הדף היומי
ערכין כט
מהן הדעות השונות בקשר לסתם חרם – לכהן או לה' – איך כל צד מביא מקורות לחזק טענותיהם ואיך הם מתייחסים לטיעון של הצד השני? האם יש הבדל בין זמן שיש יובל לבין זמן שאין יובל? איזה דינים אחרים אינם תקפים כשאין יובל? המוכר שדהו בשנת היובל – האם מכירתו קיימת או לא? אם לא, האם הכספים חוזרים?
פּוֹדְקַסְט (דף יומי לנשים - עברית): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'
גמ׳ תנו רבנן חרמי כהנים אין להן פדיון ונותנין לכהן חרמים כל זמן שהן בבית בעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהן שנאמר כל חרם בישראל קדש קדשים הוא לה׳ נתנן לכהן הרי הן לכל דבריהן כחולין שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה
רבי יהודה בן בתירא אומר סתם חרמים לבדק הבית כו׳ בשלמא רבנן כדקא מפרשי טעמייהו וטעמא דרבי יהודה בן בתירא אלא רבי יהודה בן בתירא האי כשדה החרם מאי עביד ליה
מיבעיא ליה לכדתניא כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו מה תלמוד לומר מנין לכהן שהקדיש שדה חרמו שלא יאמר הואיל ויוצאה לכהנים והרי היא תחת ידי תהא שלי
ודין הוא בשל אחרים אני זוכה בשל עצמי לא כל שכן תלמוד לומר כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו
וכי מה למדנו משדה חרם מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש שדה חרמו לשדה אחוזה של ישראל
מה שדה אחוזה של ישראל יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לכהנים אף שדה חרמו יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכהנים
ואידך מחרם החרם ואידך חרם החרם לא משמע ליה
ורבי יהודה בן בתירא דחל על קדשי קדשים ועל קדשים קלים מנא ליה סבר ליה כרבי ישמעאל
אמר רב הלכה כרבי יהודה בן בתירא ורב שביק רבנן ועביד כרבי יהודה בן בתירא ברייתא איפכא תניא שביק מתניתין ועביד כברייתא רב מתניתין נמי איפכא תני
מאי חזית דאפכת מתניתין מקמי ברייתא נפיך ברייתא מקמי מתניתין רב גמריה גמיר אי הכי כרבי יהודה בן בתירא כרבנן מיבעי ליה הכי קאמר למאי דאפכיתו ותניתו הלכה כרבי יהודה בן בתירא
ההוא גברא דאחרמינהו לנכסיה בפומבדיתא אתא לקמיה דרב יהודה אמר ליה שקול ארבעה זוזי ואחיל עלייהו ושדינהו בנהרא ולישתרו לך אלמא קסבר סתם חרמים לבדק הבית
כמאן כשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל אימר דאמר שמואל שחיללו לכתחלה מי אמר
הני מילי בזמן שבית המקדש קיים דאיכא פסידא אבל בזמן הזה אפילו לכתחלה אי הכי אפילו פרוטה נמי פרסומי מלתא
אמר עולא אי הואי התם הוה יהיבנא כולהו לכהנים אלמא קסבר עולא סתם חרמים לכהנים
מיתיבי אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר עד שנת היובל יעבד עמך
ואין שדה החרם נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר ויצא ביובל ושב לאחזתו אין בתי ערי חומה נוהגין אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר לא יצא ביובל
רבי שמעון בן יוחי אומר אין שדה חרמין נוהגין אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה׳ כשדה החרם רבי שמעון בן אלעזר אומר אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג
אמר רב ביבי מאי טעמא אתיא טוב טוב כתיב הכא כי טוב לו עמך וכתיב התם בטוב לו לא תוננו
לא קשיא הא במקרקעי הא במטלטלי והא מעשה דפומבדיתא במקרקעי נמי הוה מקרקעי דחוצה לארץ כמטלטלי דארץ ישראל דמי
מתני׳ רבי ישמעאל אומר כתוב אחד אומר תקדיש וכתוב אחד אומר לא יקדיש אי אפשר לומר תקדיש שהרי כבר נאמר לא יקדיש אי אפשר לומר לא יקדיש שהרי כבר נאמר תקדיש
הא כיצד מקדישו אתה הקדש עלוי ואי אתה מקדישו הקדש מזבח
גמ׳ ורבנן אל תקדיש מיבעי ליה ללאו תקדיש מיבעי ליה לכדתניא מנין לנולד בכור בעדרו שמצוה להקדישו שנאמר הזכר תקדיש
