Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ב׳ בתמוז תשע״ט | 5 יולי 2019
  • ה לימוד החודש מוקדש ע"י רון ושירה קרבס לע"נ יצחק לייב בן דויד בר הכוהן ומלכה, גרשון פיניה בן יצחק לייב הכוהן ומנוחה שרה ולכבוד הבר מצווה של בנם איתן.

  • הלימוד החודש מוקדש לרפואת נעמה בת יעל אסתר.

ערכין יט

האומר משקלי עלי – מה צריך להביא לבית המקדש? אם אמר משקל ידי/רגלי עלי, בגלל שאין אפשרות לשקול במדויק את ידו, איך הוא מעריך כמה צריך לשלם? עוד שאלה – עד איזה חלק ביד וברגל? ואיך זה עומד בהשוואה למקרים אחרים בתורה שמוזכר הלכה ביחס ליד או רגל? אם אמר דמי ידי עלי – איך מעריכים את השווי של ידו? האם זה דומה לשווי יד בדיני נזיקין? כמה חשוב טקס ההערכה/האומדנא? אם יש אומדנא ממקרה אחר, האם אפשר להשתמש בזה או צריך אומדנא מיוחד לעניין נדרים?


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

שבזכר ושבנקבה מיבעי ליה

ומאי שנא נקבה דכי מיזקנא קיימא אתילתא ומאי שנא זכר דלא קאי אתילתא אמר חזקיה אמרי אינשי סבא בביתא פאחא בביתא סבתא בביתא סימא בביתא

הדרן עלך השג יד

מתני׳ האומר משקלי עלי נותן משקלו אם כסף כסף ואם זהב זהב מעשה באמה של ירמטיא שאמרה משקל בתי עלי ועלתה לירושלים ושקלה משקלה זהב

משקל ידי עלי רבי יהודה אומר ממלא חבית מים ומכניסה עד מרפיקו ושוקל מבשר חמור ועצמות וגידים ונותן לתוכה עד שתתמלא אמר רבי יוסי וכי היאך אפשר לכוין בשר כנגד בשר ועצמות כנגד עצמות אלא שמין את היד כמה היא ראויה לשקול

גמ׳ מאי אם כסף כסף אם זהב זהב אמר רב יהודה פירש כסף כסף פירש זהב זהב פשיטא הא קא משמע לן טעמא דפירש הא לא פירש פטר נפשיה בכל דהו

כרחבה דאמר רחבה באתרא דתקלי כופרא פטר נפשיה אפילו בכופרא פשיטא לא צריכא דאיכא דתקל ואיכא דכייל מהו דתימא כיון דכולהו לא תקלי לא קא משמע לן

אמר רב פפא באתרא דתקלי שמכי פטר נפשיה אפילו בשמכי פשיטא לא צריכא דבתר דשקלי שדו תרי תלתא מהו דתימא בטיל תורת משקל קא משמע לן

מעשה באמה של ירמטיא וכו׳ מעשה לסתור

חסורי מחסרא והכי קתני ואם אדם חשוב הוא אף על גב דלא פריש לפי כבודו אמרינן ומעשה באמה של ירמטיא שאמרה משקל בתי עלי ועלתה לירושלים ושקלוה ונתנה משקלה זהב

אמר רב יהודה האומר קומתי עלי נותן שרביט שאינו נכפף מלא קומתי עלי נותן שרביט הנכפף מיתיבי קומתי עלי מלא קומתי עלי נותן שרביט שאינו נכפף

הוא דאמר כרבי עקיבא דדייק לישנא יתירא דתנן לא את הבור ולא הדות אף על פי שכתב עומקה ורומה וצריך ליקח לו דרך דברי רבי עקיבא

וחכמים אומרים אינו צריך ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאין צריך ליקח לו דרך אלמא כיון דלא צריך וקאמר לטפויי מילתא קאתי הכא נמי כיון דלא צריך וקאמר לטפויי מילתא קאתי

איבעיא להו עומדי מהו

רוחבו מהו ישיבתו מהו עוביו מהו היקיפו מהו תיקו

משקל ידי עלי וכו׳ תנו רבנן משקל ידי ומשקל רגלי עלי רבי יהודה אומר מביא חבית וממלא מים ומכניס ביד עד האציל וברגל עד הארכובה

ושוקל בשר חמור גידים ועצמות ונותן לתוכה עד שתתמלא ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר אשר בשר חמורים בשרם

