתיבי טעה ולא הזכיר כו’ שאלה בברכת השנים מחזירין אותו כו’ ומשני הא ביחיד הא בצבור אי הכי מפני ששומעה משליח צבור מיבעי ליה ומסיק אידי ואידי ביחיד הא דאידכר קודם שומע תפלה הא דלא אדכר קודם שומע תפלה משמע דבצבור יוצא על ידי ש”צ ואפי’ לפי מה שפירש עם שבשדות ששומעין משליח צבור יוצאין אבל דעיר לא יש לחלק בין היכא דהתפלל וטעה להיכא דלא התפלל כלל [וע”ע תוס’ ברכות כט: ד”ה טעה].:
By making the connection to the sugiya in Brachot, Tosfot expand the cases in which one can make use of the shaliach tzibbur. Even mistakes when mentioning rain and asking for rain can be rectified through listening to the shaliach tzibbur. In the sugiya in Brachot, Tosfot bring the opinion of Rabbi Meir, one of the Tosafot, who says that the level of the mistake will determine the ability to have the obligation be fulfilled by the shaliach tzibbur.
תוספות מסכת ברכות דף כט עמוד ב
טעה ולא הזכיר של ראש חדש בעבודה חוזר לעבודה – ובהלכות גדולות פי’ דוקא ביחיד אבל בצבור אינו
חוזר מפני ששומעה מש”צ מיהו צריך לדקדק מפי החזן כל אות ואות של תפלה אף על פי שהוא בקי דהא אמרינן בראש השנה (פ”ד דף לד:) כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא הבקי ואף על גב דאמרינן התם לא פטר רבן גמליאל אלא העם שבשדות משום דאניסי וטרידי אבל טעה לא יש לומר היינו שלא התפלל כלל אבל היכא שהתפלל כבר לא חשבינן ליה כאילו לא התפלל כלל וה”ה לכל דבר שמחזירין אותו אי הדר שמע ליה משלוחא דצבורא מראש ועד סוף נפיק והרב ר”מ פסק דוקא שכח להזכיר של ר”ח אבל שכח ברכה שלמה מחזירין אותו ואינו יוצא בשמיעתו משליח צבור (וע”ע תוס’ ר”ה דף לד: ד”ה כך).
Rabbi Meir claims that if one makes a mistake which causes an entire bracha to be lost, this is a problematic person in terms of his kavana, and he is not considered unintentional enough to be considered like the people in the fields who can fulfil their obligation through the shaliach tzibbur. However, a mistake in the middle of the bracha, like יעלה ויבוא and asking for rain, allows one to be considered a person in circumstances beyond his control, and not like someone who did not have the right kavana. This is how Tosfot explain the position of the Behag which is based on the opinion of Rabban Gamliel. However, there is a big question which Tosfot did not address at all, which is brought in the Beit Yosef:
בית יוסף אורח חיים סימן קכד אות י ד”ה מי ששכח
ותמהני על התוספות והרא”ש שהביאו ראיה ממסכת ראש השנה דהא לא אמר בסוף ראש השנה דכשם שהוא מוציא את שאינו בקי כך הוא מוציא את הבקי אלא רבן גמליאל ופליגי רבנן עליה ואמרי דאינו פוטר
אלא את שאינו בקי אבל לא לבקי ואיפסיקא הלכתא כרבנן בשאר ימות השנה וכרבן גמליאל בראש השנה ויום הכפורים וכיון דבשאר ימות השנה קיימינן הכי היכי מייתו ראיה מדברי רבן גמליאל דלית הלכתא כוותיה?
How could the Behag paskin like this as his psak is based on the opinion of Rabban Gamliel whom we do not go by in this halacha? A person who makes a mistake in his tefillah is certainly considered someone who is familiar with the tefillah, otherwise he would not have been able to daven quietly on his own! Therefore, it is only according to the opinion of Rabban Gamliel that this person can fulfil his obligation through the shaliach tzibbur, as we are talking about regular weekdays and Rosh Chodesh! The Beit Yosef makes the following suggestion:
ואפשר דהכי קאמרי כיון דרבן גמליאל סבר דשליח ציבור פוטר את הבקי איכא למימר דלא פליגי רבנן עליה אלא בשלא התפלל כלל אבל אם התפלל וטעה מודו לרבן גמליאל דשליח ציבור פוטרו:
The Beit Yosef suggests that this is another point of agreement between Rabban Gamliel and the rabbis. This is also how the Beit Yosef paskins the halacha in the Shulchan Aruch:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן קכד סעיף י
מי ששכח ולא אמר יעלה ויבא בר”ח או בחולו של מועד או בכל דבר שצריך לחזור בשבילו, יכוין דעתו טז] וישמע מש”צ כל י”ח ברכות מראש ועד סוף כאדם שמתפלל לעצמו; ולא יפסיק ולא ישיח; ופוסע ג’ פסיעות לאחוריו, דכיון שכבר התפלל, אלא ששכח ולא הזכיר, אף על פי שהוא בקי, ש”צ מוציאו.
We have therefore seen that there is another need for Chazarat Hashatz, even according to the rabbis – it is not only to fulfil the obligation of someone who is not familiar with the tefillah, but also of someone who made a mistake. Making mistakes is much more common than someone who is not familiar with the tefillah, even today. This is the other reason for the Rambam’s decision not to abolish Chazarat Hashatz, and there may even be space for Rabban Gamliel here, who points out that the tefillah of the shaliach tzibbur has something which an individual’s tefillah does not.
