Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ה׳ בתמוז תשע״ט | 8 יולי 2019

ערכין כב

כמה ימים צריך להכריז לפני שמוכרים נכסי יתומים כדי לשלם חוב? אבל אין מחזירים חובות מיתומים אז איך אפשר להסביר הלכה זו? הגמרא מביאה שלוש דעות שונות בקשר לגביית חובות מיתומים – האם אפשר ובאיזה נסיבות? אז הגמרא מביאה שלוש דעות למה אין נזקקים מנכסי יתומים.


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

תנו רבנן שום היתומים שלשים יום ושום ההקדש ששים יום דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר שום היתומים ששים יום ושום ההקדש תשעים יום וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה ששים יום אמר רב חסדא אמר אבימי הלכה שום היתומים ששים יום

יתיב רבי חייא בר אבין וקאמר להא שמעתא אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבי חייא בר אבין ששים קאמרת או שלשים קאמרת אמר ליה ששים דיתומים או דהקדש אמר ליה דיתומים

כרבי מאיר או כרבי יהודה אמר ליה כרבי מאיר והא רבי מאיר שלשים קאמר

אמר ליה הכי אמר רב חסדא מאבימי קולפי טאבי בלעי עלה דהא שמעתא בא להכריז רצופים שלשים

בשני ובחמישי ששים ואף על גב דכי חשיב להו מר ליומי הכרזה לא הוו אלא תמניסר יומי כיון דמשכא מילתא שמעי אינשי

אמר רב יהודה אמר רב אסי אין נזקקין לנכסי יתומים אלא אם כן היתה רבית אוכלת בהן ורבי יוחנן אומר או לשטר שיש בו רבית או לכתובת אשה משום מזוני

ורב אסי מאי טעמא לא אמר לכתובת אשה דהא תקינו ליה רבנן מעשה ידיה ואידך זימנין דלא ספקה

תנן שום היתומים שלשים יום ושום ההקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב במאי עסקינן אילימא בבעל חוב גוי מי ציית אלא פשיטא בבעל חוב ישראל אי דקאכיל ריביתא מי שבקינן ליה ואלא דלא קאכיל ריביתא וקתני נזקקין

בשלמא לרבי יוחנן מוקי לה בכתובת אשה אלא לרב אסי קשיא אמר לך רב אסי ולרבי יוחנן מי ניחא מי שבקינן מזוני דודאי קא מפסדא ונקטינן הכרזה דלא ידעינן אי מרווחינן אי לא מרווחינן

הא לא קשיא בתובעת כתובתה בבית דין כדרב יהודה אמר שמואל דאמר רב יהודה אמר שמואל התובעת כתובתה בבית דין אין לה מזונות

אי הכי איזדקוקי לא מיזדקקינן לה אלא כיון דאיזדקקינן לה מעיקרא מיזדקקין לה לבסוף

מכל מקום לרב אסי קשיא לעולם בבעל חוב גוי שקיבל עליו לדון בדיני ישראל

אי הכי רבית נמי לא לישקול שקיבל עליו לזו ולא קיבל עליו לזו

תא שמע אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית במאי עסקינן אילימא בבעל חוב גוי מי צאית אלא פשיטא בבעל חוב ישראל אי אכיל ריביתא מי שבקינן ליה אלא דלא אכיל ריביתא וקתני נזקקין

בשלמא לרבי יוחנן מוקי לה בכתובת אשה אלא לרב אסי קשיא אמר לך רב אסי ולרבי יוחנן מי ניחא אי כתובה מאי איריא מיתמי אפילו מיניה דידיה נמי בזיבורית

הא לא קשיא רבי מאיר היא דאמר כתובת אשה בבינונית ומיתמי בזיבורית

מכל מקום לרב אסי קשיא לעולם בבעל חוב גוי שקיבל עליו לדון בדיני ישראל אי הכי רבית נמי לא נישקול שקיבל לזו ולא קיבל עליו לזו

