Skip to content

ט״ו בתשרי תשפ״ב | 20.09.21 | הדף היומי: ביצה כא - חג ראשון של סוכות, ט"ו בתשרי

גפת 64 סוכה: "נוי סוכה"

מהו "נוי סוכה" ומה אנחנו לומדים ממנו על העולם האסתטיקה בכלל? הצטרפו ללמוד מחלוקת מרתקת של רש"י ותוספות. ומה ההלכה?…. תצטרכו לגלות לבד.

המשנה במסכת סוכה בדף י קובעת דין שנראה לנו פשוט במבט ראשון:

פירס עליה סדין מפני החמה, או תחתיה מפני הנשר, או שפירס על גבי הקינוף פסולה….

פעולת פריסה של סדין מעל הסכך או מתחתיו פוסלת את הסוכה. רש"י מסביר לנו את ההיגיון שמאחורי הדין: 

הנשר – שלא יהו עלין וקיסמין נושרין על שולחנו, וסדין דבר המקבל טומאה הוא, ופסול לסכ

         פסולה – משום דאינו יושב בסוכה, דאהל מפסיק ביניהם.

רש"י מטעים את דין המשנה ומסביר את הפסול על פי הלכה שנראה בהמשך הפרק: כדי שסכך יהיה כשר לא די שהוא יהיה מחומרים טבעיים הגדלים בארץ, אלא צריך שהוא לא יהיה "דבר המקבל טומאה" ולכן הוא לא יכול להיות כלי. סדין הוא כלי ועל  כן מקבל טומאה וממילא לא יכול להיות סכך. הנחת העבודה המונחת ביסוד דברי רש"י היא שהסדין מעל או מתחת לסכך, מחליף למעשה את הסכך ובגלל שהוא פסול הוא פוסל. 

בתחילת דבריו מסביר רש"י שמבחינה מציאותית "סיכוך מפני הנשר" הוא סדין שמטרתו היא שמירה על ההיגיינה של האוכל ומניעה מנפולת של עלים להגיע לשולחן. 

דין המשנה נראה רחב וגורף אולם הגמרא מביאה מימרא של רב חסדא שמצמצמת אותו:

אמר רב חסדא: לא שנו אלא מפני הנשר, אבל לנאותה – כשרה.

רב חסדא אומר שלא כל סדין יצור פסול בסכך: אם הסדין הונח לשם האסתטיקה – הוא איננו מפריע לסכך, איננו מבקש להחליף אותו וממילא אינו פוסל אותו למרות שהוא עצמו פסול להיות סכך. הגמרא דנה בדברי רב חסדא:

פשיטא, מפני הנשר תנן!  מהו דתימא הוא הדין דאפילו לנאותה, והאי דקתני, מפני הנשר – אורחא דמילתא קתני, קא משמע לן.

הגמרא מדייקת שהמשנה עצמה לא דברה על אסתטיקה אלא על נשר. ולכן דברי רב חסדא הם פשוטים וכלל לא היו צריכים להיאמר. בתשובה מסבירה הסוגיה שהיינו חושבים שכל חציצה של סדין תפסול והאופן המסוים שמתואר במשנה: "מפני הנשר" הוא רק דרך לתאר מצב בו יהיה סדין מתחת לסכך. כדי לבטל את ההוא אמינא הזו, הדגיש רב חסדא שהדוגמא של ה"נשר" הינה עקרונית דווקאית ולא רק דוגמא.. 

לאור דברי הגמרא הללו מתעוררת שאלה על פירושו של רש"י: כאמור, רש"י הסביר שהסדין בא למנוע נפילה של חלקים מהסכך לתוך השולחן. מדוע לא ניתן לראות גם בסדין זה תפקיד "אסתטי"? שהרי הנשר מקלקל את לא רק את האוכל אלא גם את האסתטיקה של הסוכה.. מה ההבדל בין סדין זה לבין סדין של קישוט? לכאורה שניהם שייכים לאותה הקטגוריה? הסוגיה מציעה שדעת רב חסדא מקבלת סיוע מברייתא:

לימא מסייע ליה: סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין ובסדינין המצוירין, ותלה בה אגוזין, שקדים, אפרסקין ורימונים, פרכילי ענבים ועטרות של שבולין, יינות שמנים וסלתות – אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג. ואם התנה עליהם – הכל לפי תנאו.

הגמרא דוחה את הטענה שברייתא זו מסייעת לצמצום של רב חסדא במשנה ואומרת: "דלמא מן הצד".

כלומר: ייתכן שהברייתא תארה סדינים בסוגיה אבל אלו סדינים שהונחו על הדפנות ושל הסוכה ולא מתחת לסכך ועל כן לא ניתן להוכיח מכאן את דברי רב חסדא. 

