Skip to content

י״ט בתשרי תשפ״ב | 25.09.21 | הדף היומי: ביצה כה - שבת חול המועד סוכות

ללמוד מדעות שונות, בלי לבטל אף אחת מהן

בבואה ליישב סתירה לכאורה בדבריו של רבי יוסי שהתייחס למחלוקת מורכבת, הגמרא מזכירה לנו שעמדות לא צריכות לבוא מ"פוזיציה"

פסחים דף עז ע"ב-עח ע"א

סוגיה ארוכה ומורכבת הנוגעת לקורבן פסח ולקורבנות בכלל מציגה מחלוקת בין רבי אליעזר ורבי יהושע המתייחסת לקשר בין בשר הקורבנות לדם שלהם. רבי יהושע אומר את הכלל שלו – "אם אין דם אין בשר ואם אין בשר אין דם": מהפסוק בדברים, "ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח השם אלוהיך" (יב כז), הוא לומד שיש קשר בין השניים וכך אם הדם נפסל לעולה, גם הבשר לא יוקטר על המזבח; ואם הבשר נטמא או אבד, גם הדם שלו לא ייזרק על המזבח. רבי אליעזר חולק על החלק השני, וקובע כי במקרה שהבשר נפסל מסיבה כלשהי – טומאה או שאבד – הדם ייזרק על המזבח, שכן בהמשך לפסוק עליו מתבסס רבי יהושע, נאמר: "ודם זביחך ישפך על מזבח השם אלוהיך, והבשר תאכל". רבי אליעזר אינו חולק על רבי יהושע שיש קשר בין דם לבשר, אולם הוא מפרש אותו אחרת ואומר כי החיבור ביניהם נוגע לאופן ההקרבה. כשם שהדם נזרק על המזבח, כך גם הקטרת הקורבן צריכה להיעשות באמצעות זריקה.

סוגיה זו הולכת ומסתעפת כשבסופו של דבר מתברר מתוכה כי לדעת רבי אליעזר דם ייזרק גם במקרה שאין בשר – הן במקרה שמדובר בקורבן ציבור, הן במקרה שמדובר בקורבן יחיד, הן במקרה שהבשר נטמא, נאבד או נשרף והדבר נודע לפני זריקת הדם או אחריו. אצל רבי יהושע, לעומת זאת, הדברים מורכבים יותר. לשיטתו, ההקרבה פסולה במקרה שמדובר בקורבן יחיד אם הבשר נטמא, נאבד או נשרף, למעט אם נטמא ונודע הדבר בדיעבד. בקורבן ציבור הוא כשר אם נטמא לכתחילה או בדיעבד.

בתוך הדיון הזה מביאה הגמרא את עמדת רבי יוסי שקובע: "רואה אני דברי רבי אליעזר במנחות ובזבחים ודברי רבי יהושע בזבחים ובמנחות". לכאורה, רבי יוסי מסכים עם כולם ומקבל את דברי שני הצדדים. לא פלא שרב פפא אומר על כך לאביי: הוראת רבי יוסי דומה לשטר נכסים שקובע שהנכס שייך לשני אנשים שונים. איך ייתכן שרבי יוסי מחזיק בשתי דעות מנוגדות?!

הגמרא נותנת שתי אפשרויות. אחת, שכוונתו של רבי יוסי שיש עקביות והיגיון פנימי בכל אחת מהשיטות. כשעסק רבי יוסי בזבחים, אמר שמסתבר לומר שרבי יהושע ורבי אליעזר חולקים בהתאמה גם במנחות. וכשעסק במנחות, אמר שמסתבר שהשניים חולקים גם בזבחים. לשאלה מדוע סבר גם במנחות, והרי כבר ידע בוודאי שהם חלוקים בזבחים שהרי כבר למד סוגיה זו שם, עונה הגמרא: רבי יוסי רואה את צדקת רבי אליעזר במקרה של בשר שנטמא ואת דעת רבי יהושע במקרה שהבשר אבד או נשרף. לסיכומה של סוגיה, אכן דעת רבי יוסי לעיתים כדעת רבי אליעזר ולעיתים כדעת רבי יהושע, הכול לפי העניין – ואין כאן המקום לפרט.

לכאורה יש לנו כאן שתי תשובות לתמיהתו של רב פפא באוזני אביי. או שרבי יוסי מציג עקביות של שני התנאים, או שהוא עצמו מציג תמונה מורכבת שלשני הצדדים יש בה מקום מנומק. אולם למעשה נראה כי יש פה עניין אחד. התרגלנו במחוזותינו שכל דעה צריכה לבוא מ"פוזיציה", מתוך המחנה. אין מקום למורכבות, אין מקום להזדהות לעיתים עם דעה של המחנה היריב, כאילו יש בכך מעין נטישה של תפיסת האם שלנו. רבי יוסי מציג פה אלטרנטיבה התנהגותית. דווקא מתוך התפיסה המוצקה של שתי הדעות הוא בוחר לבחון את העמדות לעומק ודולה מהן את מה שמתאים להבנתו. לא זו בלבד, הוא אף מפריד בתפיסתו בין פסיקה בנוגע לזבחים ובין זו של מנחות. דווקא מתוך העמדה המוצקה של התנאים הוא יכול להוציא תרכובת חדשה ומיוחדת. ועם זאת, הוא אינו פוסל אחד מהצדדים ואינו משתמש בלשון של שלילה אלא של חיוב: רואה אני דברי רבי אליעזר… ורואה אני דברי רבי יהושע". הוא בוחר ללמוד, לינוק מהתורה של השניים, מבלי לבטל אף אחד מהם. ומכאן, דווקא מכאן, צומחת הבשורה האישית שלו.

הכתבה מאתר מקור ראשון

אורלי גולדקלנג

אורלי גולדקלנג היא סגנית עורך העיתון מקור ראשון ועורכת האתר www.makorrishon.co.il צילום: ברוך גרינברג
Scroll To Top