Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

כ״ז באייר תשפ״ב | 28.05.22 | הדף היומי: יבמות פב - שבת כ"ז באייר

מקח וממכר- גפ”ת 75

מה הבעיה במקח וממכר בשבת? הרי אפשר לבצע פעולה זו ללא שום איסור? ברש”י יש תעלומה משולשת הצטרפו אלינו בפתרונה

 

מדוע יש איסור על מקח וממכר בשבת ויום טוב?

כלל נקוט בידינו בהלכות שבת ויום טוב: לכל איסור יש סיבה – מותר לפעול בשבת ויוט אלא אם כן הדבר נאסר. במקח וממכר אנו נצבות בפני שאלה מדוע פעולה זו אסורה? הרי ניתן לעשותה מבלי לעבור על אף אחד מלט אבות המלאכה? הסוגיה שלנו היא אחת מהדלתות דרכה ניתן לברר נקודה זו.

המשנה בדף לו ע”ב אומרת

כל שחייבין עליו משום שבות, משום רשות, משום מצוה, בשבת – חייבין עליו ביום טוב. ואלו הן משום שבות: לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטין על פני המים, ולא מטפחין, ולא מספקין, ולא מרקדין. ואלו הן משום רשות: לא דנין, ולא מקדשין, ולא חולצין, ולא מיבמין. ואלו הן משום מצוה: לא מקדישין, ולא מעריכין, ולא מחרימין, ולא מגביהין תרומה ומעשר. כל אלו ביום טוב אמרו, קל וחומר בשבת. אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד.

שואלת הגמרא מה הטעם שלא עושים הקדש והערכה והחרמים והגבהה של תרומה ומעשר שני בשבת וביום טוב והרי מדובר במצוות? תשובת הסוגיה היא שיש בפעולות אלו משום מקח וממכר. רש”י נחלץ לעזרתנו לפענח מה הקשר בין מקח וממכר לרשימה המופיעה במשנה:

משום מקח וממכר – דלמקח וממכר דמו, שמוציא מרשותו לרשות הקדש, ומקח וממכר אסור מן המקרא דכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר (ישעיהו נח), אי נמי: מקח וממכר אתי לידי כתיבה שטרי מכירה, ואם תאמר: הויא לה גזרה לגזרה, כולה חדא גזרה היא.

רש”י מסביר שכל הפעולות הללו דומות למקח וממכר או עשויות להביא לכתיבת שטרות והכתיבה אסורה מהתורה.

בדברי רש”י עולה דיוק מענייין. רש”י מעלה שתי אפשרויות שונות לאיסור מקח וממכר – האחד: בדברי הנביא ישעיה שנראה כקשור לאופי וצביון השבת והשני כגזרה וסייג להרחיק אדם מאחד מל”ט אבות מלאכה: הכתיבה.

יש לברר מה היחס בין שני טעמים אלו ברש”י המופיעים כאן ברצף אחד אחרי השני – מפני מה אסור לעסוק במקח וממכר בשבת? נעיין בהערתו של רבי עקיבא איגר בגליון הש”ס.

רש”י ד”ה משום מקח וממכר וכו’ אסור מן המקרא. עיין רש”י לעיל דף כז ע”ב ד”ה אין פוסקין.

רבי עקיבא איגר מפנה אותנו לעיין ברש”י בדף כז, וכדרכו של רבי עקיבא איגר הוא מסתפק בהפנייה בלבד שהופכת להיות מעין כתב חידה שיש לפתוח ולהבין מה מואר דרכה.

המשנה והגמרא בדף כז עוסקות באיסור לנקוב בשבת במחיר של בהמה:

משנה. אין נמנין על הבהמה לכתחלה ביום טוב, אבל נמנין עליה מערב יום טוב, ושוחטין ומחלקין ביניהם.

גמרא. מאי אין נמנין? אמר רב יהודה אמר שמואל: אין פוסקין דמים לכתחלה על הבהמה ביום טוב.

