Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ׳ בסיון תשע״ט | 23 יוני 2019

ערכין ז

האם מישהו שיוצא ליהרג נערך או מעריך? אם הזיק האם חייבים היורשים בנזיקין? האם אפשר להוציא להורג אשה בהריון? קישור למאמר על הוצאה להורג של נשים בהריון בעולם


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

מכלל דתנא קמא סבר ניתן לחזרת עמידת בית דין

אמר רב יוסף במלוה על פה גובה מן היורשין קמיפלגי תנא קמא סבר מלוה על פה גובה מן היורשין ורבי שמעון בן אלעזר סבר אינו גובה מן היורשין

רבה אמר דכולי עלמא מלוה על פה אינו גובה מן היורשין והכא במלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר קמיפלגי תנא קמא סבר ככתובה בשטר דמיא ורבי שמעון בן אלעזר סבר לאו ככתובה בשטר דמיא

מיתיבי החופר בור ברשות הרבים ונפל עליו שור והרגו פטור ולא עוד אלא שאם מת השור יורשי בעל הבור חייבין לשלם דמי שור לבעליו

אמר רבי אילא אמר רב כשעמד בדין והא הרגו קתני אמר רב אדא בר אהבה כשעשאו טריפה

והאמר רב נחמן תני חגא מת וקברו והילכתא דייתבי דייני אפומא דבירא

תנו רבנן היוצא ליהרג מזין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו חטא באותה שעה אין נזקקין לו מאי טעמא אמר רב יוסף מפני שאין מענין את דינו

אמר ליה אביי אי הכי אפילו רישא נמי כגון שהיה זבחו זבוח באותה שעה

אבל אין זבחו זבוח מאי לא אדתני חטא באותה שעה אין נזקקין לו ליפלוג וליתני בדידה במה דברים אמורים שהיה זבח זבוח באותה שעה אבל אין זבח זבוח לא

הכי נמי קאמר במה דברים אמורים שהיה זבח זבוח באותה שעה אבל אין זבח זבוח נעשה כמי שחטא באותה שעה ואין נזקקין לו

מתני׳ האשה שיצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד האשה שישבה על המשבר ממתינין לה עד שתלד האשה שנהרגה נהנין בשערה בהמה שנהרגה אסורה בהנאה

גמ׳ פשיטא גופה היא איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב כאשר ישית עליו בעל האשה ממונא דבעל הוא ולא ליפסדיה מיניה קא משמע לן

ואימא הכי נמי אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן אמר קרא ומתו גם שניהם לרבות את הוולד

והאי מיבעי ליה עד שיהו שניהן שוין דברי רבי יאשיה כי קאמרת מגם

ישבה על המשבר וכו׳ מאי טעמא כיון דעקר גופא אחרינא הוא

אמר רב יהודה אמר שמואל האשה היוצאה ליהרג מכין אותה כנגד בית הריון כדי שימות הוולד תחילה כדי שלא תבא לידי ניוול למימרא דהיא קדמה ומתה ברישא והא קיימא לן דוולד מיית ברישא

דתנן תינוק בן יומו נוחל ומנחיל ואמר רב ששת נוחל בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב

דווקא בן יום אחד אבל עובר לא דהוא מיית ברישא ואין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב

הני מילי לגבי מיתה איידי דוולד זוטרא חיותיה עיילא טיפה דמלאך המות ומחתך להו לסימנין אבל נהרגה היא מתה ברישא

והא הוה עובדא ופרכיס עד תלת פרכוסי מידי דהוי אזנב הלטאה דמפרכסת

אמר רב נחמן אמר שמואל האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת מביאין סכין ומקרעים את כריסה ומוציאין את הוולד פשיטא מאי עביד


מחתך בבשר הוא אמר רבה לא נצרכה להביא סכין דרך רשות הרבים

ומאי קמשמע לן דמספיקא מחללינן שבתא תנינא מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק נכרי ספק ישראל מפקחין עליו את הגל

מהו דתימא התם הוא דהוה ליה חזקה דחיותא אבל הכא דלא הוה ליה חזקה דחיותא מעיקרא אימא לא קא משמע לן

האשה שנהרגה וכו׳ ואמאי איסורי הנאה נינהו אמר רב באומרת תנו שערי לבתי אילו אמרה תנו ידי לבתי מי יהבינן לה

אמר רב בפאה נכרית טעמא דאמרה תנו הא לא אמרה תנו גופה הוא ומיתסר

והא מיבעיא ליה לרבי יוסי ברבי חנינא דבעי רבי יוסי ברבי חנינא שער נשים צדקניות מהו

ואמר רבא בפאה נכרית (לא) קמיבעיא ליה כי קמיבעיא ליה לרבי יוסי ברבי חנינא דתלי בסיכתא