תא שמע על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב חובו בשלמא בעל חוב בין מר ובין מר כדשנין

אלא כתובתה בשלמא לרבי יוחנן ניחא אלא לרב אסי קשיא

הכא במאי עסקינן כשחייב מודה השתא דאתית להכי כולהו נמי כשחייב מודה

מרימר אגבי כתובתה לגרושה מנכסי דיתמי אמר ליה רבינא לאמימר והאמר רב יהודה אמר רב אסי אין נזקקין לנכסי יתומין אלא אם כן היתה רבית אוכלת בהן רבי יוחנן אומר או לשטר שיש בו רבית או לכתובת אשה משום מזוני

ואפילו רבי יוחנן לא קאמר אלא באלמנה דקמפסדא מזוני אבל גרושה לא

אמר ליה הא אנן דרבי יוחנן משום חינא מתנינן לה

אמר רב נחמן מרישא לא הוה מיזדקיקנא לנכסי יתמי כיון דשמענא להא דרב הונא חברין משמיה דרב יתמי דאכלי דלא דידהו ליזלו בתר שיבקייהו מכאן ואילך מיזדקקנא

מעיקרא מאי טעמא לא אמר רב פפא פריעת בעל חוב מצוה ויתמי לא בני מיעבד מצוה נינהו רב הונא בריה דרב יהושע אמר אימר צררי אתפסיה

מאי בינייהו איכא בינייהו בשחייב מודה אי נמי שמתוה ומת בשמתיה

שלחו מתם דשמתוה ומית בשמתיה והלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע


תנן שום היתומים שלשים יום ושום ההקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב במאי עסקינן אילימא בבעל חוב גוי מי צאית אלא פשיטא בבעל חוב ישראל

בשלמא לרב הונא בריה דרב יהושע מוקי לה בשחייב מודה אלא לרב פפא קשיא

אמר לך רב פפא אי בעית אימא כתובה משום חינא ואי בעית אימא בבעל חוב גוי שקיבל עליו לדון בדיני ישראל

אי קיבל עליו לינטר להו עד דגדלי שקיבל עליו לזו ולא קיבל עליו לזו

תא שמע על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב חובו במאי עסקינן אילימא בבעל חוב גוי מי ציית אלא פשיטא בבעל חוב ישראל

בשלמא לרב הונא בריה דרב יהושע מוקי לה בשחייב מודה אלא לרב פפא בשלמא כתובה משום חינא אלא בעל חוב קשיא

לעולם בבעל חוב גוי וכגון שקיבל עליו לדון בדיני ישראל אי קיבל עליו לינטר להו עד דגדלי שקיבל עליו לזו ולא קיבל עליו לזו

רבא אמר משום שובר אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא ומי חיישינן לשובר והתנן הנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה

ואמר רבי אחא שר הבירה מעשה בא לפני רבי יצחק נפחא לאנטוכיא ואמר לא שנו אלא כתובת אשה משום חינא אבל בעל חוב לא ורבה אמר רב נחמן אפילו בעל חוב נמי

ואי חיישת לשובר התם נמי ניחוש אמר ליה התם כדאמרינן טעמא שלא יהא כל אחד נוטל מעותיו של חבירו והולך ויושב לו במדינת הים

אמר רבא הלכתא אין נזקקין לנכסי יתומין ואם אמר תנו נזקקין שדה זו ומנה זו נזקקין ואין מעמידין אפוטרופוס שדה סתם ומנה סתם נזקקין ומעמידין אפוטרופוס

אמרי נהרדעי בכולהו נזקקין ומעמידין אפוטרופוס לבד מנמצאת שדה שאינה שלו דאחזוקי סהדי בשקרי לא מחזקינן

