Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility Skip to content

כ״ט בכסלו תשפ״ב | 03.12.21 | הדף היומי: תענית כא

על מבנה הפרק השישי

משנתנו: לֹא תֵצֵא אִשָּׁה בְמַחַט נְקוּבָה ולֹא בְטַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם, מקבילה דרך ניגוד למשנה א: וְלֹא בְטַבַּעַת שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם וְלֹא בְמַחַט שֶׁאֵינָה נְקוּבָה. בשני המקרים "לא תצא", אבל בשל ההבדל בין המחט והטבעת במשנה א (סיכה וטבעת נוי) שהן בגדר תכשיט, והללו במשנתנו (חותמת ומחט תפירה) שהן כלי, לעיל אם יצתה אינה חייבת חטאת, ואילו במשנתנו חייבת חטאת.

הקבלה זו פותחת צוהר להתבוננות במבנהו הסימטרי והמשוכלל לתלפיות של הפרק כולו במשנה . הפרק מחולק בקפדנות לפי קטגוריות הלכתיות ולפי מגדר. שלוש הקטגוריות ההלכתיות הן איסור דאורייתא המחייב חטאת (משאוי); היתר לכתחילה (מלבוש ותכשיט); היתר שחכמים גזרו בו איסור (מפני שאינו נאה לשבת, כגון שריון וקסדה, או שמא יפול ויבוא להוליכו, או דילמא שלפא ומחויא כשיטת הבבלי) ולכן פטור אבל אסור.

חלקו הראשון של הפרק מוקדש לקטגוריית פטור אבל אסור, תחילה באשה: לֹא תֵצֵא אִשָּׁה …⟦וְ⟧אִם יָצָאתְ אֵינָה חַיֶּיבֶת חַטָּאת, ואחר כך באיש: לֹא יֵצֵא הָאִישׁ בְּסַנְדָּל מְסוּמָּר … אִם יָצָא אֵינוּ חַיָּיב חַטָּאת׃

החלק השני, הנפתח במשנתנו, מוקדש לקטגוריית חיוב דאורייתא, תחילה באשה: לֹא תֵצֵא אִשָּׁה … וְאִם יָצָאת חַיֶּיבֶת חַטָּאת, ואז באיש: לֹא יֵצֵא הָאִישׁ לֹא בַסַּיִיף וְלֹא בַקֶּשֶׁת … אִם יָצָא חַיָּיב חַטָּאת

החלק השלישי מוקדש לקטגוריית ההיתר לכתחילה, קודם באשה: יוֹצָא אִשָּׁה בְחוּטֵי שֵׂעַר …יוֹצְאִים בְּסֶלַע שֶׁעַל הַצִּינִּית …ואז באיש ובכלל: הַקִּיטֵּיעַ יוֹצֵא בְקַב שֶׁלּוֹ … הַבָּנִים יוֹצְאִים בִּקְשָׁרִים וּבְנֵי מְלָכִים בַּזּוּגִּים וְכָל אָדָם … יוֹצְאִין בְּבֵיצַת הַחַרְגּוֹל…

וראוי לציין שהחלק של ההיתרים הוא הרחב ביותר בפרק.

כדרכה של המשנה במקומות רבים, היא אוהבת למנות פריטים זהים ברשימות הלכתיות מנוגדות ולהראות כיצד נשתנה דינם בשל שינוי בהווייתם. כמו שבאלו מציאות המוצא פירות מפוזרים, מעות מפוזרות וכריכות ברה"ר הרי אלו שלו, והמוצא פירות בכלי, ציבורי פירות וכריכות ברה"י חייב להכריז, כך גם בפרק שלנו: חוטי צמר ופשתן וסנבוטין נזכרים לאיסור במשנה א ולהיתר במשנה ה מפני שכאן אינם תפורים וכאן הם תפורים. כבול לאיסור במשנה א ולהיתר במשנה ה, כי כאן ברה"ר כאן ברה"י. טבעת ומחט נזכרות לפטור במשנה א כי הן משמשות לתכשיט, ולחיוב במשנתנו (ג) כי אינן תכשיט בהיות להן חותם ונקב.

ורד נעם

פרופסור ורד נעם היא כלת פרס ישראל לתלמוד לשנת תש"ף, וראש בית הספר למדעי היהדות וארכאולוגיה ומלמדת בחוג לפילוסופיה יהודית ותלמוד, שניהם באוניברסיטת תל אביב. עוסקת בספרות חז"ל ובספרות בית שני. ספרים: מגילת תענית – הנוסחים, פשרם, תולדותיהם, בצירוף מהדורה ביקורתית, ירושלים תשס"ד. מקומראן למהפכה התנאית: היבטים בתפיסת הטומאה, ירושלים תש"ע. טל אילן, ורד נעם, בשיתוף עם מאיר בן שחר, דפנה ברץ ויעל פיש, בין יוספוס לחז"ל, ירושלים תשע"ז. Shifting Images of the Hasmoneans: Second Temple Legends and Their Reception in Josephus and Rabbinic Literature, Oxford University Press, 2018.
Scroll To Top