Skip to content

י״ט בתשרי תשפ״ב | 25.09.21 | הדף היומי: ביצה כה - שבת חול המועד סוכות

שותפות הילדים בליל הסדר – גפת 54

אחד האתגרים שיש לכל משפחה בסדר היא כיצד ליצור סדר שיהיה משמעותי לכל הגילאים: מבוגרים, צעירים ותינוקות.. היום בגפ"ת בדף היומי נקשיב לגמרא ולראשונים נראה מה הם חושבים על האופן בו תינוקות וקטנים צריכים להיות שותפים לליל הסדר.

הסוגיה שלנו עוסקת באחד האתגרים הגדולים שכל משפחה חווה בליל הסדר: איך בונים ליל סדר בו יהיו שותפים כל בני המשפחה: צעירים ומבוגרים כאחד? איך מייצרים שיח ועירנות שבונה את תכני הסדר באופן שיהיה מותאם גם לעצמנו שהרי סודו של הלילה הזה הוא בכינון הברית שלנו עם הקב"ה בכל שנה ושנה, אך גם לצעירים שבחבורה שהרי חלק מהסוד קשור ליכולת להעביר את המסורת מדור לדור.. ננסה להתבונן בסוגיה ולהקשיב לקולות השונים שהיא משמיעה..

הסוגיה בנויה למעשה משלושה מקורות תנאיים העוסקים במקומם של הילדים הצעירים בליל הסדר:

ת"ר הכל חייבין בארבעה כוסות הללו אחד אנשים ואחד נשים ואחד תינוקות א"ר יהודה וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין אלא מחלקין להן קליות ואגוזין בערב פסח כדי שלא ישנו וישאלו אמרו עליו על רבי עקיבא שהיה מחלק קליות ואגוזין לתינוקות בערב פסח כדי שלא ישנו וישאלו

תניא רבי אליעזר אומר חוטפין מצות בלילי פסחים בשביל תינוקות שלא ישנו

תניא אמרו עליו על ר' עקיבא מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד בבהמ"ד חוץ מערבי פסחים וערב יום הכפורים בע"פ בשביל תינוקות כדי שלא ישנו וערב יוה"כ כדי שיאכילו את בניהם

 

הסוגיה משרטטת מספר דרכים בהם הילדים שותפים בסדר:

  1. ת"ק בברייתא הראשונה סובר שהילדים חייבים גם הם לשתות ארבע כוסות. וכמו שאומר לנו רשב"ם "שגם הם נגאלו". כלומר נרהא שיש כאן דעה שמתייחסת לילדים כאל חלק מהנוכחים הנורמטיביים בסדר שחייבים במצוות, ואולי אפילו בשתיית ארבע כוסות שהיא גם מצווה מדרבנן וגם המצווה שהיינו חושבים לפטור ממנו את הקטנים.
  2. רבי יהודה ורבי עקיבא היו מחלקים לתינוקות קליות ואגוזים בערב החג וכדברי הברייתא המטרה כפולה: "שלא ישנו וישאלו". כלומר הממתקים היו דרך להפוך את הצעירים לעירניים ושותפים פעילים בדרכם: לא דרך מצוות הסדר אלא דרך שאלה והתעניינות במתרחש.
  3. רב אליעזר היה "חוטף מצות בליל פסח", כאשר המטרה שלו היא רק להשאיר את הילדים ערים. רשב"ם בפירושו מציע שלוש אפשרויות שונות למעשה חטיפת המצות ולמהותו:

חוטפין מצה. מגביהין את הקערה בשביל תינוקות שישאלו ואית דמפרשי חוטפין מצה אוכלין מהר שני לשונות הללו פירש רבינו. ויש גורסין מצות מגביהין את הקערה שיש בה מצה ומרור וב' תבשילין. ולי נראה חוטפין מסלקין את הלחם מיד התינוקות שלא יהו ישנים מתוך מאכל הרבה כדרך התינוק אחר אכילתו ושוב לא ישאלו אבל עכשיו כשחוטפים מהן לא ישנו וישאלו כלומר לא ישנו שלא אכלו כדי שבען וישאלו כשיראו השינויים שאנו עושין היכירא לתינוקות כדלקמן 

ההצעה הראשונה שמזכיר הרשב"ם היא הגבהת הקערה. את ההצעה הזו הוא מחזק בגירסא שגרסה בברייתא: "חוטפין מצות" ולא "חוטפין מצה" שאזי היא מתייחסת לקערה שמכילה בתוכה כל מיני מאכלים. מטרת החטיפה היא לעורר את הילדים לשאול. נציין שבפשט הברייתא הזו נראה שהמטרה היא רק לשמור על הילדים ערים ולאו דווקא להפוך אותם לשותפים פעילים בסדר..