ורבי ישמעאל אי לא מקדיש ליה לא קדוש קדושתו מרחם הוה וכיון דכי לא מקדיש ליה קדוש לא צריך לאקדושיה
הדרן עלך המקדיש שדהו
מתני׳ המוכר את שדהו בשעת היובל אינו מותר לגאול פחות משתי שנים שנאמר במספר שני תבואת ימכר לך
היתה שנת שדפון וירקון או שנת שביעית אינו עולה מן המנין נרה או הובירה עולה לו מן המנין רבי אליעזר אומר מכרה לו לפני ראש השנה והיא מליאה פירות הרי זה אוכל ממנה שלש תבואות בשתי שנים
גמ׳ המוכר שדהו בשעת היובל וכו׳ אינו גואל לא קתני אלא אינו מותר לגאול אלמא קסבר איסורא נמי איכא דאפילו קרקושי זוזי נמי אסור
ולא מיבעיא מוכר דקאי בעשה דכתיב במספר שני תבואת ימכר לך אלא אפילו לוקח נמי קאי בעשה דבעינן שנים תקנה וליכא
איתמר המוכר שדהו בשנת היובל עצמה רב אמר מכורה ויוצאה ושמואל אמר אינה מכורה כל עיקר מאי טעמא דשמואל קל וחומר ומה מכורה כבר יוצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר
ולרב לא אמרינן קל וחומר כי האי גוונא והתניא יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה אמרת קל וחומר ומה מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר
התם לא הדרא מיזדבנא הכא הדרא מיזדבנא
מיתיבי אחר היובל שנים תקנה מלמד שמוכרין סמוך ליובל מופלג מן היובל מנין תלמוד לומר לפי רב השנים ולפי מעוט השנים
ובשנת היובל עצמה לא ימכור ואם מכר אינה מכורה אמר לך רב אינה מכורה למספר שני תבואות אבל מכורה היא ויוצאה
ואי איזדבוני מיזבנה תיקום ברשותיה עד בתר יובל ובתר יובל ניכליה שני תבואות וניהדרה מי לא תניא אכלה שנה אחת לפני היובל משלימין לו שנה אחרת אחר היובל התם נחית לאכילה הכא לא נחית לאכילה
אמר רב ענן שמעית מיניה דמר שמואל תרתי חדא הך ואידך המוכר עבדו לגוים או בחוצה לארץ יצא לחירות
חדא הדרי זביני וחדא לא הדרי זביני ולא ידענא הי מיניה
אמר רב יוסף ניחזי אנן מדתניא בברייתא המוכר עבדו בחוצה לארץ יצא לחירות וצריך גט שיחרור מרבו שני שמע מינה מדקרי ליה לשני רבו אלמא לא הדרי זביני וכי קאמר שמואל הכא אינה מכורה ומעות חוזרין
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
ערכין כט
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
גמ׳ תנו רבנן חרמי כהנים אין להן פדיון ונותנין לכהן חרמים כל זמן שהן בבית בעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהן שנאמר כל חרם בישראל קדש קדשים הוא לה׳ נתנן לכהן הרי הן לכל דבריהן כחולין שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה
רבי יהודה בן בתירא אומר סתם חרמים לבדק הבית כו׳ בשלמא רבנן כדקא מפרשי טעמייהו וטעמא דרבי יהודה בן בתירא אלא רבי יהודה בן בתירא האי כשדה החרם מאי עביד ליה
מיבעיא ליה לכדתניא כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו מה תלמוד לומר מנין לכהן שהקדיש שדה חרמו שלא יאמר הואיל ויוצאה לכהנים והרי היא תחת ידי תהא שלי
ודין הוא בשל אחרים אני זוכה בשל עצמי לא כל שכן תלמוד לומר כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו
וכי מה למדנו משדה חרם מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש שדה חרמו לשדה אחוזה של ישראל
מה שדה אחוזה של ישראל יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לכהנים אף שדה חרמו יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכהנים
ואידך מחרם החרם ואידך חרם החרם לא משמע ליה
ורבי יהודה בן בתירא דחל על קדשי קדשים ועל קדשים קלים מנא ליה סבר ליה כרבי ישמעאל
אמר רב הלכה כרבי יהודה בן בתירא ורב שביק רבנן ועביד כרבי יהודה בן בתירא ברייתא איפכא תניא שביק מתניתין ועביד כברייתא רב מתניתין נמי איפכא תני
מאי חזית דאפכת מתניתין מקמי ברייתא נפיך ברייתא מקמי מתניתין רב גמריה גמיר אי הכי כרבי יהודה בן בתירא כרבנן מיבעי ליה הכי קאמר למאי דאפכיתו ותניתו הלכה כרבי יהודה בן בתירא
