השנה ערב פסח חל בשבת ואנו נאמר בליל הסדר נוסח מיוחד של הבדלה. רבינו תם פותח בפנינו את האור הגנוז בנוסח ההבדלה של השנה. הצטרפו אלינו ולבעלי התוספות ללימוד שמוביל לתפילה וחיבה יתרה.
הגמרא שלנו מתגלגלת לדון בסוגיית קידוש והבדלה ולמעשה באופן קצת מפתיע כל הדיונים המרכזיים על דיני קידוש והבדלה מצויים בש"ס במסכת פסחים ולא במקום בו היינו מצפות למצוא אותם: מסכת שבת.. הסיבה הגלויה להתגלגלות הזו מצויה כבר בסוגיית הפתיחה של הפרק שמבקשת להבין האם יש דין מיוחד של איסור אכילה בערב פסח בשונה מהדין הרגיל של ערבי שבתות וימים טובים בכלל. אך נראה שאולי ניתן להציע שיש קשר עמוק יותר בין פסח למושג הקדושה וההבדלה האחוזה בו: פסח מציין את הרגע בו הבדיל הקב"ה את עם ישראל מכל העמים וקידש אותנו בקדושה מיוחדת. שבת היא גם זכר למעשה בראשית, אבל היא גם "זכר ליציאת מצרים" אולי בדיוק בגלל שהיא מבטאת לא רק את צד המנוחה והקדושה הטבעית שמונחת בעולם מאז בריאתו, אלא גם את צד הקדושה המיוחדת שפרצה לעולם יצירת מצרים ששברה את הטבע ויצרה בתוכו מרחב של קדושה ייחודית שבא לידי ביטוי בעם ישראל.
נעיין היום בסוגיה העוסקת בנוסח הבדלה ומתוכה נלמד שיטת ר"ת המוזכרת בתוספות שעוסקת בהבדלה מיוחדת אותה נחווה השנה: הבדלה במוצאי שבת שהוא גם ערב יום טוב..
פתח ואמר: "המבדיל בין קודש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה" א"ל: למה לך כולי האי? והאמר רב יהודה אמר רב המבדיל בין קודש לחול זו היא הבדלתו של רבי יהודה הנשיא. א"ל: אנא כהא סבירא לי דאמר ר"א אמר רבי אושעיא הפוחת לא יפחות מג' והמוסיף לא יוסיף על ז'.
הסוגיה בדף קג ע"ב מביאה מחלוקת בין רבי יהודה הנשיא לרבי אושעיא: האם נוסח הבדלה צריך להיות מקוצר ולהכיל רק את העיקר של הבדלה בין קודש לחול או שנוסח הבדלה צריך להכיל הבדלות נוספות הקיימות בעולם: בין אור לחושך, בין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה, כאשר לשיטתו של רב אושעיא מינימום ההבדלות שצריך להזכיר הוא: שלוש והמקסימום הוא: שבע.
המשך הסוגיה מניח שרבי אושעיא לא קבע רק רף מינימום ורף מקסימום למספר ההבדלות שיש להזכיר, אלא הגדיר באופן מדויק שיש עניין דווקא באחד משני מספרים של הבדלה: שלוש או שבע. הנחה זו הופכת לקושיא על ההבדלה שאוזכרה בראשית הסוגיה בה היו ארבע הבדלות: בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה. קושיא זו מובילה את הסוגיה לדיון הבא:
אמר ליה והא מר לא תלתא אמר ולא שבע אמר א"ל איברא בין יום השביעי לששת ימי המעשה מעין חתימה היא ואמר רב יהודה אמר שמואל המבדיל צריך שיאמר מעין חתימה סמוך לחתימתו ופומבדיתאי אמרי מעין פתיחתן סמוך לחתימתן מאי בינייהו איכא בינייהו יום טוב שחל להיות אחר השבת דחתמינן בין קודש לקודש מ"ד מעין פתיחתן סמוך לחתימתן לא בעי למימר בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ומאן דאמר מעין חתימתן סמוך לחתימתן בעי למימר בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת
כלומר ההבדלה האחרונה: "בין יום השביעי לששת ימי המעשה" איננה עולה למניין ההבדלות, אלא היא מוזכרת בנוסח מדין אחר, שצריך שתהא: "מעין החתימה סמוך לחתימה" או לשיטת פומבדיתא "מעין הפתיחה סמוך לחתימה". הנפק"מ שמציעה הסוגיה בין שתי האפשרויות הללו היא הבדלה שנעשית ביום טוב שחל במוצאי שבת. הבדלה זו נחתמת בנוסח "המבדיל ביו קודש לקודש". מי שסובר שצריך להזכיר סמוך לחתימה "מעין הפתיחה" לא יגיד בנוסח ההבדלה הזו את התוספת של "בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת" ומי שסובר שצריך להזכיר סמוך לחתימה "מעין החתימה" יגיד את הנוסח הזה.
בנקודה זו מתפרצים לדיון הראשונים ותוספות מתאר לנו בד"ה "בעי למימר" דיון מעניין שהתנהל בין רבינו אפרים לבין ר"ת:
שאל ר' אפרים את ר"ת למה נהגו העולם להוסיף ולומר ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך דאין זה לא מעין פתיחה ולא מעין חתימה?
