Skip to content

י״ט בתשרי תשפ״ב | 25.09.21 | הדף היומי: ביצה כה - שבת חול המועד סוכות

הדף היומי

ט׳ בתשרי תשפ״ב | 15 ספטמבר 2021

ביצה טז – יום כיפור – י' בתשרי

זה הדף של יום כיפור. לצפייה בדף של יום רביעי, לחצו כאן

השיעור היום מקודש ע"י גיטה נויפלד לעילוי נשמת מאיר בן אריה לייב הלוי ע"ה

כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים חוץ מהוצאות שבת ויום טוב והוצאות ללימוד תורה לילדיו. מאיפה דורשים את זה? מהי המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל בקשר לגישה שלנו לאוכל לשבת משך השבוע אם מגיע לידינו משהו מאוד חשוב, האם כדאי להשאיר לשבת או אפשר לאכול ולהניח שיגיע לידינו עוד אחד כזה לפני שבת? הנותן מתנה לחבירו אינו צירך להודיעו. דורשים את זה ממשה שלא ידע שקרן אור פניו. אבל הגמרא מקשה על דין זה ממקורות אחרים שמראים שכן מודיעים על מתנה. איך מבחינה הגמרא בין המקרים? איזה מאכלים אפשר להשתמש לעירוב תבשילין? מהן הקריטריונים? יש גירסאות שונות של הדיון. ר' אבא אומר צריך שיהיה כזית. האם כזית לכל אחד ואחד או כזית לכולם? הגמרא מביאה כמה מקורות בכדי להקשות על ר' אבא אבל פותרת את הקושיות. צריך דעת בעירוב תבשילין אבל דעת של המניח או גם של מי שהניחו בשבילו? הגמרא מביאה מקרים שכדי להוכיח שאחד יכול להניח לאחרים אפילו בלי ידיעתם. אבל מסופר סיפור שבו שמואל לא היה מוכן להוציא מישהו אחד ספציפי בעירובו למה? רבי וחכמים חולקים – האם אפשר להניח עירוב חצרות ביום טוב לשבת? יש שתי גירסאות לגבי מי אסור ומי התיר. איך פסק רבא בנושא?

;

כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו

אמר רבי אבהו מאי קראה תקעו בחדש שופר (בכסא) ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה וכתיב כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב

מאי משמע דהאי חק לישנא דמזוני הוא דכתיב ואכלו את חקם אשר נתן להם פרעה מר זוטרא אמר מהכא הטריפני לחם חקי

תניא אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת מצא בהמה נאה אומר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה

אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים שנאמר ברוך ה׳ יום יום תניא נמי הכי בית שמאי אומרים מחד שביך לשבתיך ובית הלל אומרים ברוך ה׳ יום יום

אמר רבי חמא ברבי חנינא הנותן מתנה לחברו אין צריך להודיעו שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו

מיתיבי לדעת כי אני ה׳ מקדשכם אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה משה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיע אותם מכאן אמר רבן שמעון בן גמליאל הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו

לא קשיא הא במתנה דעבידא לאגלויי הא במתנה דלא עבידא לאגלויי שבת נמי מתנה דעבידא לאגלויי מתן שכרה לא עבידא לאגלויי

אמר מר מכאן אמר רבן שמעון בן גמליאל הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו מאי עביד ליה שייף ליה משחא ומלי ליה כוחלא והאידנא דחיישינן לכשפים מאי אמר רב פפא שייף ליה מאותו המין

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כל מצות שנתן להם הקדוש ברוך הוא לישראל נתן להם בפרהסיא חוץ משבת שנתן להם בצנעא שנאמר ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם

אי הכי לא לענשו גוים עלה שבת אודועי אודעינהו מתן שכרה לא אודעינהו ואי בעית אימא מתן שכרה נמי אודעינהו נשמה יתירה לא אודעינהו

דאמר רבי שמעון בן לקיש נשמה יתירה נותן הקדוש ברוך הוא באדם ערב שבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו שנאמר שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש

עושה אדם תבשיל מערב יום טוב אמר אביי לא שנו אלא תבשיל אבל פת לא

מאי שנא פת דלא אילימא מידי דמלפת בעינן ופת לא מלפתא והא דייסא נמי דלא מלפתא דאמר רבי זירא הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא ואמר רב נחומי בר זכריה משמיה דאביי מערבין בדייסא אלא מידי דלא שכיח בעינן ופת שכיחא ודייסא לא שכיחא

איכא דאמרי אמר אביי לא שנו אלא תבשיל אבל פת לא מאי טעמא אילימא דמידי דלא שכיח בעינן ופת שכיחא והא דייסא לא שכיחא ואמר רב נחומי בר זכריה משמיה דאביי אין מערבין בדייסא אלא מידי דמלפת בעינן ופת לא מלפתא ודייסא נמי לא מלפתא דאמר רבי זירא הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא

תני רבי חייא עדשים שבשולי קדרה סומך עליהן משום ערובי תבשילין והני מילי דאית בהו כזית אמר רב יצחק בריה דרב יהודה שמנונית שעל גבי הסכין גוררו וסומך עליו משום ערובי תבשילין והני מילי דאית בהו כזית

