מסכת יומא מגיעה לרגע שיא – תיאור הכניסה לקודש הקודשים ומפגש עם ארון הברית והכפורת. התוסםות כרובים דצורתא עוסק באריכות בגדרי האיסור "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". האם מותר לצייר צורות של חיה ועוף במחזורים? האם יש משהו שאסור לצייר? הצטרפו אלינו ללימוד חלקו הראשון של תוספות מרתק זה
אנחנו נכנסים בדפים שלפנינו ללב של בית המקדש – הארון הכפורת והכרובים. בדף נד ישנו תוספות ארוך ומרתק בעניין האיסור "לא תעשה לך פסל וכל תמונה"
מקובל בעולם להתייחס ליהדות כדת של אותיות ומילים ולא של יצירה. והנה בדפים אלו מחודדת בכל כוחה הנוכחות האדירה שהייתה למקדש בחיים היהודיים. ארכיטקטורה ציור ופיסול נמצאים במוקד. היחס בין התפיסה המופשטת של האלוקים לבין זו הבאה לידי ביטוי מעלה מתחים ומחשבות. אפשרות אחת להתבונן על המתח בין האיסור "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" למבנה המקדש היא האמירה שכל עולם היצירה של דו מימד ותלת מימד אפשרי אך ורק במקדש בציווי ה' ומעבר לכך אין לו מקום ביהדות המופשטת, אולם התוספות הולך לכיוון אחר.
אומנם מדובר בתוספות ארוך, אולם חשוב לדעת שפעמים רבות תוספות ארוך אינו אומר בהכרח שהוא מורכב. תוספות קצר יכול לאתגר את הלומדת דווקא בגלל הקיצור בו: הצורך לנתח את הנחת היסוד ולהבין מה מתחבא בה, היא מלאכת למדנות לא פשוטה שפעמים רבות אנחנו מבקשות לעשות יחד בגפ"ת… התוספות שלפנינו מרחיב ונמשך לאורך דף שלם אולם קל לפרק אותו ליחידות ולראות ולהבין את המהלך שלו. כמו כן לימוד תוספות זה יכול להאיר את ההיתרים שיש לדעת התוספות בציור ופיסול (וכפי שנראה הם רבים). בגלל מגבלות הגפת נעסוק רק בחלקו הראשון של התוספות העוסק בהיתרים ליצירה דו מימדית. אתן מוזמנות ללמוד לבד את התוספות עד סופו ולראות את שיטתו גם לגבי דו מימד.
נשאלתי על אותם שמציירים במחזורים צורות חיות ועופות אם יפה עושים אם לאו והשבתי נ"ל דודאי לא יפה עושים שמתוך שמסתכלים בצורות הללו אין מכוונין לבם לאביהם שבשמים מיהו אין כאן איסור דלא תעשה לך פסל וגו' (שמות כ) דהא מסקינן בפרק כל הצלמים (ע"ז דף מג:) שאני רבן גמליאל דאחרים עשו לו ואפילו חשדא ליכא בציורים שהם מיני צבעים בעלמא ואין בהם ממשות כלל דלא חיישינן לחשדא אלא בחותם בולט ולא בחותם שוקע וכל שכן בדבר זה שאינו לא שוקע ולא בולט אלא מין צבע בעלמא.
