פינת גפ"ת – גמרא רש"י תוספות
עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס), ראש ישיבת דרישה
הגמרא במסכת שבת בדף יב ע"א דנה בנושא שמאוד קשור למציאות החדשה שנכנסנו אליה. ביקור חולים ותפילה לרפואה בשבת.
אגב הדיון לגבי הריגת כינים בשבת (שגם הוא נושא רלוונטי תמיד..) מביאה הגמרא את הברייתא הבאה:
"תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין הורגין את המאכולת בשבת, דברי בית שמאי, ובית הלל מתירין. וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבן שמעון בן גמליאל: אין משדכין את התינוקות לארס, ולא את התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות. ואין מנחמין אבלים, ואין מבקרין חולין בשבת, דברי בית שמאי, ובית הלל מתירין".
רש"י מפרש שהמחלוקת של בית שמאי ובית הלל היתה בהבנת האיסור שנלמד מנבואת ישעיה: "ממצוא חפצך ודבר דבר" – שלא יהא דיבורך בשבת כדיבורך בחול. בית שמאי הבינו ששלל המפגשים האנושיים המתוארים בברייתא: שידוכין, לימוד מקצוע, ניחום אבלים וביקור חולים הם בכלל "דיבורי חול" האסורים בשבת ואילו בית הלל הבינו שאלו הם דיבורי מצווה וממילא מופקעים מהאיסור, כמו שרש"י כותב: "דקא סברי חפצך ולא חפצי שמים".
בהמשך הגמרא, רואים שלמרות שהתירו כבית הלל, בכל אופן נדרש שיהיה שינוי בדיבור כאשר הוא מתרחש בשבת. ובנוסף הגמרא חותמת באמירה – "בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת"
מהו בדיוק השינוי בלשון שנדרש לעשות בשבת כאשר מבקרים חולים? שיטות שונות נאמרו בין התנאים בשאלה זו, אך העולה מכל השיטות שכאשר הברייתא דנה בביקור חולים היא דנה בתפילה שיש להתפלל על חולה כאשר רואים אותו:
- שיטת חכמים: שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבא.
- רבי מאיר אומר: יכולה היא שתרחם.
- רבי יהודה אומר: המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל.
- רבי יוסי אומר: המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל.
- שבנא איש ירושלים, בכניסתו אומר: שלום. וביציאתו אומר: שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבא, ורחמיו מרובין, ושבתו בשלום.
הגמרא ממשיכה ושואלת כמו מי נוהגים למעשה? אולם אנו נעצור בשלב זה ונשאל – מה כל כך מסובך ובעייתי בביקור חולים בשבת? למה בעייתי להתפלל על רפואה בשבת קודש? ושאלה זו קשורה בעבותות ליבנו בעת הזו: מה עלינו לעשות בשבת מבחינה פנימית ומבחינת תפילה וזעקה לקב"ה???
נעיין בדברי התוספות – התוספות עסוקים בשאלה אחרת שמאפיינת מאד את צורת הלימוד של בעלי התוספות, אך נראה שאם ננתח את הנחות היסוד של השאלה והתשובה נוכל לקבל כיוון גם לשאלה שמטרידה אותנו.
התוספות בתחילת עמוד ב' ד"ה "רבי יהודה" מביאים את קושיית ר"ת שמעמתת את הסוגיה שלנו עם סוגיה אחרת במסכת ראש השנה. המהרש"ל בספרו "ים של שלמה" בהקדמה לפירושו למסכת בבא קמא מגדיר שבעלי התוספות "עשו את הש"ס ככדור", דהיינו ביקשו לעגל ולחבר וממילא לפתור את הסתירות העולות מגמרות שונות עד שהגמרא תהפוך להיות מעוגלת וישרה כמו כדור.
ק' [=קשיא] לר"ת מה מועלת תפלה לר' מאיר ור' יהודה? דקאמר בפ"ק דר"ה (ד' טז. ושם) "הכל נידונים בר"ה וגזר דין שלהם נחתם ביוה"כ דברי ר"מ. ר' יהודה אומר הכל נידונין בר"ה וגזר דין של כל אחד ואחד נחתם בזמנו בפסח על התבואה ואדם ביום הכפורים. ר' יוסי אומר אדם נידון בכל יום" ואמר התם אמר רב יוסף כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי?כר' יוסי משמע דלר"מ ולר' יהודה לא מהניא צלותא.
