Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility Skip to content

ט״ז בשבט תשפ״ב | 18.01.22 | הדף היומי: מועד קטן ו

תורה לשמה (תענית ז)- גפ"ת 80

מי שלא לומד לשמה התורה נעשית לו סם המוות! איך אפשר להתמודד עם הגמרא הזו, איך אדע שאני לומדת לשמה? הצטרפו אלינו ללימוד תוספות שממתיק את הסוגיה ופותח לנו דרך חדשה בלימוד תורה

גפ"ת בדף היומי – לימוד גמרא עם פירוש רש"י ותוספות. עיונים קצרים הפותחים חלון העמקה שבועי בלימוד הדף. שיתוף פעולה עם ישיבת דרישה.

 

על הקשר בין תורה למים נכתב הרבה, ועל הקשר בין עולם הצומח לאדם גם, לכן אין הפתעה של ממש כאשר מסכת תענית העוסקת במים להצמחת היבול והאוכל עוברת מבלי למצמץ לדיון על לימוד תורה וגדילתם של תלמידי חכמים. הגמרא עסקה בדף הקודם בשמחה של יום גשמים שמגיע אחרי בצורת ובתפילה המיוחדת של יום זה. מיד מביאה הגמרא שתי מימרות המחברות בין יום הגשמים ליום מתן תורה. הרגע המכונן של התורה הוא רגע המקביל לגשם היורד אחרי בצורת ארוכה. 

אמר רב יהודה: גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה, שנאמר יערף כמטר לקחי, ואין לקח אלא תורה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו. רבא אמר: יותר מיום שניתנה בו תורה, שנאמר יערף כמטר לקחי מי נתלה במי – הוי אומר: קטן נתלה בגדול.

אחרי פתיחה מרגשת זאת הגמרא עוברת לעסוק בפסוק "יערוף כמטר לקחי" ופונה לפרש את הצד הקשה בפסוק זה, צד המציב דרישה ללימוד תורה באופן מסויים:

רבא רמי: כתיב יערף כמטר לקחי, וכתיב תזל כטל אמרתי! – אם תלמיד חכם הגון הוא – כטל, ואם לאו – עורפהו כמטר. תניא, היה רבי בנאה אומר: כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, ואומר רפאות תהי לשרך, ואומר כי מצאי מצא חיים. וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות, שנאמר יערף כמטר לקחי, ואין עריפה אלא הריגה, שנאמר וערפו שם את העגלה בנחל. אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: ליתי מר ליתני! אמר ליה: חלש לבאי, ולא יכילנא. – לימא מר מילתא דאגדתא. אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב כי האדם עץ השדה, וכי אדם עץ שדה הוא? אלא משום דכתיב כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת, וכתיב אתו תשחית וכרת. הא כיצד? אם תלמיד חכם הגון הוא – ממנו תאכל ואתו לא תכרת, ואם לאו – אתו תשחית וכרת.

הגמרא מציבה רף גבוה ומאיים: יש ללמוד תורה לשמה ומי שלא לומד לשמה יותקף משלוש חזיתות: 

  1. על ידי הרב – אם יש לרב תלמיד שאינו הגון יש לערוף אותו. וכיצד מוגדר הגדר של הגינות? לימוד תורה לשמה. 
  2. על ידי התורה עצמה – כל תלמיד חכם שאינו לומד לשמה אינו תלמיד חכם הגון. מי שלומד תורה לשמה נעשית לו סם חיים ומי שלא נעשית לו סם המוות.
  3. על ידי התלמידים – הרב הוא כמו עץ התלמידים יאכלו מתורתו ולא ישחיתו אותו אם הוא לומד תורה לשמה.

הסוגיה הרבתה להשתמש בביטוי "לימוד לשמה", אולם התיאור: מה הוא לימוד לשמה נותר אפוף מסתורין – מה פשר הביטוי לימוד לשמה? נעיין ברש"י: 

לשמה – משום כאשר צוני ה' אלהי ולא כדי להקרות רבי. 

רש"י מאפשר לנו לנשום לרווחה. הדרישה בלימוד תורה היא להמנע מלימוד בשביל הכבוד של הלומד. אולם אם תלמיד לומד לא בשביל כבוד אלא כי יש מצווה אז הוא כבר בגדר של תלמיד הגון. ועדיין גם אחרי פירוש רש"י הגמרא משאירה אותנו בשאלה – אחד מניסוחי השאלה מופיע בתוספות כאן, וכדרכם של בעלי התוספות היא מנוסחת דרך קושיה מסוגיה. 