ההצעה השנייה שמזכיר הרשב"ם היא אכילת מצה מהר. מטרת האכילה המהירה היא זירוז הקצב של הסדר כדי שהילדים ישארו ערים עד סופו. הבנה זו עולה יפה עם לשון הברייתא שמתארת את המטרה ש לרבי אליעזר בצורה מינימליסטית: "בשביל התינוקות שלא ישנו".

ההצעה השלישית שמזכיר הרשב"ם היא סילוק המצה מהשלחן כדי שהתינוקות לא יאכלו. מטרת החטיפה בהבנה זו היא להשאיר את הילדים רעבים וערים, אך כאן ממשיך הרשב"ם ומסביר שהעירנות היא רק בסיס על מנת שיתעוררו לראות השינויים וישאלו ויהפכו להיות פעילים בסדר.

  1. רבי עקיבא היה מגרש הלומדים מבית המדרש בערב פסח "בשביל התינוקות כדי שלא ישנו". הפעולה הזו והקשר בינה לבין התכלית לא לגמרי ברורה מתוך הברייתא עצמה.

לפני שניכנס למחלוקת רשב"ם ותוספות איך להבין את המעשה שמתארת הברייתא האחרונה משמו של רבי עקיבא, נעשה סדר בתמונה שראינו עד כה:

ציור אחד ביקש לראות בילדים שותפים מלאים לסדר על כל חלקין ומצוותיו וממילא התינוקות חייבים אפילו בארבע כוסות  – זו שיטתו של תנא קמא בברייתא הראשונה

ציור שני ביקש לראות הילדים שותפים פעילים אך ממקומם: דהיינו כשואלים, תמהים, מנסים ללמוד ולהבין את המתרחש והתפקיד שלנו כמבוגרים הוא לעורר אותם לשאול – זו שיטתם של רבי יהודה ורבי עקיבא בברייתא הראשונה וכך הבין הרשב"ם בפרשנות הראשונה (חוטפים=מגביהים הקערה) והשלישית שלו (חוטפים=מסלקים המצה שלא יאכלו) את שיטת רבי אליעזר

ציור שלישי ביקש לראות את הילדים כשותפים פאסיביים בליל הסדר. נוכחים במקום ולא הולכים לישון אבל קולטים כנראה באופן אחר את המנגינה של המתרחש  – זו שיטתו של רבי עקיבא בברייתא האחרונה וכך הבין הרשב"ם את שיטת רבי אליעזר בפירושו השני (מגביהים= מזרזים הקצב של הסדר).

נחזור לברייתא האחרונה, שהיא למעשה ציטוט של תוספתא, ונבקש להבין מה עשה רבי עקיבא ומה היתה תכלית מעשיו..

נפתח בפירושו של הרשב"ם בד"ה "חוץ מערבי פסחים"

כדי שיישנו את התינוקות ביום ולא בלילה בשעת הגדה א"נ כשמעכבין עד הלילה לאחר שהחשיך ישנים התינוקות:

רשב"ם מציע שתי אפשרויות להבנת המעשה של רבי עקיבא:

  1. רבי עקיבא עשה מעשה שגרם לתינוקות לחזור הביתה בערב פסח וללכת לישון ביום, כדי שיהיו ערניים בלילה
  2. רבי עקיבא עשה מעשה גרם לא להתעכב הרבה בבית המדרש כך שניתן היה להתחיל הסדר מוקדם ולגרום לילדים להישאר ערים.

בד"ה הקודם של הרשב"ם "חוטפין מצה" כאשר הרשב"ם מבקש לחזק את הפרשנות השנייה שהבינה שחטיפת המצה היא זירוז האכילה, הוא מוסיף שם הערה שמחזקת את האפשרות הפרשנית השנייה למעשיו של רבי עקיבא וכך הוא כותב שם:

ורבינו פי' שכן עיקר אותו הלשון שפירשתי חוטפין ממהרין לאכול מדקתני הא דר"ע בתרה ואיכא למימר דאגב גררא דקאמר כדי שלא יישן קא מייתי נמי להא עובדא דר' עקיבא דחייש שלא ישנו ותרי מילי נינהו רבי אליעזר איירי לחטוף מן התינוקות אחר שאכלו מעט כדי שלא יישנו ור"ע איירי שצריך למהר לעשות הסדר טרם יישנו

כלומר רבי אליעזר ורבי עקיבא שניהם עשו מעשים לזירוז הקצב של הסדר: רבי אליעזר גרם לאכילה מהירה של המצה ורבי עקיבא גרם שהסדר יתחיל מוקדם..

