Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

האם אפשר לשלוח עדות כתובה לבית דין? – גפ”ת 97

בסוגיה שלנו מופיעה דיון מפורסם בראשונים סביב הדין מפיהם ולא מפי כתבם. האם עדות יכולה להעשות רק בעל פה? האם אי אפשר לשלוח עדות כתובה לבית דין? לכאורה מפורש בסוגיה שעדות בכתב אינה קבילה, באל לר”ת יש הפתעה בקריאת הסוגיה. הצטרפו אלינו ללימוד מחלוקת קלאסית ומפורסמת בין רש”י לר”ת.

ב”ה

מחלוקת רש”י ור”ת – האם אדם יכול לשלוח עדות כתובה לב”ד?

המשנה בדף ל ע”ב עוסקת במצבים בהם יש ספק קידושין וספק גירושין. מצב ספק יגררו חליצה ולא יבום. לא ייבמו משום שיש כאן ספק אולם גם לא יהיו פטורות בלא כלום ולכן יחלצו.

מתני’. וכולן שהיו בהן קדושין או גרושין בספק, הרי אלו הצרות חולצות ולא מתייבמות. כיצד ספק קדושין? זרק לה קדושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה – זהו ספק קדושין. ספק גרושין? כתב בכתב ידו ואין עליו עדים, יש עליו עדים ואין בו זמן, יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד – זהו ספק גרושין.

הסיפא של המשנה מביא רשימה של מצבי ספק – רשימה שהופכת למוקד עיוני בסוגיה המשתלשלת ממשנה זו, מקרה אחד לספק קידושין ושלושה מקרים לספק גירושין:

  1. ספק קידושין: זרק לה קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה. 2. ספק גירושין:א. גט שכתוב בכתב ידו של הבעל ללא חתימת עדים.ב. גט שיש בו עדים אולם אין בו זמן.ג. גט שיש בו זמן ועד אחד

 הגמרא שואלת מדוע המקרה הראשון הוא דווקא על קידושין? הרי גם בגט יכול להיות ספק מסוג זהה ספק אם הגט קרוב אליה או לא.  לשאלה זו מוצאים שתי פתרונות הראשון הפתרון של רבה והשני של אביי. אנו נתמקד בשני. אומרת הגמרא בדף לא ע”ב “אלא אמר אביי: יגיד עליו ריעו, תנא בקידושין וה”ה לגירושין, תנא בגירושין וה”ה לקידושין.” אביי מציע שהספק המוצג במשנה אינו רק לקידושין אלא בא ללמד גם על גירושין. ולכן גם בגירושין יש בדיוק את אותו הספק כמו בקידושין זרק גט שספק קרוב.  רבא מקשה על אביי:  “א”ל רבא: אי יגיד עליו ריעו, מאי זהו דקתני?” מלשון המשנה – המשנה אמרה “כיצד ספק קדושין? זרק לה קדושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה – זהו ספק קדושין.” המילה זהו מסמנת דווקאיות בניסוח הספק. ולא הרחבה. לכן רבא מציע שיפור להצעה של אביי: “אלא אמר רבא: כל שיש בקידושין יש בגירושין, ויש בגירושין מה שאין בקידושין, וזהו דגירושין לאו דוקא, אלא משום דתנא זהו בקידושין, תנא נמי זהו בגירושין. וזהו דקידושין למעוטי מאי? למעוטי זמן, דליכא בקידושין.” רבא מציע שיש השוואה חלקית בין הרשימות. אומנם כל פסול שיש בקידושין יש בגירושין, אולם יש פסול בגירושין שאין בקידושין  – פסול מחוסר זמן. גט בלא זמן הוא פסול. אולם שטר קידושין בלא זמן הוא כשר.  השורות הבאות בגמרא מורכבות כיוון שהן כוללות בתוכן מספר סוגיות שמצוטטות בהן:

 ומפני מה לא תקנו זמן בקידושין? הניחא למ”ד משום פירי, ארוסה לית לה פירי, אלא למ”ד משום בת אחותו, ליתקין זמן! 

כדי להבין שורות אלו בגמרא יש לעיין בסוגיה במסכת גיטין (יז ע”א) המביאה מחלוקת של רבי יוחנן וריש לקיש לסיבה לתקנת זמן בגט: 

איתמר: מפני מה תיקנו זמן בגיטין? רבי יוחנן אמר: משום בת אחותו, ריש לקיש אמר: משום פירות. 

