Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

האם מותר לשקר?! – במחשבה שניה

במחשבה שניה היא סדרת שיעורי מחשבה על נושאים העולים בדף היומי עם הרבנית יפית קליימר

מקורות

בבא מציעא כג ע"ב

להאזנה:

לצפייה:

מקורות:

דף כג עב

דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּהָנֵי תְּלָת מִילֵּי עֲבִידִי רַבָּנַן דִּמְשַׁנּוּ בְּמִלַּיְיהוּ –

 

 בְּמַסֶּכֶת, וּבְפוּרְיָא  וּבְאוּשְׁפִּיזָא. 

 

משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה י״ד:י״ג

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּתַלְמִיד וָתִיק שֶׁאֵינוֹ מְשַׁנֶּה בְּדִבּוּרוֹ כְּלָל אֶלָּא בְּדִבְרֵי שָׁלוֹם אוֹ בְּמַסֶכְתָּא אוֹ בְּמִטָּה אוֹ בְּבַיִת שֶׁהוּא מִתְאָרֵחַ בּוֹ. כֵּיצַד. הָיָה עוֹסֵק בְּמַסֶּכְתָּא דְּנִדָּה וְאָמַר בְּמִקְוָאוֹת אֲנִי שׁוֹנֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁאָלוּהוּ שְׁאֵלוֹת בְּעִנְיַן נִדָּה. אוֹ שֶׁיָּשַׁן בְּמִטָּה זוֹ וְאוֹמֵר בְּזוֹ אֲנִי יָשֵׁן שֶׁמָּא יִמָּצֵא שָׁם קֶרִי. אוֹ שֶׁנִּתְאָרֵחַ אֵצֶל שִׁמְעוֹן וְאָמַר אֵצֶל רְאוּבֵן אֲנִי מִתְאָרֵחַ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ עַל זֶה שֶׁנִּתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ. אוֹ שֶׁהֵבִיא שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וְהוֹסִיף וְגָרַע כְּדֵי לְחַבְּבָן זֶה לָזֶה הֲרֵי זֶה מֻתָּר. אֲבָל אִם בָּאוּ עֵדִים שֶׁשִּׁנָּה בְּדִבּוּרוֹ חוּץ מִדְּבָרִים אֵלּוּ אֵין מַחֲזִירִין לוֹ בִּטְבִיעוּת עַיִן:

 

בן יהוידע- הרב יוסף חיים (הבן איש חי)

בְּהַנֵּי תְּלַת מִילֵי עָבִידֵי רַבָּנָן דִּמְשַׁנּוּ בְּדִבּוּרַיְהוּ. יש להבין מאי לשון עָבִידֵי דנקיט כאן? ונראה לי בס"ד דגם בהני מילי אין מוציאים מפיהם שקר גמור אלא עבידי המצאה של סגנון דברים שישיבו דברים הסובלים שני פירושים דהשומע יבין הדברים במשמעות השקר ובלבם יתכוונו למשמעות האמת…
ועוד נראה לי בס"ד הא דאמר עָבִידֵי דהתוספות ז"ל הקשו אמאי לא חשיב הכא 'מותר לשנות מפני דרכי השלום' כדאיתא ביבמות (יבמות סה:) ותירצו דהני נמי משום דרכי שלום הן והרי"ף ז"ל פירש דלא אצטריך הא דמצוה היא כדאמר רבי נתן מצוה שנאמר וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי וַיֹּאמֶר הֳ' עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ (שמואל א' טז, ב) ולא אצטריך למימר אלא בהנך שהם רשות עיין שם.

 

יבמות דף סה ע"ב

וְאָמַר רַבִּי אִילְעָא מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: מוּתָּר לוֹ לָאָדָם לְשַׁנּוֹת בִּדְבַר הַשָּׁלוֹם,

 שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָבִיךְ צִוָּה וְגוֹ׳ כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא וְגוֹ׳״. 

רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי וְגוֹ׳״. 

דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁינָּה בּוֹ, ד

ְּמֵעִיקָּרָא כְּתִיב: ״וַאֲדוֹנִי זָקֵן״, וּלְבַסּוֹף, כְּתִיב: ״וַאֲנִי זָקַנְתִּי״. 

