Skip to content

י״ד בתשרי תשפ״ב | 20.09.21 | הדף היומי: ביצה כא - חג ראשון של סוכות, ט"ו בתשרי

גפת 66 סוכה: טבי עבדו של רבן גמליאל

מי הוא טבי? למה מתכוון רבן גמליאל כאשר הוא קורה לו"תלמיד חכם" הצטרפו אלינו ללימוד רש"י ותוספות וירושלמי שפותח את עינינו לראות מי הוא טבי באמת.

נפתח בברכות לסיום פרק ראשון והתחלת פרק שני בשעה טובה – חזקו ואמצו. 

דמותו של טבי עבדו של רבן גמליאל היא אחת המסקרנות המלוות את לימודנו בש"ס. במשנה הראשונה של הפרק החדש שלנו מופיעה דמותו של טבי כמקור ללימוד הלכה, וכפי שנראה רש"י ותוספות כל אחד בדרכו הוסיפו לנו קווים נוספים לדמותו המיוחדת.

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כ עמוד ב

הישן תחת המטה בסוכה – לא יצא ידי חובתו. אמר רבי יהודה: נוהגין היינו שהיינו ישנים תחת המטה בפני הזקנים ולא אמרו לנו דבר. אמר רבי שמעון: מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שהיה ישן תחת המטה, ואמר להן רבן גמליאל לזקנים: ראיתם טבי עבדי, שהוא תלמיד חכם ויודע שעבדים פטורין מן הסוכה, לפיכך ישן הוא תחת המטה. ולפי דרכינו למדנו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו.

לפני שנעיין במשנה נפתח במידע חשוב להבנת המשנה והדיון שלנו בעקבותיה. טבי עבדו של רבן גמליאל הוא עבד כנעני. כלומר, מדובר בגוי שנמכר לעבדות על ידי גוי אחר, או שמכר עצמו לעבדות, או שהוא בנו של עבד שעבר תהליך דומה. עבד כנעני עובר ברית מילה וטבילה לשם עבדות. אחרי ברית המילה והטבילה הוא חייב במצוות באופן חלקי, אולם אינו יכול להתחתן עם יהודיה וילדיו אינם מתייחסים אחריו והוא אינו יכול להוריש להם רכוש. אם העבד משתחרר אז הוא הופך ליהודי מלא, אולם יש איסור לשחרר עבד, למעט בנסיבות מיוחדות. נושא העבדות הוא נושא רגיש מאוד ומעורר שאלות מוסריות רבות. במסגרת שיעור זה נסתפק באמירה שהעבדות בתורה שונה מאוד מהעבדות המוכרת בעולם, וכמו שכתבנו עבד לפי חוקי התורה הוא בעצם יהודי חלקי. אחרי פתיחה זו בדיני עבדות נתבונן בדברי רבן גמליאל על טבי עבדו:

" ואמר להן רבן גמליאל לזקנים: ראיתם טבי עבדי, שהוא תלמיד חכם ויודע שעבדים פטורין מן הסוכה, לפיכך ישן הוא תחת המטה."

על שורה זו במשנה מביאה הגמרא פסקא אחת בדף כא ע"ב

אמר רבי שמעון מעשה בטבי עבדו. תניא, אמר רבי שמעון: משיחתו של רבן גמליאל למדנו שני דברים; למדנו שעבדים פטורים מן הסוכה, ולמדנו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו. ולימא מדבריו של רבן גמליאל? – מילתא אגב אורחיה קא משמע לן, כי הא דאמר רב אחא בר אדא, ואמרי לה אמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא אמר רב: מנין שאפילו שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד – שנאמר ועלהו לא יבול.

