#אתגרהדףהיומי
מסכת שבת, דף מד
בדף זה אנו צוללים לנושא המוקצה, וכיון שאנו נוגעים בנושא עמוק וסבוך למדי, זה הזמן להתחיל שוב באתגר… אך נתחיל דווקא באחד מנושאי הדף.
בתקופת המשנה, לכלי שהדליקו בו את הנרות, שהיה כמעין צלוחית שבתוכה שמו שמן ובתוכו פתילה – קראו "נר".
בדף זה דנים בין השאר האם ה"נר" הזה הוא מוקצה ואסור לטלטל אותו בשבת, כי הרי בשבת ישנם חפצים רבים שהינם מוקצה ואסור לטלטלם בשבת. למשל, אותו "נר" או אותה צלוחית ששימושה העיקרי נועד להדלקת אש, אך עקרונית ניתן לעשות בה דברים אחרים, כמו להשתמש בה ככלי להגשת סלט לשבת.
אך לפני הכל, ננסה להבין מעט מהו מוקצה בכלל, למי שאינו מכיר, ולשם כך, בדקתי בכמה מקומות כדי לנסות לסכם את העניינים המרכזיים במושג מוקצה, וגם לנסות לגעת בדף עצמו. כמובן – יש להרחיב בעניין לעומק, ומה הדין של כל דבר, ולא אעשה זאת.
עוד אזהרה – הפעם יהיה ארוך… 👻
🤔 מהו מוקצה?
מוקצה הוא מונח אותו תיקנו חכמים, ופירושו דבר שאדם מקצה מלהשתמש בו בשבת, או במילים אחרות, חפץ שאין לאדם מה לעשות איתו בשבת – נחשב למוקצה. חפץ כזה אסור בטלטול בשבת וביום טוב או שלא לצורך (כמובן זה שונה מאיסור טלטול הידוע גם כהוצאה מרשות לרשות).
🤭 מעט על הטעם איסור מוקצה:
"אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול. ומפני מה נגעו באיסור זה? אמרו: ומה אם הזהירו נביאים וצוו שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול; ולא שיחת השבת כשיחת החול, שנאמר "ודבר דבר" – קל וחומר שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול, כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה או מבית לבית או להצניע אבנים וכיוצא בהן, שהרי הוא בטל ויושב בביתו, ויבקש דבר שיתעסק בו, ונמצא שלא שבת, ובטל הטעם שנאמר בתורה "למען ינוח"" (רמב"ם שבת כד, יב).
🤓 מה הכוונה בטלטול מוקצה?
הכוונה להזזת המוקצה ממקומו בדרך הזזתו הרגילה.
ישנם דרכים אחרות בהם מותר להזיז מוקצה או להשתמש בו, למשל, הזזה ע"י בעיטה או דחיפה בגופו, ע"י שיושבים על המוקצה, הזזה בעזרת חפץ אחר (רק אם תכלית ההזזה היא דבר מותר, למשל, הזזת קליפות בעזרת סכין, כדי לערוך שולחן), הזזה ע"י נשיפה.
מותר לגעת במוקצה וכן מותר לכסותו כדי להגן עליו, אך לא להזיזו.
🧐 מושגים כלליים במושג מוקצה:
צורך עצמו – הכוונה לטלטול חפץ כדי להגן עליו שלא ייגנב וכדומה, קרי, החפץ עצמו הוא תכלית הטלטול.
צורך גופו – טלטול החפץ לצורך שימוש המותר בשבת. כמו: טלטול פטיש כדי לפצח בו אגוזים.
צורך מקומו – טלטול החפץ כדי להשתמש במקום בו מונח החפץ.
😎 סוגי מוקצה (ויש אומרים שיש יותר)
הערה: לכל מוקצה יש דינים אחרים וכל הגדרות המוקצה הוגדרו בהמשך על ידי הראשונים. בגמרא הם לא נזכרו לפי סוגיהם.
📌 א. כלי – 'כלי' הוא חפץ המיוחד לשימוש כל שהוא, גם אם הוא גדול וכבד, כמו, שולחן ומיטה או קורה כבדה שיושבים עליה.
1) כלי שמלאכתו להיתר – שעיקר שימושו הוא למלאכה המותרת בשבת, כמו, מזלג וצלחת.
2) מוקצה מחמת חסרון כיס – כלי המיועד לשימוש מיוחד, ומקפידים עליו שלא לעשות בו מלאכה אחרת, כדי שלא ייפגם למלאכתו, כמו סכין לשחיטה, או כלי העומד למכירה, או יצירת אומנות.
3) שברי כלים – פעמים הם חדלים מלהיות כלי, ודינם כדבר שאינו כלי.
4) כלי שמלאכתו לאיסור – כלי שרוב שימושו בהגדרתו הוא למלאכה האסורה בשבת, כגון, פטיש או גפרור.
