Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

אין עד נעשה דיין – מתי ולמה? – גפ”ת 78

מתי עד יכול להפוך לדיין ומתי לא? האם בכלל הגיוני שאדם אחד ימלא את שתי התפקידים האלו הרי עד הוא מעורב ודיין אמור להיות אובייקטיבי? נלמד יחד את שיטת התוספות המרחיבה את היריעה בסוגיה זו.

המשנה בדף כה ע”ב מתארת מצבים בהם יש ריבוי עדים הרואה את הלבנה בחידושה ובתוכם גם חכי הסנהדרין עצמם:

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף כה עמוד ב

The mishana on daf 25b describes situations where 

/משנה/. ראוהו בית דין וכל ישראל, נחקרו העדים, ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה – הרי זה מעובר. ראוהו בית דין בלבד – יעמדו שנים ויעידו בפניהם, ויאמרו מקודש מקודש. ראוהו שלשה והן בית דין – יעמדו השנים, ויושיבו מחביריהם אצל היחיד, ויעידו בפניהם, ויאמרו מקודש מקודש – שאין היחיד נאמן על ידי עצמו.

המשנה מתארת כיצד במצב בו שלושה מחברי הסנהדרין ראו את הלבנה בחידושה שניים הופכים להיות עדים והשלישי מצטרף לשנים נוספים להיות ב”ד שיעידו בפניו. הגמרא עוצרת בשלב זה ועורכת המשגה למשנה:

למימרא דעד נעשה דיין

כלומר בשלב זה טוענת הגמרא שעולה ממשנתינו כלל – אדם שהוא עד יכול להעשות דיין.

הניסוח הזה בגמרא מעורר מחשבה – ניכר שהגמרא רואה בניסוח זה אמירה מחודשת ולא פשוטה. נחדד את החידוש – הרי בבית משפט יש שלושה תפקידים: בעלי דין, עדים ודיינים. השאלה האם התפקידים הללו הם תפקידים גמישים או תפקידים קשיחים היא שאלה המעוררת מחשבות רבות. האם היינו חושבות שעורכי דין המיצגים צד במשפט יכולים להיות עדים? האם אנחנו חושבים שעדים יכולים להיות דיינים? הדיין הוא דמות אובייקטיבית וחיצונית לסטואציה ועל פניו הוא חייב להיותר כזה כדי שיהיה דין צדק. האם יתכן שעד יוכל להפוך להיות דיין? האם באמת זוהי המשמעות של דברי המשנה והגמרא? רש”י כאן מפרש את המימרא של הגמרא ומוסיף מרכיב חשוב:

רש”י מסכת ראש השנה דף כה עמוד ב

למימרא דעד נעשה דיין – מי שראוי להיות עד בדבר נעשה דיין, ואלו כולן ראוים להיות עדים, שהרי כולם ראוהו.

הניסוח של רש”י מצמצם את האמירה של הגמרא, אין כאן אדם שמתפקד כעד והופך להיות דיין אלא אדם שראוי להיות עד ולא ממש את הפונטנציאל שלו להפוך לעד. כמובן שלמרות הצמצום של רש”י  עדיין השאלה ששאלנו מסברא עומדת – האומנם נקבל את הכלל הזה כאשר מדובר בעדות בה יש בעלי דין בתמונה ולא חפצים. המשנה כאן דברה על עדות על מולד הלבנה – כאן אני יכולה להבין מדוע עד פונטנציאלי יכול להפוך לדיין, אבל האם הדבר נכון גם על עדות לגבי הלוואה או רצח? הגמרא ממשיכה ומעלה בעצמה את השאלה הזו על ידי הנגדה בין משנתינו לבין משנה העוסקת בשאלה האם עד נעשה דיין בדיני נפשות:

לימא מתניתין דלא כרבי עקיבא, דתניא: סנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש מקצתן נעשו עדים ומקצתן נעשו דיינין – דברי רבי טרפון, רבי עקיבא אומר: כולן נעשים עדים, ואין עד נעשה דיין.