וקשה והלא אמרינן (פסחים דף נ:) לעולם יעסוק אדם בתורה אף על גב שאינה לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה

 

תוספות מקשה מסוגיה בפסחים הקובעת את העקרון: מתוך שלא לשמה בא לשמה. נעיין בסוגיה בפסחים כדי להכיר את הביטוי במקורו ובהקשרו:

רבא רמי: כתיב כי גדל עד שמים חסדך וכתיב כי גדל מעל שמים חסדך, הא כיצד? כאן – בעושין לשמה, וכאן – בעושין שלא לשמה. וכדרב יהודה, דאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה – בא לשמה. 

 

רב אומר שיש שתי מדרגות של לימוד אחת גבוהה מהשנייה: לימוד לשמה הוא מעלה גבוהה יותר מלימוד לא לשמה, אולם גם אם אני במדרגה של לימוד שלא לשמה, תמיד עלי לעסוק בכך, מדוע? כיוון שדרכה של תורה הוא לעשות טרנספורמציה באדם, אומנם אדם עשוי להתחיל מלימוד לא לשמה אבל יגיע ממנו ללימוד לשמה. 

דברי רב הם בעלי צליל ומשמעות אחרת לגמרי מהגמרא שלנו בתענית שקובעת שתורה שלא לשמה לא רק שלא תקדם את האדם ותוביל אותו בהמשך ללימוד לשמה, הרי שהיא תהפוך את התורה לסם מוות ללומדה. נעיין בתשובה שמציעים בעלי התוספות לקושיא: 

 

ויש לומר דתרי שלא לשמה הוי דמה שאמרינן לעולם יעסוק בתורה אפילו שלא לשמה היינו כלומר כדי שיקרא רבי או כדי שיכבדוהו ומה שאמרינן הכא כל העוסק בתורה שלא לשמה נעשה לו סם המות היינו מי שלומד לקנטר.

 

תוספות בתירוצו חולק על דברי רש"י שראינו בראשית העיון. נעיין בתוכן, במגמה הפרשנית ובמתודה שהשתמש בה התוספות. 

  1. המתודה – כאשר יש סתירה בין שתי סוגיות המדברות על לימוד שלא לשמה – כנראה שיש ללמוד שמדובר בשני סוגים של לא לשמה. אחד מסוכן, משחית וממית והשני לא מזיק ואף יכול להוביל להתפתחות אל עבר לימוד גבוה. פתרון ממין זה מופיע במקומות רבים גם בגמרא עצמה וגם בראשונים והוא המכונה אוקימתא. 
  2. התוכן – הלימוד שר"שי הציג כלימוד מסוכן ומשחית: היה לימוד למען הכבוד העצמי או למען התעודה. תוספות טוען שלימוד זה אינו מזיק, אלא פשוט לימוד פחות טוב. זהו הלימוד של מסכת פסחים לימוד שיכול להביא בהמשך ללימוד תורה לשמה. ולמעשה יש המלצה ללמוד מתוך המוטיבציות הללו של הכבוד והתואר כי אולי מתוך שלא לשמה יגיע לשמה. מהו אם כן הלימוד המשחית וההרסני? זה לימוד על מנת לקנטר. ועל לימוד זה מדברת הסוגיה בתענית. 
  3. המגמה של תוספות היא מגמה של צמצום של הגמרא. הגמרא יצרה גורם מאיים ומפחיד שעשוי למנוע מלומדיה ללמוד תורה, תוספות מגיע לחלץ את הלומד ממצוקה זו ולצמצם את הביקורת של הגמרא רק כלפי הלומדים על מנת לקנטר. 

התוספות במסכת פסחים מוסיף תיאור מפורט יותר של ההבדל בין לימוד לשמה ולא לשמה, ניסוח המאפשר לתוספות להיות קרוב יותר גם לדברי רש"י

וכאן בעושים שלא לשמה וכדרב יהודה – תימה (דרב) גופיה אמר בפ"ב דברכות (ד' יז.) כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא ואור"י דהתם מיירי כגון שלומד כדי להתיהר ולקנטר ולקפח את חביריו בהלכה ואינו לומד ע"מ לעשות אבל הכא מיירי דומיא דההיא דלעיל יש שפל ונשכר דלא עביד כוליה שבתא ולא במעלי שבתא שאין מתכוון לשום רעה אלא מתוך עצלות אפ"ה גדול עד שמים חסדו.