אחרי שראינו את מהלך הגמרא ואת דברי רש"י נעבור לבירור הקושיה שעלתה משיטת רש"י ולמחלוקת התוספות על דבריו: 

חידוד שיטת רש"י

המרדכי (ברמז תש"ל) מביא את שיטת רש"י ומקשה עליה באופן דומה למה שהזכרנו לעיל. כירוץ לקושיא הוא מביא דברי רבינו פרץ:

לא שנו אלא מפני הנשר פרש"י שלא יפלו העלים על השולחן ויטנפו המאכל ולפיכך אין לנו טעם נכון לחלק בין נשר לנאותה ומורי ה"ר פרץ ז"ל חילק דהאי צורך האדם הוא מפני הנשר אבל לנאותה הוי צורך סוכה ובטל לגבי סוכה

ההיתר של הנחת סדין מתחת לסכך הוא כאשר הסיבה להנחתו הא אסתטית. נוי סוכה מוגדר כאסתטיקה לא שימושית. ברגע שהסדין מונח לשימוש האדם, כלומר למשנהו נגדיר אותו: "אסתטיקה שימושית" הוא כבר מופקע מהגדרת נוי ופוסל את הסכך. 

תוספות רואה את הדברים אחרת וחולק על רש"י בדיוק בנקודה זו. זוהי מחלוקת פילוסופית מעניינת שעולה וכפי שנראה בוחנת מה היא אסתטיקה? 

כתוב בתשובת הגאונים הא דקתני פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר פסולה היכא דחמתה מרובה מצלתה בלא סדין אבל אם יש צלתה מרובה מחמתה כשרה ואין הסדין פוסלתה והיינו כמו שפירשתי לעיל דאין מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כיון דבלא פסול צלתה מרובה וכענין זה מפר"ת מפני החמה שמייבשת את הסכך ומתוך כך היה נעשה חמתה מרובה וכן תחתיה מפני הנשר ואם היו עלין נושרין היה חמתו מרובה והסדין מונען מליפול וכיון שהסדין גורם שעל ידו צלתו מרובה מחמתו פסול אבל לפירוש הקונטרס קשה דלמה יפסל מפני שמגין על האדם מפני החמה ומן הקיסמין מאי שנא מלנאותה ועוד מצינו לקמן פרק הישן (דף כז:) בר' יוחנן ברבי אילעי כשהגיעה חמה למרגלותיו עמד ופרס עליו סדין.

תוספות מצטט תשובת גאונים שעולה ממנה שסדין שבה להגן מפני נפולת לא פוסל אלא עם כן הסוכה עצמה נפסלה כיוון שחמתה מרובה מצילתה. ממילא אומר רבינו תם שאם אין חשש כזה, סדין שבה להגן מפני עלים שנופלים לצלחת לא יפסול גם הוא את הסכך. הסדין יהיה פסול ויפסול רק אם יש מחשבה שהסכך יפסל בעתיד. כלומר תוספות חולק על ההנחה של רש"י שהגנה מפני לכלוך מפקיעה את הסכך מהיותו נוי. וממילא הוא מוצא פסול אחר שתלוי בכלל בסכך עצמו כדברי הגאונים. 

המרדכי שהביא את רש"י מצטט את רבינו תם ומדגיש נקודה הגלומה בדבריו. ומראה שיש בדבריו חידוש גדול

ופי' ר"ת ור"י וכן בתשובות הגאון מפני הנשר שלא ינשרו ובכך תהא חמתה מרובה מצלתה. וכיון דלדעת כך עושה דעתו שאם ינשרו סדין מחזיקן ונמצא דבר המקבל טומאה מחזיק העלין תלושין ולכך פסולה עתה מיד אבל לנאותה כשירה דאין שם סכך פסול עליו לפסול שכנגדו דבטל הוא אגב סוכה וה"ה פירש מפני טינוף נשירת עלין דכשרה דחד טעמא הוא

המרדכי מדייק שר"ת אומר שההנחה של הסדין תפסול את הסוכה מיד למרות שהבעיה האמיתית תופיע רק בהמשך. כיוון שאני מתכננת שהסדין יסיע ליצור צל כאשר יפחת הסכך כבר עכשיו הסדין פוסל. ההגדרה שלי של הסדין כמשמש לפעולה עתידית פסולה, היא זו שיוצרת את הפסול שלו כבר עכשיו למרות שכרגע הוא משמש לאסתטיקה. 

לסיכום:

  1. ראינו מחלוקת מה מוגדר נוי ומה מפקיע חפץ מלהיות כזה? רש"י שסובר ששימושיות מפקיעה מדין נוי ואילו תוספות חולק
  2. האם בעיה עתידית והתכוונות אליה תפסול כבר בהווה. רש"י רק בעיה בהווה תפסול. תוספות בעיה עתידית תפסול פסול בהווה

Rabbanit Yael Shimoni

הרבנית יעל שמעוני היא סגנית ראש ישיבת דרישה ורמי"ת. היא מנהלת מיזם "משיבת נפש – נשות תורה עונות כהלכה" מענה הלכתי רוחני באינטרנט של רבניות בית הלל. אומנית פלסטית – חברת קבוצת האומנות "סטודיו משלך", ומציגה בתערוכות ברחבי הארץ. למדה שלוש שנים במכון למנהיגות הלכתית במדרשת לינדנבאום, שש שנים בבית המדרש במגדל עוז ושנתיים במכון התלמודי הגבוה 'מת"ן'. בעלת תואר BFA באומנות מהאקדמיה "בצלאל', BED בהוראת תושב"ע ומחשבת ישראל במכללת הרצוג ולקראת סיום תואר שני בהוראת מחשבת ישראל במכללת הרצוג. מתגוררת באלון שבות, נשואה לשמואל ואם לארבעה ילדים.
Scroll To Top