Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ד׳ בתמוז תשע״ט | 7 יולי 2019
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

ערכין כא

האם אפשר להקדיש משהו שלא בעולם עדיין? האם הדיון התקיים בקשר לסוגיה שלנו – בקשר להבנת המשפט במשנה “שור זה עלי עולה – אינו חייב באחריות” או האם זה התקיים ביחס לסוגיה אחרת על מי שהקדיש בית שהשכיר למישהו אחר? באיזה מקרים יכול גזבר המקדש לבוא לבית ולקחת חפץ כמשכון אם הבעלים לא מביאים קרבן שהבטיחו/חייבים להביא? מחלוקת בין שמואל ועולא לגבי מתי צריך דעת הבעלים בעניין קרבן באופן שונה לעולה מאשר לחטאת ולאשם – שעת הפרשה או שעת הקרבה? לגבי גט, אפשר להכריח גבכר לתת גט לאשתו בתנאי שהכריחים אותו לרצות לתת ושהוא יאמר “רוצה אני”


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

הקדישו הדר בו מעלה שכר להקדש הקדישו הדר בו היכי מצי מקדיש לה איש כי יקדיש ביתו קדש אמר רחמנא מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו הכי קאמר הקדישו משכיר הדר בו מעלה שכר להקדש

הקדישו משכיר היכי דייר ביה במעילה קאי ותו מעלה שכר להקדש כיון דמעל ביה נפיק ליה שכר לחולין

דאמר לכשיבא שכרו יקדש והא אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם

אמר רב יהודה אמר רב הא מני רבי מאיר היא דאמר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם איכא דאמרי אמר ליה רב פפא לאביי ואמרי לה רב מרי בר חמא לרב חסדא כמאן כרבי מאיר דאמר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם אמר ליה ואלא כמאן

מתני׳ חייבי ערכין ממשכנין אותן חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותן

אף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה שנאמר לרצונו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני

גמ׳ אמר רב פפא פעמים שחייבי חטאות ממשכנין אותן חייבי עולות אין ממשכנין אותן

חייבי חטאות ממשכנין אותן בחטאת נזיר דכיון דאמר מר אם גילח על אחד משלשתן יצא ואם נזרק עליו אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתות יין וליטמא למתים פשע בה ולא מייתי

חייבי עולות אין ממשכנין אותן בעולת יולדת

מאי ניהו דאקדמיה קרא והאמר רבא למקראה הקדימה הכתוב

אלא בעולת מצורע דתניא רבי ישמעאל בנו של רבי יהודה בן ברוקה אומר כשם שחטאתו ואשמו עיכבתו כך עולתו עיכבתו

ואף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה תנו רבנן יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בעל כרחו תלמוד לומר לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני

אמר שמואל עולה צריכה דעת שנאמר לרצונו מאי קא משמע לן תנינא אף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה שנאמר לרצונו

לא צריכא דפריש ליה חבריה מהו דתימא כי בעינן דעת מדידיה אבל מדחבריה לא קא משמע לן זימנין דלא ניחא ליה דליכפר במידי דלא דידיה

מיתיבי חטאתו ואשמו של פלוני עלי

לדעת יצא שלא לדעת לא יצא

עולתו ושלמיו של פלוני עלי בין לדעת בין שלא לדעת יצא

אמר לך שמואל כי תניא ההיא בשעת כפרה דאירצי בשעת הפרשה כי קאמינא אנא בשעת הפרשה

ופליגא דעולא דאמר עולא לא חילקו בין חטאת לעולה אלא שחטאת צריכה דעת בשעת הפרשה ועולה אין צריכה דעת בשעת הפרשה אבל בשעת כפרה אידי ואידי לדעת יצא שלא לדעת לא יצא

מיתיבי חטאתו ואשמו עולתו ושלמיו של פלוני עלי לדעת יצא שלא לדעת לא יצא

שמואל מוקי לה בשעת הפרשה עולא מוקי לה בשעת כפרה אמר רב פפא מתנייתא אהדדי לא קשיין הא בשעת כפרה הא בשעת הפרשה

ואמוראי נמי לא קשיא שמואל מוקי קמייתא בשעת כפרה בתרייתא בשעת הפרשה עולא מוקי איפכא אמוראי ודאי פליגי פשיטא

מהו דתימא מאי בשעת הפרשה דקאמר שמואל אף בשעת הפרשה ואף על גב דהך קמייתא תיובתיה קא משמע לן

וכן בגיטי נשים כופין וכו׳ אמר רב ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודעא פשיטא

לא צריכא דעשאוה ואירצי מהו דתימא בטולי בטליה קא משמע לן

דאם כן ליתני עד שיתן מאי עד שיאמר עד דמבטל ליה למודעיה

הדרן עלך האומר משקלי

מתני׳ שום היתומים שלשים יום ושום ההקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב

גמ׳ מאי שנא בבקר ובערב אמר רב יהודה אמר רב בשעת הוצאת פועלים ובשעת הכנסת פועלים בשעת הוצאת פועלים דאיכא דניחא למיזבן אמר להו לפועלים איזילו סיירו לה ניהלי בשעת הכנסת פועלים דנידכר דאמר להו ניזיל נישיילינהו