הגמרא מראה לנו שבדיני נפשות יש דיון מקביל לדיון של משנתינו. רבי טרפון ורבי עקיבא נחלקים בשאלה האם עדים פונטנציאלים על רצח יכולים להפוך לדיינים. רבי טרפון אומר שכן כפי שמשנתינו אמרה על ראית המולד. ורבי עקיבא אומר שלא. הגמרא ממשיכה ואומרת שגם רבי עקיבא שמתנגד לגבי דיני נפשות יסכים עם המשנה במצבים שאינם דיני נפשות

מבין שתי דעות אלו דעתו של רבי טרפון מפתיעה – האם אדם שראה רצח יכול להיות השופט? נעיין בדברי רש”י ונראה שהוא מצמצם את דעת רבי טרפון:

רש”י מסכת ראש השנה דף כו עמוד א

ומקצתן נעשין דיינים – אבל המעידים לא ישבו וידונו עמהם, דהראוי להעיד אית ליה לרבי טרפון נעשה דיין, אבל עד עצמו לית ליה דנעשה דיין, וגבי עדות החדש גופה נמי לא אכשרנא במתניתין להיות העדים נעשים דיינים, דאם כן למה לי יושיבו מחבריהם, יעידו בפני יחיד, ואחר כך ישבו הם עמו ויקדשו, והכי אמרינן ליה בפרק שני דכתובות (כא, ב).

רש”י מדגיש שמה שאומר רבי טרפון הוא שאין הבדל בין דיני נפשות לכל עדויות התורה. כל עדויות התורה עד פונטנציאלי יכול להיות דיין! לכן כל הסברא שלנו שיש בעיה לשופט להיות דמות שנכחה בארוע נשלל! האם רבי עקיבא מסכים עם הסברא שלנו?

– אפילו תימא רבי עקיבא, עד כאן לא קאמר רבי עקיבא התם – אלא בדיני נפשות, דרחמנא אמר ושפטו העדה, והצילו העדה. וכיון דחזיוהו דקטל נפשא – לא מצו חזו ליה זכותא, אבל הכא – אפילו רבי עקיבא מודה.

הדיון בגמרא מכריע שסברתינו אינה במקומה. גם רבי עקיבא עצמו נוקט כך בדיני נפשות לא בגלל שעד לא יכול להיות דיין אלא בגלל שיש דרישה מיוחדת בדיני נפשות להפך בזכותו של הנידון. הדיון בגמרא מותיר בפנינו שאלה פתוחה בגמרא הנגדה בין שתי מצבים – עדות על מולד הירח ועדות על רצח. אולם מה הדין בעדיות בדיני ממונות ובשאלות בהם יש בעלי דין האם נתיחס אליהם כמולד הירח או כדיני נפשות. דבריו של רש”י מעוררים אותנו גם לשאלה האם עד דמעיד לעולם לא יכול להיות דיין? שתי הנקודות הללו עולות ומפותחות בתוספות בסוגיתינו ובתוספות במסכת כתובות:

תוספות מסכת ראש השנה דף כו עמוד א

דרחמנא אמר ושפטו העדה והצילו העדה – תימה דבפרק אלו הן הגולין (מכות דף יב.) נפקא ליה מקרא אחרינא דאמר מנין לסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש שאין הורגין אותו עד שיעמוד בב”ד תלמוד לומר עד עמדו לפני העדה למשפט ויש לומר דעיקר דרשה מהתם וקרא דהכא איצטריך דלא יליף מהתם לשאר דינין להצריך ב”ד אחר דשאני התם דאמר רחמנא והצילו העדה ומיהו הוא הדין לענין מכה חבירו כדמוכח בפ’ החובל (ב”ק דף צ: ושם) ובעד נעשה דיין יש דינים חלוקים כמו שפירשנו בפ’ ב’ דכתובות (כא: ושם ד”ה הנח) דבעדות החדש דאורייתא עד הרואה הוא דנעשה דיין ובקיום שטרות דרבנן אפילו עד המעיד נעשה דיין ובדיני נפשות אפילו עד הרואה אין נעשה דיין.