אמר רב אשי הלכך אזדקוקי לא מזדקקינן דהא אמר רבא הלכתא אין נזקקין ואי מזדקקינן מוקמינן אפוטרופוס דאמרי נהרדעי בכולהו נזקקין ומעמידין אפוטרופוס לבד מנמצאת שדה שאינה שלו דאחזוקי סהדי בשקרי לא מחזקינן


להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

ערכין כב

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

ערכין כב

תנו רבנן שום היתומים שלשים יום ושום ההקדש ששים יום דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר שום היתומים ששים יום ושום ההקדש תשעים יום וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה ששים יום אמר רב חסדא אמר אבימי הלכה שום היתומים ששים יום

יתיב רבי חייא בר אבין וקאמר להא שמעתא אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבי חייא בר אבין ששים קאמרת או שלשים קאמרת אמר ליה ששים דיתומים או דהקדש אמר ליה דיתומים

כרבי מאיר או כרבי יהודה אמר ליה כרבי מאיר והא רבי מאיר שלשים קאמר

אמר ליה הכי אמר רב חסדא מאבימי קולפי טאבי בלעי עלה דהא שמעתא בא להכריז רצופים שלשים

בשני ובחמישי ששים ואף על גב דכי חשיב להו מר ליומי הכרזה לא הוו אלא תמניסר יומי כיון דמשכא מילתא שמעי אינשי

אמר רב יהודה אמר רב אסי אין נזקקין לנכסי יתומים אלא אם כן היתה רבית אוכלת בהן ורבי יוחנן אומר או לשטר שיש בו רבית או לכתובת אשה משום מזוני

ורב אסי מאי טעמא לא אמר לכתובת אשה דהא תקינו ליה רבנן מעשה ידיה ואידך זימנין דלא ספקה

תנן שום היתומים שלשים יום ושום ההקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב במאי עסקינן אילימא בבעל חוב גוי מי ציית אלא פשיטא בבעל חוב ישראל אי דקאכיל ריביתא מי שבקינן ליה ואלא דלא קאכיל ריביתא וקתני נזקקין

בשלמא לרבי יוחנן מוקי לה בכתובת אשה אלא לרב אסי קשיא אמר לך רב אסי ולרבי יוחנן מי ניחא מי שבקינן מזוני דודאי קא מפסדא ונקטינן הכרזה דלא ידעינן אי מרווחינן אי לא מרווחינן

הא לא קשיא בתובעת כתובתה בבית דין כדרב יהודה אמר שמואל דאמר רב יהודה אמר שמואל התובעת כתובתה בבית דין אין לה מזונות

אי הכי איזדקוקי לא מיזדקקינן לה אלא כיון דאיזדקקינן לה מעיקרא מיזדקקין לה לבסוף

מכל מקום לרב אסי קשיא לעולם בבעל חוב גוי שקיבל עליו לדון בדיני ישראל

אי הכי רבית נמי לא לישקול שקיבל עליו לזו ולא קיבל עליו לזו

תא שמע אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית במאי עסקינן אילימא בבעל חוב גוי מי צאית אלא פשיטא בבעל חוב ישראל אי אכיל ריביתא מי שבקינן ליה אלא דלא אכיל ריביתא וקתני נזקקין

בשלמא לרבי יוחנן מוקי לה בכתובת אשה אלא לרב אסי קשיא אמר לך רב אסי ולרבי יוחנן מי ניחא אי כתובה מאי איריא מיתמי אפילו מיניה דידיה נמי בזיבורית

הא לא קשיא רבי מאיר היא דאמר כתובת אשה בבינונית ומיתמי בזיבורית

מכל מקום לרב אסי קשיא לעולם בבעל חוב גוי שקיבל עליו לדון בדיני ישראל אי הכי רבית נמי לא נישקול שקיבל לזו ולא קיבל עליו לזו

תא שמע על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב חובו בשלמא בעל חוב בין מר ובין מר כדשנין