הגמרא שלנו טוענת שהעובדה שלא תקנו תקנה מקבילה בקידושין היא ראיה לשיטתו של ריש לקיש שהסיבה לתקנה היא בשל הפירות. רש”י אצלנו עוזר לנו להבין את הטענה. ריש לקיש מבין שתקנת הזמן בגט קשורה לאכילת פירות נסביר: לאיש יש זכות אכילת פירות של נכסי מלוג של אישתו. אולם זכות זו היא רק בזמן הנישואין. לא באירוסין וגם לא במצב שהוא החליט לגרש אותה וכתב לה גט אף על פי שעדיין הוא לא נתן לה את הגט והיא לא מגורשת בפועל. לכן הזמן בשטר הקידושין גם אם יוקדם לא יתן לאיש זכות לאכול פירות כיוון שרק החופה מקנה לו זכות זו. לעומת זאת תאריך כתיבת הגט הוא הקובע לעניין איבוד הזכות של אכילת הפירות. לכן מובן מדוע רק בגירושין יתקנו זמן ובקידושין לא. בגירושין יש לזמן משמעות ובקידושין אין. אולם רבי יוחנן חושב שהתקנה לא קשורה לאכילת פירות אלא לרצון של איש להסתיר זנות של אישות כיוון שהיא בת אחותו. לכן האיש ירצה לשנות את התאריך של שטר הקידושין ולאחר אותו כדי שעדות על מערכת יחזסים מינית של אישתו תהיה עדות חסרת משמעות כיוון שיזיף את מועד הקידושין ויאחר אותו לזמן העדות. ולכן לא ברור מדוע לא יהיה צורך בתקנה גם בקידושין. 

 

הגמרא מציעה יישוב לשיטת רבי יוחנן – מדוע למרות שיש סיכוי שתהיה בעיה של “מחפה” לא תיקנו זמן בשטר קידושין?  משום דאיכא דמקדש בכספא ואיכא דמקדש בשטרא, לא תקון רבנן זמן. מאחר שיש כמה דרכים לקדש, לא תקנו חכמים שינוי בשטר הקידושין. הגמרא מקשה על תירוץ זה משטר שחרור עבד בו תקנו חכמים זמן:א”ל רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי: והא עבדא, דאיכא דקני בכספא ואיכא בשטרא, ותקון רבנן זמן! על קושיה זו עונה הגמרא שתי תשובות: 

  1.  התם רובא בשטרא, הכא רובא בכספא. 
  2. אב”א: משום דלא אפשר, היכי ליעביד? לינחה גבי דידה. מחקה ליה, לינחה גבי דידיה – זמנין דבת אחותו היא ומחפה עלה, לינחה גבי עדים – אי דזכירי ליתו ליסהוד, ואי לא – זמנין דחזו מכתבא ואתו מסהדי, ורחמנא אמר: מפיהם ולא מפי כתבם

 הסוגיה מסתיימת בשאלה על ההבנה השניה – לפי ההבנה השנייה יש בעיה טכנית בתקנה כיוון שכל מי שישמור על השטר יוכל לשנות את הזמן הכתוב בו. הגבר או האישה. ואם נשים את השטר במקום אובייקטיבי בידי העדים תווצר לנו בעיה בדיני עדות. העדים עשויים לשכוח מתי היו הקידושין והם יתבוננו בתאריך בשטר ויזכרו ואז עדותם תהיה פסולה כיוון שאסור לעדים להעיד מפי הכתב אלא הם חייבים לזכור את תוכן העדות – זוהי גזרת כתוב “מפיהם ולא מפי כתבם”. הבעיה הזו של העדים מעוררת דיונים בראשונים ומיד נפנה לעסוק בתוספות החשוב בדף שלנו. אולם לאור הבעיה הטכנית הזו בתירוץ השני נשאלת השאלה כיצד מתקנים זמן בגירושין? הרי גם שם יוכלו למחוק ולשנות את הזמן. וגם שם יש בעיה של העדים להעיד מפי הכתב? הגמרא שואלת ומתרצת: אי הכי, בגירושין נמי נימא הכי! התם להצלה דידה קאתי, הכא לחובה דידה קאתי. נעזר ברש”י להבנה. רש”י מסביר שקידושין הוא מצב בו שטר הקידושין בה להוציא אישה מחזקתה כפנויה ולהפוך אותה לאשת איש. לכן אם שטר הקידושין יהיה פגום האישה תשאר בחזקת פנויה וממילא עדות על זנות לא תשפיע עליה מאחר והיא ספק פנויה. אולם גט נועד להוציע אישה מחזקת אשת איש ולכן אם היא תתוך את הזמן מהגט הרי שהגט יהיה פגום וממילא היא תשאר אשת איש והעדות על הזנות תהיה בתוקף. 