המוקצה הזה הוא שונה משאר המוקצים, כיון שאותו אדם אינו מקצה אותו מדעתו, קרי, מסיח את דעתו ממנו בשבת, כיון שעקרונית לכלי הזה יש גם שימוש היתר, אבל עיקר שימושו הוא שימוש של איסור. למשל, פטיש שניתן להשתמש בו גם כדי לפצח גרעינים.
לכן הדין במוקצה זה שונה מהשאר. בכל השאר, המוקצה אסור לגמרי בטלטול, אך כלי שמלאכתו באיסור – מותר לטלטל אותו לצורך גופו, קרי, להשתמש בו לשימוש של היתר, כמו פיצוח גרעינים, או לצורך מקומו, קרי, להזיזו כדי להשתמש במקום בו הוא מונח. אך אסור לטלטל אותו סתם, או לטלטל אותו בשביל להציל אותו, כמו למשל, להעביר אותו מהשמש לצל.
📌📌 ב. דברים שאינם כלי.
5) מאכל שאינו ראוי לאכילה – כמו "טבל" – פירות שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות ואסור לאוכלן, או מאכלים העומדים לייבוש ובשעת ייבושם הם מסריחים.
6) מוקצה מחמת גופו – חפץ שאין לו את הנתונים של כלי וגם אינו ראוי לשום שימוש בשבת או שלא יועד לשום שימוש, כגון, אבנים, חול, מאכלים שאינם ראויים לאכילה ללא בישול, בעלי חיים.
📌📌📌 ג. דינים המשותפים לכלי וללא כלי.
7) מוקצה מחמת מיאוס – חפצים שאי אפשר לשהות במחיצתם, כמו, סיר לילה, חיתולים מלוכלכים או דבר מלוכלך, נר חרס שלא משתמשים בו לשום דבר אחר, כי הוא מלוכלך.
8) נולד – חפץ שנולד בשבת, או שקיבל צורה חדשה בשבת, כגון, ביצה שנולדה בשבת, או קרח שנמס בתוך כוס שאין בה מים.
9) מוקצה מחמת מצווה – דברים שהוקצו לשימוש של מצווה, כמו, מאכלים ומשקים שתולים בסוכה לנוי סוכה.
10) בסיס לדבר האסור – חפץ שלכשעצמו אינו מוקצה, אך מהווה בסיס לחפץ אחר שהוא מוקצה, למשל, מיטה שיש עליה מעות, ושהגמרא דנה בה היום, או כן שמונחים עליו נרות שבת.
📌📌📌📌 ד. עוד סוג מוקצה:
11) מוקצה מחמת איסור – סיבת המוקצה נובעת מכך שמשתמשים בו באיסור. כלומר, יש המון סיבות למה דברים נחשבים כמוקצה, למשל, אבנים או סוגי מאכלים שאדם לא משתמש בהם (כנזכר לעיל), אך אין בהם איסור לכשעצמם, אלא הם פשוט מוקצים מדעתו של האדם. ב"מוקצה מחמת איסור" – הדבר הוא מוקצה כי משתמשים בו לאיסור. למשל, סמרטוט רטוב הוא "מוקצה מחמת איסור", כי אין דרך להזיזו מבלי לסחוט אותו, לכן הוא עצמו חפץ אסור שלא ניתן להשתמש בו בשבת.
🤩 שתי רמות של איסור במוקצה ומושג חדש:
את האיסור של מוקצה אפשר לחלק לשתי רמות של איסור.
1) רמה ראשונה – האם האדם מקצה את דעתו מזה, או שלא – כי כל דבר שאני מסיח את דעתי ממנו בשבת, כיון שאין לי מה לעשות אתו בשבת, אזי הוא מוקצה ואסור לי לטלטל אותו גם סתם כך. לעתים לא נדע באיזה מוקצה מדובר, אך יהיה ברור לנו שזה מוקצה, כיון שהאדם הקצה את החפץ מדעתו.
2) רמה מחמירה יותר – לא משנה מה קורה כרגע בדעתו של האדם, אלא הרגע הקובע לגבי איסור מוקצה הוא רגע כניסת השבת, ודבר שהיה מוקצה בכניסת השבת, כי אז הסחתי את דעתי ממנו, יהיה מוקצה כל השבת, גם אם הנסיבות השתנו. זה נקרא: "מיגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא", כלומר, מיגו (מתוך / בגלל) דאתקצאי (שהיה מוקצה) לבין השמשות (בעת כניסת השבת) אתקצאי (הרי הוא מוקצה) לכולי יומא (כל יום השבת).
בגמרא שלנו: אם בשבת דלקה אש ב"נר", אסור לטלטל את ה"נר" אפילו אחרי שהאש כבתה, כי מאחר שבכניסת השבת דלקה אש ב"נר" והוא היה מוקצה, הרי הוא מוקצה כל השבת.
עוד דוגמה: אם הנחתי שרפרף, ובזמן בין השמשות היו עליו אפרוחים ולכן לא יכולתי להזיז את השרפרף, אזי, גם בשבת, כשכבר לא יהיו עליו אפרוחים – לא אוכל להזיז את השרפרף, כי מה שהיה מוקצה בבין השמשות, מוקצה לכל השבת.
