Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

א׳ בתמוז תשע״ט | 4 יולי 2019
  • הלימוד החודש מוקדש ע”י אמליה קלאפר לכבוד הולדתה של בתה, חיינה יוכנה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י איליין הוכברג לכבוד בעלה, אריה הוכבר אשר, ובהודיה לרבנית מישל פרבר והדרן.

ערכין יח

האם יש עוד מקרים שמהמילה “הוא” אפשר להבין שצריך להיות במצב מסויים לאורך כל התקופה המסויימת? למה אם אביו מת והניח לו כסף או ספינתו ביום עם הרבה כסף (או סחורה שווה הרבה כסף), ההקדש לא יכול לתבוע מכספים אלו והוא משלם כעני? הגמרא מסבירה קצת אחרת את המקרים האלו כדי להבינם. מאיזה יום סופרים את כל קטיגוריה – לדוגמה, מיום ששים זה בקטיגוריה אחרת או מיום ששים ואחד? יש ברייתא שמונה כל מיני מקרים שסופרים שנים ושהם הולכים לא לפי שנה שמתחיל מתשרי אלא משנת התחלת אותו עניין. למה אשה זקנה יורדת לשליש משוויה שכהיתה צעירה וגבר יורד יותר משליש בהגיעו לגיל ששים?


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

ואחר כך מתה בתו פקח ונתחרש וחזר ונתפקח פתוח ונסתמא ואחר כך נתפתח שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר זה הכלל כל שתחילתו וסופו בכשרות כשר

שאני התם דאמר קרא או ראה אם לא יגיד בראייה והגדה תלא רחמנא מילתא והא איכא ואלא והוא למה לי

לכדתניא ראה סיאה של בני אדם עומדין ועידיו ביניהן ואמר משביעני עליכם אם יודעים אתם לי עדות שתבואו ותעידוני יכול יהו חייבין תלמוד לומר והוא עד והרי לא ייחד עידיו

יכול אפילו אמר כל מי תלמוד לומר והוא עד והרי ייחד עידיו

אבל בקרבנות אינו כן וכו׳ אביו מת והניח לו ריבוא עשיר הוא אמר רבי אבהו אימא מניח לו ריבוא

פשיטא כשהיה אביו גוסס מהו דתימא רוב גוססין למיתה קא משמע לן

ספינתו בים ובאה לו בריבואות עשיר הוא אמר רב חסדא כשהיתה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים והאיכא שכירות שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף

ותיפוק ליה משום ספינה הא מני רבי אליעזר היא דתנן רבי אליעזר אומר אם היה איכר נותן לו צמדו וחמר נותן לו חמורו

מתני׳ השנים בנידר כיצד ילד שהעריך זקן נותן ערך זקן וזקן שהעריך את הילד נותן ערך ילד הערכין בנערך כיצד איש שהעריך האשה נותן ערך אשה ואשה שהעריכה איש נותנת ערך איש

והערך בזמן הערך כיצד העריכו פחות מבן חמש ונעשה יתר על בן חמש פחות מבן עשרים ונעשה יתר על בן עשרים נותן בזמן הערך

גמ׳ תנו רבנן אתה הקשית דמים לערכין מרגלית לקלים ולידון בכבודו

יכול נקיש ערכין לדמים שיתן כשעת נתינה תלמוד לומר כערכך כן יקום אינו נותן אלא בזמן הערך

מתני׳ יום שלשים כלמטה הימנה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה מהם שנאמר ואם מבן ששים שנה ומעלה הרי אנו למדים בכולן משנת ששים מה שנת ששים כלמטה הימנה אף שנת חמש ושנת עשרים כלמטה הימנה

הן אם עשה שנת ששים כלמטה ממנה להחמיר נעשה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנו להקל

תלמוד לומר שנה שנה לגזירה שוה מה שנה האמורה בשנת ששים כלמטה אף שנה האמורה משנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנו בין להקל ובין להחמיר רבי אליעזר אומר עד שיהו יתירות על השנים חדש ויום אחד

גמ׳ מופנה דאי לא מופנה איכא למיפרך כדפרכינן שנה שנה יתירי כתיבי

לימא מתניתין דלא כרבי דאי רבי האמר עד ועד בכלל

דתניא מיום הראשן ועד יום השבעי יכול ראשון ולא ראשון בכלל שביעי ולא שביעי בכלל

כענין שנאמר מראשו ועד רגליו ראשו ולא ראשו בכלל רגליו ולא רגליו בכלל

תלמוד לומר עד יום האחד ועשרים לחדש בערב רבי אומר אינו צריך ראשון וראשון בכלל שביעי ושביעי בכלל