שיטת התוספות בדין מפיהם ולא מפי כתבם

אגב הסוגיה מוזכר דין מרתק בעניין כשרות עדות. עדים חייבים להעיד מפיהם ולא מפי כתבם. דין זה עורר דיון ער בראשונים ולר”ת יש שיטה ייחודית בפירוש דין זה נעיין בתוספות בדף שלנו להכרות עם שיטה זו. נפתח בשאלה שהטרידה את הראשונים ובניסוח הספציפי שלה כאן על ידי הר”י בתוספות: 

דחזו בכתבא ואתו ומסהדי כו’ – קשה לר”י דבהגוזל קמא (ב”ק דף צח. ושם:) גבי השורף שטרותיו של חבירו פריך ואי דאיכא סהדי דידעי ליכתבו ליה שטרא אחרינא ואמאי הא אמר הכא דמפיהם ולא מפי כתבם .

הר”י שואל – יש לכאורה סתירה בין סוגיות. במסכת בב”ק נשמע שאין בעיה של מפיהם ולא מפי כתבם שהרי עדים יכולים לשחזר שטר. כלומר העדים מעידים מפי הכתב! בראשונים אחרים ניסוח השאלה היה מעט שונה. אם אומרים מפיהם ולא מפי כתבם כיצד יכול להיות ששטר כשר מהתורה הרי שטר הוא עדות בכתב. נשים לב שכאן הר”י לא שואל על עצם יצירת השטר. שיטת הר”י בשטר וכשרותו תתבהר ממש עוד רגע. שאלתו של הר”י היא ספציפית יותר. אם היה שטר שהיה כשר, והשטר הזה נהרס לכאורה כדי ליצר את השטר שוב צריך לכנס שוב את כל הצדדים והעדים ולכתוב במעמד כולם שוב שטר. והנה בב”ק כתוב שהעדים יכולים ליצר את השטר מחדש מבלי ליצר את הארוע מחדש. ולכן נוצרת סתירה חזיתית בין סוגייתינו שיש בה דין של מפיהם ולא מפי כתבתם לסוגיה בב”ק. 

ואר”י דה”נ אם היו מעידים שכך ראו בשטר שפיר הוו עבדי דהרי הם כאילו מעידים ראינו עדות שנתקבל בב”ד דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב”ד אבל חיישינן שמא לא יעידו שכך ראו בשטר אלא שמא יעידו על המעשה עצמו כאילו הם זוכרים והם אינן זוכרין אלא על פי הכתב וכן הא דאמרינן בפ”ב דכתובות (דף כ.) כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה אפילו אחר כמה שנים והוא שזוכרה מעצמו אבל אין זוכרה מעצמו לא התם נמי לא איירי במעיד שכך ראה כתוב אלא במעיד על מעשה עצמו ועוד דהתם לא הוה שטר אלא שכותב לזכרון דברים בעלמא ולא שייך למימר נעשה כמי שנחקרה עדותו בב”ד.

הר”י מצמצם את הכלל מפיהם ולא מפי כתבם ומסביר שיש שני מצבים בהם כתב יכול לפגוש עדות:

  1. ההסבר הראשון חושף את ההבנה של הר”י על כשרות השטר: שטר חתום הוא כשר כיוון שיש לו מעמד מיוחד. שטר חתום הוא כמו עדות שנשמעה בפני בית דין והתקבלה. ולכן זהו כתב אבל זו בעצם עדות . ממילא אנחנו מבינים את הגמרא בב”ק. שם עדים יכולים לשחזר את השטר כיוון שהם כמו עדים שמעידים שעדות מסויימת התקבלה בבית דין. 
  2. ההסבר השני של הר”י מתיחס לסוגיה נוספת בכתובות כ. בכתובות גם יש סתירה לכאורה עם הכלל “מיפהם ולא מפי כתבם” המופיע בסוגייתנו. כיוון ששם כתוב שאדם יכול להעיד מתוך הכתב! הר”י מפרש שם את הגמרא אחרת ואומר שכתב יכול להיות כלי לעורר זכרון. לעדים אסור להעיד אם הם לא נזכרים מעצמם. אבל מותר להם להשתמש בעזרים לעורר את הזיכרון. 

