גפ"ת 18: הדואר בא היום.. גם בשבת?

בעזרת ה'

היה היה עולם בו במקום לשלוח הודעת טקסט או וואטסאפ היו שולחים מכתבים בדואר. זוכרים? היום נבדוק האם יש בעיה לפתוח מכתבים בשבת או לקרוא דברי חולין נוספים ונבדוק מה המניעים שגורמים לחז"ל לאסור פעולות שונות בשבת: דאגה לשמירה על פרטי הלכות או גם דאגה לצביון היום והחיים הדתיים.

בסופו של הדיון בגמרא על המשנה שקבעה שאסור לקרוא בכתובים בגלל ביטול בית המדרש, מביאה הסוגיה את שיטת רבי נחמיה שסבר שהטעם לאיסור זה הוא גזירה שמא יבואו לעבור על איסור אחר:

אמר רבי נחמיה: מפני מה אמרו, כתבי הקדש אין קורין בהן – כדי שיאמרו: בכתבי הקדש אין קורין, וכל שכן בשטרי הדיוטות.  

אחרי ההעמדות המובנות יותר שהעמידו את האיסור כקשור לביטול בית המדרש, מגיע רבי נחמיה עם שיטה די מפתיעה: אסור לקרוא בכתבי הקודש, כדי לגרום לאנשים להבין שיש איסור גם בקריאת "שטרי הדיוטות" בשבת.

רש"י בד"ה שטרי הדיוטות מפרש ששטרי הדיוטות כוללים גם שטרות של חשבונות אך גם אגרות דרישת שלום הנשלחות מאדם לרעהו:

שטר הדיוטות – כגון של חשבונות, או איגרות השלוחות למצא חפץ.

בפירושו של רש"י יש לחקור ולהבין מדוע שתהיה בעיה בקריאת שטרות כאלו, אך מהלך הגמרא מובן שכן אם אסור לקרוא אפילו בכתבי הקודש, כל שכן שיהיה אסור לקרוא באגרות חול.

נלמד את פירושם של בעלי התוספות שחולקים על רש"י בהסבר המונח "שטרי הדיוטות" ומבינים אחרת את הדיון בגמרא:

פירש בקונטרס איגרות

ותימה דנהגו העולם לקרות בכתב ואיגרות השלוחים ממקום למקום

ולטלטלן ודאי שרי דהא ראויין לצור ע"פ צלוחית

ונראה לר"י דלא קרי שטרי הדיוטות אלא שטרי חובות וכיוצא בהן

תוספות פותח מציטוט פירוש הקונטרס ומקשה מתוך המציאות: נוהג העולם הוא לקרות האגרות הנשלחות ממקום למקום ועל כן לא יכול להיות שיש איסור בדבר.

בנוסף מוסיף התוספות שאפילו איסור טלטול אין בשטר כזה כיוון שיש בו שימוש בשבת: לצור על פי צלוחית, כלומר לפקוק בקבוקים צרים ששימשו לאחסון משקאות.

שתי הערות אלו: המציאותית וההלכתית מובילות את ר"י להסביר שפירוש המונח "שטרי הדיוטות" הוא שטרי חובות וכיוצא בהן.

הט"ז בדיונו בעניין זה (בסימן ש"ז בחלק או"ח של השלחן ערוך) הסביר ששיטתו של רש"י נובעת מהבנה שהאיסור לקרוא אגרות בשבת קשור לפסוק: "ממצוא חפצך ודבר דבר" – חפציך יהיו אסורים בשבת. לעומת זאת שיטתם של בעלי התוספות נובעת מגזירה "שמא ימחוק" שמורחבת בסוגיה בדף קמו. אם כך הרי שרש"י הבין את האיסור כנוגע לצביון יום השבת באופן כללי ואילו תוספות הבין את האיסור כנוגע לגזירה וסייג ששומר מלעבור על מלאכה ספציפית.

