Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility Skip to content

כ״ג במרחשון תשפ״ב | 28.10.21 | הדף היומי: ראש השנה יט

כלי נשק, תכשיט?! – גפ"ת פרק 10

גפת פרק 10

המשנה מביאה מחלוקת מרתקת בין רבי אליעזר לחכמים. בשעת מלחמה מותר לצאת בכלי נשק לצורך הגנה מצד פיקוח נפש. אולם מה דין כלי נשק בעת שלום? האם הם נחשבים כתכשיטים ולכן מותר לצאת בהם בשבת – כפי שאומר רבי אליעזר. או שמא לא ניתן לראות בכלי נשק תכשיט  – אלא גנאי וכיעור!  – כדברי חכמים.

גכבר בקריאת המשנה חשים שיש כאן מחלוקת שבבסיסה עומדות תפיסות שונות לגבי היחס למלחמה, לשלום ולאסתטיקה. ואכן הדיון בגמרא וברש"י ותוספות יאיר לנו נקודות מרתקות במה שאנחנו מרגישות מתחת לפני השטח של המשנה. בשלב זה אני רוצה להודות לקרן רוזנברג מתלמידות הישיבה שכתבה מאמר שטרם ראה פרסום על סוגיה זו והעירה את עיני ביסודות שמאפשרים את הניתוח לפניכן.

הדיון הראשון בגמרא בנוי על שתי גרסאות של ברייתא – שתי גרסאות שונות לדברי רבי אליעזר על כך שכלי נשק הם תכשיטים:

  1. תניא, אמרו לו לרבי אליעזר: וכי מאחר דתכשיטין הן לו, מפני מה הן בטלין לימות המשיח? אמר להן: לפי שאינן צריכין, שנאמר לא ישא גוי אל גוי חרב

 

  1. ואיכא דאמרי, אמרו לו לרבי אליעזר: וכי מאחר דתכשיטין הן לו, מפני מה הן בטלין לימות המשיח? אמר להן: אף לימות המשיח אינן בטלין.

הגרסאות השונות של דבריו של רבי אליעזר משפיעות על מחלוקת אמוראים מפורסמת בענייני ימות המשיח המופיעה בסוגיה מחלוקת שמואל ורבי חייא בר אבא.

רבי  חייא בר אבא אומר שכל הנבואות של הנביאים על העתיד לבוא הן על תקופת ימים המשיח. ולכן בימית המשיך יגור זאב עם כבש, וסדרי הטבע ישתנו וכן יהיה שלום בין בני אדם.

שמואל חולק ואומר שכל הנבואות הן אינן לימות המשיח אלא לעולם הבא, ובימיות המשיח לא יהיה שינוי מסדרי הטבע, החיות ימשיכו לטרוף ולהטרף וכך גם ימשיכו המלחמות! מה עם כן ישתנה בימות המשיח לפי שמואל? – הגלות של עם ישראל תגמר ושיעבוד המלכויות עלינו יפקע!

כמו מי חושב רבי אליעזר? כמו שמואל או כמו רבי חייא בר אבא?

הגמרא טוענת שהדבר תלוי בגרסאות הברייתא. וממילא הרעיון שכלי הנשק הוא תכשיט יכול להסתדר גם עם מי שחושב שמלחמות ימשיכו בימות המשיח. וגם מי שחושב שהמלחמות יבטלו!

מה הרעיונות העמוקים העומדים מאחורי עמדות אלו. נעבור לדיון הגמרא ולפירוש רש"י כדי להטיל אור על צד אחד במחלוקת זו.

נחזור ללשון הברייתא הראשונה:

רבי אליעזר אומר תכשיטין הן לו. תניא אמרו לו לרבי אליעזר: וכי מאחר דתכשיטין הן לו, מפני מה הן בטלין לימות המשיח? אמר להן לפי שאינן צריכין שנאמר "לא ישא גוי אל גוי חרב ".

בקריאה ראשונה קשה להבין מה תשובתו של רבי אליעזר? אם הוא מסכים שיהיה שלום בימות המשיח מדוע הוא אינו מסכים שכלי הנשק הם סימן מלחמה? מה פשר המחלוקת. ננסה להבין יותר לפי המשך הגמרא המביאה שאלה ותשובה של אביי:

ותהוי לנוי בעלמא! אמר אביי: מידי דהוה אשרגא בטיהרא.

