Skip to content

גפ"ת 41: לראות את הנרות

השבוע בגפת בדף היומי, נחרוג מסדר הדף היומי ולכבוד חנוכה שאורו זורח בעולם, נלמד סוגיה ותוספות ממסכת שבת וננסה להעמיק באור המיוחד של חנוכה: האם מותר לראות את הנרות או אולי יש מצווה וחיוב בראייה זו?

בעזרת ה'

גפ"ת 41: לראות את הנרות

השבוע לכבוד חנוכה נחרוג מסדר הדף היומי שלנו ונעסוק בלימוד גפ"ת שיאיר לנו את האור המיוחד של נרות החנוכה.

כידוע בשונה מכל שאר המועדים, חנוכה לא זכתה למסכת משלה ומלבד כמה משניות בודדות המזכירות את חנוכה אגב אורחא – המשנה לא עוסקת בדיני החג. בגמרא מרוכזים דיני חנוכה בתוך פרק "במה מדליקין" שבמסכת שבת אותם למדנו לפני כמה חודשים במסגרת הדף היומי.

בסוף היחידה הזו בדף כג ע"א מופיע בגמרא הדיון הבא:

אמר רב חייא בר אשי אמר רב: המדליק נר של חנוכה צריך לברך.

ורב ירמיה אמר: הרואה נר של חנוכה צריך לברך.

על פניו הגמרא מתארת מחלוקת קוטבית בין רב לבין רב ירמיה: רב סובר שהמצווה נעשית במעשה ההדלקה וממילא זו הפעולה שקובעת ברכה ואילו רב ירמיה סובר שהמצווה נעשית במעשה הראייה וממילא הברכה צריכה להיאמר על פעולה זו.

בהמשך, מובאים דברי רב יהודה הקובע שרב ירמיה לא ביקש לחלוק על רב, אלא להוסיף עליו: רב קבע ברכה למעשה ההדלקה ורב ירמיה הוסיף ברכה נוספת למעשה הראייה שיכול להיעשות על ידי המדליק עצמו או גם על ידי אדם אחר:

אמר רב יהודה: יום ראשון – הרואה מברך שתיים, ומדליק מברך שלוש. מכאן ואילך – מדליק מברך שתים, ורואה מברך אחת.

הברכה שמוסיף רב ירמיה: בין אם כתוספת על דברי רב שקובע ברכה על ההדלקה ובין אם כשיטה המגדירה את המצווה בפעולת הראייה – היא ברכה מעניינת ומיוחדת. היא זרה לעולם המשפטי שבדר"כ מגדיר פעולת מצווה במעשה ולא בראיית מעשה ויתרה מכך היא זרה לעולם דתי שמבקש להכניס את האדם לתודעה פנימית ופחות להיות עסוק בשאלות הנראות החיצוניות (ובאמת בתנ"ך העיניים והראיה פעמים רבות מסמלות את מקור החטא: כך בחטא האדם הראשון שם מתואר שחוה רואה את העץ כי טוב וכי תאווה הוא לעיניים וכך גם בפרשיית ציצית שאנחנו אומרים כל בוקר ומתפללים שהעיניים שלנו לא יתורו אחרי מה שמחוץ לנו..). תוספות בסוגיה מקבילה במסכת סוכה דף מו ע"א מוטרד גם הוא מהשאלות הנ"ל ומסה להסביר את שיטת רב ירמיה בסוגיה:

בשאר מצות כגון אלולב וסוכה לא תקינו לברך לרואה אלא גבי נר חנוכה?

