Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ז׳ בתמוז תשע״ט | 10 יולי 2019

ערכין כד

מה הקשר בין המעריך/מקדיש לאשתו ובניו במקרה שהגזבר בא לקחת נכסיו – האם צריך להשאיר כסף לזון אותם? האם אפשר לגבות מחפצים שלהם גם? איזה דברים ששיכים לבעל משאירים בידו? הפרק השביעי עוסק במקדיש שדה אחוזתו.המקדיש שדה אחוזה, כשפודים, משלמים שקל כסף לחומר בית שעורים אבל החל משנת היובל או מהשנה שלאחריו (תלוי במחלוקת רב ושמואל) וכל שנה זה יורד בסלע ופונדיון. הגמרא דנה בשיטות רב ושמואל ועוד מחלוקת ביניהם שקשורה – מה קורה אם מקדיש שדה בשנת היובל (כנ"ל לגבי מכירה). למה הסכום יורד גם בפונדיון ואיך החישוב מסתדר עם רב ועם שמואל?


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

ואם מך הוא מערכך החייהו מערכך

אבל לא לאשתו ובניו וכו׳ מאי טעמא הוא מערכך ולא אשתו ובניו מערכך

רבי אליעזר אומר אם היה איכר נותן לו צמדו ורבנן הנהו לאו כלי אומנות נינהו אלא נכסים נינהו

היה לו מין אחד פשיטא כי היכי דסגי ליה עד השתא השתא נמי סגי ליה

מהו דתימא עד האידנא דהוה ליה לאושולי הוה מושלי ליה השתא דליכא דמשיל ליה לא קא משמע לן

המקדיש את נכסיו מעלין לו תפילין ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה אתא לקמיה דרב יימר אמר להו סליקו ליה תפילין מאי קא משמע לן מתניתין היא המקדיש נכסיו מעלין לו תפיליו

מהו דתימא התם הוא דסבר מצוה קא עבידנא אבל לענין זבוני מצוה דגופיה לא זבין איניש קא משמע לן

מתני׳ אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך עצמו אין לו בכסות אשתו ולא בכסות בניו ולא בצבע שצבע לשמן ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן

אף על פי שאמרו עבדים נמכרין בכסותן לשבח שאם תלקח לו כסות בשלשים דינר משובח מנה וכן פרה אם ממתינין אותה לאיטליס משובחת היא וכן מרגלית אם מעלין אותה לכרך משובחת היא אין להקדש אלא מקומו ושעתו

גמ׳ תנו רבנן ונתן את הערכך ביום ההוא שלא ישהה מרגלית לקלים קדש לה׳ סתם ההקדישות לבדק הבית

הדרן עלך שום היתומים

מתני׳ אין מקדישין לפני היובל פחות משתי שנים ולא גואלין אחר היובל פחות משנה אחת אין מחשבין חדשים להקדש אבל הקדש מחשב חדשים

גמ׳ ורמינהו מקדישין בין לפני היובל בין לאחר היובל ובשנת היובל עצמה לא יקדיש ואם הקדיש אינה קדושה

רב ושמואל דאמרי תרוייהו אין מקדישין ליגאל בגירוע פחות משתי שנים וכיון דאין מקדישין ליגאל בגירוע פחות משתי שנים יהא אדם חס על נכסיו ואל יקדיש פחות משתי שנים

איתמר המקדיש שדהו בשנת היובל עצמה רב אמר קדושה ונותן חמשים ושמואל אמר אינה קדושה כל עיקר

מתקיף לה רב יוסף בשלמא לענין מכירה דפליג שמואל עליה דרב איכא למימר קל וחומר ומה מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר

אלא הכא מי איכא למימר קל וחומר והא תנן הגיע יובל ולא נגאלה כהנים נכנסין לתוכה ונותנין דמיה דברי רבי יהודה

שמואל כרבי שמעון סבירא ליה דאמר נכנסין ולא נותנין


ורב סבר סוף סוף לבעלים מי קהדרא לכהנים הוא דנפקא וכהנים משולחן גבוה קא זכו

מאי טעמא דרב דאמר קרא ואם משנת היובל ושנת היובל בכלל

ושמואל מי כתיב ואם בשנת היובל משנת היובל כתיב משנת שאחר היובל

בשלמא לרב היינו דכתיב אם משנת היובל ואם אחר היובל אלא לשמואל מאי אחר היובל אחר אחר

מיתיבי מקדישין בין לפני היובל בין לאחר היובל ובשנת היובל עצמה לא יקדיש ואם הקדיש אינה קדושה אמר לך רב אינה קדושה בגירוע אבל קדוש ונותנין חמשים

מכלל דלפני היובל קדושה ליגאל בגירוע והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו אין מקדישין ליגאל בגירוע פחות משתי שנים

אמר לך רב הא מני רבנן היא ואנא דאמרי כרבי דאמר ראשון וראשון בכלל שביעי ושביעי בכלל הכא נמי בשנת ושנת היובל בכלל

אי כרבי פונדיון מאי עבידתיה

וכי תימא לית ליה והתנן הקדיש שתים ושלש שנים לפני היובל רבי אומר אומר אני נותן סלע ופונדיון רבי כרבי יהודה סבירא ליה דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן

לשמואל לימא רבי כרבנן סבירא ליה דאי כרבי יהודה סלע ושתי פונדיונות מיבעי ליה על כרחך לשמואל רבי כרבנן סבירא ליה

תא שמע ולא גואלין אחר היובל פחות משנה בשלמא לשמואל לא גואלין לאחר יובל פחות משנה אלא לרב מאי אחר יובל שנה

מי סברת אחר יובל ממש מאי אחר יובל


להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

ערכין כד

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

ערכין כד

ואם מך הוא מערכך החייהו מערכך

אבל לא לאשתו ובניו וכו׳ מאי טעמא הוא מערכך ולא אשתו ובניו מערכך

רבי אליעזר אומר אם היה איכר נותן לו צמדו ורבנן הנהו לאו כלי אומנות נינהו אלא נכסים נינהו

היה לו מין אחד פשיטא כי היכי דסגי ליה עד השתא השתא נמי סגי ליה

מהו דתימא עד האידנא דהוה ליה לאושולי הוה מושלי ליה השתא דליכא דמשיל ליה לא קא משמע לן

המקדיש את נכסיו מעלין לו תפילין ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה אתא לקמיה דרב יימר אמר להו סליקו ליה תפילין מאי קא משמע לן מתניתין היא המקדיש נכסיו מעלין לו תפיליו

מהו דתימא התם הוא דסבר מצוה קא עבידנא אבל לענין זבוני מצוה דגופיה לא זבין איניש קא משמע לן

מתני׳ אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך עצמו אין לו בכסות אשתו ולא בכסות בניו ולא בצבע שצבע לשמן ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן

אף על פי שאמרו עבדים נמכרין בכסותן לשבח שאם תלקח לו כסות בשלשים דינר משובח מנה וכן פרה אם ממתינין אותה לאיטליס משובחת היא וכן מרגלית אם מעלין אותה לכרך משובחת היא אין להקדש אלא מקומו ושעתו

גמ׳ תנו רבנן ונתן את הערכך ביום ההוא שלא ישהה מרגלית לקלים קדש לה׳ סתם ההקדישות לבדק הבית

הדרן עלך שום היתומים

מתני׳ אין מקדישין לפני היובל פחות משתי שנים ולא גואלין אחר היובל פחות משנה אחת אין מחשבין חדשים להקדש אבל הקדש מחשב חדשים

גמ׳ ורמינהו מקדישין בין לפני היובל בין לאחר היובל ובשנת היובל עצמה לא יקדיש ואם הקדיש אינה קדושה

רב ושמואל דאמרי תרוייהו אין מקדישין ליגאל בגירוע פחות משתי שנים וכיון דאין מקדישין ליגאל בגירוע פחות משתי שנים יהא אדם חס על נכסיו ואל יקדיש פחות משתי שנים

איתמר המקדיש שדהו בשנת היובל עצמה רב אמר קדושה ונותן חמשים ושמואל אמר אינה קדושה כל עיקר

מתקיף לה רב יוסף בשלמא לענין מכירה דפליג שמואל עליה דרב איכא למימר קל וחומר ומה מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר

אלא הכא מי איכא למימר קל וחומר והא תנן הגיע יובל ולא נגאלה כהנים נכנסין לתוכה ונותנין דמיה דברי רבי יהודה

שמואל כרבי שמעון סבירא ליה דאמר נכנסין ולא נותנין


ורב סבר סוף סוף לבעלים מי קהדרא לכהנים הוא דנפקא וכהנים משולחן גבוה קא זכו

מאי טעמא דרב דאמר קרא ואם משנת היובל ושנת היובל בכלל

ושמואל מי כתיב ואם בשנת היובל משנת היובל כתיב משנת שאחר היובל

בשלמא לרב היינו דכתיב אם משנת היובל ואם אחר היובל אלא לשמואל מאי אחר היובל אחר אחר

מיתיבי מקדישין בין לפני היובל בין לאחר היובל ובשנת היובל עצמה לא יקדיש ואם הקדיש אינה קדושה אמר לך רב אינה קדושה בגירוע אבל קדוש ונותנין חמשים

מכלל דלפני היובל קדושה ליגאל בגירוע והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו אין מקדישין ליגאל בגירוע פחות משתי שנים

אמר לך רב הא מני רבנן היא ואנא דאמרי כרבי דאמר ראשון וראשון בכלל שביעי ושביעי בכלל הכא נמי בשנת ושנת היובל בכלל

אי כרבי פונדיון מאי עבידתיה

וכי תימא לית ליה והתנן הקדיש שתים ושלש שנים לפני היובל רבי אומר אומר אני נותן סלע ופונדיון רבי כרבי יהודה סבירא ליה דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן

לשמואל לימא רבי כרבנן סבירא ליה דאי כרבי יהודה סלע ושתי פונדיונות מיבעי ליה על כרחך לשמואל רבי כרבנן סבירא ליה

תא שמע ולא גואלין אחר היובל פחות משנה בשלמא לשמואל לא גואלין לאחר יובל פחות משנה אלא לרב מאי אחר יובל שנה

מי סברת אחר יובל ממש מאי אחר יובל


גלול כלפי מעלה