תניא נמי הכי שום היתומים שלשים יום ושום ההקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב בשעת הוצאת פועלים ובשעת הכנסת פועלים

אומר שדה פלוני בסימניה ובמצריה כך היא יפה וכך היא שומא כל הרוצה ליקח יבא ויקח על מנת ליתן לאשה בכתובתה ולבעל חוב בחובו

למה לי למימר על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב חובו דאיכא דניחא ליה בבעל חוב דמיקל בזוזי ואיכא דניחא ליה באשה דשקלה על יד על יד

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

ערכין כא

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

ערכין כא

הקדישו הדר בו מעלה שכר להקדש הקדישו הדר בו היכי מצי מקדיש לה איש כי יקדיש ביתו קדש אמר רחמנא מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו הכי קאמר הקדישו משכיר הדר בו מעלה שכר להקדש

הקדישו משכיר היכי דייר ביה במעילה קאי ותו מעלה שכר להקדש כיון דמעל ביה נפיק ליה שכר לחולין

דאמר לכשיבא שכרו יקדש והא אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם

אמר רב יהודה אמר רב הא מני רבי מאיר היא דאמר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם איכא דאמרי אמר ליה רב פפא לאביי ואמרי לה רב מרי בר חמא לרב חסדא כמאן כרבי מאיר דאמר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם אמר ליה ואלא כמאן

מתני׳ חייבי ערכין ממשכנין אותן חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותן

אף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה שנאמר לרצונו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני

גמ׳ אמר רב פפא פעמים שחייבי חטאות ממשכנין אותן חייבי עולות אין ממשכנין אותן

חייבי חטאות ממשכנין אותן בחטאת נזיר דכיון דאמר מר אם גילח על אחד משלשתן יצא ואם נזרק עליו אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתות יין וליטמא למתים פשע בה ולא מייתי

חייבי עולות אין ממשכנין אותן בעולת יולדת

מאי ניהו דאקדמיה קרא והאמר רבא למקראה הקדימה הכתוב

אלא בעולת מצורע דתניא רבי ישמעאל בנו של רבי יהודה בן ברוקה אומר כשם שחטאתו ואשמו עיכבתו כך עולתו עיכבתו

ואף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה תנו רבנן יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בעל כרחו תלמוד לומר לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני

אמר שמואל עולה צריכה דעת שנאמר לרצונו מאי קא משמע לן תנינא אף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה שנאמר לרצונו

לא צריכא דפריש ליה חבריה מהו דתימא כי בעינן דעת מדידיה אבל מדחבריה לא קא משמע לן זימנין דלא ניחא ליה דליכפר במידי דלא דידיה

מיתיבי חטאתו ואשמו של פלוני עלי

לדעת יצא שלא לדעת לא יצא

עולתו ושלמיו של פלוני עלי בין לדעת בין שלא לדעת יצא

אמר לך שמואל כי תניא ההיא בשעת כפרה דאירצי בשעת הפרשה כי קאמינא אנא בשעת הפרשה

ופליגא דעולא דאמר עולא לא חילקו בין חטאת לעולה אלא שחטאת צריכה דעת בשעת הפרשה ועולה אין צריכה דעת בשעת הפרשה אבל בשעת כפרה אידי ואידי לדעת יצא שלא לדעת לא יצא

מיתיבי חטאתו ואשמו עולתו ושלמיו של פלוני עלי לדעת יצא שלא לדעת לא יצא

שמואל מוקי לה בשעת הפרשה עולא מוקי לה בשעת כפרה אמר רב פפא מתנייתא אהדדי לא קשיין הא בשעת כפרה הא בשעת הפרשה

ואמוראי נמי לא קשיא שמואל מוקי קמייתא בשעת כפרה בתרייתא בשעת הפרשה עולא מוקי איפכא אמוראי ודאי פליגי פשיטא

מהו דתימא מאי בשעת הפרשה דקאמר שמואל אף בשעת הפרשה ואף על גב דהך קמייתא תיובתיה קא משמע לן

וכן בגיטי נשים כופין וכו׳ אמר רב ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודעא פשיטא

לא צריכא דעשאוה ואירצי מהו דתימא בטולי בטליה קא משמע לן

דאם כן ליתני עד שיתן מאי עד שיאמר עד דמבטל ליה למודעיה

הדרן עלך האומר משקלי

מתני׳ שום היתומים שלשים יום ושום ההקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב

גמ׳ מאי שנא בבקר ובערב אמר רב יהודה אמר רב בשעת הוצאת פועלים ובשעת הכנסת פועלים בשעת הוצאת פועלים דאיכא דניחא למיזבן אמר להו לפועלים איזילו סיירו לה ניהלי בשעת הכנסת פועלים דנידכר דאמר להו ניזיל נישיילינהו

תניא נמי הכי שום היתומים שלשים יום ושום ההקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב בשעת הוצאת פועלים ובשעת הכנסת פועלים

אומר שדה פלוני בסימניה ובמצריה כך היא יפה וכך היא שומא כל הרוצה ליקח יבא ויקח על מנת ליתן לאשה בכתובתה ולבעל חוב בחובו

למה לי למימר על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב חובו דאיכא דניחא ליה בבעל חוב דמיקל בזוזי ואיכא דניחא ליה באשה דשקלה על יד על יד

גלול כלפי מעלה