אמר לו רבי יוסי היאך אפשר לכוין בשר כנגד בשר גידים כנגד גידים עצמות כנגד עצמות אמר לו רבי יהודה אומדין אמר לו רבי יוסי עד שאומדין ימודו את היד ורבי יהודה כמה דאפשר עבדינן

ביד עד האציל ורמינהו קידוש ידים ורגלים במקדש עד הפרק

דאורייתא עד הפרק בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ודאורייתא עד הפרק והא גבי תפילין דכתיב ידך ותנא דבי מנשה ידך זו קיבורית

דאורייתא קיבורית כולה בנדרים הלך אחר לשון בני אדם וקידוש ידים ורגלים במקדש הילכתא גמירי לה

ברגל עד הארכובה ורמינהו רגלים פרט לבעלי קבין

בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ודאורייתא פרט לבעלי קבין

והא גבי חליצה דכתיב רגלו ותנא חלצה מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה

שאני התם דאמר קרא מעל רגלו אי הכי למעלה מהארכובה נמי מעל ולא מעל דמעל

אמר רב פפא שמע מינה האי איסתוירא עד ארעא נחית דאי סלקא דעתך מיפסק פסיק הוה ליה איסתוירא מעל ושקא מעל דמעל רב אשי אמר אפילו תימא מיפסק פסיק כל דבהדי כרעא ככרעא דמי

מתני׳ דמי ידי עלי שמין אותו כמה הוא שוה ביד ובלא יד זה חומר בנדרים מבערכין

גמ׳ היכי שיימינן ליה אמר רבא אומדין אותו אומד של נזקין

אמר ליה אביי מי דמי התם גברא זילא הוא הכא גברא שביח הוא

אמר אביי אומדין כמה אדם רוצה ליתן בעבד העושה מלאכה בידו אחת לעושה בשתי ידיו ידו אחת מאי ניהו ואידך פסיקא היינו הך אלא ידו מוכתבת לרבו ראשון

בעי רבא אמדוהו אומד של נזקין ואמר דמי עלי מהו מי אמר הא אמדוהו חדא זימנא או דילמא שאני אומדנא דבי עשרה מאומדנא דבי תלתא

אם תמצא לומר שאני אומדנא דבי עשרה מאומדנא דבי תלתא אמר דמי עלי ואמדוהו וחזר ואמר דמי עלי מהו הכא ודאי אמדוהו בי עשרה או דילמא שבח ביני וביני

אמר דמי עלי ולא אמדוהו וחזר ואמר דמי עלי מהו הכא ודאי

  • ה לימוד החודש מוקדש ע"י רון ושירה קרבס לע"נ יצחק לייב בן דויד בר הכוהן ומלכה, גרשון פיניה בן יצחק לייב הכוהן ומנוחה שרה ולכבוד הבר מצווה של בנם איתן.

  • הלימוד החודש מוקדש לרפואת נעמה בת יעל אסתר.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

ערכין יט

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

ערכין יט

שבזכר ושבנקבה מיבעי ליה

ומאי שנא נקבה דכי מיזקנא קיימא אתילתא ומאי שנא זכר דלא קאי אתילתא אמר חזקיה אמרי אינשי סבא בביתא פאחא בביתא סבתא בביתא סימא בביתא

הדרן עלך השג יד

מתני׳ האומר משקלי עלי נותן משקלו אם כסף כסף ואם זהב זהב מעשה באמה של ירמטיא שאמרה משקל בתי עלי ועלתה לירושלים ושקלה משקלה זהב

משקל ידי עלי רבי יהודה אומר ממלא חבית מים ומכניסה עד מרפיקו ושוקל מבשר חמור ועצמות וגידים ונותן לתוכה עד שתתמלא אמר רבי יוסי וכי היאך אפשר לכוין בשר כנגד בשר ועצמות כנגד עצמות אלא שמין את היד כמה היא ראויה לשקול

גמ׳ מאי אם כסף כסף אם זהב זהב אמר רב יהודה פירש כסף כסף פירש זהב זהב פשיטא הא קא משמע לן טעמא דפירש הא לא פירש פטר נפשיה בכל דהו

כרחבה דאמר רחבה באתרא דתקלי כופרא פטר נפשיה אפילו בכופרא פשיטא לא צריכא דאיכא דתקל ואיכא דכייל מהו דתימא כיון דכולהו לא תקלי לא קא משמע לן