מדברי הגמרא למדנו מספר דברים:  רבן גמליאל מכנה את טבי עבדו "תלמיד חכם" בזכות ידיעתו הכפולה 1. שעבד פטור ממצוות סוכה. 2. שהישן תחת הסוכה לא יצא ידי חובתו. והשבח של רבן גמליאל לא נאמר במסגרת לימוד בבית המדרש אלא במסגרת "שיחת תלמידי חכמים" מחוץ לבית המדרש.  לאור ההקשר של הדברים מתעוררת לנו שאלה ביחס לקריאה של השורה הזו במשנה – מהו הטון בו נאמר השבח של רבן גמליאל על טבי. האם האמירה שטבי הוא "תלמיד חכם" נאמרה בקריצה, או ברצינות? נעיין ברש"י על המשנה בדף כ ע"א: 

ולפי דרכינו למדנו – כלומר, אף על פי שלא אמר לנו לשם תלמוד אלא לשיחת חולין בעלמא, שהיה משתבח בעבדו לבדיחותא בעלמא, למדנו על פי דרך בדיחותו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו.

רש"י אומר שהשבח של רבן גמליאל לטבי היה בדרך של בדיחותא בעלמא. מדוע רש"י אומר כך? נציע שתי סיבות שונות: 1. הידיעה שעבד פטור ממצוות סוכה וששינה מתחת למיטה אינה נחשבת כשינה בסוכה היא ידיעה פשוטה – מי שיודע אותה אינו "תלמיד חכם". 2. התייחסות לעבד כ"תלמיד חכם" יש בה מן הבדיחותא  – תלמיד חכם הוא אדם מלומד מאוד, וגם אם טבי היה עבד מיוחד, ואולי עבד ירא שמיים ואוהב תורה בוודאי שלא הגיע למדרגת תלמיד חכם. 

לאחר העיון בדברי רש"י נתבונן בתוספות ונראה שממנו עולה נימה אחרת: 

תוספות מסכת סוכה דף כ עמוד ב

ראיתם טבי עבדי שהוא תלמיד חכם – עבד כשר היה כדאיתא בפרק שני דברכות (דף טז:) ובירושלמי תני שהיה מניח תפילין ולא מיחו בידו חכמים ופריך מחלפא שיטתי' דרבן גמליאל דהא הכא גבי סוכה מיחו בידו חכמים מלישב בסוכה שהרי היה ישן תחת המטה ומשני שהיה עושה כן שלא לדחוק את חכמים שהיו ישנים בסוכה ופריך אי שלא לדחוק את חכמים ישב לו חוץ לסוכה ומשני דרוצה היה לשמוע דברי חכמים.

התוספות פותח באמירה: טבי, עבד כשר היה. כלומר, תוספות ממיר את הביטוי "תלמיד חכם" בביטוי "עבד כשר". המרה זו מנמיכה את השבח שנתן רבן גמליאל לעבדו אבל נותנת לה נופך רציני ולא מתבדח. נימה זו מתחדדת לאור המהלך השני שעושה התוספות – ציטוט מסוגיה בירושלמי. לפני שנעיין בציטוט נציין שזהו מהלך שמתרחש פעמים רבות בתוספות, הפנייה לסוגיה בירושלמי שמאירה באור נוסף את הנאמר בבבלי. במהלכים אלו תוספות מעורר אותנו לזכור ולשים על ליבנו את החשיבות בלימוד התלמוד הירושלמי שיכול להעמיק את ההבנה שלנו. נתבונן בסוגיה שמפנה אליה התוספות: 

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סוכה פרק ב הלכה א

מתני' הישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו א"ר יהודה נוהגין היינו ישינים תחת המטות בפני הזקנים ולא אמרו לנו דבר. א"ר שמעון מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שהיה ישן תחת המטה אמר רבן גמליאל לזקנים ראיתם טבי עבדי שהוא תלמיד חכם יודע שעבדים פטורין מן הסוכה וישן לו תחת המטה. ולפי דרכינו למדנו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו:….. מחלפה שיטתיה דרבן גמליאל. דתני טבי עבדו של רבן גמליאל היה נותן תפילין ולא מיחו בידו חכמים וכאן מיחו בידו. שלא לדחוק את החכמים. אם שלא לדחוק את החכמים ישב לו חוץ לסוכה. רוצה היה טבי עבדו של רבן גמליאל לשמוע דברי חכמים:

הירושלמי מקשה על דברי רבן גמליאל במשנה – במשנתנו נשמע שרבן גמליאל משבח את עבדו שהקשיב לדברי חכמים שמחו בפניו ואמרו לו "לא ראוי שתתפוס מקום בסוכה כיוון שאתה לא חייב!", ואילו הירושלמי מדווח שיש סיפור סותר בו טבי הניח תפילין ורבן גמליאל לא מיחה בו. מה אם כן הדין, האם יש למחות ביד עבד המקיים מצוות שאינו מצווה בהם או שמא לא?

כדי לישב את הסתירה מדייק הירושלמי בסיפור ואומר, טבי ישב מתחת למיטה לא כי מיחו בו חכמים, אלא מיוזמתו, כדי לפנות מקום לחכמים. ולכן אין סתירה – אם היה מקום בסוכה טבי היה יושב בה. הוא פינה את המקום לא כי אין זה ראוי שעבד שאינו מחויב במצוות סוכה יקיימנה, אלא כיוון שהגיעו יהודים שחיובם גדול מחיובו. כלומר, אין למחות בעבד המקיים מצוות מעבר למצוות בהם הוא מחויב.

לאחר יישוב הסתירה מוסיף הירושלמי ושואל: מדוע אם כן לא פינה טבי את הסוכה לגמרי אלא נשאר שם מתחת למיטה? עונה הירושלמי – טבי רצה לשמוע דברי חכמים ולכן נשאר. 

הירושלמי הזה מוסיף לנו קווים לדמותו של טבי, לא מדובר רק בעבד שיודע הלכות בסיסיות אלא מדובר בעבד שמקיים מצוות רבות מעבר למה שהוא חייב, כולל מצוות תפילין! זהו אף עבד הצמא לשמוע דברי תורה ולכן הוא מוכן לשבת מתחת למיטה באי נוחות פיזית ובעמדה מושפלת רק כדי לשמוע את שיחתם של תלמידי החכמים בסוכה. 

לכן אם נשווה בין הנימה שעלתה ברש"י לנימה העולה בתוספות נראה שיש כאן מחלוקת באשר לטון שבו יש לקרוא את דברי רבן גמליאל – לפי רש"י תיאור טבי כ"תלמיד חכם" נאמר בקריצה; ואילו לפי תוספות זהו ביטוי רציני המתאר דמות מיוחדת של עבד עובד ה' באהבה ובהשתוקקות הצמא למצוות, לתפילה ולתורה.

צעד אחד מעבר לתוספות

 התוספות פתח לנו פתח לראות את טבי באור חדש, לא רק "עבד טוב" אלא עבד עובד ה' באמת, צמא למצוות ותורה. נוסיף לעיין במספר מקורות נוספים המתארים דמות שאינה רק אוהבת תורה אלא "תלמיד חכם של ממש! את הצעד הבא בלימוד נעשה בסיועו של פרשן הירושלמי עלי תמר המפנה אותנו למספר סוגיות מרתקות הלוקחות אותנו עוד צעד קדימה בהיכרות עם טבי. 

הירושלמי תיאר את טבי כמניח תפילין ולומד תורה. אם נתבונן בבבלי בגיטין ובירושלמי בכתובות נראה שעבד שמניח תפילין ולומד תורה הוא עבד חריג ביותר:

תלמוד בבלי מסכת גיטין דף מ עמוד א

א"ר יהושע בן לוי: עבד שהניח תפילין בפני רבו – יצא לחירות. מיתיבי: לוה הימנו רבו, או שעשאו רבו אפוטרופוס, או שהניח תפילין בפני רבו, או שקרא שלשה פסוקים בבהכ"נ בפני רבו – ה"ז לא יצא לחירות! אמר רבה בר רב שילא: כשרבו הניח לו תפילין.

