Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility Skip to content

ב׳ בטבת תשפ״ב | 06.12.21 | הדף היומי: תענית כג

טפשותן של בנות היענה, ומה בין מנטה לנענע

בברייתא בדף שלנו (קכח) ובמקבילתה בתוספתא רשב"ג מתיר לטלטל שברי זכוכית מפני שהוא מאכל לנעמיות, כלומר בנות יענה.
מדברי אביי בהמשך אנו למדים שגידול בנות יענה הוא עניין למיוחסים, וכשרשב"ג מתיר לכל ישראל לטלטל את מזונן הוא מביע דעתו שכל ישראל בני מלכים ולכן ראויים לגדלן, ממש כמו שבמשנה הוא מתיר לטלטל מאכל עורבים ואף שם רש"י מסביר "כגון עשירים שמגדלין עורבים לגדולה".
נטייתן של בנות יענה לאכול הכל, ואפילו זכוכיות, זכתה לפרסום בעולם העתיק. כך למשל כותב פליניוס הזקן', ההיסטוריון בן המאה הראשונה לספירה שנספה בהתפרצות הווזוב בפומפיי בספרו "היסטוריה נטורליס", היסטוריה של הטבע, ספר עשירי:
sequitur natura avium, quarum grandissimi et paene bestiarum generis struthocameli africi vel aethiopici altitudinem equitis insidentis equo excedunt, celeritatem vincunt, ad hoc demum datis pinnis, ut currentem adiuvent. cetero non sunt volucres nec a terra attolluntur. ungulae iis cervinis similes, quibus dimicant, bisulcae et conprehendendis lapidibus utiles, quos in fuga contra sequentes ingerunt pedibus. concoquendi sine dilectu devorata mira natura, sed non minus stoliditas in tanta reliqui corporis altitudine, cum colla frutice occultaverint, latere sese existimantium…
"מכאן ואילך ההיסטוריה של הצפרים, שהגדולה מביניהן, ומתקרבת לטבעם של הולכי על ארבע, היא בת היענה מאפריקה או אתיופיה. ציפור זו גבוהה מאדם הרוכב על סוס, ויכולה להשיגו במהירותה, כי יש לה כנפיים לסייע לה במרוצתה. במובנים אחרים בנות יענה אינן יכולות להיחשב צפרים, ואינן יכולות להתרומם מהקרקע.  יש להן טופרים שסועים בדומה לאיילים שבהם הן נלחמות ומשתמשות בהם גם לזריקת אבנים על מי שרודף אחריהן. יש להן היכולת המופלאה להיות מסוגלות לעכל כל חומר בלא הבחנה, אבל טפשותן אינה פחות ראויה לציון; כי למרות ששאר גופן כה גדול, הן מדמיינות, כשהן תוחבות את גופן וצווארן לתוך שיח, שכל גופן נסתר…"
לפי האגדה בירושלמי, שימש התיאבון המופרז של הנעמיות את שלמה המלך בבניין הבית. הלשון "זהב מופז" מתפרשת (כמין נוטריקון עם הז' של "זיתים"?): "זהב מזוקק שהיו מחתכין אותו כזתים וטחים אותו בצק ומאכילין אותו לנעמיות והן מסננות אותו" (פ"מ: "וכשיוצא ממיעיהן מזוקק הוא מאוד", ירושלמי יומא פ"ד ה"ד מא ע"ד).
כל מאכלי בעלי החיים האקזוטיים הנזכרים בברייתא – חצב לצבאים, זמורות לפילים, זכוכית לנעמיות – מופיעים גם באגדה על נוח והמבול, ושם נחלקו אמוראים אם נוח הסתפק בדבלה הנאכלת גם לאדם וגם לחי או שטרח להביא לכל מין את מאכלו.
ואתה קח לך וגו', ר' אבא בר כהנא אמר הכניס עמו דבילה, תני משום רבי נחמיה רוב מכנסו (כלומר רוב מה שהכניס) דבילה, רבי אבא בר כהנא אמר הכניס עמו זמורות לפילים, חצובות לצבאים, זכוכית לנעמיות. ר' לוי אמר הכניס עמו זמורות לנטיעות, יחורים לתאנים, גרופית לזיתים, על דעתיה דר' אבא בר כהנא והיה לך ולהם דבר שהוא לך ולהם, ועל דעתיה דרבי לוי והיה לך ולהם, אתה עיקר והם טפלים לך (בראשית רבה פרשת נח פרשה לא).
ליברמן (שכל העושר הזה בזכות הפניותיו הלאקוניות) תמה בצדק (תוכ"פ 235): "והדברים קשים, ואעפ"י שידוע שהנעמיות בולעות את הכל, לרבות גם זכוכית וכל מיני מתכות, מ"מ אין להבין למה מאכילים אותן זכוכית שאינה מזינה".
ברייתא נוספת בדף מלמדת שמותר לקטום ולמלול בשבת, במגבלות מסוימות (על זה בפוסט נפרד) תבלין שונים, "וכן באמיתא וכן בפיגם". בתוספתא: וכן בחמתא/בחמיתא. בכ"י אוקספורד לבבלי: באמינתא, ומפרש ליברמן שהיא מינתא, כלומר מנטה בלשוננו. מה שנחמד הוא שר"ח על הדף מפרש שמנטה זו היא נענע, ונראה שהיא היא פרשנותו של הבבלי – ניניא – ואין ניניא אלא נענע.

ורד נעם

פרופסור ורד נעם היא כלת פרס ישראל לתלמוד לשנת תש"ף, וראש בית הספר למדעי היהדות וארכאולוגיה ומלמדת בחוג לפילוסופיה יהודית ותלמוד, שניהם באוניברסיטת תל אביב. עוסקת בספרות חז"ל ובספרות בית שני. ספרים: מגילת תענית – הנוסחים, פשרם, תולדותיהם, בצירוף מהדורה ביקורתית, ירושלים תשס"ד. מקומראן למהפכה התנאית: היבטים בתפיסת הטומאה, ירושלים תש"ע. טל אילן, ורד נעם, בשיתוף עם מאיר בן שחר, דפנה ברץ ויעל פיש, בין יוספוס לחז"ל, ירושלים תשע"ז. Shifting Images of the Hasmoneans: Second Temple Legends and Their Reception in Josephus and Rabbinic Literature, Oxford University Press, 2018.
Scroll To Top