 

שמות כ״ג:ז׳ –  (ז) מִדְּבַר־שֶׁ֖קֶר תִּרְחָ֑ק וְנָקִ֤י וְצַדִּיק֙ אַֽל־תַּהֲרֹ֔ג כִּ֥י לֹא־אַצְדִּ֖יק רָשָֽׁע׃

 

ילקוט שמעוני, בראשית פרק כז, סימן קטו

 

אמר ר' אלעזר: כל המחליף דבורו כאילו עובד עבודה זרה.
כתיב הכא: והייתי בעיניו כמתעתע.
וכתיב התם: הבל המה מעשה תעתועים.

כתובות ט״ז ב:י״ב-י״ז א:א׳

תנו רבנן כיצד מרקדין לפני הכלה בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא  ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה אמרו להן ב"ש לב"ה הרי שהיתה חיגרת או סומא אומרי' לה כלה נאה וחסודה והתורה אמרה "מדבר שקר תרחק" (שמות כג, ז) אמרו להם ב"ה לב"ש לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו?  הוי אומר ישבחנו בעיניו. מכאן אמרו חכמים: 'לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות'.

 

תוספות על כתובות י״ז א:א׳:א׳

כלה כמות שהיא – ואם יש בה מום ישתקו ולא ישבחוה אי נמי ישבחוה בדבר נאה שיש בה כגון בעיניה או בידיה אם הם יפות ובית הלל אומרים ישבחוה לגמרי דכשמזכירין מה שיש בה לשבח מכלל דשאר לגנאי:

 

משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״ב:ג׳

וּמִנַּיִן לְתַלְמִיד שֶׁרָאָה רַבּוֹ שֶׁטּוֹעֶה בַּדִּין שֶׁלֹּא יֹאמַר אַמְתִּין לוֹ עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין וְאֶסְתְּרֵנוּ וַאֲבִינֶנּוּ כְּדֵי שֶׁיִּקָּרֵא הַדִּין עַל שְׁמִי תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות כג ז) "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק": 

 

רבי אליעזר ממיץ בספר היראים (סימן רלה)

  "שקר שאינו בא לידי רעה לא הזהירה תורה עליו, שדבר הלמד מענינו הוא, שברשע רע לבריות הפסוק מדבר, שכתוב 'מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע".

 

ספר חרדים (מ"ע פ"ד מצווה כ"ו)

 ש"מצות עשה לדבר אמת אפילו במילי דעלמא דליכא דררא דממונא, שנאמר מדבר שקר תרחק, משמע אפילו דליכא רק דיבור בעלמא".

 

הרב אליעזר מלמד (פניני הלכה ליקוטים חלק ב') 

"אולם צריך לדעת, שגם אם האיסור לשקר שקר שאינו גורם נזק ממוני אינו נלמד מהפסוק "מדבר שקר תרחק", ברור שיסודו מן התורה. שהרי מצווה מן התורה "והלכת בדרכיו", היינו להידבק במידותיו, ואחת המידות העיקריות שהקב"ה מתגלה בהן בעולם היא מידת האמת, שאמרו חז"ל: "חותמו של הקב"ה אמת". אם כן, כל המחלוקת היא רק בשאלה הפרטית, האם ייחדה התורה פסוק מיוחד כדי לאסור את כל השקרים, או שיש על זה הדרכה כללית ללא פסוק מיוחד".

 

הרב אליהו דסלר, ספר מכתב מאליהו, חלק א', עמ' 94, 96
נמצא שאמת הוא מה שמביא לטוב ולרצון הבורא ושקר הוא מה שנותן הצלחה לעסקיו של שר השקר, הסיטרא אחרא. […] יעקב עשה ערמה אבל עשה בעל כרחו בוכה ואנוס על פי הדיבור, לא כיוון לרצונות עצמו כלל רק להוציא לפועל התכלית הנרצה מה'. ושקר לשם אמת כזה – הוא הוא אמת.

 

פרופסור נתן אביעזר

"הכול תלוי בהקשר ובהשלכות. אמירת אמת עלולה להיות עבֵרה חמורה (כגון לשון הרע), ואמירת שקר עשויה להיות מצווה גדולה (כגון שפרה ופועה). התורה מטילה אחריות כבדה על האדם ודורשת ממנו לשקול כל מקרה לגופו על-פי אמות המוסר הגבוהות של התורה. אין פתרונות קלים וגורפים".

 

Rabbanit Yafit Clymer

הרבנית יפית קליימר היא מרצה ותיקה בבתי המדרש של מתן, אמונה, webyeshiva ועוד. היא מנחת קבוצות במסגרות שונות, חברת הועד המנהל של ארגון 'בית הלל' ומשיבה במיזם "משיבת נפש'.
גלול כלפי מעלה