התוספות בתחילת דבריו מצביע על כך שדיני נפשות הם לא החריג בנוף –לא רק בהם רבי עקיבא התנגד לכך שאדם שהראה יהפוך לדיין גם אם מדובר בתקיפה פיזית רבי עקיבא לא יאפשר לעד להיות דיין! תוספות מגיע למסקנה זו בדרכו הרגילה של השוואת סוגיות. במסכת מכות הגמרא מביאה ברייתא המזכירה מאוד את סוגיתינו:  דתניא, רבי עקיבא אומר: מנין לסנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש, שאין ממיתין אותו עד שיעמוד בב”ד אחר? ת”ל: עד עמדו לפני העדה למשפט, עד שיעמוד בב”ד אחר. (מכות יב א). תוספות מצביע על סתירה לכאורה בסוגיות. כאן בר”ה רבי עקיבא לומד את החריגה של דיני ממונות מהפסוק והצילו העדה שנאמר על רוצח במזיד. במכות לומד רבי עקיבא את הדין מפסוק אחר שנאמר על רוצח בשגגה. מה פשר כפילות הפסוקים הזו. עונה התוספות שהלימוד במכות הוא העיקר ולא רק רצח בכוונת תחילה הוא המונע מעד להפוך לדיין. האמת אומר התוספות שבכל תחום החבלות זוהי דעת רבי עקיבא כפי שמפורש גם במסכת בב”ק. עם כן מדוע אנו נזקקים לשני פסוקים? עונה התוספות – אני צריכים שני פסוקים כדי להדגיש שדין זה שעד לא נעשה דיין הוא רק בדיני חבלות ונפשות ולא בדינים אחרים. 

בהמשך דברי התוספות הוא מעיר שישנם מצבים בהם אפילו עד בפועל יכול להפוך לדיין. ומאיץ בנו לעיין בדבריו במסכת כתובות. נעיין שם כדי לקבל את התמונה המלאה של שיטת התוספות בגדרי אין עד נעשה דיין:

תוספות מסכת כתובות דף כא עמוד ב

הנח לעדות החדש דאורייתא – ובדאורייתא אין עד נעשה דיין וטעמא דאין עד נעשה דיין משום דבעינן שיעידו לפני הדיינין כמו שמפרש רשב”ם דכתיב ועמדו שני האנשים אלו העדים לפני ה’ אלו הדיינין וי”מ משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה ואם העדים נעשו דיינין עדות שאין אתה יכול להזימה היא שלא יקבלו הזמה על עצמן ומיהו לפי טעם זה אם העדים קרובים לדיינין אינם יכולים להעיד דלא יקבלו הזמה עליהם אלא כיון דבני הזמה נינהו בב”ד אחר עדות שאתה יכול להזימה קרינא בהו ה”נ יהיה הדיין נעשה עד ודוקא בעד המעיד אמרינן דאין עד נעשה דיין דשייכי הני טעמי אבל עד שאינו צריך להעיד כגון שיש אחרים שיעידו או כגון שראוהו ביום שאינו צריך להעיד דלא תהא שמיעה גדולה מראייה נעשה דיין ודווקא בדיני ממונות אבל בדיני נפשות אפילו עד שאין צריך להעיד אין נעשה דיין לר”ע דאמר במסכת מכות (דף ו. ושם) אפילו הן מאה כולן עדים וטעמא מפרש בפרק ראוהו ב”ד (ר”ה דף כו. ושם) משום דכתיב והצילו העדה והנך כיון דחזו דקטל תו לא חזי ליה זכותא ודווקא בדאורייתא אבל בדרבנן אפילו עד המעיד נעשה דיין.

התוספות בכתובות טוען שבמקרים בהם אין בעיה של אובייקטיביות גם עד פעיל יכול להפוך לדיין. מדוע עם כן בעדות החודש יש בעיה בתרחיש זה? תוספות טוען שהסיבה לכך נעוצה בכך שמדובר בדין דאורייתא, וזאת בשתי וריאציות:

  1. פירוש הרשב”ם – בדין דאורייתא יש גזירת כתוב “ועמדו שני האנשים….. לפני ה’…..” נצטט את הפסוק במלואו כדי לראות את המהלך הדרשני של הרשב”ם: דברים פרק יט (יז) וְעָמְד֧וּ שְׁנֵֽי־הָאֲנָשִׁ֛ים אֲשֶׁר־לָהֶ֥ם הָרִ֖יב לִפְנֵ֣י יְקֹוָ֑ק לִפְנֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַשֹּׁ֣פְטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יִהְי֖וּ בַּיָּמִ֥ים הָהֵֽם: 
  2. יש פרשים – שחייבים שהעדות של קידוש החודש תהיה עדות שניתן יהיה להזימה. כלומר עדות שיוכלו להגיע עדים אחרים תוך כדי דיון ולאמר שהעדים לא היו יכולים לראות את הירח כיוון שהם היו איתם במקום שלא אפשר לראותו. ואם העדים יהיו דיינים הרי שהדיינים לא יסכימו לקבל על עצמם עדים שיצאו נגדם. 

