Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility Skip to content

כ״ב במרחשון תשפ״ב | 28.10.21 | הדף היומי: ראש השנה יט

גפת יומא 62: מדוע אוכלים בערב יום כיפורים

מי שאכל בערב יום הכיפורים והתענה ביום הכיפורים שכרו כפול. מדוע? למה האכילה בערב יום הכיפורים מייצרת שכר כפול? לצד רש"י נלמד הפעם את רבינו יונה ושיבולי הלקט ונחשף לפניו המרובות של ערב יום הכיפורים ושל יום הכיפורים עצמו

 

שיטת רש"י בביאור סיבת האכילה בתשיעי

הגמרא בדף פא ע"ב מביאה ברייתא מפי חייא בר רב:

דתני חייא בר רב מדפתי: ועניתם את נפשתיכם בתשעה וכי בתשעה מתענין? והלא בעשור מתענין! אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי.

מאמר זה כורך את ערב יום כיפור עם יום כיפור עצמו: מנגיד ביניהם מחד גיסא ומאחד ביניהם מאידך גיסא. התשיעי הוא יום של אכילה ושתיה לעומת העשירי שהוא יום של עינוי. אך בפועל החיבור בין יום האכילה ליום העינוי הופך את היומיים האלה להיות: שני ימים של עינוי.. זוהי דוגמא טובה למאמר האומר דרשני: כיצד מומרת האכילה של התשיעי והופכת לעינוי? רש"י נדרש לשאלה זו:

כל האוכל ושותה וכו' – והכי משמע קרא: ועניתם בתשעה כלומר התקן עצמך בתשעה שתוכל להתענות בעשרה, ומדאפקיה קרא בלשון עינוי, לומר לך: הרי הוא כאילו מתענה בתשעה.

רש"י מסביר שהאכילה בתשיעי היא מה שמאפשר את העינוי בעשירי. נשמע מדברי רש"י שהקב"ה רוצה שנאכל ביום התשיעי כדי שהצום שלנו יהיה "צום קל" – כלומר אין מטרתו של הצום לגרום לנו לסבל וככל שנוכל לעבור אותו בקלות – כך יטב. מהי אם כן מטרתו של הצום והעינוי? ניתן להציע ששיטת רש"י כאן עולה בקנה אחד עם ההבנה הבריסקאית שבאה לידי ביטוי בשיטת הרמב"ם שלמדנו בגפ"ת לפני שבועיים: הבריסקאים דייקו מהרמב"ם שהעינויים נובעים משבתון ולכן אין מטרתם סבל אלא התעלות. 

הפעם לא נפנה לעיין בתוספות אלא נפנה לראשונים אחרים פחות מוכרים שבהם מופיעות נימות שונות נעיין בדבריהם ונשווה בינם לבין דברי רש"י.

  • שיטת רבינו יונה ושיטת שיבולי הלקט

נעיין בדברי רבי יונה גירונדי רבו של הרשב"א ומחותנו של הרמב"ן. רבינו יונה כתב חידושים רבים על סוגיות הש"ס וגם בעל ספר מוסר מפורסם: שערי תשובה. נעיין בדבריו בספר המוסר שלו על משמעות האכילה בתשיעי:

ואם עבר אדם על מצות לא תעשה ועשה תשובה, ידאג לעונו ויכסוף ויחכה להגיע ליום הכפורים למען יתרצה אל השם יתברך, כי רצונו חיי הנפש והגוף וחיי כל נוצר, כמו שנאמר (תהלים ל, ו): "חיים ברצונו".

על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ראש השנה ט, א): כל הקובע סעודה בערב יום הכפורים כאילו נצטוה להתענות תשיעי ועשירי והתענה בהם, כי הראה שמחתו בהגיע זמן כפרתו, ותהיה לו לעדה על דאגתו לאשמתו, ויגונותיו לעונותיו. 

והשנית כי בשאר ימים טובים אנחנו קובעים סעודה לשמחת המצוה, כי יגדל וישגא מאד שכר השמחה על המצוות, כמו שנאמר (דברי הימים א כט, יז): "ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך", ונאמר (דברים כח, מז): "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב", ומפני שהצום ביום הכפורים, נתחייבו לקבוע סעודה על שמחת המצוה בערב יום הכפורים. 

והשלישית למען נחזק להרבות תפלה ותחנונים ביום הכפורים ולשית עצות בנפשנו על התשובה ועיקריה.

