הדף היומי
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י לאה גולדפורד לע"נ ציפורה בת יחזקאל, רבקה יודה בת דוד צבי, ברכה ביילה בת ברל, חיים גרשון בן צבי אריה, דבורה רבקה בת טוביה הכהן, אברהם באר בן מרדכי ושרון בת יעקב.
ערכין לא
אם מוכרים בית בעיר עם חומה, מתי אפשר לקנות את זה חזרה? איך מונים שנה – ממתי? שנת חמה או לבנה? האם יש בעיית ריבית כאן – אם המוכר קונה חזרה את השדה ובינתיים הלוקח אכל פירות, הרי מקבל כספו חזרה וגם קיבל פירות! למה בכל אופן מותר? מהן דינים במקדיש בית בעיר עם חומה? הלל תיקן תקנה כשראה שהרבה פעמים הלוקח היה מתחבא ביום האחרון של השנה כדי שהמוכר לא יוכל למצוא אותו כדי לקנות את ביתו בחזרה. רבא מנסה ללמוד לנתינה בעל כרחו במקרה של גט על תנאי (האם מתקיים התנאי או לא) מתקנתו. אבל מקשים עליו שהמקרים שונים.
פּוֹדְקַסְט (דף יומי לנשים - עברית): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'
תני חדא לוה וגואל וגואל לחצאין ותניא אידך אינו לוה וגואל ואינו גואל לחצאין לא קשיא הא רבנן והא רבי שמעון
מתני׳ המוכר בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל מיד וגואל כל שנים עשר חדש הרי זה כמין רבית ואינו רבית
מת המוכר יגאל בנו מת הלוקח יגאל מיד בנו אין מונין שנה אלא משעה שמכר שנאמר עד מלאת לו שנה
כשהוא אומר תמימה להביא את חדש העיבור רבי אומר ליתן לו שנה ועיבורה הגיע יום שנים עשר חדש ולא נגאלה היתה חלוטה לו אחד הלוקח ואחד הניתן לו במתנה שנאמר לצמיתות
גמ׳ מתניתין דלא כרבי דתניא רבי אומר ימים אין ימים פחות משנים
ורבנן האי ימים מאי עבדי ליה מיבעי ליה מיום ליום ורבי מיום ליום מנא ליה נפקא ליה מעד תום שנת ממכרו
ורבנן ההוא מיבעי ליה שנת ממכרו שלו ולא שנת של מנין עולם וימים מיבעי להו למעת לעת דאי מעד תום שנת ממכרו הוה אמינא מיום ליום אין מעת לעת לא כתב רחמנא ימים
ורבי מעת לעת מנא ליה נפקא ליה מתמימה ורבנן ההוא מיבעי ליה לעיבורה
ורבי נמי הא מיבעי ליה לעיבורה הכי נמי מיום ליום ומעת לעת מעד תום שנת ממכרו נפקא
הרי זו כמין רבית וכו׳ והתניא הרי זו רבית גמורה אלא שהתורה התירתו
אמר רבי יוחנן לא קשיא הא רבי יהודה והא רבנן דתניא הרי שהיה נושה בחבירו מנה ועשה לו שדהו מכר בזמן שהמוכר אוכל פירות מותר לוקח אוכל פירות אסור
רבי יהודה אומר אף בזמן שהלוקח אוכל פירות מותר אמר רבי יהודה מעשה בביתוס בן זונין שעשה שדהו מכר על פי רבי אלעזר בן עזריה ולוקח אוכל פירות היה אמרו לו משם ראייה מוכר אוכל פירות היה ולא לוקח
מאי בינייהו צד אחד ברבית איכא בינייהו תנא קמא סבר צד אחד ברבית אסור ורבי יהודה סבר צד אחד ברבית מותר
רבא אמר דכולי עלמא צד אחד ברבית אסור והכא ברבית על מנת להחזיר איכא בינייהו מר סבר אסור ומר סבר מותר
מת המוכר יגאל בנו פשיטא מהו דתימא ואיש כי ימכר בית מושב אמר רחמנא והאי לאו מכר קמשמע לן והיתה גאלתו מכל מקום
מת הלוקח יגאל מיד בנו וכו׳ פשיטא מהו דתימא לקנה אתו אמר רחמנא והא לא קנה קא משמע לן והיתה גאלתו מכל מקום
אין מונין לו שנה אלא משעה שמכר כו׳ תנו רבנן שנה איני יודע אם שנה לראשון אם שנה לשני כשהוא אומר עד מלאת לו שנה תמימה הוי שנה לראשון
למי חלוט רבי אלעזר אומר לראשון חלוט רבי יוחנן אמר לשני חלוט בשלמא לרבי אלעזר דלדידיה קא מנינן אלא לרבי יוחנן מאי טעמא אמר רבי אבא בר ממל מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו
אמר רבי אבא בר ממל מכר שני בתי ערי חומה אחד בחמשה עשר באדר הראשון ואחד באחד באדר השני זה שמכר לו באדר השני כיון שהגיע יום אחד באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה זה שמכר לו בחמשה עשר של אדר הראשון לא עלתה לו שנה עד חמשה עשר באדר של שנה הבאה
מתקיף לה רבינא ולימא ליה אנא קדים שחין נורא מקמא דידך משום דאמר ליה את נחית לעיבורא