האם לתוספות אין שום בעיה בקריאת אגרות העוסקות בענייני חול בשבת? האם הם לא דואגים לצביון יום השבת? נמשיך בפירוש בעלי התוספות ונבחן כיצד הם מתמודדים עם טענה זו:

אבל איגרות שרי דפעמים שיש בהן פקוח נפש

ואפי' יודע שאין בו פקוח נפש מתיר ר"ת דלא הוי שטרי הדיוטות כיון שאין צריך למה שכתוב בה לפי שיודע מה שבאיגרות ואם אינו יודע שמא יש בו צורך גדול או פקוח נפש ושרי

ר"י מסביר את ההיתר לפתוח אגרות שלום דרך המושג "פיקוח נפש", כלומר כיוון שאין למקבל המכתב מידע מה כתוב בתוך המכתב: תמיד קיים ספק שתוכן המכתב עוסק בסוגיה של פיקוח נפש וממילא מותר למקבל האגרת לפתוח אותה ולקרוא בה. נציין שבפירושו של הריטב"א כאן מוזכר הסבר נוסף להיתר לפתוח אגרות שתוכנן אינו ידוע: "שאם לא יקראם יהא דואג כל השבת כולה", כלומר גם אם החשש לפיקוח נפש הוא רחוק ודחוק, הדאגה שנוצרת בלב מקבל המכתב היא גדולה וממשית והיא כשלעצמה מהווה סיבה להתיר את פתיחת המכתב.

ר"ת ממשיך ומתיר לפתוח אגרות גם כאשר ידוע שתוכנן איננו פיקוח נפש. הסיבה בגינה מתיר ר"ת את פתיחת האגרות במקרה זה היא שגם ככה האדם יודע מה כתוב בהם ועל כן אין בו סקרנות או צורך לפתוח את האגרת.

הצורה והסיבה דרכה מסבירים ר"י ור"ת את ההיתר לפתוח אגרות שלום מלמדת שגם לדידם יש בעיה עקרונית בפתיחת אגרות כאלו אלא שיש לאיסור זה מתיר: חשש פיקוח נפש לשיטת ר"י וחוסר עניין בתוכן האגרת לשיטת ר"ת.

נסכם עד כה:

• לשיטת רש"י: הדאגה לצביון יום השבת אוסרת לקרוא אגרות חול
• לשיטת הריטב"א: הדאגה לצביון יום השבת מתירה לקרוא אגרות חול
• לשיטת ר"י: הדאגה לצביון יום השבת אוסרת לקרוא אגרות חול אך למעשה יש להתיר זאת בגלל פיקוח נפש
• לשיטת ר"ת: הדאגה לצביון יום השבת אוסרת לקרוא אגרות חול אך למעשה יש להתיר זאת מחוסר עניין

בהמשך מביאים בעלי התוספות הוכחה גם מהירושלמי שהביאור של שטרי הדיוטות הוא שטרות שיש בהם חובות: הירושלמי מסביר את האיסור לקרוא בכתבי הקודש שקריאה זו עשויה לגרום לאנשים לקרוא שטרי הדיוטות שהבעיה בכך היא: "אתעסק בשטרותי" כלומר הקריאה תוביל את הקורא בה להתעסק בתוכן השטר.

וכ"מ בירושלמי דקאמר מפני מה אין קורין בכתבי הקדש מפני שטרי הדיוטות שאם אתה אומר לו שהוא מותר אף הוא אומר מה בכך אם אתעסק בשטרותי  – משמע דווקא כעין חובות ושטרות קאמר

את החלק הזה חותמים בעלי תוספות בטענה מעניינת: גם רש"י מסכים למעשה לפירוש שלנו בביאור שטרי הדיוטות ומתיר לקרוא סתם אגרות.

וכן פי' רש"י לקמן גבי גזירה שלא יקרא בשטרי הדיוטות דבשטרי מקח וממכר קאמר וכן הגיה בפי' כתב ידו

תוספות מצטטים את פירושו של רש"י מסוף המסכת בדף קמט ע"א כאשר גם שם הסוגיה עסוקה באיסור לקרוא שטרי הדיוטות ושם רש"י מפרש בדומה לפירוש בעלי התוספות כאן: "שמא יקרא בשטרי הדיוטות של מקח וממכר קאמר". בנוסף טוענים בעלי התוספות טענה נוספת שגם בפירושו של רש"י לסוגיה שלנו יש הגהה בכתב ידו של רש"י שמסביר גם כאן את השטרות כשטרי חוב דווקא.

