Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility Skip to content

ב׳ בטבת תשפ״ב | 06.12.21 | הדף היומי: תענית כג

האחריות שלא להיות קורבן לבריונות מונחת גם לפתחנו

פסחים דף קיב ע"ב

כחלק מסדרה של עצות והכוונות, מביאה המסכת שלנו ברייתא בשם רב אושעיא: "מרחיקין (מתרחקים) משור תם חמישים אמה. משור מועד – כמלוא עיניו". כלומר, כרוחק ראייתו של השור. בהמשך ברייתא זו, שונים בשמו של רבי מאיר כי גם אם ראשו של השור טמון בתבן, והוא עסוק באכילה, ומבטו כלל אינו מופנה לאדם, "סק לאיגרא ושדי דרגא מתותך"; ובתרגום מילולי, "עלה לגג וזרוק את הסולם, שלא יבוא השור בעקבותיך". רבי מאיר אומר בלשון גוזמה מטאפורית – עשה הכול כדי שלא יתקרב אליך שור מועד, לא רק כשמבטו אינו מופנה אליך אלא אפילו כשהוא עסוק כל כולו באכילה.

שור מועד הוא שור שהזיק שלוש פעמים, ואחרי כל אחת מהן בעליו הוזהר. עד אז הוא נחשב שור תם. אך רש"י מדגיש על ברייתא זו כי במקרה שלנו, כשהגמרא מדברת על "שור תם", כוונתה לשור שלא נגח מעולם, אפילו לא פעם אחת. כך או כך, מובן שהדברים שאומרת הברייתא בנוגע לריחוק הדרוש משוורים בכלל ומשוורים מועדים בפרט אינם הלכה אלא המלצה שהיא חלק ממכלול העצות שפרק זה התגלגל אליהן. ככלות הכול, אנו יודעים ששור מועד גורר את בעליו לחיוב תשלום הנזק ואף להמתתו של השור. הפוקוס שלנו עוסק באחריות של בעליו לפגיעה; אלא שהגמרא שלנו מכוונת את הזרקור דווקא אל הנפגע המועד, זה שעשוי להיפגע ממנו. מתברר שגם לו יש אחריות מסוימת. אם אתה יודע שיש שור מועד בסביבה שעצם נוכחותך יכול לגרות אותו לפגוע בך, תדאג לא להיות בטווח הראייה שלו, ולשיטת רבי מאיר – גם לא בשום רדיוס שנגיש אליו. יותר מזה, אין סיבה להתקרב יותר מדי אפילו לשור תם שטרם הוכח שהוא עשוי להזיק. די בזה שבני מינו חשודים במעשי פגיעה חמורים.

אפשר ללמוד מכך דיני זהירות בדרכים, אבל נראה שאפשר גם לקחת את נקודת המוצא של הגמרא ליחסים בין-אישיים. כשיש בינינו אדם גס רוח או חמום מוח אנחנו רגילים לראות בו בעיה. אנחנו נוטים להתלונן עליו, לצפות שהוא ייקח אחריות ומצפים שיישא בתוצאות מעשיו. הגמרא שלנו באה ואומרת: כל זה טוב ויפה, אבל איך אתה הגעת לרדיוס המסוכן הזה ששם אותך במקום פגיע כל כך? אם מדובר באדם שחסרונותיו ידועים, גם לך יש אחריות להתרחק ממצב של פגיעה בך; לשמוט את הסולם שעשוי להוביל אותו אליך, אל לבך ואל נפשך ולפגוע בה. אפילו אם אינך יודע בהכרח שאדם זה הוא פוגעני; אפילו אם טרם ניכר הדבר, יש לך אחריות לא להתקרב חמישים אמה מסביבת האזורים בהם בני אדם עלולים להתלקח.

נראה כי הגמרא מבהירה לנו שהאחריות שלא להיות קורבן לתוקפנות ולבריונות מונחת גם לפתחנו. אכן, בראש ובראשונה השור המועד ייענש; גם שור תם סופר גניחותיו לאחור עד שיהפוך למועד. בנמשל שלנו – אדם פוגעני בסופו של דבר יישא את חטאו. ובכל זאת, אין זה מוריד מהחלק שלנו – לדאוג שלא להיות בסביבה פוגענית, לא לשתף איתה פעולה, להתרחק מהמקום. ככלות הכול, גם אם השור המועד נענש, אם לא התרחקנו בזמן, הרי שהפגיעה שכבר נעשתה בנו. את הצלקות הללו אצל הנפגע – מבהמה או מאדם – הגמרא שלנו מבקשת למנוע.

הכתבה מאתר מקור ראשון

אורלי גולדקלנג

אורלי גולדקלנג היא סגנית עורך העיתון מקור ראשון ועורכת האתר www.makorrishon.co.il צילום: ברוך גרינברג
Scroll To Top