Skip to content

י״ד בתשרי תשפ״ב | 20.09.21 | הדף היומי: ביצה כא - חג ראשון של סוכות, ט"ו בתשרי

כדי לא לרמות את הסביבה, חובתנו לא לרמות את עצמנו

חז"ל מבקשים שלא נתרגל להבטיח הבטחות עם כוכבית ששולחת לאותיות קטנות בחוזה שכתוב לטובתנו

שקלים דף כ ע"ב

עבודת הקורבנות הייתה מלאכה מושגחת היטב. הכוהנים נדרשו לדאוג שקיים תיאום מלא בין בעלי הקורבן לבהמה או לשה שהביאו, וכן לדייק בסוג ההקרבה שלשמה הוקדש הקורבן. אבל תקלות קורות, והמשנה שלנו מבקשת להבין מה עושים במקרה שמוצאים בהמה משוטטת בתוך ירושלים ממקום ההקרבה ועד מגדל העדר (וכן במרחק דומה ברדיוס כולו שסביב מקום ההקרבה). מובן שבהמה שנמצאה שם מיועדת להקרבה, אולם לא ברור לאיזה סוג של הקרבה. המשנה קובעת שאם הבהמה שנמצאה היא ממין זכר, היא תוקרב לעולה. ואם מינה נקבה – לזבחי שלמים.

והרי ייתכן שהזכר האבוד הוא לשלמים, איך ייתכן להקריב אותו לעולה שקדושתה פחותה משלמים? מה עושים עם הספק הזה? אחד הפירושים שנותנת הגמרא הוא של רבי זעירא שאומר: הרי כבר אמרנו בעניין יתרת הכסף של קופת החטאת שאפשר להשתמש בה לקורבנות עולה, משום שבית דין אומרים מראש שאם יישארו בקופות מטבעות זה יהיה שימושן (שקלים יט עא); כך גם כאן, בית דין מתנים מראש על בהמות שבאות לפניהם שאם יאבדו ויימצאו מחדש יוקרבו לעולה – לא משנה מה הם אמורים להיות במקור. מכאן שלא תהיה זילות בקדושת הקורבן גם אם לכתחילה היה לשלמים, שכן התנאי קיים.

רבי יוסי אומר לרבי יעקב בר אחא שאין הדברים בני השוואה, שהרי במקרה הראשון מדובר בכסף ולא בקורבן ממש, ולכן אפשר להמיר את הקדושה שלו. אבל כאן, במקרה שבו לכתחילה הקורבן הוא שלמים ורק תנאי בית הדין הופך אותו לעולה, האין זה כאילו הוא מחלל במזיד את קדושת הקורבן? עונה לו רבי יעקב בר אחא: תנאי בית דין הוא שעוקר את הקדושה הראשונה וממילא, אין זה מזיד כלל.

מה פתאום מעלה בדעתו רבי יוסי להתייחס להתניה של בית הדין כעברה במזיד? הרי מובן שהתניה זו מבקשת שלא להגיע למצב שבו הקורבן האבוד יוצר תקלה קשה יותר. היא מביאה פתרון שמאפשר מראש מרווח פעולה ראוי, איך ייתכן לראות בזה קשר למזיד? נראה כי רבי יוסי מנסה להזהיר אותנו מפני תכונה אנושית מאוד שאכן משיקה את ההתניה לזדון.

לעיתים אנחנו מתנים מתוך כוונה טובה, אבל התניה זו עלולה להפוך לתירוץ – מעין שביל בריחה שסומן כבר מראש ומאפשר לנו לבטל כל מהות, כל ממשות של החלטה קודמת. אם אדם מתערב עם חברו שיצליח לרוץ מרחק מסוים בזמן קצר, אבל מתנה את ההתערבות בשורה של תנאים משתנים כמו מזג אוויר, הסחות דעת וכיוון הרוח – הוא מעקר את ההתערבות מהשורש. למעשה הוא קובע מראש שאין לו אפשרות להפסיד בהתערבות הזו, גם אם לא ינצח בה.

בקיום המצוות, ובאורח חיינו בכלל, יש מקום להתניות שמטרתן שמירה על עקרון גבוה יותר. אבל רבי יוסי מזכיר לנו לדאוג שההתניה תסתפק בזה ולא תגלוש לעולם שלמעשה מעגן תרמיות. שלא ננדור על תנאי מתוך כוונה לוותר על הנדר אם לא יתחשק לנו לקיים אותו; שלא נתרגל להבטיח הבטחות עם כוכבית ששולחת לאותיות קטנות בחוזה שכתוב לטובתנו. שנהיה ישרים בכוונותינו לכתחילה וההתניות יישארו בגדר פעולת חילוץ במקרה חירום בלבד. את האמת שלנו, אומר לנו רבי יוסי, אנחנו צריכים להתחיל מבפנים. כדי לא לרמות את הסביבה חובתנו קודם כל לא לרמות את עצמנו במצגי שווא.

הכתבה מאתר מקור ראשון

אורלי גולדקלנג

אורלי גולדקלנג היא סגנית עורך העיתון מקור ראשון ועורכת האתר www.makorrishon.co.il צילום: ברוך גרינברג
Scroll To Top