הכא דמחבר בה טעמא דאמרה תנו הא לא אמרה תנו גופה הוא ומיתסר

קשיא ליה לרב נחמן בר יצחק והא דומיא דבהמה קתני מה התם גופיה אף הכא נמי גופיה

אלא אמר רב נחמן זו מיתתה אוסרתה וזו גמר דינה אוסרתה

תני לוי כוותיה דרב תני לוי כוותיה דרב נחמן בר יצחק תני לוי כוותיה דרב האשה שיוצאה ליהרג ואמרה תנו שערי לבתי נותנין מתה אין נותנין מפני שהמת אסור בהנאה

פשיטא אלא שנויי המת אסור בהנאה

תניא כוותיה דרב נחמן בר יצחק האשה שמתה נהנין בשערה בהמה שנהרגה אסורה בהנאה ומה הפרש בין זה לזה זו מיתתה אוסרתה וזו גמר דינה אוסרתה

הדרן עלך הכל מעריכין

מתני׳ אין נערכין פחות מסלע ולא יתר על חמשים סלע כיצד נתן סלע והעשיר אינו נותן כלום פחות מסלע והעשיר נותן חמשים סלע

היו בידיו חמש סלעים רבי מאיר אומר אינו נותן אלא אחת וחכמים אומרים נותן את כולן אין נערכין פחות מסלע ולא יתר על חמשים סלע

גמ׳ אין נערכין פחות מסלע מנלן דכתיב וכל ערכך יהיה בשקל הקדש כל ערכין שאתה מעריך לא יהו פחותין משקל

ולא יתר על חמשים סלעים דכתיב חמשים

היו בידיו חמשה כו׳ מאי טעמא דרבי מאיר כתיב חמשים וכתיב שקל או חמשים או שקל

ורבנן ההוא לכל ערכין שאתה מעריך לא יהו פחותים משקל הוא דאתא היכא דאית ליה אמר קרא אשר תשיג יד הנודר והרי ידו משגת

ורבי מאיר ההוא יד הנודר ולא יד הנידר הוא דאתא ורבנן לאו ממילא שמעת מינה דהיכא דידו משגת שקול מיניה

אמר רב אדא בר אהבה היו בידיו חמש סלעים ואמר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי ונתן ארבע לשניה ואחד לראשונה יצא ידי שתיהן

מאי טעמא בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה

בעידנא דיהיב לשניה משעבד לראשונה בעידנא דיהיב לראשונה תו לית ליה


להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

ערכין ז

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

ערכין ז

מכלל דתנא קמא סבר ניתן לחזרת עמידת בית דין

אמר רב יוסף במלוה על פה גובה מן היורשין קמיפלגי תנא קמא סבר מלוה על פה גובה מן היורשין ורבי שמעון בן אלעזר סבר אינו גובה מן היורשין

רבה אמר דכולי עלמא מלוה על פה אינו גובה מן היורשין והכא במלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר קמיפלגי תנא קמא סבר ככתובה בשטר דמיא ורבי שמעון בן אלעזר סבר לאו ככתובה בשטר דמיא

מיתיבי החופר בור ברשות הרבים ונפל עליו שור והרגו פטור ולא עוד אלא שאם מת השור יורשי בעל הבור חייבין לשלם דמי שור לבעליו

אמר רבי אילא אמר רב כשעמד בדין והא הרגו קתני אמר רב אדא בר אהבה כשעשאו טריפה

והאמר רב נחמן תני חגא מת וקברו והילכתא דייתבי דייני אפומא דבירא

תנו רבנן היוצא ליהרג מזין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו חטא באותה שעה אין נזקקין לו מאי טעמא אמר רב יוסף מפני שאין מענין את דינו

אמר ליה אביי אי הכי אפילו רישא נמי כגון שהיה זבחו זבוח באותה שעה

אבל אין זבחו זבוח מאי לא אדתני חטא באותה שעה אין נזקקין לו ליפלוג וליתני בדידה במה דברים אמורים שהיה זבח זבוח באותה שעה אבל אין זבח זבוח לא

הכי נמי קאמר במה דברים אמורים שהיה זבח זבוח באותה שעה אבל אין זבח זבוח נעשה כמי שחטא באותה שעה ואין נזקקין לו

מתני׳ האשה שיצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד האשה שישבה על המשבר ממתינין לה עד שתלד האשה שנהרגה נהנין בשערה בהמה שנהרגה אסורה בהנאה

גמ׳ פשיטא גופה היא איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב כאשר ישית עליו בעל האשה ממונא דבעל הוא ולא ליפסדיה מיניה קא משמע לן

ואימא הכי נמי אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן אמר קרא ומתו גם שניהם לרבות את הוולד

