ערכין טו

אילו באו עליה שנים אחד שלא כדרכה ואחד כדרכה יאמרו בעל פגומה חמשים בעל שלמה חמשים

אמר ליה אביי אי הכי גבי עבד נמי יאמרו עבד בריא שלשים עבד מוכה שחין שלשים

אלא אמר אביי אמר קרא תחת אשר ענה מכלל דאיכא בושת ופגם

רבא אמר דאמר קרא ונתן האיש השכב עמה וגו׳ הנאת שכיבה חמשים מכלל דאיכא מילתא אחריתי ומאי ניהו בושת ופגם

מתני׳ במוציא שם רע להקל ולהחמיר כיצד אחד שהוציא שם רע על גדולה שבכהונה ועל קטנה שבישראל נותן מאה סלע

נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה שכן מצינו שלא נתחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים וגו׳

גמ׳ ממאי דלמא משום דקא גרים לה קטלא דכתיב ואם אמת היה הדבר וגו׳ והוציאו את הנערה וגו׳

אמר רבא אמר קרא כי הוציא שם רע על שם רע שהוציא

וכן מצינו שלא נתחתם גזר דין וכו׳ ממאי דלמא דאכתי לא מלא סאתן דאמר רב המנונא אין הקדוש ברוך הוא נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו שנאמר במלאת ספקו יצר לו

אמר ריש לקיש אמר קרא וינסו אותי זה עשר פעמים על זה נתחתם גזר דין

תניא אמר רבי אלעזר בן פרטא בוא וראה כמה גדול כח של לשון הרע מנלן ממרגלים ומה המוציא שם רע על עצים ואבנים כך המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה

ממאי דלמא משום דרבי חנינא בר פפא דאמר רבי חנינא בר פפא דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה דכתיב כי חזק הוא ממנו אל תיקרי כי חזק הוא ממנו אלא ממנו כביכול בעל הבית אין יכול להוציא כליו משם

אלא אמר רבה אמר ריש לקיש אמר קרא וימותו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה על דבת הארץ שהוציאו

תניא אמר רבי יהודה עשר נסיונות ניסו אבותינו להקדוש ברוך הוא שנים בים ושנים במים שנים במן שנים בשליו אחת בעגל ואחת במדבר פארן

שנים בים אחת בירידה ואחת בעלייה בירידה דכתיב המבלי אין קברים במצרים

בעלייה כדרב הונא דאמר רב הונא ישראל שבאותו הדור מקטני אמנה היו כדרבה בר מרי דאמר רבה בר מרי מאי דכתיב וימרו על ים בים סוף ויושיעם למען שמו מלמד שהיו ישראל ממרים באותה שעה ואומרים כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר

אמר לו הקדוש ברוך הוא לשר של ים פלוט אותם ליבשה אמר לפניו רבונו של עולם כלום יש עבד שנותן לו רבו מתנה וחוזר ונוטלה הימנו אמר לו אני נותן לך אחד ומחצה שבהם

אמר לפניו רבונו של עולם כלום יש עבד שתובע את רבו אמר לו נחל קישון יהיה ערב מיד פלטן ליבשה דכתיב וירא ישראל את מצרים מת על וגו׳

שנים במים במרה וברפידים במרה דכתיב ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות וכתיב וילן העם על משה

ברפידים דכתיב ויחנו ברפידים ואין מים לשתות וכתיב וירב העם עם משה

שנים במן דכתיב

אל תצאו ויצאו אל תותירו ויותירו

שנים בשליו ראשון ובשליו שני בשליו ראשון בשבתכם על סיר הבשר

בשליו שני והאספסף אשר בקרבו

בעגל כדאיתיה במדבר פארן כדאיתיה

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא מאי דכתיב מה יתן לך ומה יסיף לך לשון רמיה אמר לו הקדוש ברוך הוא ללשון כל אבריו של אדם זקופים ואתה מוטל כל אבריו של אדם מבחוץ ואתה מבפנים ולא עוד אלא שהקפתי לך שתי חומות אחת של עצם ואחת של בשר מה יתן לך ומה יסיף לך לשון רמיה