אמר רב אסי אמר רב דגים קטנים מלוחים אין בהם משום בשולי גוים אמר רב יוסף ואם צלאן גוי סומך עליהם משום ערובי תבשילין ואי עבדינהו גוי כסא דהרסנא אסור

פשיטא מהו דתימא

הרסנא עיקר קא משמע לן קמחא עיקר

אמר רבי אבא ערובי תבשילין צריכין כזית איבעיא להו כזית אחד לכלן או דלמא כזית לכל אחד ואחד תא שמע דאמר רבי אבא אמר רב ערובי תבשילין צריכין כזית בין לאחד בין למאה

תנן אכלו או שאבד לא יבשל עליו בתחלה שייר ממנו כל שהוא סומך עליו לשבת מאי כל שהוא לאו אף על גב דליכא כזית לא דאית ביה כזית

תא שמע תבשיל זה צלי ואפילו כבוש שלוק ומבושל וקולייס האספנין שנתן עליו חמין מערב יום טוב תחלתו וסופו אין לו שיעור מאי לאו אין לו שיעור כלל לא אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה

אמר רב הונא אמר רב ערובי תבשילין צריכין דעת פשיטא דעת מניח בעינן דעת מי שהניחו לו בעינן או לא בעינן

תא שמע דאבוה דשמואל מערב אכולה נהרדעא רבי אמי ורבי אסי מערבו אכולהו טבריא מכריז רבי יעקב בר אידי מי שלא הניח ערובי תבשילין יבא ויסמוך על שלי ועד כמה אמר רב נחומי בר זכריה משמיה דאביי עד תחום שבת

ההוא סמיא דהוה מסדר מתניתא קמיה דמר שמואל חזייה דהוה עציב אמר ליה אמאי עציבת אמר ליה דלא אותיבי ערובי תבשילין אמר ליה סמוך אדידי לשנה חזייה דהוה עציב אמר ליה אמאי עציבת אמר ליה דלא אותיבי ערובי תבשילין אמר ליה פושע את לכולי עלמא שרי לדידך אסור

תנו רבנן יום טוב שחל להיות בערב שבת אין מערבין לא ערובי תחומין ולא ערובי חצרות

רבי אומר מערבין ערובי חצרות אבל לא ערובי תחומין מפני שאתה אוסרו בדבר האסור לו ואי אתה אוסרו בדבר המותר לו

אתמר רב אמר הלכה כתנא קמא ושמואל אמר הלכה כרבי

איבעיא להו הלכה כרבי לקולא או לחומרא פשיטא דלקולא קאמר משום דשלח רבי אלעזר לגולה לא כשאתם שונין בבבל רבי מתיר וחכמים אוסרין אלא רבי אוסר וחכמים מתירין מאי

תא שמע דרב תחליפא בר אבדימי עבד עובדא כותיה דשמואל ואמר רב תחלת הוראה דהאי צורבא מרבנן לקלקולא אי אמרת בשלמא לקולא קאמר היינו קלקולא אלא אי אמרת לחומרא מאי קלקולא איכא

כיון דמקלקלי בה רבים

להעמיק בדף

תניה רגב

חציו לה' וחציו לכם

שולחנות ערוכים כל טוב בחגים ושעות של הסבה בצוותא אינם רק כאב הראש של דיאטניות בימינו, אלא מאפיין ‏מרכזי של שמחת החג עוד בתקופת חז"ל. כך עולה באופן מובהק מסוגיות שונות במסכת ביצה, לדוגמה ההיתר ‏שהורו בית הלל לפתוח את תריסי החנויות ביום טוב ואף להחזירן למקומן משום שמחת יום טוב (דף י' ע"א), וכן…

דף משלהן- 82 שירה וחמוטל על פרנסה והשתדלות

דף משלהן 82 – על פרנסה והשתדלות

האם הפרנסה שלנו נקבעת מראשית השנה? האם לא צריך לעבוד ולהתאמץ? עשרת ימי תשובה פוגשים את הדך היומי.. (ביצה טו)  

ביצה טז – יום כיפור – י' בתשרי

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

ביצה טז – יום כיפור – י' בתשרי

כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו

אמר רבי אבהו מאי קראה תקעו בחדש שופר (בכסא) ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה וכתיב כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב

מאי משמע דהאי חק לישנא דמזוני הוא דכתיב ואכלו את חקם אשר נתן להם פרעה מר זוטרא אמר מהכא הטריפני לחם חקי

תניא אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת מצא בהמה נאה אומר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה

אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים שנאמר ברוך ה׳ יום יום תניא נמי הכי בית שמאי אומרים מחד שביך לשבתיך ובית הלל אומרים ברוך ה׳ יום יום

אמר רבי חמא ברבי חנינא הנותן מתנה לחברו אין צריך להודיעו שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו

מיתיבי לדעת כי אני ה׳ מקדשכם אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה משה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיע אותם מכאן אמר רבן שמעון בן גמליאל הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו

לא קשיא הא במתנה דעבידא לאגלויי הא במתנה דלא עבידא לאגלויי שבת נמי מתנה דעבידא לאגלויי מתן שכרה לא עבידא לאגלויי

