זכינו ללמוד מסכת ראש בשנת שביעית, בדף שלנו אנחנו לומדים על שלושת הקטגוריות השונות של קדושת שביעית בפירות וירקות. הפעם תוספות יקשה על רש"י אבל גם יאיר את עומק שיטתו בסוגיה – מוזמנות
בעזרת ה'
על הקשר בין קרקע לפירות / דף יב ע"ב
מסכת ראש השנה מאפשרת לנו לעשות שוב בדיני שביעית, הזדמנות יקרה לחבר בין שנת השמיטה שאנו בתוכה לבין הלימוד היום יומי שלנו. המשנה הראשונה מדברת על ארבעה ראשי שנה, אחד בתשרי הוא ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות . הגמרא בדף י ע"ב מרחיבה בעניין הירקות:
תנן התם: התלתן – משתצמח, התבואה והזיתים – משיביאו שליש. מאי משתצמח – משתצמח לזרעים. התבואה והזיתים משיביאו שליש. מנא הני מילי? – אמר רב אסי אמר רבי יוחנן, ומטו בה משמיה דרבי יוסי הגלילי: אמר קרא מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות. שנת השמטה מאי עבידתיה בחג הסוכות? שמינית היא! אלא לומר לך: כל תבואה שהביאה שליש בשביעית לפני ראש השנה – אתה נוהג בו מנהג שביעית
תוספות ד"ה "מנהג" פותח בשאלה הנובעת מדף ט ע"א
תימה דלעיל (דף ט.) נפקא לן מבחריש ובקציר תשבות קציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית ופירש בקונטרס כגון תבואה שהביאה שליש בשביעית אתה נוהג בה מנהג שביעית בשמינית
הגמרא בדף ט ע"א הביאה פסוק ללימוד הדין של תוספת שביעית:
ודמוסיפין מחול על קדש מנלן? דתניא: בחריש ובקציר תשבת, רבי עקיבא אומר: אינו צריך לומר חריש וקציר של שביעית – שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע וגו'. אלא: חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית, וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית.
גמרא זו אומרת שיש קציר של שביעית שלא קוצרים אותו במוצאי שביעית. הגמרא הזו מעוררת שאלה חקלאית, על איזה קציר מדובר? אנחנו רגילים שהמילה קציר היא מילה מדוייקת דווקא לקציר של תבואה ולכאורה בסוף הקיץ כבר אין תבואה הנמצאת בשדה. לאור זאת ניתן לקרוא את המשנה לא כמדברת על קצירה של תבואה אלא על חריש וקציר כשם קוד לכל עבודות השדה.
אם נתבונן בראשונים בדף ט נראה שיש מחלוקת – רש"י ותוספות הבינו שמדובר על תבואה ממש, והריטב"א הבין שמדובר על עבודות השדה באופן כללי. נתבונן בריטב"א המביא את רש"י וחולק עליו:
וקציר שביעית היוצא למוצאי שביעית. פרש"י כגון תבואה שהביאה שליש בשביעית, וא"ת אם כן למה לי משום תוספת שביעית הא אסירא מדין פירות שביעית כדנפקא לן מדכתיב ועשת את התבואה לשלש השנים אל תקרי לשלש אלא לשליש (לקמן י"ג ב'), וי"ל דהכא לא הוצרכו לאסור הפירות אלא לאסור כל עבודה בשדה שיש בה באותו קציר במוצאי שביעית עד שתשלם אותה תבואה, וזהו תוספת שביעית בסופה.
תוספות שם מצדד גם הוא בעמדת רש"י ומסביר שמדובר על ספיחי חיטה כלומר חיטה שגדלה מעצמה…. כאן בדף י' הוא שואל שאלה חדשה על שיטת רש"י שהיא למעשה גם שיטתו. אם אכן כך יש לקרוא את הגמרא בדף ט הרי שיש לנו שני פסוקים שמהם נלמד אותו הדין: בדף ט הופיע פסוק – "בחריש ובקציר תשבות" ובדף י מופיע פסוק אחר "מקץ שבע שנים במעד שנה השמיטה בחג הסוכות". מצב זה מהווה בעיה פרשנית ויש למצוא מה חידש הלימוד בדף י על פני הלימוד בדף ט. נעיין בתשובה של תוספות.
וי"ל דאי מהכא הוה אמינא דהא דנוהג בה מנהג שביעית בשמינית היינו דקדושת שביעית נוהגת בהם דאסירא בסחורה וחייבין בביעור ושאר דיני פירות שביעית אבל לחרוש ולקצור ולעדור אותה תבואה לא הייתי אוסר דדבר התלוי בעבודת הארץ כיון דנפקא שביעית שריא אפילו לצורך פירות שביעית להכי איצטריך ההוא קרא וניחא השתא דדריש מיניה תוספת שביעית דאי לאו הכי מה תוספת שייך בפירות שגדלו בשביעית במאי דאסירי בשמינית.
אומר התוספות שאם היינו לומדות רק מהפסוק "מקץ שבע שנים במעד שנת השמיטה בחג הסוכות" המופיע בסוגיה בדף י"א, היינו מבינות שהפירות עצמן קדושים בקדושת שביעית, ואסור לסחור בהן וחייבים לבער אותן וכל שאר דיני שביעית שיש בפירות. אבל היינו חושבות שברגע שהשמיטה תסתיים נוכל לחרוש ולעדור את הקרקע בה צומחת התבואה, לכן יש צורך בפסוק נוסף שאומר "בחריש ובקציר תשבות" הקרקע בה צומחת התבואה ממשיכה להאסר בכל העבודות בה למרות שהשמינית נכנסה כל עוד יש בה תבואה של שביעית. לכן אומר התוספות זהו גם הפסוק ממנו נלמד על תוספת שביעית כיוון שישי כאן הוספה של איסור, בעוד שבפירות אין שום הוספה אלא הם היו קדושים בקדושת שביעית ובה הם נשארים.
סיכום
ראינו שיש מחלוקת ראשונים בקריאה של הגמרא בדף ט, יש ראשונים שהבינו שמהפסוק "בחריש ובקציר תשבות" למדנו על תבואה שקדושה בקדושת שביעית גם אם הביאה שליש בשמיטה. אלו הם רש"י ותוספות. בעוד הריטב"א הבין שמפסוק זה למדו על האיסור לפעול באדמה וולא על גידול ספציפי.
לשיטת רש"י ותוספות יש קושי פרשני מאחר ובדף שלנו דף י"א יש לימוד של דין שליש בתבואה מפסוק אחר – "במועד שנת השמיטה בחג הסוכות". תוספות עומד על הקושי ומיישב אותו על ישי ביאור שגידולי התבואה שקדושים בקדושת שביעית גוררים בעקבותיהם את איסורי האדמה אפילו ששנת השביעית כבר יצאה – ועקרון זה הוא שהתחדש לנו בדף ט ע"א.