ואמר רבי אבא בר ממל נולדו לו שני טלאים אחד בחמשה עשר של אדר הראשון ואחד באחד באדר השני זה שנולד באדר השני כיון שהגיע יום אחד באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה זה שנולד לו בחמשה עשר באדר הראשון לא עלתה לו שנה עד חמשה עשר באדר של שנה הבאה
מתקיף לה רבינא ולימא ליה אנא קדים אכיל ירוקא מקמא דידך משום דאמר ליה את נחיתת לעיבורא אנא לא נחיתנא לעיבורא
הא תו למה לי היינו הך מהו דתימא התם דכתיב תמימה הכא דלא כתיב תמימה לא קא משמע לן דשנה שנה מהדדי גמרי
כשהוא אומר תמימה כו׳ רבי אומר ליתן שנת עיבורה תנו רבנן שנה תמימה רבי אומר מונה שלש מאות וששים וחמשה ימים כמנין ימות החמה וחכמים אומרים מונה שנים עשר חודש מיום ליום ואם נתעברה נתעברה לו
הגיע יום שנים עשר חודש ולא נגאל כו׳ תנו רבנן לצמיתות לחלוטין דבר אחר לצמיתות לרבות את המתנה מאי טעמא צמית צמיתות
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא כמאן דלא כרבי מאיר דאי כרבי מאיר האמר מתנה אינה כמכר אמר רב פפא אפילו תימא רבי מאיר שאני הכא דרבי רחמנא לצמיתות
אמרו רבנן לרב פפא ואמר לה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא והא גבי יובל דכתיב תשבו לרבות את המתנה ורבי מאיר לא קא מרבי אלא הא ודאי דלא כרבי מאיר
תנו רבנן המקדיש בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל וגואל לעולם גאלו אחר מיד הקדש הגיע יום שנים עשר חודש ולא נגאל היה חלוט לו
מנא הני מילי אמר שמואל דאמר קרא לקנה אותו ואפילו מיד הקדש ולחלטיה הקדש אמר קרא לדרתיו יצא הקדש שאין לו דורות
לא יצא ביובל למה לי אמר רב ספרא לא נצרכא אלא למוכר בית בבתי ערי חומה ופגע בו יובל בתוך שנתו סלקא דעתך אמינא ליפוק ביובל קא משמע לן לא יצא ביובל
מתני׳ בראשונה היה נטמן יום שנים עשר חודש כדי שיהא חלוט לו התקין הלל שיהא חולש מעותיו ללשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס אימתי שירצה הלז יבא ויטול את מעותיו
גמ׳ אמר רבא מתקנתו של הלל הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז ונתנה לו מדעתו מגורשת בעל כרחו אינה מגורשת
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י לאה גולדפורד לע"נ ציפורה בת יחזקאל, רבקה יודה בת דוד צבי, ברכה ביילה בת ברל, חיים גרשון בן צבי אריה, דבורה רבקה בת טוביה הכהן, אברהם באר בן מרדכי ושרון בת יעקב.
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
ערכין לא
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
תני חדא לוה וגואל וגואל לחצאין ותניא אידך אינו לוה וגואל ואינו גואל לחצאין לא קשיא הא רבנן והא רבי שמעון
מתני׳ המוכר בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל מיד וגואל כל שנים עשר חדש הרי זה כמין רבית ואינו רבית
מת המוכר יגאל בנו מת הלוקח יגאל מיד בנו אין מונין שנה אלא משעה שמכר שנאמר עד מלאת לו שנה
כשהוא אומר תמימה להביא את חדש העיבור רבי אומר ליתן לו שנה ועיבורה הגיע יום שנים עשר חדש ולא נגאלה היתה חלוטה לו אחד הלוקח ואחד הניתן לו במתנה שנאמר לצמיתות
גמ׳ מתניתין דלא כרבי דתניא רבי אומר ימים אין ימים פחות משנים
ורבנן האי ימים מאי עבדי ליה מיבעי ליה מיום ליום ורבי מיום ליום מנא ליה נפקא ליה מעד תום שנת ממכרו
ורבנן ההוא מיבעי ליה שנת ממכרו שלו ולא שנת של מנין עולם וימים מיבעי להו למעת לעת דאי מעד תום שנת ממכרו הוה אמינא מיום ליום אין מעת לעת לא כתב רחמנא ימים
ורבי מעת לעת מנא ליה נפקא ליה מתמימה ורבנן ההוא מיבעי ליה לעיבורה
ורבי נמי הא מיבעי ליה לעיבורה הכי נמי מיום ליום ומעת לעת מעד תום שנת ממכרו נפקא
הרי זו כמין רבית וכו׳ והתניא הרי זו רבית גמורה אלא שהתורה התירתו
