Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

האם יש להפריד בין נשים וגברים באירועי קודש?‏

התיקון הגדול שנהגו לעשות בבית המקדש במוצאי יום טוב ראשון של חג הסוכות חורג מגבולות שמחת בית ‏השואבה וימי הבית ומניח שאלות עמוקות אודות הקשר בין קדושה וצניעות, מקומן של נשים בטקסים דתיים, עצם ‏ההתערבות של גברים ונשים – האם לעולם תהיה נגועה בהרהורי עבירה או בקלות ראש? ועוד. המחלוקות ‏הקיימות היום מזינות את הפרשנות לסוגיה, וזו מצידה איננה מספקת תמונה חד משמעית, כפי שנראה מיד.‏
המחלוקת הראשונה אותה ראוי לציין קיימת לגבי הלשון ‘תיקון’ המופיעה במשנה בדף נ”א ע”א:‏
‏”מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ‏ומתקנין שם תיקון גדול”‏
מהו אותו תיקון שראו צורך לעשות לקראת השמחה הגדולה בחצרות המקדש? ‏
על פי רש”י מדובר בתיקון טכני:‏
‏”נתנו זיזין בכתלים בולטין מן הכותל סביב סביב. וכל שנה מסדרין שם גזוזטראות לווחין שקורין בלנ”ק כדי שיהו ‏נשים עומדות שם בשמחת בית השואבה ורואות וזהו תיקון גדול דקתני מתניתין שמתקנין בכל שנה”‏
לפירושו של רש”י רגליים במשנה המציינת כי ההפרדה נעשתה במוצאי החג וכפי הנראה לצורך שמחת בית ‏השואבה, ובסוגיית התלמוד (דף נ”א ע”א) המסבירה כי עזרת נשים נבנתה בראשונה ‘חלקה’‏‎ ‎‏ ללא זיזים, ורק לאחר ‏מכן ‘הקיפוה גזוזטרא’ על מנת ליצור בימי החג הפרדה בין הגברים והנשים. (חשוב לציין כי עזרה זו לא שימשה את ‏הנשים בלבד אלא את כל באי ובאות בית המקדש וכי נשים כגברים הגיעו להקריב את קרבנותיהם באופן שווה)‏
על פירושו של הרמב”ם למשנה (סוכה פרק ה’ ב’) מדובר בתיקון מהותי:‏
‏”תיקון גדול, כלומר גדול התועלת, והוא שהיו מכינים מקום לנשים ומקום גדור לאנשים, ומקום הנשים למעלה על ‏מקום האנשים גבוה ממנו כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים” ‏
לדבריו, גדולתו של התיקון בתועלת הרבה שהוא מביא במניעה קטגורית של מבט הגברים בנשים. בדומה לרש”י, ‏גם הרמב”ם יכול לסמוך את פירושו על הסוגיה בדף נ”א:‏
‏”תנו רבנן: בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ‏ואנשים מבפנים. ועדיין היו באין לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה. ‏
היכי עביד הכי? והכתיב הכל בכתב מיד ה’ עלי השכיל! – אמר רב: קרא אשכחו ודרוש: “וספדה הארץ משפחות ‏משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד” ‏
אמרו: והלא דברים קל וחומר. ומה לעתיד לבא – שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם – אמרה תורה אנשים ‏לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם – על אחת כמה וכמה”‏
ממחלוקת רש”י והרמב”ם לגבי התיקון אי אפשר להסיק האם מדובר בפעולה עקרונית שמטרתה להפריד בין נשים ‏וגברים בימי חג הסוכות בלבד, רק בבית המקדש או בכלל הטקסים הדתיים. שכן, ימי חג הסוכות היו ימים של ‏שמחה מופלגת, כפי שעולה מעדויות הקיימות בהמשך המסכת (נ”ג ע”א):‏
‏”תניא, אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה נוטל שמנה אבוקות של אור, ‏וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו. וכשהוא משתחוה נועץ שני גודליו בארץ ושוחה, ונושק את הרצפה וזוקף, ‏ואין כל בריה יכולה לעשות כן…. תניא, אמר רבי יהושע בן חנניה: כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו ‏שינה בעינינו. כיצד? שעה ראשונה – תמיד של שחר, משם – לתפלה, משם – לקרבן מוסף, משם – לתפלת המוספין, ‏משם – לבית המדרש, משם – לאכילה ושתיה, משם – לתפלת המנחה, משם לתמיד של בין הערבים, מכאן ואילך – ‏לשמחת בית השואבה”‏