רש”י מפרש מדוע אין לפסוק דמים לכתחילה על בהמה:

גמרא. אין פוסקין דמים – דמקח וממכר בשבת וביום טוב אסור, בספר עזרא (נחמיה יג).

רש”י בדף כז מביא מקור נוסף לאיסור מכר וממכר  מתוך ספרי הכתובים: פסוק מנחמיה. ונשאלת השאלה מה היחס בין שלושת המקורות השונים של רש”י לאיסור מקח וממכר.

נציג שוב את שלושת המקורות ונרחיב בכל אחד:

  1. מקח וממכר אסור מהפסוק בישעיהו פרק נח פסוק יג אִם־תָּשִׁ֤יב מִשַּׁבָּת֙ רַגְלֶ֔ךָ עֲשׂ֥וֹת חֲפָצֶ֖יךָ בְּי֣וֹם קָדְשִׁ֑י וְקָרָ֨אתָ לַשַּׁבָּ֜ת עֹ֗נֶג לִקְד֤וֹשׁ יְקֹוָק֙ מְכֻבָּ֔ד וְכִבַּדְתּוֹ֙ מֵעֲשׂ֣וֹת דְּרָכֶ֔יךָ מִמְּצ֥וֹא חֶפְצְךָ֖ וְדַבֵּ֥ר דָּבָֽר:
  2. מקח וממכר אסור מהפסוק בספר עזרא ונחמיה פרק יג: בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֡מָּה רָאִ֣יתִי בִֽיהוּדָ֣ה׀ דֹֽרְכִֽים־גִּתּ֣וֹת׀ בַּשַּׁבָּ֡ת וּמְבִיאִ֣ים הָעֲרֵמ֣וֹת וְֽעֹמְסִ֪ים עַל־ הַחֲמֹרִ֟ים וְאַף־יַ֜יִן עֲנָבִ֤ים וּתְאֵנִים֙ וְכָל־מַשָּׂ֔א וּמְבִיאִ֥ים יְרוּשָׁלִַ֖ם בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת וָאָעִ֕יד בְּי֖וֹם מִכְרָ֥ם צָֽיִד: (טז) וְהַצֹּרִים֙ יָ֣שְׁבוּ בָ֔הּ מְבִיאִ֥ים דָּ֖אג וְכָל־מֶ֑כֶר וּמֹכְרִ֧ים בַּשַּׁבָּ֛ת לִבְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה וּבִירוּשָׁלִָֽם: (יז) וָאָרִ֕יבָה אֵ֖ת חֹרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וָאֹמְרָ֣ה לָהֶ֗ם מָֽה־הַדָּבָ֨ר הָרָ֤ע הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אַתֶּ֣ם עֹשִׂ֔ים וּֽמְחַלְּלִ֖ים אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּֽת: (יח) הֲל֨וֹא כֹ֤ה עָשׂוּ֙ אֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם וַיָּבֵ֨א אֱלֹהֵ֜ינוּ עָלֵ֗ינוּ אֵ֚ת כָּל־הָרָעָ֣ה הַזֹּ֔את וְעַ֖ל הָעִ֣יר הַזֹּ֑את וְאַתֶּ֞ם מוֹסִיפִ֤ים חָרוֹן֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל לְחַלֵּ֖ל אֶת־הַשַּׁבָּֽת: פ (יט) וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר צָֽלֲלוּ֩ שַׁעֲרֵ֨י יְרוּשָׁלִַ֜ם לִפְנֵ֣י הַשַּׁבָּ֗ת וָאֹֽמְרָה֙ וַיִּסָּגְר֣וּ הַדְּלָת֔וֹת וָאֹ֣מְרָ֔ה אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִפְתָּח֔וּם עַ֖ד אַחַ֣ר הַשַּׁבָּ֑ת וּמִנְּעָרַ֗י הֶֽעֱמַ֙דְתִּי֙ עַל־הַשְּׁעָרִ֔ים לֹא־יָב֥וֹא מַשָּׂ֖א בְּי֥וֹם הַשַּׁבָּֽת: (כ) וַיָּלִ֨ינוּ הָרֹכְלִ֜ים וּמֹכְרֵ֧י כָל־מִמְכָּ֛ר מִח֥וּץ לִירוּשָׁלִָ֖ם פַּ֥עַם וּשְׁתָּֽיִם: (כא) וָאָעִ֣ידָה בָהֶ֗ם וָאֹמְרָ֤ה אֲלֵיהֶם֙ מַדּ֜וּעַ אַתֶּ֤ם לֵנִים֙ נֶ֣גֶד הַחוֹמָ֔ה אִם־תִּשְׁנ֕וּ יָ֖ד אֶשְׁלַ֣ח בָּכֶ֑ם מִן־הָעֵ֣ת הַהִ֔יא לֹא־בָ֖אוּ בַּשַּׁבָּֽת: ס
  3. מקח וממכר אסור גזירה  שמא יכתוב.