  1. משום חביבות הנס
  2. וגם משום שיש כמה בני אדם שאין להם בתים ואין בידם לקיים המצוה

תוספות פותחים מלציין את המוזרות שבדברי רב ירמיה: הקובע מצווה בפעולה של ראייה ומגדיר שיש לברך עליה, ועונה על כך שתי תשובות. נעיין בשתי התשובות ונבקש לחדד את הנחות היסוד של כל אחת מהן:

התשובה הראשונה שמציע תוספות היא: "חביבות הנס". תשובה זו מניחה שרב ירמיה לא חולק על רב: גם הוא מניח שמצוות נר חנוכה היא מצווה של הדלקה וממילא עליה צריך לברך. התוספת של רב ירמיה מבקשת לספר שבנרות חנוכה יש חביבות מיוחדת וזו באה לידי ביטוי בכך שאנחנו לא רק מבצעים את המצווה, אלא נהנים ושמחים להתבונן במה שעשינו. חביבות זו, איננה מצווה, אך היא משמעותית ויקרה עד כדי שהיא יכולה לקבוע ברכה לעצמה.

התשובה השנייה שמציע תוספות היא דאגה לאנשים שלא יכולים לקיים מצוות ההדלקה כיוון שאין להם בית. תשובה זו מניחה שרב ירמיה מוסיף תוספת משפטית להגדרת מצוות נר חנוכה: אם רב הגדיר את המצווה במעשה ההדלקה, הרי שרב ירמיה מגדיר שלמצווה יש שני חלקים: הדלקה וראייה. המוטיבציה לתוספת זו, אליבא דהסברו של תוספות, היא לדאוג להרחבת קהל היעד של המצווה: מעתה, גם מי שאין לו בית יכול לקיים לפחות חלק אחד של המצווה ולראות נרות שאדם אחר הדליק. הצעה זו מסבירה באופן פשוט מדוע נקבעה ברכה על הראייה שכן זו הופכת להיות חלק ממעשה המצווה המוגדר.

בהסבר הראשון של תוספות הראיה איננה מרכיב משפטי מהגדרת המצווה, אך היא מבטאת את החביבות והחן המיוחד שיש למצוות נר חנוכה, ובהסבר השני של תוספות הראייה הופכת למרכיב משפטי מהגדרת המצווה ומבטאת כנראה את פן פרסומי דניסא הקיים במעשה ההדלקה: מעתה מי שמדליק את הנר מקיים פן אחד של המצווה ומי שרואה את הנר מקיים פן אחר (בדומה אולי לשיטת ספר חרדים ביחס לברכת כהנים המחדש שכמו שיש מצווה לכהן לברך יש מצווה גם לישראל להיות בבית הכנסת ולהתברך)

תוספות ממשיך ומסביר שהוא מעדיף את ההצעה הראשונה שלו:

וטעם ראשון ניחא דלא תיקשי ליה מזוזה

ועוד יש לפרש דאין שייך לתקן לרואה ברכה שאין העושה מברך.

ההעדפה של תוספות את ההסבר הראשון שלו נובעת משתי נקודות:

  1. במידה ומה שהטריד את רב ירמיה הינו הקושי שיש מצווה שמי שאין לו בית לא יכול לקיים אותה – היה מצופה שרבי ירמיה ידאג לאלטרנטיבה גם במצוות אחרת כמו מצוות מזוזה שגם היא תלויה בבית.
  2. ההסבר השני מגדיר לכאורה שרב ירמיה חולק על רב ומוסיף נדבך נוסף במצווה אותו מקיימים האנשים שאין להם בית. תוספות אומר שקשה לסבור שיש מצווה וברכה שמי שמדליק את הנרות לא יברך אותה ומי שרק רואה א הנרות שזו יצירת זיקה ברמה פחותה יותר למעשה ההדלקה יברך אותה.

כך או כך, עולה משיטת רב ירמיה שיש עניין מיוחד לראות את נרות החנוכה: או כביטוי לחביבות המצווה הזו או כהיבט נוסף של המצווה. נקודה זו מקבלת יישום בהערות נוספות של דברי ראשונים על הסוגיה:

  • רש"י על הסוגיה שלנו כותב בשם רבינו יצחק בן יהודה שמי שהולך לביתו ועדיין לא הדליק נרות חנוכה, צריך לברך "שעשה ניסים לאבותינו" על ראיית הנרות שרואה בדרך לביתו:

העובר בשוק ורואה באחד החצרות דולק, ומצאתי בשם רבינו יצחק בן יהודה, שאמר משם רבינו יעקב: דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין, או ליושב בספינה.