תוספות מבהיר כאן שכשמדובר על קינטור אין הכוונה דווקא על יציאה נגד התורה, אלא גם יוהרה אל מול תלמידים אחרים ורצון להכשיל ולבזות אותם בהלכה. אמנם לא מדובר על יוהרה של להקרא רבי, אבל כן מדובר על יוהרה שיכולה להתפתח במרחב התורני עצמו. בכל מקרה מגמת הצמצום של התוספות ממשיכה לבלוט גם על רקע התוספות בפסחים. מגמה זו של התוספות באה לידי ביטוי גם בדיבור המתחיל הבא בדף  – שם התוספות מתמודד עם הדרישה של הגמרא כלפי התלמידים להמנע מללמוד אצל רב שאינו הגון. זוהי אמירה שאומרת שלא ניתן ללמוד ממי שבא לקנטר גם אם הוא מלא בתורה. תוספות גם כאן בה לצמצם את האיסור של הגמרא ולהראות שישנן מצבים בהם ניתן ללמוד אפילו מתלמידי חכמים שבאים לקנטר: 

פירוש למוד לפניו ואותו לא תכרות כלומר לא תפרד ממנו לילך לפני רב אחר ואם לאו לא תלמוד לפניו והא דאמרינן דלומדים מת"ח אף על פי שאינו הגון כר"מ שהיה לומד לפני אחר במסכת חגיגה (דף טו.) היינו דוקא תלמיד חכם (אחר) יכול ללמוד לפניו לפי שלא ילמוד ממעשיו אבל אם אינו תלמיד חכם אינו רשאי ללמוד לפניו.

 

גם בדיבור המתחיל הזה מצביע תוספות על סתירה בין סוגיות: הרי רבי מאיר למד מאלישע בן אבויה "אחר", בשלב שאחר יציאתו לתרבות רעה..  נעיין בגמרא במסכת חגיגה המתארת את מערכת היחסים המיוחדת הזו: 

תנו רבנן: מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת, והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו. אמר לו: מאיר, חזור לאחריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת. אמר ליה: אף אתה חזור בך. – אמר ליה: ולא כבר אמרתי לך: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים – חוץ מאחר. 

 

תוספות שואל – כיצד מסכת חגיגה ותענית יוצרות הרמוניה? האומנם לא ניתן ללמוד כלל מתלמיד חכם קנטרן? כיצד למד רבי מאיר מ"אחר"? תשובת התוספות – יש מי שמסוגל ללמוד מכולם וזהו תלמיד חכם. 

תלמיד חכם אמיתי מסוגל גם ללמוד לפני תלמיד חכם שאינו הגון ושיצא לתרבות רעה כיוון שיש לו את היכולת ללמוד ממנו את חכמתו ולא ללמוד ממעשיו.

 

סיכום:

תוספות בסוגייה שלנו מציג פרשנות מצמצמת להגבלות החריפות המצויות בסוגיה. הסוגיה מזהירה את לומדי התורה מסכנות של לימוד שאינו לשמה שיכול להוביל לפגיעה אנושה בהם ובתורתם על ידי הרבנים, הלומדים והתורה עצמה. תוספות מצמצם את הפגיעה הזו בשתי רמות:

  1. תוספות מחדד שלימוד תורה שאין בו קנטרנות או יהירות, אפילו אם יש בו רדיפת כבוד לא יגרום לנזקים שהגמרא מדברת עליהם. 
  2. תוספות מחדד שתורה שקיימת בתוך תלמיד חכם שסרח גם לה יכולה להיות גאולה על ידי תלמידי חכמים אחרים המסוגלים לאכול את התוך ולזרוק את הקליפה. 

הכלים בהם השתמש התוספות הם סתירות לכאורה בין סוגיות, אוקימתה ומגמה מצמצמת לקריאת הגמרא שלנו. 

This post is also available in English

Rabbanit Yael Shimoni

הרבנית יעל שמעוני היא סגנית ראש ישיבת דרישה ורמי"ת. היא מנהלת מיזם "משיבת נפש – נשות תורה עונות כהלכה" מענה הלכתי רוחני באינטרנט של רבניות בית הלל. אומנית פלסטית – חברת קבוצת האומנות "סטודיו משלך", ומציגה בתערוכות ברחבי הארץ. למדה שלוש שנים במכון למנהיגות הלכתית במדרשת לינדנבאום, שש שנים בבית המדרש במגדל עוז ושנתיים במכון התלמודי הגבוה 'מת"ן'. בעלת תואר BFA באומנות מהאקדמיה "בצלאל', BED בהוראת תושב"ע ומחשבת ישראל במכללת הרצוג ולקראת סיום תואר שני בהוראת מחשבת ישראל במכללת הרצוג. מתגוררת באלון שבות, נשואה לשמואל ואם לארבעה ילדים.
Scroll To Top