רבינו תם שואל: הרי במסכת ר"ה יש מחלוקת תנאים גדולה מתי נחתם גזר דינו של אדם: רבי יוסי חושב שהאדם נידון מחדש בכל יום ולכן ברור שתפילה בעת צרה יכולה להועיל לשנות את גזר דינו בכל יום מחדש. אולם רבי יהודה ורבי מאיר חושבים שגזר הדין נחתם בזמן מסוים במהלך השנה ולכן הגמרא במסכת ראש השנה קובעת שתפילה על חולים רלוונטית רק לשיטת רבי יוסי. לעומת זאת בסוגיה אצלנו גם רבי מאיר ורבי יהודה מציעים שינוי ניסוח שיאפשר תפילה על חולה בשבת.
שואל רבינו תם: אם לשיטתם, כמו שקובעת הגמרא במסכת ראש השנה אין בכלל טעם לתפילה על חולה – מדוע הם משתתפים בדיון בגמרא אצלנו ששואלת איך אפשר להתפלל על חולה בשבת?
בעלי התוספות מציעים שתי תשובות לשאלה:
- וי"ל דהכא בשבת שבין ר"ה ובין יוה"כ איירי
- ולפי מאי דמשני התם איבעית אימא כדר' יצחק דאמר ר' יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גז"ד כו' אתי הכא שפיר.
התשובה הראשונה מניחה שאכן לשיטת רבי מאיר ורבי יהודה אין טעם בתפילה על חולים שהרי דינם נגזר ביום כיפור. מה נעשה עם הסוגיה אצלנו? נעשה אוקימתא שתעמיד אותה בשבת ספציפית מאד שהיא השבת היחידה בשנה בה יש טעם להתפלל על חולים. מתי? בשבת שובה שמתרחשת רגע לפני חתימת גזר דינו של האדם.
התשובה השנייה (שמובאת כבר בסוגיה בראש השנה) לא מוכנה לקבל שתהיה שיטה שתבטל את הכוח של תפילה על צרה ותאפשר אותה רק בחלון זמנים מצומצם כל כך של עשרת ימי תשובה. אמנם גזר דינו של האדם נגזר במועד מסוים במהלך השנה, אך על פי דברי רבי יצחק שערי שמים פתוחים תמיד גם אחרי שנגזר דינו של האדם ולכן גם רבי מאיר ורבי יהודה צריכים לדון בשאלה כיצד יש להתפלל על חולה בשבת, בכל שבת שהיא.
מבחינה מתודית יש כאן שתי סוגי תשובות אחת המקבלת את השאלה ועושה אוקימתא והשנייה שפותחת אופק חדש.
נעיין באופק החדש שפתח התוספות ונראה מה אנו לומדות על תפילה לאורו. על תפילה לחולה בשבת ועל תפילה בעת הזו:
יש תפילה שמתפללים מתוך עמדה של חיים נורמטיביים, חיים שמטבע הדברים גם בהם יש נקודות של קושי ומצוקה. אך זוהי תפילה רגילה, כזו שקיים בה גם היסוד ההלכתי של חובת תפילה כאחת מתרי"ג מצוות. דברי רבי יצחק פותחים פתח לתפילה אחרת: תפילה לאחר גזר דין. תפילה כזו נאמרת במקום בו הקושי נחווה כמציאות כובלת וסגורה שאי אפשר להיחלץ ממנה. רבי יצחק אומר שאולי תפילה רגילה לא מתאימה ולא תסייע ברגעים הללו – אבל צעקה שהיא מרחב אינטואיטיבי שלא פעול מכוח ציווי ורצון לצאת ידי חובה, אלא זועק את עצמו ואת כאבו ומפנה את כל אלו לקב"ה: זה שייך גם לאחר גזר דין.
אנחנו נמצאות במצב בו המציאות משתנה מדי יום מבלי שיש לנו יכולת לשליטה עליה. תחושה זו יכולה להחליש את התפילה שלנו. אבל אפיק הצעקה הוא לימוד לכוח אחר של התפילה תפילה אל מול ומתוך מציאות נתונה. ואולי כפי שלשבת ניסחו התנאים ניסוחים חדשים ושונים כך גם עלינו לנסח ולמצוא את המילים לזעוק לה'.