אמר רב פפא באתרא דתקלי שמכי פטר נפשיה אפילו בשמכי פשיטא לא צריכא דבתר דשקלי שדו תרי תלתא מהו דתימא בטיל תורת משקל קא משמע לן

מעשה באמה של ירמטיא וכו׳ מעשה לסתור

חסורי מחסרא והכי קתני ואם אדם חשוב הוא אף על גב דלא פריש לפי כבודו אמרינן ומעשה באמה של ירמטיא שאמרה משקל בתי עלי ועלתה לירושלים ושקלוה ונתנה משקלה זהב

אמר רב יהודה האומר קומתי עלי נותן שרביט שאינו נכפף מלא קומתי עלי נותן שרביט הנכפף מיתיבי קומתי עלי מלא קומתי עלי נותן שרביט שאינו נכפף

הוא דאמר כרבי עקיבא דדייק לישנא יתירא דתנן לא את הבור ולא הדות אף על פי שכתב עומקה ורומה וצריך ליקח לו דרך דברי רבי עקיבא

וחכמים אומרים אינו צריך ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאין צריך ליקח לו דרך אלמא כיון דלא צריך וקאמר לטפויי מילתא קאתי הכא נמי כיון דלא צריך וקאמר לטפויי מילתא קאתי

איבעיא להו עומדי מהו

רוחבו מהו ישיבתו מהו עוביו מהו היקיפו מהו תיקו

משקל ידי עלי וכו׳ תנו רבנן משקל ידי ומשקל רגלי עלי רבי יהודה אומר מביא חבית וממלא מים ומכניס ביד עד האציל וברגל עד הארכובה

ושוקל בשר חמור גידים ועצמות ונותן לתוכה עד שתתמלא ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר אשר בשר חמורים בשרם

אמר לו רבי יוסי היאך אפשר לכוין בשר כנגד בשר גידים כנגד גידים עצמות כנגד עצמות אמר לו רבי יהודה אומדין אמר לו רבי יוסי עד שאומדין ימודו את היד ורבי יהודה כמה דאפשר עבדינן

ביד עד האציל ורמינהו קידוש ידים ורגלים במקדש עד הפרק

דאורייתא עד הפרק בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ודאורייתא עד הפרק והא גבי תפילין דכתיב ידך ותנא דבי מנשה ידך זו קיבורית

דאורייתא קיבורית כולה בנדרים הלך אחר לשון בני אדם וקידוש ידים ורגלים במקדש הילכתא גמירי לה

ברגל עד הארכובה ורמינהו רגלים פרט לבעלי קבין

בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ודאורייתא פרט לבעלי קבין

והא גבי חליצה דכתיב רגלו ותנא חלצה מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה

שאני התם דאמר קרא מעל רגלו אי הכי למעלה מהארכובה נמי מעל ולא מעל דמעל

אמר רב פפא שמע מינה האי איסתוירא עד ארעא נחית דאי סלקא דעתך מיפסק פסיק הוה ליה איסתוירא מעל ושקא מעל דמעל רב אשי אמר אפילו תימא מיפסק פסיק כל דבהדי כרעא ככרעא דמי

מתני׳ דמי ידי עלי שמין אותו כמה הוא שוה ביד ובלא יד זה חומר בנדרים מבערכין

גמ׳ היכי שיימינן ליה אמר רבא אומדין אותו אומד של נזקין

אמר ליה אביי מי דמי התם גברא זילא הוא הכא גברא שביח הוא

אמר אביי אומדין כמה אדם רוצה ליתן בעבד העושה מלאכה בידו אחת לעושה בשתי ידיו ידו אחת מאי ניהו ואידך פסיקא היינו הך אלא ידו מוכתבת לרבו ראשון

בעי רבא אמדוהו אומד של נזקין ואמר דמי עלי מהו מי אמר הא אמדוהו חדא זימנא או דילמא שאני אומדנא דבי עשרה מאומדנא דבי תלתא

אם תמצא לומר שאני אומדנא דבי עשרה מאומדנא דבי תלתא אמר דמי עלי ואמדוהו וחזר ואמר דמי עלי מהו הכא ודאי אמדוהו בי עשרה או דילמא שבח ביני וביני

אמר דמי עלי ולא אמדוהו וחזר ואמר דמי עלי מהו הכא ודאי

גלול כלפי מעלה