הגמרא בגיטין מקשה סתירה בין מימרה של רבי יהושע בן לוי לבין ברייתא. רבי יהושע בן לוי אומר שעבד שמניח תפילין יצא לחירות, והברייתא אומרת שלא. הגמרא מיישבת את הסתירה ואומרת שאם האדון הניח לעבד תפילין אז זוהי פעולה שפירושה היא שהאדון שחרר את עבדו. אולם עבד שמניח מיוזמתו לא יצא לחירות. גמרא זו ממחישה לנו שעבד שמניח תפילין יכול להראות כבן חורין! הנחת תפילין היא בעלת משמעות דרמטית יותר מאשר ישיבה בסוכה. עבד שרבו מושיב אותו בסוכה לא יוצא לחירות, אולם אדון שמניח תפילין לעבדו מוציא אותו לחירות. תפילין היא מצווה שהיא גם סמל. ומה לגבי לימוד תורה? נעיין בירושלמי בכתובות: 

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת כתובות פרק ב הלכה י

מסייעא לההיא דמר רבי חמא בר עוקבה בשם רבי יוסי בר חנינה אסור לאדם ללמד את עבדו תורה לא כן א"ר זעירא בשם רב ירמיה העבד עולה משבעה קרייות וידבר עולה מג' פסוקים תיפתר שלמד מאיליו או שלמדו רבו כטבי.

מר עוקבא מביא מימרא של רבי יוסי ברבי חנינא האוסר על רב ללמד את עבדו תורה! הגמרא מקשה על מימרא זו מדברי רב ירמיה האומר שעבד יכול לעלות לתורה. הגמרא עונה שאין סתירה, עבד יכול ללמוד תורה אם הוא למד מעצמו, או אם הוא כמו טבי שרבן גמליאל לימד אותו.  מירושלמי זה אנו לומדות שגם לימוד תורה שונה מישיבה בסוכה. תלמוד תורה ותפילין הן מצוות דומות בכך שהן שייכות לעולמן של בני החורין. העבד יכול רק לקיים אותם רק מיוזמתו, ואם רבו ייזום או שהוציא אותו לחירות או שעבר על איסור. 

לאור גמרות אלו נחזור ונעיין בדמותו של טבי – טבי אינו רק עבד כשר המעוניין במצוות סוכה. הוא עבד שמניח תפילין ולומד תורה! יתרה מזו לפי הירושלמי בכתובות טבי לא למד רק מיוזמתו אלא שרבן גמליאל לימד אותו באופן אקטיבי. אנחנו מבינות יותר ויותר שטבי הוא עבד חריג מאוד. והירושלמי בכתובות הותיר אותנו בחידה – מדוע רבן גמליאל יכול ללמד את טבי תורה באופן אקטיבי ואינו נחשב כעובר על איסור? כדי לפתור חידה זו נעיין בעקבות בעל העלי תמר במסכת יומא וברמב"ם בהלכות סנהדרין: 

תלמוד בבלי מסכת יומא דף פז עמוד א

אשריהם לצדיקים, לא דיין שהן זוכין אלא שמזכין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. שכמה בנים היו לו לאהרן שראויין לישרף כנדב ואביהוא, שנאמר הנותרים אלא שעמד להם זכות אביהם. אוי להם לרשעים, לא דיין שמחייבין עצמן אלא שמחייבין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. הרבה בנים היו לו לכנען שראויין ליסמך, כטבי, עבדו של רבן גמליאל, אלא שחובת אביהם גרמה להן.

הגמרא ביומא טוענת שטבי היה ראוי להסמך לסנהדרין אולם חטאו של חם מנע זאת ממנו. כאן טבי לא מתואר רק כעבד שיודע הלכות בסיסיות, וגם לא כעבד שאוהב תורה ומצוות בלבד – אלא כעבד שהיה ראוי להיסמך לסנהדרין! כדי להבין את העוצמה של הניסוח הזה ביומא נעיין ברמב"ם בהלכות סנהדרין המתאר מה דרוש כדי להיות אדם הראוי להיסמך לסנהדרין, וממילא נבין איזה מן אדם היה טבי: 

רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ד

ויש להן למנות כל מי שירצו לדברים יחידים, והוא שיהיה ראוי לכל הדברים, כיצד חכם מופלא שראוי להורות לכל התורה כולה 

אומר הרמב"ם כדי לזכות למינוי של הסנהדרין אפילו בתחום תורני אחד צריך להיות חכם מופלא שראוי להורות בכל התורה כולה. 