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר שנאמר אשר אמרו ללשננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו

ואמר רבי יוסי בן זימרא כל המספר לשון הרע נגעים באים עליו שנאמר מלשני בסתר רעהו אותו אצמית וכתיב התם לצמיתת ומתרגמינן לחלוטין

ותנן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה

אמר ריש לקיש מאי דכתיב זאת תהיה תורת המצורע זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע

ואמר ריש לקיש מאי דכתיב אם ישך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון לעתיד לבא מתקבצות כל החיות ובאות אצל נחש ואומרות ארי דורס ואוכל זאב טורף ואוכל אתה מה הנאה יש לך אומר להם וכי מה יתרון לבעל הלשון

ואמר ריש לקיש כל המספר לשון הרע מגדיל עונות עד לשמים שנאמר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע ראוי לסוקלו באבן כתיב הכא אותו אצמית וכתיב התם צמתו בבור חיי וידו אבן בי

ואמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע אמר הקדוש ברוך הוא אין אני והוא יכולין לדור בעולם שנאמר מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אתו לא אוכל אל תיקרי אותו לא אוכל אלא אתו לא אוכל ואיכא דמתני לה על גסי הרוח

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע אומר הקדוש ברוך הוא לגיהנם אני עליו מלמעלה ואתה עליו מלמטה נדוננו שנאמר חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים אין חץ אלא לשון שנאמר חץ שחוט לשונם מרמה דבר

ואין גבור אלא הקדוש ברוך הוא שנאמר ה׳ כגבור יצא גחלי רתמים היינו גיהנם

אמר רבי חמא ברבי חנינא מה תקנתו של מספרי לשון הרע אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה שנאמר מרפא לשון עץ חיים ואין לשון אלא לשון הרע שנאמר חץ שחוט לשונם ואין עץ אלא תורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו שנאמר וסלף בה שבר רוח

רבי אחא ברבי חנינא אומר סיפר אין לו תקנה שכבר כרתו דוד ברוח הקדש שנאמר יכרת ה׳ כל שפתי חלקות לשון מדברת גדלות אלא מה תקנתו שלא יבא לידי לשון הרע אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו שנאמר וסלף בה שבר רוח

תנא דבי רבי ישמעאל כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים כתיב הכא לשון מדברת גדלות וכתיב בעבודה זרה אנא חטא העם הזה חטאה גדלה

בגילוי עריות כתיב ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת בשפיכות דמים כתיב גדול עוני מנשא

גדולות אימא תרתי הי מינייהו מפקא

במערבא אמרי לשון תליתאי קטיל תליתאי הורג למספרו ולמקבלו ולאומרו

אמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב מות וחיים ביד לשון וכי יש יד ללשון לומר לך מה יד ממיתה אף לשון ממיתה אי מה יד אינה ממיתה אלא בסמוך לה אף לשון אינה ממיתה אלא בסמוך לה תלמוד לומר חץ שחוט לשונם

אי מה חץ עד ארבעים וחמשים אמה אף לשון עד ארבעים וחמשים אמה תלמוד לומר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ

וכי מאחר דכתיב שתו בשמים פיהם חץ שחוט לשונם למה לי הא קמשמע לן דקטיל כחץ

וכי מאחר דכתיב חץ שחוט לשונם מות וחיים ביד לשון למה לי לכדרבא דאמר רבא דבעי חיים בלישניה דבעי מיתה בלישניה

היכי דמי לישנא בישא רבא אמר כגון דאמר איכא נורא בי פלניא אמר ליה אביי מאי קא עביד גלויי מילתא בעלמא הוא אלא דמפיק בלישנא בישא דאמר היכא משתכח נורא אלא בי פלניא

אמר רבה כל מילתא דמיתאמרא באפי מרה לית בה משום לישנא בישא אמר ליה כל שכן חוצפא ולישנא בישא אמר ליה אנא כרבי יוסי סבירא לי דאמר רבי יוסי מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי אמר