התוספות מוסיף שהבעיות האלו קיימות רק אם אותו אדם העיד בפועל וגם דן בפועל אולם עד פונטנציאלי יכול להיות דיין, ובדיני דרבנן שאין גזרות כתוב אלו או דרישה של עדות אתה יכול להזימה – אין מגבלות לגבי היכולת שעד יהפוך להיות דיין ואפילו עד שמעיד בפועל יוכל להיות דיין.  

דיני נפשות הוא חריג שגם עד פונטנציאלי לא יכול להעיד אבל זו בגלל הגזרת הכתוב המיוחדת שחייבים לראות זכות לנידון ומי שראה את הרצח לא יוכל להפך בזכותו. 

ראינו עם כן שלוש משמעויות שונות של אין עד נעשה דיין וממילא של הביטוי עד נעשה דיין

  1. עד בפונטנציאל לא יכול להיות דיין – זו ההלכה בדיני נפשות, רוצח בשגגה וגם חבלות בשיטת רבי עקיבא. רק בתחומים אלו יש בעיה של נגיעה בדבר, אולם בתחומים אחרים אין בעיה שעד פונטנציאלי יהפוך לדיין. 
  2. עד בפועל לא יכול להיות דיין – דין זה הוא בעדויות דאורייתא או בשל גזרת הכתוב של הרשב”ם או בגלל הדרישה שזו תהיה עדות שניתן להזימה. זוהי ההלכה בקידוש החודש. 
  3. עד בפועל יכול להיות דיין  – בעדויות דרבנן ולכן בעדויות אלו ורק בהם אין בכלל משמעות למילים אין עד נעשה דיין.

כל ההבנות הללו הן שונות ממה שחשבנו לכתחילה – אנחנו חשבנו שהבעיה היא שיש כאן שני תפקידים ושתפקיד הדיין הוא תפקיד אובייקטיבי בהגדרה ולכן אין עד יכול להיות דיין גם לא עד בפוטנציה. אולם התוספות מראה לנו שסברא זו נכונה רק בתחום החבלות והנפשות, אולם בעדויות של ממונות אין מניעה שעד פונטנציאלי יהפוך לדיין. לאור זאת נראה שתפקיד הדיין במשפט התורה אינו מה שחשבנו בתחילה. הדיין בהחלט יכול להיות מעורב ומעורה בפרטים. רק עברינות שאינה ממונית יש דרישה מיוחדת ושם אולי גם תפקיד השופט הוא אחר שם ואולי רק שם יש צורך בדמות מנותקת ונופל פגם ביכולת לדון כייון שלא מדוב רבממון אלא בגופו ונפשו של אדם.

 

Rabbanit Yael Shimoni

הרבנית יעל שמעוני היא סגנית ראש ישיבת דרישה ורמי"ת. היא מנהלת מיזם "משיבת נפש – נשות תורה עונות כהלכה" מענה הלכתי רוחני באינטרנט של רבניות בית הלל. אומנית פלסטית – חברת קבוצת האומנות "סטודיו משלך", ומציגה בתערוכות ברחבי הארץ. למדה שלוש שנים במכון למנהיגות הלכתית במדרשת לינדנבאום, שש שנים בבית המדרש במגדל עוז ושנתיים במכון התלמודי הגבוה 'מת"ן'. בעלת תואר BFA באומנות מהאקדמיה "בצלאל', BED בהוראת תושב"ע ומחשבת ישראל במכללת הרצוג ולקראת סיום תואר שני בהוראת מחשבת ישראל במכללת הרצוג. מתגוררת באלון שבות, נשואה לשמואל ואם לארבעה ילדים.
גלול כלפי מעלה