אפילו תימא רבי שקולי משקלי קראי מכדי כתיב מבן חדש ועד בן חמש שנים תו מבן חמש ועד בן עשרים למה לי הילכך אישתקלו להו

אמר מר ראשו ולא ראשו בכלל רגליו ולא רגליו בכלל מנלן איבעית אימא שאני סימנים דגופו מסימנים דראשו איבעית אימא לכל מראה עיני הכהן

רבי אליעזר אומר עד שיהו יתירות על השנים חודש ויום אחד תניא רבי אליעזר אומר נאמר כאן למעלה ונאמר להלן חדש ומעלה מה להלן מבן חודש ויום אחד אף כאן מבן חודש ויום אחד

ואימא כי התם מה התם חד יומא אף כאן חד יומא אם כן גזירה שוה מאי אהני

תנו רבנן שנה האמורה בקדשים שנה האמורה בבתי ערי חומה שתי שנים שבשדה אחוזה ושש שנים שבעבד עברי וכן שבבן ושבבת כולן מעת לעת

שנה האמורה בקדשים מנלן אמר רב אחא בר יעקב אמר קרא כבש בן שנתו שנתו שלו ולא של מנין עולם

שנה האמורה בבתי ערי חומה דכתיב עד תם שנת ממכרו ממכרו שלו ולא שנה למנין עולם

שתי שנים שבשדה אחוזה דכתיב במספר שני תבואת ימכר לך פעמים שאדם אוכל שלש תבואות בשתי שנים

שש שבעבד עברי דכתיב שש שנים יעבד ובשביעית זימנין דבשביעית נמי יעבוד

ושבבן ושבבת כולן מעת לעת למאי הילכתא אמר רב גידל אמר רב לערכין רב יוסף אמר לפרקין דיוצא דופן

אמר ליה אביי לרב יוסף מי פלגיתו אמר ליה לא אנא אמרי חדא והוא אמר חדא הכי נמי מסתברא דאי סלקא דעתך פליגי מאן דאמר לערכין לא אמר ליוצא דופן והאמר רב הילכתא בכולה פירקא מעת לעת

ואלא למאן דאמר לערכין מאי טעמא לא אמר ליוצא דופן דומיא דהנך מה הנך דכתיבא אף הנך דכתיבא

ואידך אי סלקא דעתך דכתיבא האי שבבן ושבבת

  • הלימוד החודש מוקדש ע”י אמליה קלאפר לכבוד הולדתה של בתה, חיינה יוכנה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י איליין הוכברג לכבוד בעלה, אריה הוכבר אשר, ובהודיה לרבנית מישל פרבר והדרן.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

ערכין יח

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

ערכין יח

ואחר כך מתה בתו פקח ונתחרש וחזר ונתפקח פתוח ונסתמא ואחר כך נתפתח שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר זה הכלל כל שתחילתו וסופו בכשרות כשר

שאני התם דאמר קרא או ראה אם לא יגיד בראייה והגדה תלא רחמנא מילתא והא איכא ואלא והוא למה לי

לכדתניא ראה סיאה של בני אדם עומדין ועידיו ביניהן ואמר משביעני עליכם אם יודעים אתם לי עדות שתבואו ותעידוני יכול יהו חייבין תלמוד לומר והוא עד והרי לא ייחד עידיו

יכול אפילו אמר כל מי תלמוד לומר והוא עד והרי ייחד עידיו

אבל בקרבנות אינו כן וכו׳ אביו מת והניח לו ריבוא עשיר הוא אמר רבי אבהו אימא מניח לו ריבוא

פשיטא כשהיה אביו גוסס מהו דתימא רוב גוססין למיתה קא משמע לן

ספינתו בים ובאה לו בריבואות עשיר הוא אמר רב חסדא כשהיתה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים והאיכא שכירות שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף

ותיפוק ליה משום ספינה הא מני רבי אליעזר היא דתנן רבי אליעזר אומר אם היה איכר נותן לו צמדו וחמר נותן לו חמורו