לאחר הדיון הזה שהוליד בשיטת בעלי התוספות היתר לקרוא אגרות שתוכנן אינו חובות כספיים, מסייג תוספות את ההיתר וכותב:

ומיהו אותן מלחמות הכתובין בלע"ז נראה לרבינו יהודה דאסור לעיין בהן דלא גרע מהא דתניא בפ' שואל (לקמן קמט.) כתב שתחת הצורה והדיוקנאות אסור לקרות בהן בשבת ואפי' בחול לא ידע ר"י מי התיר דהו"ל כמושב לצים.

רבי יהודה, אחד מבעלי התוספות וגדול תלמידיו של ר"י הזקן אוסר לקרוא ספרי מלחמות ומעשיות הכתובים בלע"ז מכוח הסוגיה בדף קמט שאוסרת לקרוא ספרים עם ציורים מחשש שזה יוביל אנשים לקרוא שטרות הדיוטות שבהם יש איסור של ממש, כפי שמסבירה הסוגיה שם: שמא ימחוק. ר"י מוסיף שהאיסור לקרוא ספרי מלחמות אלו הוא רחב הרבה יותר וכלל לא נוגע להלכות שבת בדווקא אלא יש בכך מושב ליצים שזה איסור שכמובן תקף גם בימות חול..

נשים לב שהמהלכים שפגשנו בראשונים ביחס לשני נושאי הדיון: קריאת שטרי הדיוטות וקריאת ספרי מלחמה בשבת  – מקבילים:

בדיון על שטרי הדיוטות ר"י הגדיר את האיסור באופן מצומצם ביחס לשטרי חוב מתוך החשש לעבור על מלאכת מוחק ורש"י לעומתו הרחיב את האיסור לכל אגרות חול מתוך הדאגה לצביון יום השבת

בדיון על קריאת ספרי מלחמות רבי יהודה הגדיר את האיסור באופן מצומצם ליום השבת מתוך החשש לעבור על מלאכת מוחק ור"י לעומתו הרחיב את האיסור לכל ימות השבוע מתוך הדאגה לצביון החיים.

נחתום היום את הלימוד בהצצה לפסק ההלכה במחלוקת זו, אליה ניתן להגיע דרך ההפנייה של נר משפט ונר מצווה (בסוגיית שבת קמו)

שטרי הדיוטות, דהיינו שטרי חובות וחשבונות ואגרות של שאלת שלום, אסור לקרותם; ואפי' לעיין בהם בלא קריאה, אסור.

למרות קביעתם של בעלי התוספות מעניין שלהלכה הכריע השלחן ערוך כמו שיטתו של רש"י ואסר לקרוא גם אגרות שלום.  מעניין שהמשנה ברורה על סעיף זה כותב בס"ק נב: "משום דמיחלף בשטרי הדיוטות" כלומר הסיבה לפסק השלחן ערוך איננה שיטת רש"י בביאור "שטרי הדיוטות" אלא גזירה נוספת שגזרו חכמים כדי שהאדם לא יגיע לקרוא שטרי הדיוטות..

בנקודה השנייה שהזכירו בעלי התוספות ביחס לאיסור לקרוא בשבת ספרי מלחמות הכתובים בלע"ז מדייק הרמ"א נקודה מעניינת מתוך דברי התוספות אצלנו:

ונראה לדקדק הא דאסור לקרות בשיחת חולין וספורי מלחמות, היינו דוקא אם כתובים בלשון לע"ז, בלשון הקודש, שרי. (וכנ"ל מלשון שכתבו התוספות פרק כל כתבי, וכן נהגו להקל בזה)

הרמ"א מסייג את האיסור רק לספרים הכתובים בלשון לועזית ולא לספרים הכתובים בלשון קודש. המשנה ברורה מסביר את ההיתר: "דהלשון בעצמו יש בו קדושה ולומד ממנו ד"ת"..