הגמרא מקשה על תשובתו של ר' אליעזר: גם אם כלי נשק לא יהיו שימושיים בימות המשיח, עדיין אין סיבה שייעלמו מהעולם. הם יכולים לשמש ל"נוי בעלמא", לתכשיט, בדיוק כמו שבמציאות שלפני ימות המשיח הם מתפקדים כתכשיט בנוסף לשימוש הפרקטי שלהם. אביי משיב על הקושיה הזו באמצעות משל: כלי נשק בתקופת שלום דומים לנר בצהריים.

בדבריו של אביי טמון חידוש גדול. ופירושו של רש"י עוזר לנו להבחין שיש כאן חידושים.

כך מפרש רש"י:

שרגא בטיהרא – נר בצהרים, מתוך שאינו צריך אינו נאה, אבל בזמן הזה שהוא עת מלחמה – תכשיטין הן.

נדייק שני חידושים

  1. כלי נשק הם כמו תקופת שלום. רק באופן מצומצם. השלום בימות המשיח הוא השמש, והנשק הוא הנר. כלומר נשק אינו כלי מלחמה אלא הוא כלי של שלום הוא מייצר שלום. תפיסה זו דומה למי שהבין שנשק הוא כלי שמלאכתו להיתר כיוון שהוא מיועד ליצירת הרתעה ולא לשימוש באמת. נשק טוב הוא נשק שאינו יורה. לכן נשק הוא תכשיט כי הוא סימן לשלום לא למלחמה
  2. נוי ואסטטיקה מוגדרת לפי שימוש. לכן לא די בכך שנשק יהיה כלי של היתר ושלום אלא הוא צריך להיות שמיש. חוסר השמישות בימות המשיח הוא זו שגורמת לנשק להעלם גם כתכשיט בימות המשיח.

נעבור להמשך הסוגיה שם רבי אליעזר מוצג באופן שונה מאוד ונבדוק האם אכן כל כך שונה:

ואיכא דאמרי, אמרו לו לרבי אליעזר: וכי מאחר דתכשיטין הן לו, מפני מה הן בטלין לימות המשיח? אמר להן: אף לימות המשיח אינן בטלין.

כאן עמדת רבי אליעזר ברורה –  גם בימות המשיח צריך כלי נשק. אבל נראה שכאן שינוי דעתו של רבי אליעזר רק מסביר מדוע עדיין יהיה בהם צורך. אבל נראה ברור שעדיין רבי אליעזר חייב את ההבנה שדייקנו בלישנא הראשונה שכלי נשק לתפיסתו הם כלים של שלום ולא של מלחמה.

פירוש התוספות עוזר לנו לדייק הבנה זו:

אין בין העוה"ז לימות המשיח – אף על גב דהשתא אין ירושלים ואין בהמ"ק ואילו לימות המשיח יהיה הכל בנוי צ"ל דהאי אין בין לאו דוקא.

התוספות שואל על גישתו של האמורא שמואל שלפי הגרסא השנייה של הברייתא רבי אליעזר תומך בשיטתו: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד. ושואל התוספות הרי ברור שיש עוד כמה הבדלים בימות המשיח – תהיה ירושלים – כלומר נשוב לארצנו. ויבנה בית המקדש. הרי שיש עוד הבדלים בין ימות המשיח לזמן הזה ולא רק הסרת שיעבוד המלכויות.

ועונה התוספות  – צריך לומר  – אין בין – לאו דווקא. כלומר, אין הכוונה דווקא שיעבוד מלכויות ולא שום הבדל אחר. יש עוד הבדלים אבל הם לא נמנו כאן בפיו של שמואל. כלומר תוספות מיתרים את השאלה בתשובתם כאן.