מתני׳ השנים בנידר כיצד ילד שהעריך זקן נותן ערך זקן וזקן שהעריך את הילד נותן ערך ילד הערכין בנערך כיצד איש שהעריך האשה נותן ערך אשה ואשה שהעריכה איש נותנת ערך איש

והערך בזמן הערך כיצד העריכו פחות מבן חמש ונעשה יתר על בן חמש פחות מבן עשרים ונעשה יתר על בן עשרים נותן בזמן הערך

גמ׳ תנו רבנן אתה הקשית דמים לערכין מרגלית לקלים ולידון בכבודו

יכול נקיש ערכין לדמים שיתן כשעת נתינה תלמוד לומר כערכך כן יקום אינו נותן אלא בזמן הערך

מתני׳ יום שלשים כלמטה הימנה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה מהם שנאמר ואם מבן ששים שנה ומעלה הרי אנו למדים בכולן משנת ששים מה שנת ששים כלמטה הימנה אף שנת חמש ושנת עשרים כלמטה הימנה

הן אם עשה שנת ששים כלמטה ממנה להחמיר נעשה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנו להקל

תלמוד לומר שנה שנה לגזירה שוה מה שנה האמורה בשנת ששים כלמטה אף שנה האמורה משנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנו בין להקל ובין להחמיר רבי אליעזר אומר עד שיהו יתירות על השנים חדש ויום אחד

גמ׳ מופנה דאי לא מופנה איכא למיפרך כדפרכינן שנה שנה יתירי כתיבי

לימא מתניתין דלא כרבי דאי רבי האמר עד ועד בכלל

דתניא מיום הראשן ועד יום השבעי יכול ראשון ולא ראשון בכלל שביעי ולא שביעי בכלל

כענין שנאמר מראשו ועד רגליו ראשו ולא ראשו בכלל רגליו ולא רגליו בכלל

תלמוד לומר עד יום האחד ועשרים לחדש בערב רבי אומר אינו צריך ראשון וראשון בכלל שביעי ושביעי בכלל

אפילו תימא רבי שקולי משקלי קראי מכדי כתיב מבן חדש ועד בן חמש שנים תו מבן חמש ועד בן עשרים למה לי הילכך אישתקלו להו

אמר מר ראשו ולא ראשו בכלל רגליו ולא רגליו בכלל מנלן איבעית אימא שאני סימנים דגופו מסימנים דראשו איבעית אימא לכל מראה עיני הכהן

רבי אליעזר אומר עד שיהו יתירות על השנים חודש ויום אחד תניא רבי אליעזר אומר נאמר כאן למעלה ונאמר להלן חדש ומעלה מה להלן מבן חודש ויום אחד אף כאן מבן חודש ויום אחד

ואימא כי התם מה התם חד יומא אף כאן חד יומא אם כן גזירה שוה מאי אהני

תנו רבנן שנה האמורה בקדשים שנה האמורה בבתי ערי חומה שתי שנים שבשדה אחוזה ושש שנים שבעבד עברי וכן שבבן ושבבת כולן מעת לעת

שנה האמורה בקדשים מנלן אמר רב אחא בר יעקב אמר קרא כבש בן שנתו שנתו שלו ולא של מנין עולם

שנה האמורה בבתי ערי חומה דכתיב עד תם שנת ממכרו ממכרו שלו ולא שנה למנין עולם

שתי שנים שבשדה אחוזה דכתיב במספר שני תבואת ימכר לך פעמים שאדם אוכל שלש תבואות בשתי שנים

שש שבעבד עברי דכתיב שש שנים יעבד ובשביעית זימנין דבשביעית נמי יעבוד

ושבבן ושבבת כולן מעת לעת למאי הילכתא אמר רב גידל אמר רב לערכין רב יוסף אמר לפרקין דיוצא דופן

אמר ליה אביי לרב יוסף מי פלגיתו אמר ליה לא אנא אמרי חדא והוא אמר חדא הכי נמי מסתברא דאי סלקא דעתך פליגי מאן דאמר לערכין לא אמר ליוצא דופן והאמר רב הילכתא בכולה פירקא מעת לעת

ואלא למאן דאמר לערכין מאי טעמא לא אמר ליוצא דופן דומיא דהנך מה הנך דכתיבא אף הנך דכתיבא

ואידך אי סלקא דעתך דכתיבא האי שבבן ושבבת

גלול כלפי מעלה