נעיין בתוספות שמצטט את שתי האפשרויות הפרשניות שמציע רשב"ם ומכריע ביניהם, אך מכוח שיקולים אחרים:

ה"ג רבינו שמואל ולא נהירא דאטו לא יוכלו לישן בלא אביהם וטעם שני שפירש שמא יעכבו עד שיחשך הרבה אם כן לא היו צריכין לעמוד ביום כי אם בלילה לכך נראה דגריס לילי פסחים והיו רגילין בבית המדרש לילי י"ט כדאמרינן (ביצה דף כא) מעשה בשמעון התימני שלא בא בלילי י"ט לבית המדרש למחר מצאו רבי יהודה בן בבא:

את ההסבר הראשון שמבין שרבי עקיבא שילח את יושבי ביתה מדרש מוקדם בערב פסח כדי שהקטנים יכלו לישון, דוחה תוספות מסברא שכן הוא איננו מבין מדוע שילוח האבות מבית המדרש בערב פסח נדרש על מנת לגרום לקטנים לישון.. נציין שבדברי רשב"ם עצמו היה נראה יותר שבהבנה זו רבי עקיבא היא משלח את הקטנים מבית המדרש הביתה ולא את האבות. כך שהקושיא של תוספות לא ממש שייכת (ובעולם שלנו כמובן אפשר היה להציע שגם אבות יכולים לתרום להשכבת הילדים..)

מכאן עובר תוספות להסבר השני שמציע הרשב"ם בו רבי עקיבא היה משלח את ישובי בית המדרש כדי שליל הסדר יתחיל מוקדם וכך הילדים יוכלו להיות ערים. על ההסבר הזה מקשה הרשב"ם מנוסח הברייתא שגורסת שרבי עקיבא היה נוהג כך בערב פסח, כלומר ביום י"ד ניסן.. את הקושיא הזו פותר התוספות בעזרת שינוי הגירסא שרבי עקיבא היה נוהג כך בליל פסח, כלומר בליל ט"ו.

את הגירסא הזו מחזק תוספות בנוהג שהוא מבקש להוכיח דרך מסכת ביצה שהיה קיים ובו תלמידי חכמים היו נוהגים לשבת בלילי חגים וללמוד בנחת בבית המדרש..

למסקנה נראה שגם רשב"ם וגם תוספות מעדיפים את הפירוש השני אלא שרשב"ם עושה זאת מכוח ההקשר: הניסיון שלו להבין את רבי אליעזר ורבי עקיבא כמנסים שניהם לגרום לזירוז הקצב של הסדר על מנת לאפשר לקטנים לנכוח בו ואילו תוספות עושה זאת מכוח הדחייה שלו את האפשרות הפרשנית האחרת.. תוספות, בניגוד לרשב"ם, גם ער לקושי הלשוני שהפרשנות הזו יוצרת וממילא דואג לתקן את הגירסא ואף לבסס זאת מגמרא מקבילה..

סיכום:

ראינו שבברייתות השונות מופיעות הצעות שונות איך להתייחס לילדים במהלך הסדר. ניתוח המקורות העלה בידינו שלוש תפיסות שונות ביחס למקומם של הילדים בסדר:

האם הילדים צריכים להיות שותפים מלאים למתרחש בסדר? האם הילדים צריכים להיות שותפים אך בדרכם, תוך כדי תהליך של למידה ותהיה שמכניס אותם לאו לאט לתוך הווית הסדר? ואולי הילדים צריכים רק להיות ערים ולהיות נוכחים פאסיבים שקולטים בדרכים לא ישירות את המתרחש?

ראינו בתוך פירושו של הרשב"ם מספר הצעות איך להבין את מעשהו של רבי אליעזר שחטף המצה וראינו ברשב"ם ובתוספות שתי הצעות איך להבין את מעשהו של רבי עקיבא ששילח מבית המדרש בערב/ליל פסח את יושביו..  הפירושים השונים הניחו את מעשה התנאים במקום אחר בבחינת השאלה מה אמור להיות היחס לילד בליל הסדר ומה תפקידו שם..

הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)

הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס) היא ראש ישיבת דרישה ומלמדת קורס בהדרן. היא מלמדת גמרא עיון במת"ן, מכון תורני לנשים בירושלים. עמדה בראש תכנית ה"מתיבתא" במת"ן. עמדה בראש בית המדרש במדרשת לינדנבאום במשך כחמש שנים ושימשה כעשור בתפקיד רבנית בית הספר בתיכון 'פלך' ירושלים. למדה שלוש שנים בבית המדרש במגדל עוז, ארבע שנים במכון התלמודי הגבוה במת"ן ושנה בתוכנית ההלכה בבית מורשה. בעלת תואר ראשון בפילוסופיה ובפסיכולוגיה מהאוניברסיטה הפתוחה ותואר שני בתלמוד מאוניברסיטת בר אילן. מתגוררת בבת עין, נשואה לדוד ואם לחמישה ילדים.
Scroll To Top