לאור גמרות אלו נשוב לדברי רבן גמליאל ונציע את הקריאה הבאה– כאשר רבן גמליאל אומר שטבי הוא "תלמיד חכם" הוא מתכוון לכך במלוא מובן המילה – טבי היה ראוי להיות סמוך לסנהדרין, הוא היה כמעט בן חורין, הוא עסק בתורה במלא מובן המילה והניח תפילין והיה אדם גדול. קריאה זו משאירה אותנו עם תמיהה גדולה – מדוע לא יצא טבי לחירות? הדיון בשאלה זו חורג מגבולות הלימוד שלנו ולכן נשאיר אותה פתוחה ונסכם מה ראינו. 

סיכום

שבחיו של רבן גמליאל לטבי עבדו ניתנים לקריאה בנימות שונות. ראינו שתי נימות בראשונים ונימה אחרת באחרונים בפירוש עלי תמר שהסתמך על גמרות נוספות בבבלי ובירושלמי ועל דברי הרמב"ם.

  1. רש"י קרא את דברי רבן גמליאל בטון מבודח. הכוונה אינה שטבי היה "תלמיד חכם" במובן האמיתי של המילה, דברי רש"י עולים בקנה אחד עם הניסוח בדף כא המתאר את דברי רבן גמליאל כשיחת חולין בעלמא. 
  2. תוספות  שולח אותנו לירושלמי המקביל על הסוגיה שם מתואר טבי כמניח תפילין וכמחזר אחר שיחתן ולימודם של תלמידי חכמים. וכדברי התוספות "עבד כשר". כלומר התיאור "תלמיד חכם" לא נאמר בבדיחותא אלא ברצינות. הוא תיאור של אדם המשתוקק ומחזר אחר מצוות ותורה מעבר למחויב.
  3. בעל העלי תמר הפנה אותנו למספר מקורות נוספים שבהם מודגש שהנחת תפילין ולימוד תורה אינם רק סימן לאדם כשר כאשר עבד עושה אותם אלא הם סימן לעבד שהוא כמעט בן חורין. כמו כן ראינו שטבי לא היה רק תלמיד חכם במובן של אדם האוהב ללמוד טובה ומחזר אחריה, אלא טבי היה יכול להיות חכם מחכמי הסנהדרין אלולי היה עבד! נותרנו בשאלה מדוע עם כן טבי לא השתחרר ועצרנו כאן. 

ראינו אם כן שדמותו של טבי מלאה בהפתעות ובנפלאות. במבט ראשון ראינו עבד מצוין מבין העבדים, ובמבט האחרון ראינו לפנינו חכם מחכמי הסנהדרין – כמעט.

Rabbanit Yael Shimoni

הרבנית יעל שמעוני היא סגנית ראש ישיבת דרישה ורמי"ת. היא מנהלת מיזם "משיבת נפש – נשות תורה עונות כהלכה" מענה הלכתי רוחני באינטרנט של רבניות בית הלל. אומנית פלסטית – חברת קבוצת האומנות "סטודיו משלך", ומציגה בתערוכות ברחבי הארץ. למדה שלוש שנים במכון למנהיגות הלכתית במדרשת לינדנבאום, שש שנים בבית המדרש במגדל עוז ושנתיים במכון התלמודי הגבוה 'מת"ן'. בעלת תואר BFA באומנות מהאקדמיה "בצלאל', BED בהוראת תושב"ע ומחשבת ישראל במכללת הרצוג ולקראת סיום תואר שני בהוראת מחשבת ישראל במכללת הרצוג. מתגוררת באלון שבות, נשואה לשמואל ואם לארבעה ילדים.
Scroll To Top