רבינו אפרים שאל את ר"ת מגוע העולם נוהג להאריך מאד בהבדלה נעשית בקידוש של ליל יום טוב שחל במוצאי שבת והנוסח הנאמר בו הוא: "ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת. הבדלת וקידשתי את עמך ישראל בקדושתך" והרי נוסח ארוך זה לא תואם את השיטה שסוברת שיש לחתום מעין החתימה ולא את השיטה שסוברת שיש לחתום מעין הפתיחה..
תשובתו של ר"ת היא מלאת חן ויכולה לפתוח לנו פתח להבנת מהותה של ההבדלה ואולי בכלל לאתגר שקיים בעולם הנוסחים השונים שמבקשים לייצר עמידה שלנו מול הקב"ה:
והשיב לו ר"ת משום חיבת היום האריכו כדי לומר פעם אחת מעין ז' הבדלות. בין קודש לחול אחד. בין אור לחשך ב'. בין ישראל לעמים ג'. בין יום השביעי לששת ימי המעשה ד'. בין קדושת שבת לקדושת י"ט הבדלת. פירוש שבי"ט שרי מידי דאוכל נפש. ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת היינו חולו של מועד דשרי דבר האבוד ובשבת אסור. זה חלוק שבת מי"ט והיא הבדלה אחת הרי ה'. הבדלת וקדשת. את עמך ישראל בקדושתך שתי הבדלות בין כהנים לוים וישראלים ז' והוי מעין חתימה דבין קדש לקדש:
ר"ת מסביר שההבדלה הנעשית בקידוש של יום טוב שחל במוצאי שבת מכילה בתוכה מעין שבע הבדלות והוא הולך ומונה את כולן.. כאשר האחרונה שבהם היא ההבדלה בין ישראל לכהנים וללווים שהיא אמנם הבדלה, אך הבדלה בין קודש לקודש.. וממילא הופכת להיות חתימה מעין החתימה של ההבדלה שמסיימת בביטוי "בין קודש לקודש".
דברי ר"ת הללו, שכאמור נוגעים בקידוש שנגיד השנה בליל הסדר שיחול בע"ה במוצאי שבת, יכולים להאיר שלוש נקודות חשובות:
- ההסבר של ר"ת לאריכות הגדולה הוא "משום חיבת היום". קביעה זו מניחה שרגשי חיבה וקשר לקב"ה יכולים וצריכים לקבל ביטוי בתוך נוסח התפילה שלנו. הקידוש וההבדלה, כמו גם שאר טקסי התפילה שלנו, הם גמישים הרבה יותר ממה שחשבנו.. ומכילים בתוכם הזמנה
- את החיבה המתפרצת הזו, מכניס ר"ת לתוך הנוסח הקבוע והסגור שהגדירה הסוגיה: שבע אזכרות לא פחות ולא יותר.. היכולת להרגיש חיבה ומתוכה לרצות להוסיף בשיח של שבח והלל לקב"ה מקבלת ביטוי מעשי בדברי ר"ת כאן, אך החן והיופי הם שחיבה זו מוכנה להיכנס לתוך המסגרות וכמו להיכנע לתכתיבי המערכת ולעמוד במסגרת ובכללים.. הגדרה זו הופכת את התפילות והטקסים שלנו לטקסט שצריך לעיין וללמוד אותו. למרחב שמכיל בתוכו יסודות עומק משמעותיים ושצריך לחפש בתוכם את יסודות המחשבה ויסודות הרגש הדתי.
- ההבדלה שמוזכרת בתוספות נוגעת בהבדלות שונות הקיימות במציאות וממילא בקדושות ממינים וסוגים שונים אינה דומה קדושת השבת לקדושת ישראל ואינה דומה קדושת השבת לקדושת יום טוב, אינה דומה קדושת ישראל לקדושת שבט לוי ואינה דומה קדושת הלויים לקדושת הכהנים. כאמור הצענו לעיל שהעובדה שדיני קידוש והבדלה מתגלגלים במסכת פסחים ולא במסכת שבת מבטאת את היות הקדושה לא רק "זכר למעשה בראשית" אלא גם "זכר למעשה מצרים". כלומר לא רק הקדושה שבטבע זו שנולדה עם בריאת השבת בתוך הבריאה אלא גם הקדושות שפורצות אל הטבע שנולדו עם בריאת עם ישראל. היחסים שבין שתי קדושות אלו, בין שני סוגי הבדלה אלו – גם הם נושא ועניין שי מה להרחיב ולעיין בו עוד..
- הבנת העומק של התפילה כוללת בתוכה גם הבנת עומק בעולם ההלכה. הלכות יום טוב הם חלק מעיצוב היום וגם מתוכם ודרכם יש להתפלל ולשבח את הקב"ה, היתר אוכל נפש ביום טוב והיתר דבר האבד בחול המועד גם הם עוסקות בתפר המתמיד בין ההבדלות בחיינו בין קודש לחול ובין קודש לקודש.