אמר רבי יוחנן לא קשיא הא רבי יהודה והא רבנן דתניא הרי שהיה נושה בחבירו מנה ועשה לו שדהו מכר בזמן שהמוכר אוכל פירות מותר לוקח אוכל פירות אסור
רבי יהודה אומר אף בזמן שהלוקח אוכל פירות מותר אמר רבי יהודה מעשה בביתוס בן זונין שעשה שדהו מכר על פי רבי אלעזר בן עזריה ולוקח אוכל פירות היה אמרו לו משם ראייה מוכר אוכל פירות היה ולא לוקח
מאי בינייהו צד אחד ברבית איכא בינייהו תנא קמא סבר צד אחד ברבית אסור ורבי יהודה סבר צד אחד ברבית מותר
רבא אמר דכולי עלמא צד אחד ברבית אסור והכא ברבית על מנת להחזיר איכא בינייהו מר סבר אסור ומר סבר מותר
מת המוכר יגאל בנו פשיטא מהו דתימא ואיש כי ימכר בית מושב אמר רחמנא והאי לאו מכר קמשמע לן והיתה גאלתו מכל מקום
מת הלוקח יגאל מיד בנו וכו׳ פשיטא מהו דתימא לקנה אתו אמר רחמנא והא לא קנה קא משמע לן והיתה גאלתו מכל מקום
אין מונין לו שנה אלא משעה שמכר כו׳ תנו רבנן שנה איני יודע אם שנה לראשון אם שנה לשני כשהוא אומר עד מלאת לו שנה תמימה הוי שנה לראשון
למי חלוט רבי אלעזר אומר לראשון חלוט רבי יוחנן אמר לשני חלוט בשלמא לרבי אלעזר דלדידיה קא מנינן אלא לרבי יוחנן מאי טעמא אמר רבי אבא בר ממל מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו
אמר רבי אבא בר ממל מכר שני בתי ערי חומה אחד בחמשה עשר באדר הראשון ואחד באחד באדר השני זה שמכר לו באדר השני כיון שהגיע יום אחד באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה זה שמכר לו בחמשה עשר של אדר הראשון לא עלתה לו שנה עד חמשה עשר באדר של שנה הבאה
מתקיף לה רבינא ולימא ליה אנא קדים שחין נורא מקמא דידך משום דאמר ליה את נחית לעיבורא
ואמר רבי אבא בר ממל נולדו לו שני טלאים אחד בחמשה עשר של אדר הראשון ואחד באחד באדר השני זה שנולד באדר השני כיון שהגיע יום אחד באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה זה שנולד לו בחמשה עשר באדר הראשון לא עלתה לו שנה עד חמשה עשר באדר של שנה הבאה
מתקיף לה רבינא ולימא ליה אנא קדים אכיל ירוקא מקמא דידך משום דאמר ליה את נחיתת לעיבורא אנא לא נחיתנא לעיבורא
הא תו למה לי היינו הך מהו דתימא התם דכתיב תמימה הכא דלא כתיב תמימה לא קא משמע לן דשנה שנה מהדדי גמרי
כשהוא אומר תמימה כו׳ רבי אומר ליתן שנת עיבורה תנו רבנן שנה תמימה רבי אומר מונה שלש מאות וששים וחמשה ימים כמנין ימות החמה וחכמים אומרים מונה שנים עשר חודש מיום ליום ואם נתעברה נתעברה לו
הגיע יום שנים עשר חודש ולא נגאל כו׳ תנו רבנן לצמיתות לחלוטין דבר אחר לצמיתות לרבות את המתנה מאי טעמא צמית צמיתות
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא כמאן דלא כרבי מאיר דאי כרבי מאיר האמר מתנה אינה כמכר אמר רב פפא אפילו תימא רבי מאיר שאני הכא דרבי רחמנא לצמיתות
אמרו רבנן לרב פפא ואמר לה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא והא גבי יובל דכתיב תשבו לרבות את המתנה ורבי מאיר לא קא מרבי אלא הא ודאי דלא כרבי מאיר
תנו רבנן המקדיש בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל וגואל לעולם גאלו אחר מיד הקדש הגיע יום שנים עשר חודש ולא נגאל היה חלוט לו
מנא הני מילי אמר שמואל דאמר קרא לקנה אותו ואפילו מיד הקדש ולחלטיה הקדש אמר קרא לדרתיו יצא הקדש שאין לו דורות
לא יצא ביובל למה לי אמר רב ספרא לא נצרכא אלא למוכר בית בבתי ערי חומה ופגע בו יובל בתוך שנתו סלקא דעתך אמינא ליפוק ביובל קא משמע לן לא יצא ביובל
מתני׳ בראשונה היה נטמן יום שנים עשר חודש כדי שיהא חלוט לו התקין הלל שיהא חולש מעותיו ללשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס אימתי שירצה הלז יבא ויטול את מעותיו
גמ׳ אמר רבא מתקנתו של הלל הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז ונתנה לו מדעתו מגורשת בעל כרחו אינה מגורשת