רבינו יונה מונה שלוש סיבות שונות לאכילה. האחרונה שבהם מקבילה לדברי רש"י: האכילה והשתיה בתשיעי נועדו כדי לאפשר לנו שיהיה צום קל ומועיל. כלומר שיהיה בנו די כח להתרכז בתשובה ולהרבות בתפילה ובתחנונים ללא היסח הדעת של האכילה.  אולם שתי הסיבות הראשונות פותחות פתח אחר להבנת אופי האכילה בתשיעי:

  1. אנחנו אוכלים בתשיעי כיוון שאנחנו שמחים לקראת יום הכיפורים. יום הכיפורים הוא יום שאנחנו מחכים לו כיוון שיום זה משלים תהליך של כפרה. אדם הרוצה לחזור בתשובה על מצוות לא תעשה ועשה צריך את יום הכיפורים כדי להשלים את כפרתו (כפי שנלמד בדפים האחרונים של הפרק), זהו יום שאנחנו מחכים לו ולאחריו נזכה להשלמת תהליך התשובה, ולכן אנו שמחים לקראתו. שמחה זו באה לידי ביטוי בסעודה המקדימה ליום כיפור. 
  2. יום הכיפורים עצמו הוא בעצם יום טוב יום של שמחה על מצווה. מסיבה "טכנית" אנחנו לא יכולים לאכול ביום הכיפורים שהרי צריך להתענות בו ולכן אנחנו מקדימים את הסעודה שלו כדי להשלים את מימד השמחה. בעצם יום הכיפורים נחגג בשלמות על ידי הרחבתו ליומיים. יום התשיעי הוא פן השמחה של יום כיפור. 

שני הניסוחים הללו של רבינו יונה נותנים לאכילה בתשיעי מימד עצמאי שלא בא לשרת את הצום. זהו בעצם יום טוב, יום שמחה, המקדים או משלים את יום כיפור עצמו. 

דברי רבינו יונה מאירים את יום כיפור באור של שמחה והתעלות, לא התעלות של מלאכים, אלא התעלות אנושית זוהי תנועה נפשית של שמחה המוכרת לנו משלושת הרגלים. יום הכיפורים הוא יום שמח, אך לא בשמחה מופשטת מלאכית אלא שמחה אנושית פשוטה.  

בספר שיבולי הלקט אנחנו פוגשים הסבר שונה מאוד. שבולי הלקט חובר באיטליה על ידי ר' צדקיה בן אברהם הרופא במאה השלוש עשרה. הספר עוסק בעיקר בענייני אורח חיים, והוא כולל פסיקות, מנהגים וטעמים ופירושים על התפילות. ספר זה מוזכר פעמים רבות בטור באורח חיים ומצוטט הרבה בבית יוסף בחלק זה של השולחן ערוך. 

רבינו שלמה זצ"ל פי' הכי קאמר הכינו עצמכם בתשעה לעינוי המחרת והרי היא בעיני כעינוי היום. ורבינו ישעיה זצ"ל פירש יש לו שכר על אכילתו כאילו צוהו השם להתענות תשיעי ועשירי ונתענה. או יש לומר שמפני שאוכל יפה בערב יום הכיפורים וביום הכיפורים מתענה קשה לו עינויו יותר.

שיבולי הלקט מציע שני פירושים: הראשון זה ה לפירושו של רש"י שהסביר שהאכילה היא הכנה לצום על מנת להקל עליו. הפירוש השני הוא פירושו של רבי ישעיה שהוא הרי"ד: גדול פוסקי איטליה ופרשן חשוב ומקורי על התלמוד. הרי"ד מציע שאכילה נועדה דווקא להקשות על הצום: מי שאוכל הרבה בערב יום כיפור קשה לו עינויו יותר. פירושו זה של הרי"ד ופירושו של רש"י יחד מחזירים אותנו לכפילות שיש בפנים של יום כיפור – האכילה המרובה בערב יום כיפור יכולה להתפרש כמקלה על העינוי או כמחריפה אותו. 

סיכום:

ראינו שלוש קולות בפירוש הטעם לאכילה בערב יום הכיפורים. 

מצד אחד רש"י מדבר עם האכילה כהכנה לצום. מצד שני הרי"ד המובא בשיבולי הלקט מתאר את האכילה כהחרפה של העינוי בצום. במישור אחר מאיר רבינו יונה את האכילה בתשיעי כמשלימה את מימד השמחה בביום כיפור, מימד שלא יכול לבוא לידי ביטוי ביום עצמו ולכן מופיע לפניו. 

Rabbanit Yael Shimoni

הרבנית יעל שמעוני היא סגנית ראש ישיבת דרישה ורמי"ת. היא מנהלת מיזם "משיבת נפש – נשות תורה עונות כהלכה" מענה הלכתי רוחני באינטרנט של רבניות בית הלל. אומנית פלסטית – חברת קבוצת האומנות "סטודיו משלך", ומציגה בתערוכות ברחבי הארץ. למדה שלוש שנים במכון למנהיגות הלכתית במדרשת לינדנבאום, שש שנים בבית המדרש במגדל עוז ושנתיים במכון התלמודי הגבוה 'מת"ן'. בעלת תואר BFA באומנות מהאקדמיה "בצלאל', BED בהוראת תושב"ע ומחשבת ישראל במכללת הרצוג ולקראת סיום תואר שני בהוראת מחשבת ישראל במכללת הרצוג. מתגוררת באלון שבות, נשואה לשמואל ואם לארבעה ילדים.
Scroll To Top