והאי מיבעי ליה עד שיהו שניהן שוין דברי רבי יאשיה כי קאמרת מגם

ישבה על המשבר וכו׳ מאי טעמא כיון דעקר גופא אחרינא הוא

אמר רב יהודה אמר שמואל האשה היוצאה ליהרג מכין אותה כנגד בית הריון כדי שימות הוולד תחילה כדי שלא תבא לידי ניוול למימרא דהיא קדמה ומתה ברישא והא קיימא לן דוולד מיית ברישא

דתנן תינוק בן יומו נוחל ומנחיל ואמר רב ששת נוחל בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב

דווקא בן יום אחד אבל עובר לא דהוא מיית ברישא ואין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב

הני מילי לגבי מיתה איידי דוולד זוטרא חיותיה עיילא טיפה דמלאך המות ומחתך להו לסימנין אבל נהרגה היא מתה ברישא

והא הוה עובדא ופרכיס עד תלת פרכוסי מידי דהוי אזנב הלטאה דמפרכסת

אמר רב נחמן אמר שמואל האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת מביאין סכין ומקרעים את כריסה ומוציאין את הוולד פשיטא מאי עביד


מחתך בבשר הוא אמר רבה לא נצרכה להביא סכין דרך רשות הרבים

ומאי קמשמע לן דמספיקא מחללינן שבתא תנינא מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק נכרי ספק ישראל מפקחין עליו את הגל

מהו דתימא התם הוא דהוה ליה חזקה דחיותא אבל הכא דלא הוה ליה חזקה דחיותא מעיקרא אימא לא קא משמע לן

האשה שנהרגה וכו׳ ואמאי איסורי הנאה נינהו אמר רב באומרת תנו שערי לבתי אילו אמרה תנו ידי לבתי מי יהבינן לה

אמר רב בפאה נכרית טעמא דאמרה תנו הא לא אמרה תנו גופה הוא ומיתסר

והא מיבעיא ליה לרבי יוסי ברבי חנינא דבעי רבי יוסי ברבי חנינא שער נשים צדקניות מהו

ואמר רבא בפאה נכרית (לא) קמיבעיא ליה כי קמיבעיא ליה לרבי יוסי ברבי חנינא דתלי בסיכתא

הכא דמחבר בה טעמא דאמרה תנו הא לא אמרה תנו גופה הוא ומיתסר

קשיא ליה לרב נחמן בר יצחק והא דומיא דבהמה קתני מה התם גופיה אף הכא נמי גופיה

אלא אמר רב נחמן זו מיתתה אוסרתה וזו גמר דינה אוסרתה

תני לוי כוותיה דרב תני לוי כוותיה דרב נחמן בר יצחק תני לוי כוותיה דרב האשה שיוצאה ליהרג ואמרה תנו שערי לבתי נותנין מתה אין נותנין מפני שהמת אסור בהנאה

פשיטא אלא שנויי המת אסור בהנאה

תניא כוותיה דרב נחמן בר יצחק האשה שמתה נהנין בשערה בהמה שנהרגה אסורה בהנאה ומה הפרש בין זה לזה זו מיתתה אוסרתה וזו גמר דינה אוסרתה

הדרן עלך הכל מעריכין

מתני׳ אין נערכין פחות מסלע ולא יתר על חמשים סלע כיצד נתן סלע והעשיר אינו נותן כלום פחות מסלע והעשיר נותן חמשים סלע

היו בידיו חמש סלעים רבי מאיר אומר אינו נותן אלא אחת וחכמים אומרים נותן את כולן אין נערכין פחות מסלע ולא יתר על חמשים סלע

גמ׳ אין נערכין פחות מסלע מנלן דכתיב וכל ערכך יהיה בשקל הקדש כל ערכין שאתה מעריך לא יהו פחותין משקל

ולא יתר על חמשים סלעים דכתיב חמשים

היו בידיו חמשה כו׳ מאי טעמא דרבי מאיר כתיב חמשים וכתיב שקל או חמשים או שקל

ורבנן ההוא לכל ערכין שאתה מעריך לא יהו פחותים משקל הוא דאתא היכא דאית ליה אמר קרא אשר תשיג יד הנודר והרי ידו משגת

ורבי מאיר ההוא יד הנודר ולא יד הנידר הוא דאתא ורבנן לאו ממילא שמעת מינה דהיכא דידו משגת שקול מיניה

אמר רב אדא בר אהבה היו בידיו חמש סלעים ואמר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי ונתן ארבע לשניה ואחד לראשונה יצא ידי שתיהן

מאי טעמא בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה

בעידנא דיהיב לשניה משעבד לראשונה בעידנא דיהיב לראשונה תו לית ליה


גלול כלפי מעלה