שני המקורות הראשונים מצביעים על איסור דאורייתא או קרוב לזה. דברי ישעיהו מתוארים ברש”י כאסור מהמקרא – ביטוי מפתיע שמסמן סוג איסור חמור מאיסור דרבנן. הקפדתו של עזרא על העם לא לסחור בשבת נראית גם היא כקשורה לאיסור דאורייתא ולא לגזרה. בעוד המקור השלישי מצביע על איסור שתוקפו מדרבנן והוא סייג לאיסור אחר. לאור שלושת המקורות השונים האלו בדברי רש”י עולה שאלה מתבקשת מתי יש במקח וממכר איסור שהוא יותר מאשר איסור דרבנן ומהו מקורו ואופיו של איסור זה מאחר ולא מדובר כאן באחת מאבות המלאכה.

בראשונים ואחרונים ישנם שיטות העשויות להטיל אור על דברי רש”י שלנו.

שיטת הרמב”ן במצוות השבתון

הרמב”ן על התורה בויקרא כג פסוק כד שואל על לשון התורה, מדוע התורה קוראת לחגים בשם שבתון? הרמב”ן מביא מימרא של רב אשי משבת דף כד בה אומר רב אשי שיש מצווה לשבות בשבתות וחגים ומי שלא שובת עובר בעשה. הרמב”ן תמה על דברי רב אשי ושואל מה המשמעות ההלכתית של שבותן זה – הרי האיסור לעשות מלאכה תלוי במלאכות שפורטו למה אם כן מתיחסת מצוות השבתון. הרמב”ן מציע את הדברים הבאים:

ונראה לי שהמדרש הזה לומר שנצטוינו מן התורה להיות לנו מנוחה בי”ט אפילו מדברים שאינן מלאכה, לא שיטרח כל היום למדוד התבואות ולשקול הפירות והמתנות ולמלא החביות יין, ולפנות הכלים וגם האבנים מבית לבית וממקום למקום, ואם היתה עיר מוקפת חומה ודלתות נעולות בלילה יהיו עומסים על החמורים ואף יין וענבים ותאנים וכל משא יביאו בי”ט ויהיה השוק מלא לכל מקח וממכר, ותהיה החנות פתוחה והחנוני מקיף והשלחנים על שלחנם והזהובים לפניהם, ויהיו הפועלים משכימין למלאכתן ומשכירין עצמם כחול לדברים אלו וכיוצא בהן, והותרו הימים הטובים האלו ואפילו השבת עצמה שבכל זה אין בהם משום מלאכה, לכך אמרה תורה “שבתון” שיהיה יום שביתה ומנוחה לא יום טורח. וזהו פירוש טוב ויפה:

שיטת רמב”ן זו יכולה לבאר את דברי רש”י: אם אדם מבצע פעולה בודדת של מקח וממכר אז הוא עובר על איסור דרבנן גזרה שמא יכתוב. אבל אם מתבצע שוק בשבת וכל האופי של יום השבת כיום מנוחה נפגע בעקבות פעילות של מקח וממכר אז עוברים על מצוות דאורייתא של שבתון. לאור דברים אלו מתברר מדוע החמיר עזרא כל כך בענייני מקח וממכר. עזרא יוצא נגד מציאות של עבירה דאורייתא כיוון שנוצר מצב של פגיעה בצביון השבת בעקבות השוק שהתנהל מחוץ לירושלים. ממילא אפשר להבין שהאופי של האיסור קשור לדברי הנביא “ממצוא חפצך ומדבר דבר” הפגיעה היא פגיעה דאורייתא מהמקרא כפי שאומר רש”י אבל היא באה לידי ביטוי בפגיעה בצביון כלומר באופי הדיבורים והמעשים שהיא הפגיעה המתוארת בנביא.

דברי הרמב”ן הללו מאירים ומבארים את שיטת רש”י וגם הלכה תמוהה ברמב”ם. הרמב”ם בהלכות שבת פרק א הלכה א אומר:

נאמר בתורה שמות כ”ג תשבות אפילו מדברים שאינן מלאכה חייב לשבות מהן, ודברים הרבה הן שאסרו חכמים משום שבות, מהן דברים אסורים מפני שהן דומים למלאכות ומהן דברים אסורים גזרה שמא יבוא מהן איסור סקילה, ואלו הן.

פתיחת דברי הרמב”ם מפתיעה – פרק כא עוסק בשלל דיני דרבנן מדוע אם כן פותח הרמב”ם באמירה שמדובר על דין דאורייתא. החתם סופר בחלק ה’ בהשמטות סימן קצה נדרש לשאלה זו בתשובתו לשאלה האם אדם הפותח את חנותו בשבת ויום טוב נחשב מחלל שבת מדאורייתא. החתם סופר דן ואומר שאומנם  עונש הסקילה על מלאכות אין לו אולם הוא מחלל שבת כיוון שאינו מקיים העשה של השבתון המובא ברמב”ן. החתם סופר טוען שזהו גם ההסבר לדברי הרמב”ם בהלכה זו. מאחורי איסורי הדרבנן עומד אופק דאורייתא. עבירה סיטונאית על איסורי הדרבנן המגנים על צביונה של השבת יגרום לביטול עשה דאורייתא של שביתה.

סיכום:

ראינו ברש”י שלושה הסברים שונים ליסוד האיסור של מקח וממכר – שנים מהם מצביעים על דין דאורייתא בעוד השלישי מציין שמדובר בדין דרבנן. בסיוע דברי הרמב”ן ראינו שיש מצווה דאורייתא של שבתון בשבת. אדם הפוגע בצביון השבת על ידי עיסוק רחב בעבירות דרבנן יעבור על מצוות עשה זו. דברי הרמב”ן מבארים את פרק יג בנחמיה המתאר את המאמץ של עזרא להלחם בשוק שהתנהל בירושלים בשבתות, וכן ניסוח תמוה ברמב”ם.

Rabbanit Yael Shimoni

הרבנית יעל שמעוני היא סגנית ראש ישיבת דרישה ורמי"ת. היא מנהלת מיזם "משיבת נפש – נשות תורה עונות כהלכה" מענה הלכתי רוחני באינטרנט של רבניות בית הלל. אומנית פלסטית – חברת קבוצת האומנות "סטודיו משלך", ומציגה בתערוכות ברחבי הארץ. למדה שלוש שנים במכון למנהיגות הלכתית במדרשת לינדנבאום, שש שנים בבית המדרש במגדל עוז ושנתיים במכון התלמודי הגבוה 'מת"ן'. בעלת תואר BFA באומנות מהאקדמיה "בצלאל', BED בהוראת תושב"ע ומחשבת ישראל במכללת הרצוג ולקראת סיום תואר שני בהוראת מחשבת ישראל במכללת הרצוג. מתגוררת באלון שבות, נשואה לשמואל ואם לארבעה ילדים.
גלול כלפי מעלה