האם רק בימים “שעסוקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם” יש סכנה של קלות ראש והרהורי עבירה או שמא בכל ‏התערבות בין נשים וגברים הכרוכה במעשים של קודש יש להפריד ביניהם? זאת ועוד, אם בימי הספד בו לא שולט ‏היצר ישנה הפרדה הרי שאולי הסיבה היא ‘קלות ראש’ שאיננה קשורה לזימה? כך או אחרת, העדות במסכת סוכה ‏אודות בניית הגזוזטרא והדיון שבא בעקבותיה אינם נותנים מענה חד משמעי לשאלות אלו, שהתחדדו מאוד ‏בעשורים האחרונים בהם נשים מעוניינות להיות נוכחות יותר בטקסים דתיים ובמעמדות מקודשים. ‏
‏***‏
בשו”ת בני בנים (חלק א’ סימן א’) נדרש הרב הנקין ז”ל לעניין המחיצה בבית הכנסת. הבסיס המשמש את הרב ‏הנקין בכתיבתו הוא סוגייתנו במסכת סוכה. אגב הדיון הארוך כותב הרב הנקין כך:‏
‏”בגמרא במסכת סוכה דף נ”א ע”ב תלו התקון שעשו בשמחת בית השואבה בקלות ראש…‏
ולשיטת הרמב”ם בכל מקום קלות ראש היא עניין שחוק ומהתלות…‏
ובהגהות הרצ”ה חיות ז”ל שם ציין לרמב”ם הלכות תפילין פרק ד’ הלכה כ”ה שכתב ‏
שכל זמן שתפילין בראשו ועל זרועו הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ושיחה בטלה ואינו מהרהר מחשבות ‏רעות עכ”ל.‏
ואם כן פשוט, מה שחששו בשמחת בית השואבה להסתכלות בנשים הוה כיון ששעת שמחה היא היא שעת קלות ‏ראש, ושמחה יתירה מביאה להרהורים רעים והסתכלות בנשים מה שאין כן בזמנים אחרים”.‏
עולה מדבריו של הרב הנקין שאין ללמוד מימי השמחה בירושלים ליתר מועדי הקדושה. ההיפך הוא הנכון – כשאדם ‏נתון ברגע של תפילה, דוגמת שעת הנחת התפילין, חזקה שהוא אינו נמשך אחרי הרהורי עבירה וכו’. הווה אומר ‏שמצד האמת אין חשש של חילול הקודש על ידי היצר ולפיכך אין סיבה להפרדה בין נשים וגברים מצד זה (בהמשך ‏מסביר הרב הנקין כי המחיצה באה על מנת לייצר שתי רשויות שונות).‏
על מנת להבין שגישתו של הרב הנקין איננה ברורה מאליה, די לצטט את דבריו של הרב קוק, שהתייחס באופן הבא ‏לבתי כנסת נטולי מחיצות בארה”ב של ראשית המאה ה -20:‏
‏”והוא הדין למקום קדוש, כשישראל מתקבצים שם למטרה של קדושה, שכל דבר שאסור משום סרך יצר הרע ‏במקום אחר נעשה איסורו יותר חמור ויותר מזיק במקום קדוש, ופוגם על ידי זה את כל מעלות הקודש של גוי קדוש ‏ומפסיד את הכונה ואת רוממות הנפש של קדושת התפילה והעבודה הטהורה” (שו”ת אורח משפט, אורח חיים, סימן ‏לה)‏
גישתו של הרב קוק שונה בתכלית מזו של הרב הנקין, להבנתו יש להקפיד הקפדה יתירה דווקא במקום קדושה, ‏ששם כוחו של היצר והנזק שהוא עשוי לחולל רב מאוד. זאת בניגוד לרב הנקין הסבור שבמקום הקדושה היצר איננו ‏נמצא. שתי הנחות היסוד ההפוכות מובילות כמובן לגישות שונות הנוגעות למקומן של נשים בבית הכנסת, בשעת ‏התפילה, בטקסים דוגמת בריתות ומעמד החופה וכיוצא באלה, ולשתיהן גם יחד עוגן בסוגייתנו במסכת סוכה. ‏

תניה רגב

תניה רגב בוגרת המכון לטוענות רבניות (טו"ר מוסמכת) ובית מורשה בירושלים, כותבת דוקטורט בתכנית ללימודי מגדר בנושא הלכות צניעות וכינון זהותן של נשים אורתודוקסיות. לימדה תנ"ך וגמרא בבית הספר פלך ושימשה כרמ"ית במדרשת הבנות בעין הנצי"ב.
גלול כלפי מעלה