 

  • המאירי על הסוגיה מכריע שאדם שמדליקים עליו בביתו, צריך בכל זאת לברך על ראיית נרות שאחרים מדליקים:

ומ"מ מי שלא בירך ואינו עתיד לברך אלא שמדליקין עליו בתוך ביתו יש פוטרין אותו מלברך ולא יראה לי כן:

 

  • המרדכי על הסוגיה מגדיר שאדם שמדליקים עליו בבית, לא רק שיכול לברך על ראיית נרות של אחרים, אלא צריך להקפיד ולחפש נרות כלאו ולברך עליהם כדי לצאת ידי חובת מצוות ראיה ולא רק מצוות הדלקה שנעשית עבורו בביתו:

מסיק קא מדליקי עלאי בגו ביתאי ומכל מקום צריך לראות כדאמר בסמוך הרואה יומא קמא מברך ב' ומכאן ואילך א': 

נוהג עדות רבות בעם ישראל, לומר אחרי הדלקת נרות החנוכה את הפיוט: "הנרות הללו קודם הם ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד". בדרך כלל אנחנו מבינים את הביטוי: "לראותם בלבד" כהיתר שאיננו שימוש. לאור הדברים הנ"ל ייתכן שיש להבין את הביטוי "לראותם בלבד" כמצווה חיובית: לאחר הדלקת נרות החנוכה יש עניין לשבת ולהתבונן בשקט בנרות הדולקים ולחפש את סיפור חג החנוכה וההודיה שלנו לקב"ה בתוך האש העולה מאליה.

 

 

 

חנה גודינגר (דרייפוס) ויעל שמעוני מישיבת דרישה

חנה גודינגר (דרייפוס) ויעל שמעוני מישיבת דרישה

חנה גודינגר (דרייפוס) היא ראש ישיבת דרישה היא מלמדת גמרא עיון במת"ן, מכון תורני לנשים בירושלים. עמדה בראש תכנית ה"מתיבתא" במת"ן. עמדה בראש בית המדרש במדרשת לינדנבאום במשך כחמש שנים ושימשה כעשור בתפקיד רבנית בית הספר בתיכון 'פלך' ירושלים. למדה שלוש שנים בבית המדרש במגדל עוז, ארבע שנים במכון התלמודי הגבוה במת"ן ושנה בתוכנית ההלכה בבית מורשה. בעלת תואר ראשון בפילוסופיה ובפסיכולוגיה מהאוניברסיטה הפתוחה ותואר שני בתלמוד מאוניברסיטת בר אילן. מתגוררת בבת עין, נשואה לדוד ואם לחמישה ילדים. הרבנית יעל שמעוני היא סגנית ראש ישיבת דרישה ורמי"ת מנהלת מיזם "משיבת נפש – נשות תורה עונות כהלכה" מענה הלכתי רוחני באינטרנט של רבניות בית הלל. אומנית פלסטית – חברת קבוצת האומנות "סטודיו משלך", ומציגה בתערוכות ברחבי הארץ. למדה שלוש שנים במכון למנהיגות הלכתית במדרשת לינדנבאום, שש שנים בבית המדרש במגדל עוז ושנתיים במכון התלמודי הגבוה 'מת"ן'. בעלת תואר BFA באומנות מהאקדמיה "בצלאל', BED בהוראת תושב"ע ומחשבת ישראל במכללת הרצוג ולקראת סיום תואר שני בהוראת מחשבת ישראל במכללת הרצוג. מתגוררת באלון שבות, נשואה לשמואל ואם לארבעה ילדים.
Scroll To Top
×

דף יומי לנשים

עם הרבנית מישל פרבר

ראשון עד שישי ב6:20 בזום