החלק האחרון של התוספות שלנו מפורסם מאוד מאחר ור”י מביא שיטת רבינו תם שמרחיבה מאוד את היכולת להשתמש בכתב בעדות. הרחבה הרבה מעבר לדיני השטרות. נתבונן בדבריו: 

 ואר”י דשמע מר”ת שנוהגין עכשיו ששולחין העדים עדותן בכתב ידם לב”ד ולא קרינן ביה מפיהם ולא מפי כתבם כיון שהם זוכרין עדותן והא דתניא במי שאחזו (גיטין דף עא.) ואם לא יגיד פרט לאלם שאין יכול לדבר ופריך ואמאי והרי יכול לדבר מתוך הכתב שאני עדות דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם שאני אלם שאין ראוי להגיד כדאמרינן (מנחות דף קג:) כל שאין ראוי לבילה כו’ אבל אחר מועיל כתב ידו כשזוכר העדות ומיהו בפירוש חומש (דברים יט) פרש”י ע”פ שנים עדים פרט שלא ישלחו כתבם לב”ד.

הר”י מביא מחלוקת בין ר”י לרבינו תם. רש”י על התורה (דברים יט) כותב בפירוש לפסוק” על פי שנים עדים” שהעדות חייבת להיות על פה. אולם ר”ת פסק שאפשר לקבל עדות כתובה בבית דין. ודבריו של ר”ת קשים הרי יש דין של מיפהם ולא מפי כתבם. ומסביר הר”י שרבינו תם הבין שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם פירושו שאדם שלא יכול לדבר לא יכול להעיד מהכתב. אבל מי שיכול לדבר יכול גם לשלוח את דבריו לבית דין. בהסבר שיטת ר”ת נכתב הרבה ויש סברות שונות וסותרות עם נפקא מינות גדולות בהבנת דבריו.  נציע לצורך למודינו סברא אחת. כל עוד יש אפשרות לבית הדין לחקור את העד בפועל אפשר גם לשלוח עדות בכתב. אבל אם לא ניתן לעשות זאת לא ניתן לקבל כלל את עדותו. מדוע החקירה בעל פה כל כך חשובה. נציע  שרק דרך שיחה חייה ניתן לעמוד על קנקנו של העד והאם הוא דובר אמת. די שיהי לנו יכולת לחקור ולא צריך לבצע אותה ממש. מאחר והעד יודע שב”ד יוכל לזמן אותו לחקירה די בכך כדי להכשיר את עדותו בכתב. נעיר שהיו שפרשו את ר”ת באופן שונה לחלוטין, אולם לא כאן המקום להאריך ודי שנכיר את שיטת ר”ת ונשמור אותה לעיון עתידי בע”ה. 

סיכום:

בפשט הסוגיה למדו נושאים חדשים וחשובים על מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש על תקנת זמן בגט. 

בתוספות ראינו שישנה מחלוקת ראשונים גדולה על ההבנה של הקיף דין מפיהם ולא מפי כתבם. כל הראשונים מודים כמובן ששטר כשר. אולם נחלקו בהבנה מדוע. ונחלקו גם בשאלה האם עד יכול לשלוח עדותו לב”ד בכתב. שיטת ר”ת מפתיעה ומרחיקת לכתב שעד יכול לשלוח את עדותו בכתב כל עוד אינו אילם ודין מפיהם ולא מפי כתבם מתייחס רק לאילם. הצענו סברא אחת בהסבר ר”ת, אולם זה המקום לעורר את המחשבה להציע וללמוד סברות אחרות בשיטתו. 

Rabbanit Yael Shimoni

הרבנית יעל שמעוני היא סגנית ראש ישיבת דרישה ורמי"ת. היא מנהלת מיזם "משיבת נפש – נשות תורה עונות כהלכה" מענה הלכתי רוחני באינטרנט של רבניות בית הלל. אומנית פלסטית – חברת קבוצת האומנות "סטודיו משלך", ומציגה בתערוכות ברחבי הארץ. למדה שלוש שנים במכון למנהיגות הלכתית במדרשת לינדנבאום, שש שנים בבית המדרש במגדל עוז ושנתיים במכון התלמודי הגבוה 'מת"ן'. בעלת תואר BFA באומנות מהאקדמיה "בצלאל', BED בהוראת תושב"ע ומחשבת ישראל במכללת הרצוג ולקראת סיום תואר שני בהוראת מחשבת ישראל במכללת הרצוג. מתגוררת באלון שבות, נשואה לשמואל ואם לארבעה ילדים.
גלול כלפי מעלה