אלא כתובתה בשלמא לרבי יוחנן ניחא אלא לרב אסי קשיא

הכא במאי עסקינן כשחייב מודה השתא דאתית להכי כולהו נמי כשחייב מודה

מרימר אגבי כתובתה לגרושה מנכסי דיתמי אמר ליה רבינא לאמימר והאמר רב יהודה אמר רב אסי אין נזקקין לנכסי יתומין אלא אם כן היתה רבית אוכלת בהן רבי יוחנן אומר או לשטר שיש בו רבית או לכתובת אשה משום מזוני

ואפילו רבי יוחנן לא קאמר אלא באלמנה דקמפסדא מזוני אבל גרושה לא

אמר ליה הא אנן דרבי יוחנן משום חינא מתנינן לה

אמר רב נחמן מרישא לא הוה מיזדקיקנא לנכסי יתמי כיון דשמענא להא דרב הונא חברין משמיה דרב יתמי דאכלי דלא דידהו ליזלו בתר שיבקייהו מכאן ואילך מיזדקקנא

מעיקרא מאי טעמא לא אמר רב פפא פריעת בעל חוב מצוה ויתמי לא בני מיעבד מצוה נינהו רב הונא בריה דרב יהושע אמר אימר צררי אתפסיה

מאי בינייהו איכא בינייהו בשחייב מודה אי נמי שמתוה ומת בשמתיה

שלחו מתם דשמתוה ומית בשמתיה והלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע


תנן שום היתומים שלשים יום ושום ההקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב במאי עסקינן אילימא בבעל חוב גוי מי צאית אלא פשיטא בבעל חוב ישראל

בשלמא לרב הונא בריה דרב יהושע מוקי לה בשחייב מודה אלא לרב פפא קשיא

אמר לך רב פפא אי בעית אימא כתובה משום חינא ואי בעית אימא בבעל חוב גוי שקיבל עליו לדון בדיני ישראל

אי קיבל עליו לינטר להו עד דגדלי שקיבל עליו לזו ולא קיבל עליו לזו

תא שמע על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב חובו במאי עסקינן אילימא בבעל חוב גוי מי ציית אלא פשיטא בבעל חוב ישראל

בשלמא לרב הונא בריה דרב יהושע מוקי לה בשחייב מודה אלא לרב פפא בשלמא כתובה משום חינא אלא בעל חוב קשיא

לעולם בבעל חוב גוי וכגון שקיבל עליו לדון בדיני ישראל אי קיבל עליו לינטר להו עד דגדלי שקיבל עליו לזו ולא קיבל עליו לזו

רבא אמר משום שובר אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא ומי חיישינן לשובר והתנן הנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה

ואמר רבי אחא שר הבירה מעשה בא לפני רבי יצחק נפחא לאנטוכיא ואמר לא שנו אלא כתובת אשה משום חינא אבל בעל חוב לא ורבה אמר רב נחמן אפילו בעל חוב נמי

ואי חיישת לשובר התם נמי ניחוש אמר ליה התם כדאמרינן טעמא שלא יהא כל אחד נוטל מעותיו של חבירו והולך ויושב לו במדינת הים

אמר רבא הלכתא אין נזקקין לנכסי יתומין ואם אמר תנו נזקקין שדה זו ומנה זו נזקקין ואין מעמידין אפוטרופוס שדה סתם ומנה סתם נזקקין ומעמידין אפוטרופוס

אמרי נהרדעי בכולהו נזקקין ומעמידין אפוטרופוס לבד מנמצאת שדה שאינה שלו דאחזוקי סהדי בשקרי לא מחזקינן

אמר רב אשי הלכך אזדקוקי לא מזדקקינן דהא אמר רבא הלכתא אין נזקקין ואי מזדקקינן מוקמינן אפוטרופוס דאמרי נהרדעי בכולהו נזקקין ומעמידין אפוטרופוס לבד מנמצאת שדה שאינה שלו דאחזוקי סהדי בשקרי לא מחזקינן


גלול כלפי מעלה