Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

צידה ביו”ט – גפ”ת 73

מדוע אסור לצוד ביום טוב? הרי מלאכת אוכל נפש הותרה? מה ההבדל בין צידה לשחיטה, אפיה ובישול שהותרו? בואו להתכונן לחג הבא שמחת תורה בלימוד מחלוקת רש”י ותוספות על יסודות התר אוכל נפש

ב”ה, איסור צידה ויסודות אוכל נפש – גפת ביצה 2

לכבוד החגים הבאים עלינו לטובה סוכות ושמחת תורה זוהי שמחה גדולה לעסוק בסוגיות שלנו הנוגעות בהיתר מלאכת אוכל נפש ביום טוב.

המשנה בדף כג ע”ב עוסקת במלאכת צידה ביו”ט:

משנה. אין צדין דגים מן הביברים ביום טוב, ואין נותנין לפניהם מזונות, אבל צדין חיה ועוף מן הביברין ונותנין לפניהם מזונות. רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הביברין שוין. זה הכלל: כל המחוסר צידה – אסור, ושאינו מחוסר צידה – מותר.

המשנה לא מצוינת מדוע צידה אסורה ביום טוב. ומתעוררת השאלה מאחר ומלאכות אוכל נפש הותרו ביום טוב מדוע יש איסור צידה?

רש”י מבאר לנו נקודה זו ומדבריו עולה סייג משמעותי להיתר אוכל נפש ביום טוב:

משנה. אין צדין דגים – אף על גב דשחיטה ואפייה ובשול מאבות מלאכות הן, והותרו לצורך יום טוב – טעמא משום דאי אפשר מערב יום טוב, דשחיטה – חייש למכמר בשרא, פן יתחמם ויסריח, אבל צידה – אפשר לצודו מבעוד יום, ויניחנו במצודתו במים, ולא ימות ולמחר יטלהו.

רש”י מבאר את הטעם להיתר מלאכת אוכל נפש – מלאכת אוכל נפש הותרה לדברים שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב, וממילא כל דבר שניתן לעשותו מערב יום טוב לא הותר.

נדייק בדברי רש”י – הרי גם שחיטה אפיה ובישול אפשר לעשותם מערב יום טוב?

ונראה לשיש להוסיף לדברי רש”י שדברים שטעמם או איכותם משתנה בעקבות העיכוב מותר לעשותם ביום טוב. אולם בצידה אין שום הבדל לגבי איכות טעמם. ואכן כך פירט רש”י לגבי שחיטה שיש חשש לפגיעה שהבשר התקלקל. אולם לגבי בישול ואפיה רש”י לא ביאר – ונראה שיש לפרש כך את דבריו.

תוספות מביא את דברי רש”י חולק עליו ומביא הסבר אחר לאיסור לצוד ניתן לראות זאת לפי מילות הקישור המופיעות בדבריו המחלקות אותו באופן ברור לשלושה חלקים:

אין צדין דגים מן הביברין וכו’ –

פירש רש”י דאע”ג דאוכל נפש מותר היינו דוקא כגון בשול ואפייה ושחיטה דאי אפשר מערב יום טוב דיותר טוב פת חמה וגם בשול בי”ט ושחיטה שמא יסריח אבל צידה אפשר לצודו מערב י”ט ויניחנו במים במצודתו ולא ימות

 ולא נהירא כדמפרש בריש מכילתין (דף ג. ושם) גבי גזרה שמא יתלוש דאין לחלק באוכל נפש בין אפשר לעשותו מערב יום טוב לאי אפשר אלא דוקא במכשירין יש חלוק

לכך נ”ל כפר”ח מקינו”ן שפירש לעיל [דף ג. סד”ה גזרה] משום דדמי לקצירה.

נעיין בדברי תוספות שלב אחר שלב. בראשית דברי תוספות נראה שהוא פירש את שיטת רש”י כפי שהצענו:

אפיה יותר טוב פת חמה, וגם בישול. ושחיטה שמא יסריח.

