הדף היומי
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י לאה גולדפורד לע"נ ציפורה בת יחזקאל, רבקה יודה בת דוד צבי, ברכה ביילה בת ברל, חיים גרשון בן צבי אריה, דבורה רבקה בת טוביה הכהן, אברהם באר בן מרדכי ושרון בת יעקב.
ערכין יב
הגמרא דנה בברייתא שציטטו קודם שבו מוזכר פרטים לגבי מתי בדיוק היה החרבן ובאיזה שנה במחזור של השמיטה זה היה. כמה שאלות עולות מתאריכים וספירות שרשומים במקומות אחרים והגמרא מנסה לענות על הקושיות.
במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'
איבעיא להו נסכים הבאים בפני עצמן טעונין שירה או אין טעונין שירה כיון דאמר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין אמרינן או דלמא על אכילה ושתיה אמרינן אשתייה לחודה לא אמרינן
תא שמע רבי יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכאי וכו׳
האי שירה מאי עבידתיה אילימא דעולת חובה מי הוה בשבעה עשר בתמוז בטל התמיד ואלא דעולת נדבה והא תני רב מרי בריה דרב כהנא דלא צריכא אלא לאו דנסכין
אמר רבא ואיתימא רב אשי ותסברא שירה דיומיה לה׳ הארץ ומלואה וישב עליהם את אונם בשירה דארבעה בשבא הוא אלא אילייא בעלמא הוא דנפל להו בפומייהו
והא עומדים על דוכנן קתני כדריש לקיש דאמר ריש לקיש אומר שירה שלא על הקרבן אי הכי בנסכים נמי לימא נפיק מיניה חורבא
גופא רבי יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכאי וכו׳
בראשונה במוצאי שביעית מי משכחת לה והכתיב בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש בארבע עשרה שנה אחר אשר הוכתה העיר איזו היא שנה שראש השנה בעשור לחדש הוי אומר זה יובל
ואי סלקא דעתך בחד בשבוע חרוב מחד בשבוע לחד בשבוע תמני לחד בשבוע אחרינא חמש עשרה הוויין
אמר רבינא בארבע עשרה שנה אחר שנה שהוכתה העיר
אי הכי בעשרים וחמש שנה עשרים ושש הויין דאמר מר גלו בשבע גלו בשמונה
גלו בשמונה עשרה גלו בתשע עשרה
משב ועד תמני סרי חד סרי וחמש עשרה עשרים ושית הויא
אמר לך רבינא ולדידך מי ניחא מכדי גלו נמי בתשע עשרה משב ועד תשסרי תרתי סרי וארבע סרי עשרים ושית הויין אלא מאי אית לך למימר לבר משתא דגלו בה לדידי נמי לבר משתא דגלו בה
מכל מקום תשסרי לרבינא קשיא
מי סברת שלש גליות הוי גלו בשבע לכיבוש יהויקים שהיא שמונה לנבוכדנצר גלו בשמונה עשרה לכיבוש יהויקים שהיא תשע עשרה לנבוכדנצר
דאמר מר שנה ראשונה כיבש נינוה
שניה עלה וכיבש יהויקים
וכן בשניה
ושניה במוצאי שביעית מי משכחת לה מכדי בית שני כמה קם ארבע מאה ועשרים ארבע מאה תמניא יובלי ארבסרי תרי שבוע פשו להו שית הוה ליה בשיתא בשבוע
הא מני רבי יהודה היא דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן אייתי תמניא מתמניא יובלי והני שית הוי ארביסר אישתכח דבמוצאי שביעית חרוב
אי רבי יהודה בראשונה לא משכחת לה דתניא שבעה עשר יובלות מנו ישראל משנכנסו לארץ ועד שיצאו ואי אתה יכול לומר משעה שנכנסו מנו שאם אתה אומר כן נמצא בית חרב בתחילת יובל ואי אתה מוצא בארבע עשרה שנה אחר אשר הכתה העיר
אלא צא מהם שבע שכיבשו ושבע שחילקו ואתה מוצא בארבע עשרה שנה אחר אשר הכתה העיר
ואי רבי יהודה אייתי שבסרי משבסרי יובלי שדי אהני הוה ליה בתלתא בשבוע
הנך שני דאגלינהו סנחריב עד דאתא ירמיה אהדרינהו לא קחשיב להו
איבעית אימא לעולם רבנן וכי קתני וכן בשניה אשארא
הכי נמי מסתברא דאי לא תימא הכי משמרתו של יהויריב בשניה מי הואי
והתניא ארבע משמרות עלו מן הגולה ידעיה וחרים פשחור ואימר עמדו נביאים שביניהם וחלקום לעשרים וארבע משמרות בללום ונתנום בקלפי בא ידעיה ונטל חלקו וחלק חביריו שש
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י לאה גולדפורד לע"נ ציפורה בת יחזקאל, רבקה יודה בת דוד צבי, ברכה ביילה בת ברל, חיים גרשון בן צבי אריה, דבורה רבקה בת טוביה הכהן, אברהם באר בן מרדכי ושרון בת יעקב.