📌 הערה כללית וחשובה: מיגו = מתוך – זוהי דרך לימוד בגמרא, ומושג שעוד יחזור בגמרא, שאומר: מתוך שאני מבין אלף אני מבין גם בית. ובגמרא יש 13 סוגים של מיגו, שלאו דווקא קשורים למוקצה.
😱 לפני שנעבור לדף – אמרנו ארוך. זוכרים?
בכמה מקומות במסכת שלנו כתוב שלרבי שמעון אין מוקצה, והכוונה היא לא שלפי דעתו אין מוקצה בכלל, אלא שהוא מקל מבחינת הרף של מה נחשב הסחת דעת בשביל שחפץ ייאסר וייחשב כמוקצה, כלומר, רבי שמעון דורש יותר הסחה על מנת שחפץ ייחשב למוקצה. כמו כן, הוא מקל לגבי הרמה השנייה של "מיגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא".
🤪🥳 זהו, ועכשיו סוף סוף עוברים לדף, ודווקא זה יהיה קצר יותר.
הגמרא היום דנה בכמה דעות של תנאים בעניין טלטול נרות בשבת – נר של חרס חדש שעדיין לא הדליקו בו, נר של חרס ישן שהדליקו בו כבר פעם אחת ונהיה מאוס לשימוש, ונר שהוא כרגע דולק.
ומה לגבי נר שהיה דולק בערב שבת, ואז כבה?
רבי מאיר ורבי יהודה אוסרים. זוכרים מדוע? מפאת הכלל: "מיגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא", כלומר, הכל תלוי בכניסת שבת, ואם הנר היה מוקצה בערב שבת, אזי הוא מוקצה לכל השבת.
ורבי שמעון מתיר. מדוע? לדעתו, גם נר שהיה דולק בכניסת השבת, אינו אסור בטלטול, אלא שבשעה שהוא דולק אסור לטלטלו, שמא יכבה את הנר בטלטולו. אבל לאחר שהנר כבה, מותר לטלטלו. קרי, רבי שמעון אינו סובר שחפץ נעשה מוקצה מחמת שהיה אסור בין השמשות (ולכן אינו "מוקצה מחמת איסור"). קרי, לפי רבי שמעון אין את הכלל של "מיגו דאיתקצאי", זאת אומרת, שכל עוד הנר הוא מוקצה – אזי הוא מוקצה, אך ברגע שהנסיבות השתנו כשהנר כבה, הוא כבר אינו מוקצה.
📌אך יש שני סייגים לדבר:
א. מדובר רק על סוג המוקצה הזה – "מוקצה מחמת איסור" (מופיע בראשונים).
ב. הדין שונה כשמדובר בהדלקת אש בכוס, או בעששית, כלומר, בכלי גדול.
רב זוטרא מסביר את רבי שמעון:
בנר קטן אתה יודע שמתי שהוא באמצע השבת האש תכבה, ולכן אפילו שבכניסת שבת הסחת את דעתך ממנו, באופן כללי לא הסחת את דעתך ממנו. לכן, כשהנר יכבה גם הנר מותר ואפילו השמן מותר.
לעומת זאת, אם הדלקת אש בכלי גדול עם הרבה שמן, אתה ודאי חושב שזה לא יכבה, ואז מן הסתם הסחת את דעתך ממנו, ולכן אם הוא נכבה – אזי הוא אסור גם לפי רבי שמעון.
לסיכום, נאמר שיש כאן 3 שיטות:
א. רבי מאיר ורבי יהודה – ברגע שבכניסת שבת הנר מוקצה מדעתך, אז זה מוקצה לכל השבת. גם אם ידעת שבאמצע השבת זה יהיה שמיש, הידיעה הזאת לא עוזרת, לפי הכלל: "מיגו דמאתקצאי".
ב. רבי שמעון – בדעה הפוכה לצד השני – לא משנה בכלל מה היה בכניסת שבת, ברגע שזה כבה זה מותר.
ג. רבי שמעון – דעה נוספת – מתי זה כן בכל זאת כן משנה מה היה בכניסת שבת? תלוי מה שהיתה דעתך! אם חשבת שהנר ימשיך להיות בשימוש – אזי הוא מותר, אך אם לא חשבת זאת מראש, כי הייתי בטוח שאותה כוס גדולה או עששית ימשיכו לדלוק עד צאת השבת – והאש כבתה – אזי הכוס והשמן אסורים בשימוש.
😶 זהו! כאן אנו עוברים לדין פמוט עשוי ממתכת ומוקצה של מיטה, ומיטה אין הכוונה למיטה רגילה, אלא למיטה עם מעות (זוכרים?) משטח עם רגלים שניתן להשתמש בו כסוג של מקום אחסון למעות.
אמרנו בהתחלה מסובך. לא?