אמר מר מכאן אמר רבן שמעון בן גמליאל הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו מאי עביד ליה שייף ליה משחא ומלי ליה כוחלא והאידנא דחיישינן לכשפים מאי אמר רב פפא שייף ליה מאותו המין

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כל מצות שנתן להם הקדוש ברוך הוא לישראל נתן להם בפרהסיא חוץ משבת שנתן להם בצנעא שנאמר ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם

אי הכי לא לענשו גוים עלה שבת אודועי אודעינהו מתן שכרה לא אודעינהו ואי בעית אימא מתן שכרה נמי אודעינהו נשמה יתירה לא אודעינהו

דאמר רבי שמעון בן לקיש נשמה יתירה נותן הקדוש ברוך הוא באדם ערב שבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו שנאמר שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש

עושה אדם תבשיל מערב יום טוב אמר אביי לא שנו אלא תבשיל אבל פת לא

מאי שנא פת דלא אילימא מידי דמלפת בעינן ופת לא מלפתא והא דייסא נמי דלא מלפתא דאמר רבי זירא הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא ואמר רב נחומי בר זכריה משמיה דאביי מערבין בדייסא אלא מידי דלא שכיח בעינן ופת שכיחא ודייסא לא שכיחא

איכא דאמרי אמר אביי לא שנו אלא תבשיל אבל פת לא מאי טעמא אילימא דמידי דלא שכיח בעינן ופת שכיחא והא דייסא לא שכיחא ואמר רב נחומי בר זכריה משמיה דאביי אין מערבין בדייסא אלא מידי דמלפת בעינן ופת לא מלפתא ודייסא נמי לא מלפתא דאמר רבי זירא הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא

תני רבי חייא עדשים שבשולי קדרה סומך עליהן משום ערובי תבשילין והני מילי דאית בהו כזית אמר רב יצחק בריה דרב יהודה שמנונית שעל גבי הסכין גוררו וסומך עליו משום ערובי תבשילין והני מילי דאית בהו כזית

אמר רב אסי אמר רב דגים קטנים מלוחים אין בהם משום בשולי גוים אמר רב יוסף ואם צלאן גוי סומך עליהם משום ערובי תבשילין ואי עבדינהו גוי כסא דהרסנא אסור

פשיטא מהו דתימא

הרסנא עיקר קא משמע לן קמחא עיקר

אמר רבי אבא ערובי תבשילין צריכין כזית איבעיא להו כזית אחד לכלן או דלמא כזית לכל אחד ואחד תא שמע דאמר רבי אבא אמר רב ערובי תבשילין צריכין כזית בין לאחד בין למאה

תנן אכלו או שאבד לא יבשל עליו בתחלה שייר ממנו כל שהוא סומך עליו לשבת מאי כל שהוא לאו אף על גב דליכא כזית לא דאית ביה כזית

תא שמע תבשיל זה צלי ואפילו כבוש שלוק ומבושל וקולייס האספנין שנתן עליו חמין מערב יום טוב תחלתו וסופו אין לו שיעור מאי לאו אין לו שיעור כלל לא אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה

אמר רב הונא אמר רב ערובי תבשילין צריכין דעת פשיטא דעת מניח בעינן דעת מי שהניחו לו בעינן או לא בעינן

תא שמע דאבוה דשמואל מערב אכולה נהרדעא רבי אמי ורבי אסי מערבו אכולהו טבריא מכריז רבי יעקב בר אידי מי שלא הניח ערובי תבשילין יבא ויסמוך על שלי ועד כמה אמר רב נחומי בר זכריה משמיה דאביי עד תחום שבת

ההוא סמיא דהוה מסדר מתניתא קמיה דמר שמואל חזייה דהוה עציב אמר ליה אמאי עציבת אמר ליה דלא אותיבי ערובי תבשילין אמר ליה סמוך אדידי לשנה חזייה דהוה עציב אמר ליה אמאי עציבת אמר ליה דלא אותיבי ערובי תבשילין אמר ליה פושע את לכולי עלמא שרי לדידך אסור

תנו רבנן יום טוב שחל להיות בערב שבת אין מערבין לא ערובי תחומין ולא ערובי חצרות

רבי אומר מערבין ערובי חצרות אבל לא ערובי תחומין מפני שאתה אוסרו בדבר האסור לו ואי אתה אוסרו בדבר המותר לו

אתמר רב אמר הלכה כתנא קמא ושמואל אמר הלכה כרבי

איבעיא להו הלכה כרבי לקולא או לחומרא פשיטא דלקולא קאמר משום דשלח רבי אלעזר לגולה לא כשאתם שונין בבבל רבי מתיר וחכמים אוסרין אלא רבי אוסר וחכמים מתירין מאי

תא שמע דרב תחליפא בר אבדימי עבד עובדא כותיה דשמואל ואמר רב תחלת הוראה דהאי צורבא מרבנן לקלקולא אי אמרת בשלמא לקולא קאמר היינו קלקולא אלא אי אמרת לחומרא מאי קלקולא איכא

כיון דמקלקלי בה רבים

Scroll To Top