ההוא גברא דאחרמינהו לנכסיה בפומבדיתא אתא לקמיה דרב יהודה אמר ליה שקול ארבעה זוזי ואחיל עלייהו ושדינהו בנהרא ולישתרו לך אלמא קסבר סתם חרמים לבדק הבית
כמאן כשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל אימר דאמר שמואל שחיללו לכתחלה מי אמר
הני מילי בזמן שבית המקדש קיים דאיכא פסידא אבל בזמן הזה אפילו לכתחלה אי הכי אפילו פרוטה נמי פרסומי מלתא
אמר עולא אי הואי התם הוה יהיבנא כולהו לכהנים אלמא קסבר עולא סתם חרמים לכהנים
מיתיבי אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר עד שנת היובל יעבד עמך
ואין שדה החרם נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר ויצא ביובל ושב לאחזתו אין בתי ערי חומה נוהגין אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר לא יצא ביובל
רבי שמעון בן יוחי אומר אין שדה חרמין נוהגין אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה׳ כשדה החרם רבי שמעון בן אלעזר אומר אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג
אמר רב ביבי מאי טעמא אתיא טוב טוב כתיב הכא כי טוב לו עמך וכתיב התם בטוב לו לא תוננו
לא קשיא הא במקרקעי הא במטלטלי והא מעשה דפומבדיתא במקרקעי נמי הוה מקרקעי דחוצה לארץ כמטלטלי דארץ ישראל דמי
מתני׳ רבי ישמעאל אומר כתוב אחד אומר תקדיש וכתוב אחד אומר לא יקדיש אי אפשר לומר תקדיש שהרי כבר נאמר לא יקדיש אי אפשר לומר לא יקדיש שהרי כבר נאמר תקדיש
הא כיצד מקדישו אתה הקדש עלוי ואי אתה מקדישו הקדש מזבח
גמ׳ ורבנן אל תקדיש מיבעי ליה ללאו תקדיש מיבעי ליה לכדתניא מנין לנולד בכור בעדרו שמצוה להקדישו שנאמר הזכר תקדיש
ורבי ישמעאל אי לא מקדיש ליה לא קדוש קדושתו מרחם הוה וכיון דכי לא מקדיש ליה קדוש לא צריך לאקדושיה
הדרן עלך המקדיש שדהו
מתני׳ המוכר את שדהו בשעת היובל אינו מותר לגאול פחות משתי שנים שנאמר במספר שני תבואת ימכר לך
היתה שנת שדפון וירקון או שנת שביעית אינו עולה מן המנין נרה או הובירה עולה לו מן המנין רבי אליעזר אומר מכרה לו לפני ראש השנה והיא מליאה פירות הרי זה אוכל ממנה שלש תבואות בשתי שנים
גמ׳ המוכר שדהו בשעת היובל וכו׳ אינו גואל לא קתני אלא אינו מותר לגאול אלמא קסבר איסורא נמי איכא דאפילו קרקושי זוזי נמי אסור
ולא מיבעיא מוכר דקאי בעשה דכתיב במספר שני תבואת ימכר לך אלא אפילו לוקח נמי קאי בעשה דבעינן שנים תקנה וליכא
איתמר המוכר שדהו בשנת היובל עצמה רב אמר מכורה ויוצאה ושמואל אמר אינה מכורה כל עיקר מאי טעמא דשמואל קל וחומר ומה מכורה כבר יוצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר
ולרב לא אמרינן קל וחומר כי האי גוונא והתניא יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה אמרת קל וחומר ומה מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר
התם לא הדרא מיזדבנא הכא הדרא מיזדבנא
מיתיבי אחר היובל שנים תקנה מלמד שמוכרין סמוך ליובל מופלג מן היובל מנין תלמוד לומר לפי רב השנים ולפי מעוט השנים
ובשנת היובל עצמה לא ימכור ואם מכר אינה מכורה אמר לך רב אינה מכורה למספר שני תבואות אבל מכורה היא ויוצאה
ואי איזדבוני מיזבנה תיקום ברשותיה עד בתר יובל ובתר יובל ניכליה שני תבואות וניהדרה מי לא תניא אכלה שנה אחת לפני היובל משלימין לו שנה אחרת אחר היובל התם נחית לאכילה הכא לא נחית לאכילה
אמר רב ענן שמעית מיניה דמר שמואל תרתי חדא הך ואידך המוכר עבדו לגוים או בחוצה לארץ יצא לחירות
חדא הדרי זביני וחדא לא הדרי זביני ולא ידענא הי מיניה
אמר רב יוסף ניחזי אנן מדתניא בברייתא המוכר עבדו בחוצה לארץ יצא לחירות וצריך גט שיחרור מרבו שני שמע מינה מדקרי ליה לשני רבו אלמא לא הדרי זביני וכי קאמר שמואל הכא אינה מכורה ומעות חוזרין