ונראה לי דאפילו ישראל מותר לצור צורות במיני צבעים ואין בזה משום לא תעשה לך פסל דלא אסר אלא פרצוף גמור חקוק בששר אבל במיני צבעים מותר כדאמר בחזקת הבתים (ב"ב דף נד.) הצר צורה בנכסי הגר קנה דרב לא קנה לגינתא דבי רב אלא בצורתא והקשה שם רבינו שמואל והאמרת דכיור לא קנה אלא באמה כנגד הפתח ותירץ דהתם לאו היינו צורת בריה אלא ציורין בעלמא מעשה צעצועים ופרחים אבל צורת חיה או עוף חשיבא ולא בעינן אמה כנגד הפתח אלמא דרב צייר צורת חיה ועוף אלא ודאי במיני צבעים מותר
והא דתניא במכילתא לא תעשה לך פסל וכו' עד לא יעשה לו גלופה אבל יעשה לו אטומה תלמוד לומר וכל תמונה וכו' עד אפילו בהמה חיה ועוף ודגים וחגבים ואפילו הבובים ואפילו הסורזירים כו'
נראה לי דהכי פירושו גלופה היינו צורה בולטת אטומה צורה שוקעת ואשר במים מתחת לארץ להביא את הבוביא פי' שעושה צורה וחוקק דמות בבואה שבמים דסד"א דוקא אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת לרקיע אבל צורת דמות בבואה שבמים לא תלמוד לומר ואשר במים ויש אומרים להביא הסורזירים נראה שהוא מין שד שבמים שקורין נינס' בלשון אשכנז וכל אילו אינן אסורין לעשותם אלא פרצופים חקוקין אבל לא ממין הצבעים כמו שהוכחתי
כאמור, חלקו הראשון של התוספות עוסק בציור דו מימד. התוספות טוען שאין איסור "לא תעשה פסל וכל תמונה" בציורי דו מימד ומוכיח את שיטתו משני מקורות: מסכת ע"ז וחזקת הבתים. בסוף דבריו מקשה התוספות מהמכילתא על ההיתר שלו, וכדי להתמודד עם הקושיא הוא מפרש את המכילתא באופן שעולה בקנה אחד עם שיטתו.
במסכת עבודה זרה ישנו דיון על צורות הלבנה שרבן גמליאל היה משתמש בהם כדי לחקור את העדים. התוספות מחדד ששם כל הבעיה נוצרה כיוון שצורות אלו היו תלת מימד – כלומר בולטות. ממילא מדייק התוספות שאין שום בעיה בציור דו מימד. הוכחה זו של ההתוספות מעט חלשה כיוון שהיא מדייקת מהחסר: כלומר מוכיחה משהו ממה שלא כתוב.. נראה שזו הסיבה שתוספות מוסיף ראייה נוספת ממסכת בבא בתרא המתארת ציור שצייר אמורא. הסוגיה שם עוסקת בשאלה כיצד זוכים בנכסי הגר. גר שנפטר ללא ילדים, מבחינה הלכתית אין לו משפחה ולכן אין לו גם יורשים, במקרה כזה נכסיו הופכים להפקר וכל הקודם בהם זוכה. כיצד זוכים בנכסים? מטלטלין יש להגביה, אולם לגבי קרקעות יש לברר מה מהווה מעשה קנין בנכסי הגר. הגמרא אומרת שציור קיר מהווה מעשה שכזה. ואומרת שכך רב זכה בנכסי גר על ידי ציור. הגמרא מדייקת שיש שני סוגי ציור שמהווים קניין: 1. ציור בפתח הבית. 2. ציור חשוב בכל מיקום בבית. הגמרא טוענת שרב צייר ציור חשוב ותוספות מפרש שמדובר בציור של בעלי חיים ומכאן חשיבותו בניגוד לציור שיש בו דגם דומם או צומח שאינו חשוב ולכן רק אם יצוייר סמוך לפתח יהווה מעשה קניין הלכתי על נכסי הגר.
לעומת שני מקורות אלו המראים שניתן לצייר ציור דו מימד, המכילתא נראית כקושיה על שיטת התוספות כיוון שהיא נראית כאוסרת ציור באופן גורף. אלא שהמכילתא אסרה "גלופה" והתירה "אטומה". תוספות מפרש שגלופה הכוונה תלת מימד ואטומה הכוונה ציור דו מימד. לאור מהלך זה של התוספות אמנם רק ציור דו מימדי הותר, ואולם זה הותר לגמרי גם של ירח וכוכבים כפי שעלה מדיוקו מהגמרא על רבן גמליאל וגם חיות ועופות, ולכאורה נראה שאין הגבלה כלל על ציור בדו מימד!
