Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility Skip to content

ב׳ בטבת תשפ״ב | 06.12.21 | הדף היומי: תענית כג

בין שבת קיג לרות-רבה

בין שבת קיג לרות-רבה:

הגמרא מזכירה את רות בהקשר של בגדי שבת, ולומדת שאדם צריך שיהיה לו בגד מיוחד לשבת מדרשת הפסוק: "ורחצת וסכת ושמת שמלותייך" – המלמד שרות החליפה את בגדיה לפני ההליכה לגורן. בהמשך שואלת הגמרא מה יעשה מי שאין ידו משגת בגד מיוחד לשבת, ומציעה שישלשל את בגדו כלפי מטה, כדרך העשירים, לכבוד שבת.

בדברים אלו יש שילוב של מרכיבים משתי דרשות שונות ברות רבה, ואף הד לסיפור מעשה חכמים קצר:

"ושמת שמלותיך עליך. וכי ערומה היתה? אלא אלו בגדי שבתה. מכאן א"ר חנינא: צריך לאדם שיהיו לו שתי עטיפים, אחת של חול ואחת של שבת. כד דרשא ר' שמלאי בצבורא, בכון חברייא לקבליה. אמרו, כעטיפתינו בחול כך עטיפתינו בשבת. אמר להם, צריכין אנו לשנות". (רו"ר ה יב)

ר' שמלאי, הדורש דרשה על שמלות (מקרה נאה של 'שמיה גרים'), דורש הלכה שמביכה וגורמת צער לשומעיו העניים. בתגובה, הוא מורה להם שמספיק ליצור שינוי כלשהו בבגד. מהו אותו שינוי? ר' שמלאי לא מפרט.

הגמרא שלנו דוקא מציעה רעיון: לשלשל את הבגדים כלפי מטה, כדרך העשירים, דבר המספק מענה מעניין לבעיית תלמידיו העניים של ר' שמלאי ברו"ר. דוקא העני ימצא דרך להראות ואף ללהרגיש עשיר בשבת. מניין הוא לקוח?
בהמשך תביא הגמרא דרשות נוספות על רות, וביניהן את הדרשה הבאה:
״וַיֹּאמֶר בּוֹעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת״ — וְכִי דַרְכּוֹ שֶׁל בּוֹעַז לִשְׁאוֹל בְּנַעֲרָה? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: דְּבַר חָכְמָה רָאָה בָּהּ. שְׁתֵּי שִׁבֳּלִין — לוֹקֶטֶת, שָׁלֹשׁ שִׁבֳּלִין — אֵינָהּ לוֹקֶטֶת. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: דְּבַר צְנִיעוּת רָאָה בָּהּ, עוֹמְדוֹת — מְעוּמָּד, נוֹפְלוֹת — מְיוּשָּׁב."

הגירסה של רו"ר לדרשה שונה מעט:

"למי הנערה הזאת לא הוה חכים לה, אלא כיון שראה אותה נעימה ומעשיה נעימים, התחיל שואל עליה. כל הנשים שוחחות ומלקטות, והיא יושבת ומלקטת. כל הנשים מסלקות את כליהן, וזאת *משלשלת את כליה*. כל הנשים משחקות עם הקוצרים, וזאת מצנעת את עצמה. כל הנשים מלקטות מבין העמרים, וזו מלקטת מן ההפקר". (רו"ר ד ט)

צניעותה היתירה של רות ברות-רבה, ניכרת בכך שהיא משלשלת בגדיה כלפי מטה, ולא מסלקת אותן כלפי מעלה כשאר הקוצרות בשדה.

גם בדרשות הבאות על רות בגמרא, ניתן לראות את התהליך שעברו הדרשות במהלכן מרו"ר שבא"י אל בבל:
על הפסוק "גושי הלום ואכלת מן הלחם וטבלת פתך בחומץ ותשב מצד הקוצרים ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר"

מביאה הגמרא דרשות נפרדות המפרשות את מעשיה של רות כרומזות לעתיד שושלת המלוכה שתצא ממנה לעתיד לבוא. הדרשות השונות המובאות כל אחת על קטע פסוק אחר, מתייחסות לדמויות שונות משושלת בית דוד: דוד, שלמה, חזקיה, ואף רבי יהודה הנשיא – שמוצאו מבית דוד.
ברות רבה לא מדובר בדרשות שונות לחלקי פסוק שונים, אלא בדרשת שית שיטין (רו"ר ה ו), שש שיטות שונות לפירוש אותו הפסוק, כאשר סיפורה כל אחת מן הדמויות מעניק משמעות שונה (גם אם בעלת מכנה משותף) לאותם המרכיבים בדיוק. השיטה השישית מתייחסת לרות ובועז עצמם, על דרך הפשט.
חמש השיטות הראשונות מתייחסות למלכי בית דוד על פי סדר כרונולוגי: דוד, שלמה, חזקיהו, מנשה והמשיח. אלו הם שני צמדים של אב ובנו, מלבד המשיח. מבנה הדרשות אחיד, והן מתייחסות בהתאמה לחלקי הפסוק, כך שנוצרת נוסחה קבועה, פרדיגמה, בעלת משתנים:

  1. גושי הלום – קריבי למלכות.
  2. ואכלת מן הלחם – לחמה של מלכות.
  3. וטבלת פיתך בחומץ – ייסורים (דוד, חזקיהו, מלך המשיח) / לכלוך מעשים (שלמה, מנשה).
  4. ותשב מצד הקוצרים – ניצודה מלכותו לשעה.
  5. ויצבוט לה קלי ותאכל – חזרה מלכותו.
  6. ותאכל ותשבע ותותר – ותאכל בעוה"ז. ותשבע לימות המשיח. ותותר לעתיד לבא.

מרתק לראות כי דמותו של המנהיג האחרון בדרשות רות-רבה – המלך המשיח, הוחלפה בבלי בדמותו של רבי יהודה הנשיא.

 

 

 

הרבנית ד"ר תמר מאיר

הרבנית ד"ר תמר מאיר, חוקרת מדרש ואגדה, ראש בית המדרש לנשים 'כלנה' ​בגבעת-שמואל, וראש החוג לספרות במכללת גבעת וושינגטון. סופרת ילדים, תושבת גבעת שמואל, נשואה ואם לשישה.
Scroll To Top