אם נעזר במסורת הש"ס נראה הפנייה לתוספות אחר בב"ק  סב ע"ב. ד"ה מרובה. שם תוספות עונה תשובה מעט שונה על אותה שאלה. שם כותב התוספות שניסוח "אין בין" אינו עוסק בנקודה אחת אלא בנושא תחום. ובתוך אותו נושא אין הבדלים נוספים. אם נשוב לתוספות בסוגיתינו וננתח נראה ששתי הנקודות שתוספות מעלה הן קשורות לאותה נקודה. אם אין שיעבוד מלכויות ממילא מתאפשר חזרה ובניה של הארץ ירושלים ובית המקדש. גם שינוי שהוא "קטן" כביכול, שאינו מעביר את המלחמה בעולם אלא משנה את כוחם של עם ישראל אל מול המלכויות יוכל לתת אותות גדולים בשינוי העולם. כלי הנשק יכול להיות כלי של שלום.

הסוגיה ממשיכה לכך שהחרב והמלחמה הם גם סמל ומטאפורה ללימוד תורה. וגם במעבר זה יש לראות שתפקידה של עוצמה ונשק היא תפקיד של שלום ותורה ולא של מלחמה.

נסכם: עסקנו בשיטת רבי אליעזר שכלי נשק הם תכשיט ולכן ניתן להוציאם. שיטה זו היא השיטה היותר מפתיעה במשנה. ציינו לגביה מספר דברים, הדיון בגמרא חושף שיש מאחורי תפיסה זו עקרונות מרתקים ביחס למלחמה ולכלי נשק

  1. דייקנו מדברי אביי המסביר שנשק בימיות המשיח הוא שרגא בטיהרא "נר בצהרים" שהנשק משמש כלי של שלום. אם בימות המשיח יש שלום עולמי, הנשק הוא נר לעומתו. כלומר הנשק בעצמו מתפקד ככלי של שלום. והסברנו שנשק טוב לא אמור לפעול אלא רק לייצר הרתעה וזוהי ההבנה העמוקה במחשבה שהוא יכול להיות "תכשיט" ואין בו גנאי.
  2. דייקנו מדברי רש"י שהמבחן ליופי ונוי הוא השימוש. דבר חסר שימוש לא יכול להיות תכשיט. והשימוש של נשק הוא – יצירת הרתעה ושלום.
  3. הגמרא העלתה אפשרות שרבי אליעזר חושב כאמורא שמואל שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד. גם תפיסה זו עוררה מחשבות רבות ואותם ניתחנו דרך התוספות. התוספות שאל שאלה שמתעוררת גם בנו – רק שיעבוד מלכויות וזהו? הרי אנחנו מצפים לעוד הרבה דברים בימות המשיח. חזרה לארץ ובנין ירושלים והמקדש וכך גם מקובלנו שיהיה בימות המשיח. ראינו שתי תשובות בתוספות:
  • תוספות אצלנו – אכן שיעבוד מלכויות הוא רק א\הבדל אחד ויש עוד הבדלים שאותם לא פירט שמואל
  • תוספות בב"ק שהפנה אותנו אליו מסורת הש"ס המסביר ש"אין בין" הוא ביטוי שמתייחס לתחום סגור מסויים ובו הוא עוסק בהבדלים. ייסוש של תשובת התוספות בב"ק בסוגייתינו מעלה ששיעבוד המלכויות שיסור יאפשר עוד הרבה דברים והתולדות של הסרת שיעבוד המלכויות יהיו ירושלים והמקדש. דייקנו שגם שינוי שנראה "קטן" ו"ארצי" יוכל להוביל להשפעות גדולות.

Rabbanit Yael Shimoni

הרבנית יעל שמעוני היא סגנית ראש ישיבת דרישה ורמי"ת. היא מנהלת מיזם "משיבת נפש – נשות תורה עונות כהלכה" מענה הלכתי רוחני באינטרנט של רבניות בית הלל. אומנית פלסטית – חברת קבוצת האומנות "סטודיו משלך", ומציגה בתערוכות ברחבי הארץ. למדה שלוש שנים במכון למנהיגות הלכתית במדרשת לינדנבאום, שש שנים בבית המדרש במגדל עוז ושנתיים במכון התלמודי הגבוה 'מת"ן'. בעלת תואר BFA באומנות מהאקדמיה "בצלאל', BED בהוראת תושב"ע ומחשבת ישראל במכללת הרצוג ולקראת סיום תואר שני בהוראת מחשבת ישראל במכללת הרצוג. מתגוררת באלון שבות, נשואה לשמואל ואם לארבעה ילדים.
Scroll To Top