מתוספות זה למדנו עיקרון מתודי חשוב – התוספות לפעמים מסייע בחידוד והבנת שיטתו של רש”י בזכות ההצגה שלו את דבריו, כשיטת הית הלל שהיו מקדימים את דברי בית שמאי לדבריהם.

בהמשך דבריו מקשה תוספות מסוגיה על דברי רש”י – נתבונן בקושיתו:

ולא נהירא כדמפרש בריש מכילתין (דף ג. ושם) גבי גזרה שמא יתלוש דאין לחלק באוכל נפש בין אפשר לעשותו מערב יום טוב לאי אפשר אלא דוקא במכשירין יש חלוק

תוספות שולח אותנו לתחילת המסכת לדך ג ע”א נעיין שם:

הגמרא בדף ג היא חלק מסוגית הפתיחה הארוכה הבאה לברר מדוע יש בעיה להשתמש בביצה שנולדה ביוט. שם בתחילת הדך מובאת דעתוש ל רב יוסף שהסיבה לכך היא גזרה מפירות שנושרים. פירות שנושרו בשבת אסור לקחתם. אביי מקשה על הגזרה הזו ושואל את רב יוסף  – מהו טעמא? עונה לו רב יוסף אסור לקחת את הפירות גזירה שמא יעלה אדם על האילן ויקטוף עוד פירות.

תוספות שם מוטרד מהגזרה הזו ושואל מדוע שתהיה בעיה לתלוש ביום טוב הרי אוכל נפש מותר? תוספות מחבר בין האיסור לתלוש ובין האיסור לצוד ומפתח תפיסת עולם שונה מרש”י:

אך תימה מאי שמא יעלה ויתלוש הא אפי’ לכתחילה מותר לתלוש דהא אוכל נפש מותר וגם קשה לקמן (דף כג: ושם) תנן אין צדין דגים מן הביברין ביום טוב ואמאי הא אוכל נפש הוא ואין לומר דכל דבר שיכול לעשותו מערב יום טוב אסור לעשותו ביום טוב עצמו כי לא אתעביד ליה מערב יום טוב דהא אמרי’ (לקמן כח:) הוא ולא מכשיריו פירוש אוכל נפש ולא מכשיריו כגון לתקן שפוד רבי יהודה אומר לכם לכל צרכיכם והוא לבדו איצטריך לאסור מכשירין שאפשר לתקנן מערב יום טוב

 אלמא דוקא במכשירין יש חילוק בין אפשר לעשותן מערב יום טוב בין אי אפשר אבל באוכל נפש כ”ע מודו דאפילו אפשר לעשותן מערב יום טוב מותר לעשותן ביום טוב

וי”א דלכך אין צדין שמא יצוד דגים טמאים שאינם צורך ולא נהירא דאם כן הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה דמותרת

על כן פירש רבינו נתנאל מקינו”ן דבירושלמי יש אך אשר יאכל לכל נפש וסמיך ליה ושמרתם את המצות אותם מלאכות שמשימור ואילך הם מותרות דהיינו מלישה ואילך אבל שאר מלאכות דמקודם לכן אסורין

ועוד דבירושלמי יש מיעוט אחר אך שלא לקצור [וע’ תוספות שבת צה. ד”ה והרודה].

 ההסבר הראשון מובא ונדחה על ידי תוספות ולכן לא נתעמק בו נמשיך להסברים הבאים המבוססים על דברי הירושלמי, נעיין בירושלמי ואז בדברי התוספות:

מניין שאין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין ר’ אחא בשם רשב”ל [שמות יב טז] כל מלאכה לא יעשה בהם עד ושמרתם את המצות ר’ יוסי בעי כלום למדו לתבשיל אלא מיכן ר’ יוסה לא אמר כן אלא ר’ יוסי בשם רשב”ל [שמות יב טז] אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם עד ושמרתם את המצות

תני חזקיה ופליג אך הוא לבדו הרי אלו מיעוטין שלא יקצור ולא יטחון ולא ירקד בי”ט (ירושלמי פרק א)

נסכם את הירושלמי:

  1. רשב”ל אומר שיש סמיכות בין שתי פסוקים – איך אשר יאכל לכל נפש. ושמרתם את המצות. כפי שבמצות צריך לשמור מלישה ואילך כך גם מלאכת אוכל נפש הותרה רק מלישה ואילך.
  2. חזקיה חולק ואומר שבפסוק “אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יאכל לכם” מופיעים שני מיעוטים – אך. והוא לבדו. מיעוטים אלו מלמדים שהיתר אוכל נפש עצמו מוגבל על ידי התורה בגזרת כתוב. מה מועט מהיתר אוכל נפש? אומר חזקיה – קצירה טחינה וריקוד. ונשאל כיצד מיעוטים אלו מתקשרים לצידת דגים?

נשוב כעת לסוף דברי התוספות שלנו ונראה כיצד הוא עוזר לנו להבין את דבריו בדף ג:

ולא נהירא כדמפרש בריש מכילתין (דף ג. ושם) גבי גזרה שמא יתלוש דאין לחלק באוכל נפש בין אפשר לעשותו מערב יום טוב לאי אפשר אלא דוקא במכשירין יש חלוק

לכך נ”ל כפר”ח מקינו”ן שפירש לעיל [דף ג. סד”ה גזרה] משום דדמי לקצירה.

תוספות כאן מסביר שרבי נתנאל מקינון נעזר בדעת חזקיה בירושלמי לחדש מדוע צידה נאסרה. צידה לא נאסרה כיוון שאפשר לעשות מערב יום טוב אלא כיוון שהיא דומה לקצירה. כשאני מוציאים דגים מהמים אנחנו בעצם קוצרים אותם מהמים, ויש גזרת כתוב המצמצמת את היתר אוכל נפש למלאכות שהם מלישה ואילך. אולם קצירה לא הותר, וציד דגים הוא דומה לקצירה.

נסכם

ראינו לפנינו מחלוקת רש”י ותוספות יסודית בענייני אוכל נפש. המחלוקת באה לידיה ביטוי בפירושם השונה של האיסור לצוד דגים ביוט

רש”י אומר שאסור כיוון שאפשר לעשות פעולה זו מערב יום טוב – דייקנו בדבריו שרק פעולות שלא יהיה שום השפעה אם יעשו מערב יום טוב נאסרו, ברגע שיש שינוי קטן באיכות או חשש לפגיעה הרי שמותר לעשותם.

תוספות חולק ומוכיח שהעיקרון של אפשר לעשותם לא מתייחס למלאכות אוכל נפש אלא רק למכשירי אוכל נפש כפי שנלמד בדף כח הבא עלינו לטובה.

תוספות מציע פירוש אחר – האיסור לצוד נובע מגזירת הכתוב שבוארה בירושלמי. הירושלמי מביא שתי שיטות הלומדות מהפסוקים עצמם שהיתר אוכל נפש אינו גורף אלא חל רק על מלאכות שהם מלישה ואילך. רבינו נתנאל  מקינון טען בעקבות הירושלמי שציד דגים דומה לקצירה ולכן נאסר כיוון שמלאכת קצירה לא הותר ביום טוב.

Rabbanit Yael Shimoni

הרבנית יעל שמעוני היא סגנית ראש ישיבת דרישה ורמי"ת. היא מנהלת מיזם "משיבת נפש – נשות תורה עונות כהלכה" מענה הלכתי רוחני באינטרנט של רבניות בית הלל. אומנית פלסטית – חברת קבוצת האומנות "סטודיו משלך", ומציגה בתערוכות ברחבי הארץ. למדה שלוש שנים במכון למנהיגות הלכתית במדרשת לינדנבאום, שש שנים בבית המדרש במגדל עוז ושנתיים במכון התלמודי הגבוה 'מת"ן'. בעלת תואר BFA באומנות מהאקדמיה "בצלאל', BED בהוראת תושב"ע ומחשבת ישראל במכללת הרצוג ולקראת סיום תואר שני בהוראת מחשבת ישראל במכללת הרצוג. מתגוררת באלון שבות, נשואה לשמואל ואם לארבעה ילדים.
גלול כלפי מעלה