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
ערכין יב
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
איבעיא להו נסכים הבאים בפני עצמן טעונין שירה או אין טעונין שירה כיון דאמר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין אמרינן או דלמא על אכילה ושתיה אמרינן אשתייה לחודה לא אמרינן
תא שמע רבי יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכאי וכו׳
האי שירה מאי עבידתיה אילימא דעולת חובה מי הוה בשבעה עשר בתמוז בטל התמיד ואלא דעולת נדבה והא תני רב מרי בריה דרב כהנא דלא צריכא אלא לאו דנסכין
אמר רבא ואיתימא רב אשי ותסברא שירה דיומיה לה׳ הארץ ומלואה וישב עליהם את אונם בשירה דארבעה בשבא הוא אלא אילייא בעלמא הוא דנפל להו בפומייהו
והא עומדים על דוכנן קתני כדריש לקיש דאמר ריש לקיש אומר שירה שלא על הקרבן אי הכי בנסכים נמי לימא נפיק מיניה חורבא
גופא רבי יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכאי וכו׳
בראשונה במוצאי שביעית מי משכחת לה והכתיב בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש בארבע עשרה שנה אחר אשר הוכתה העיר איזו היא שנה שראש השנה בעשור לחדש הוי אומר זה יובל
ואי סלקא דעתך בחד בשבוע חרוב מחד בשבוע לחד בשבוע תמני לחד בשבוע אחרינא חמש עשרה הוויין
אמר רבינא בארבע עשרה שנה אחר שנה שהוכתה העיר
אי הכי בעשרים וחמש שנה עשרים ושש הויין דאמר מר גלו בשבע גלו בשמונה
גלו בשמונה עשרה גלו בתשע עשרה
משב ועד תמני סרי חד סרי וחמש עשרה עשרים ושית הויא
אמר לך רבינא ולדידך מי ניחא מכדי גלו נמי בתשע עשרה משב ועד תשסרי תרתי סרי וארבע סרי עשרים ושית הויין אלא מאי אית לך למימר לבר משתא דגלו בה לדידי נמי לבר משתא דגלו בה
מכל מקום תשסרי לרבינא קשיא
מי סברת שלש גליות הוי גלו בשבע לכיבוש יהויקים שהיא שמונה לנבוכדנצר גלו בשמונה עשרה לכיבוש יהויקים שהיא תשע עשרה לנבוכדנצר
דאמר מר שנה ראשונה כיבש נינוה
שניה עלה וכיבש יהויקים
וכן בשניה
ושניה במוצאי שביעית מי משכחת לה מכדי בית שני כמה קם ארבע מאה ועשרים ארבע מאה תמניא יובלי ארבסרי תרי שבוע פשו להו שית הוה ליה בשיתא בשבוע
הא מני רבי יהודה היא דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן אייתי תמניא מתמניא יובלי והני שית הוי ארביסר אישתכח דבמוצאי שביעית חרוב
אי רבי יהודה בראשונה לא משכחת לה דתניא שבעה עשר יובלות מנו ישראל משנכנסו לארץ ועד שיצאו ואי אתה יכול לומר משעה שנכנסו מנו שאם אתה אומר כן נמצא בית חרב בתחילת יובל ואי אתה מוצא בארבע עשרה שנה אחר אשר הכתה העיר
אלא צא מהם שבע שכיבשו ושבע שחילקו ואתה מוצא בארבע עשרה שנה אחר אשר הכתה העיר
ואי רבי יהודה אייתי שבסרי משבסרי יובלי שדי אהני הוה ליה בתלתא בשבוע
הנך שני דאגלינהו סנחריב עד דאתא ירמיה אהדרינהו לא קחשיב להו
איבעית אימא לעולם רבנן וכי קתני וכן בשניה אשארא
הכי נמי מסתברא דאי לא תימא הכי משמרתו של יהויריב בשניה מי הואי
והתניא ארבע משמרות עלו מן הגולה ידעיה וחרים פשחור ואימר עמדו נביאים שביניהם וחלקום לעשרים וארבע משמרות בללום ונתנום בקלפי בא ידעיה ונטל חלקו וחלק חביריו שש