נדייק בדברי התוספות את היסוד להיתרו:
שאני רבן גמליאל דאחרים עשו לו ואפילו חשדא ליכא בציורים שהם מיני צבעים בעלמא ואין בהם ממשות כלל דלא חיישינן לחשדא אלא בחותם בולט ולא בחותם שוקע וכל שכן בדבר זה שאינו לא שוקע ולא בולט אלא מין צבע בעלמא.
התוספות מבהיר שבתלת מימד יש בעיה כי יש בה ממשות, בין אם היא בולטת ובין אם היא שוקעת. אולם צבע הוא חסר ממשות. ובניסוח חריף – ציור דו מימד הוא מופשט אין בו חומר. עבודה זרה מתקיימת רק כאשר יש לה זיקה לחומר! נחדד את דברי התוספות יותר בעקבות תוספות מקביל במסכת עבודה זרה דף מג ע"ב:
והא ר"ג יחיד הוה – וא"ת אמאי לא משני דצורת לבנה לא היתה בולטת ולכך עשאה ר"ג ואור"י ור"ת וריב"א כי בחמה ולבנה ומזלות אין חילוק בין בולטין לשוקעין וכן ברקיע שוקעין הם ולא מפליג בהכי אלא גבי פרצופין וכיוצא בהן.
רבינו תם וריב"א מסבירים מדוע בציור של צבא השמיים יש בעיה גם כאשר הוא נעשה בצורה בולטת וגם כאשר נעשה בצורה שוקעת, כלומר גם בטבלית וגם בתחריט, כיוון שבשמיים השמש והירח לא בולטים! ולכן גם תחריט יאסור. אולם צבע כאמור בתוספות אצלנו הוא לא בולט ולא שוקע והוא קובע דין לעצמו – אין בו ממשות ולכן אין בו איסור "לא תעשה פסל וכל תמונה".
כדי לחדד את החידוש בדברי תוספות אלו נשווה בינם לבין שיטת הרמב"ם בהלכות עבודה זרה פ"ג הלכה יא
טבעת שיש עליה חותם שהוא צורת אדם אם היתה הצורה בולטת אסור להניחה ומותר לחתום בה, ואם היתה הצורה שוקעת מותר להניחה ואסור לחתום בה מפני שהנחתם תעשה בו הצורה בולטת, וכן אסור לצור דמות חמה ולבנה כוכבים מזלות ומלאכים שנאמר לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום ואפילו על הלוח, צורות הבהמות ושאר נפש חיה חוץ מן האדם וצורות האילנות ודשאים וכיוצא בהן מותר לצור אותם ואפילו היתה הצורה בולטת.
כלומר לשיטת הרמב"ם יש איסור לצייר את צבא השמיים, אפילו על הלוח. הרמב"ם חולק על התוספות בשתי נקודות:
- אין קשר בבין איסור שוקע לבין האיסור לצייר את צבא השמיים. איסור שוקע הוא רלוונטי רק לשאלה האם ניתן לקיים חותם שוקע. והאיסור הוא להשתמש בו כתבנית.
- הרמב"ם לא מקבל את חידוש התוספות לגבי דו מימד השאלה האם משהו יחשב עבודה זרה או לא איננה קשורה בהיותה נתפסת בחומר ממשי. גם ציור יכול להיות עבודה זרה אבל רק במשמשי מרום וזאת כיוון שהם נראים לנו כדו מימד, אותה סברא שר"ת וריב"א השתמשו בה לאסור שוקע בצבא השמיים משמשת את הרמב"ם באיסור של דו מימד.
נסכם: תוספות מחדש שאיסור לא תעשה פסל וכל תמונה חל רק אם יש ממשות חומרית. אולם צבע בעלמא לא גורר אחריו כל איסור. לשיטת תוספות – יש איסור לעשות צורה בולטת או שוקעת של צבא השמיים ורק בהם יש איסור שוקעת כיוון שהם נראים כך במרום. ציור בצבע הינו מסלול עוקף של כל איסורי עבודה זרה.
הרמב"ם חולק על חידוש זה של התוספות ואוסר גם ציור דו מימד של שמש וירח – מהסיבה עצמה שר"ת וריב"א אסרו צורה שוקעת.
