Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

א׳ במרחשוון תשפ״ב | 7 אוקטובר 2021
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

ביצה לז

הלימוד בחודש חשון מוקדש על ידי תמרה כץ לעילוי נשמת סבתה, שרב בת חיה וצבי הירש, וסבה, מאיר לייב בן אסתר והרב יהושע זליג. 

וע”י ליסה דנקר לכבוד דוד דנקר ואריאל ברוס להולדת ביתם נאוה אליענה.

הגמרא ממשיכה לדון אחד אחד במקרים המפורטים במשנה, ומסבירה מדוע אלה בקטגוריה “רשות” אינם נחשבים למצוות, ומדוע הפעולות המפורטות אסורות בשבת/יום טוב. הם גם מטילים ספק בשפת המשנה מכיוון שבאמת כל הקטגוריות אסורות על פי דין דרבנן (שבות) ולא רק הקטגוריה הראשונה. לכן אומרים שהמשנה נכתבה במבנה של “לא מיבעיא” –  באמת כולם אסורים מדרבנן, אבל מתחילים עם המקרה היותר נראה לעין ואז ממשיכים ומוסיפים מקרים שגם אסורים באותה רמה אך הם היו פחות נראים לעין שיאסרו רבנן כי יש להם אלמנט של מצוה. המשנה שלנו קבעה שהחוקים לשבת ויום טוב זהים חוץ מאוכל נפש; אולם המשנה הקודמת הבדילה בין שבת ויום טוב בנושאים אחרים והתירה להוריד את הפירות דרך הארובה. רב יוסף עונה שכל משנה הולכת לפי תנא אחר ומחברים בין המשניות האלה לבין ברייתא המתייחסת לאותו ואת בנו (בהמות) שנפלו לבור ביום טוב ורוצים להעלות את שניהם משום הפסד אבל אי אפשר לשלחוט את שניהם ביום טוב כי אסור לשחוט אותו ואת בנו באותו יום. רבי אליעזר מתיר רק להעלות אחד – ניתן לתת לשני אוכל כדי שישרוד עד סיום יום טוב. רבי יהושע מתיר להוציא את הראשון מתוך כוונה לשוחטו, ואז אפשר להחליט שהוא לא מעוניין לשחוט אותו ומעדיף את השני ובכך אפשר להעלות גם את השני (הערמה). בדרך זו, אפשר להציל את שניהם. מכיוון שרבי אליעזר מחמיר יותר, רב יוסף מחבר את המשנה שלנו עם דעתו ואת המשנה הקודמת עם רבי יהושע. אביי דוחה את ההשוואה ומציע סיבות מדוע מה שחל במקרה של בעלי חיים לא יחול במקרה של הפירות שעל הגג. רב פפא מציע תשובה אחרת – ששתי המשניות תואמות שיטות בית שמאי ובית הלל בעניין הוצאה שלא לצורך יום טוב. הגמרא מנסה לדחות תשובה זו באומרו כי נושא הוצאה  ברשות הרבים אינו זהה לטלטול פירות בתוך רשות היחיד. הגמרא דוחה דחייה זו כי איסור טלטול ברשות היחיד נובע מאיסור הוצאה. המשנה הבאה דנה בתחום שבת – בהמה וכלים ששייכים לאדם רק יכולים להעבירם בשבת בתוך התחום של בעליהם. אם נותנים את הבמה לרועה או לבנו, זה עדיין מוגבל לתחום של הבעל. המשנה דנה במקרים שונים אחרים כגון אחים שחולקים ירושה, המשאיל חפץ מחברו, או לחם שהוכן בחלקו ממרכיבים שאולים ובחלקו מרכיבים משל הבעלים. האם המשנה חולקת על דעתו של ר’ דוסא כיוון שהוא קובע כי התחום של הבהמה שהועבר לרועה מותר בתחום של הרועה ולא הבעלים. לא! אפשר להסביר שהמשנה התייחסה למקרה אחר שיש שני רועים בעיר. ניתן להעביר פריטים משותפים רק עד המשותפת התחום של שני הבעלים. רב ושמואל חולקים על שני אנשים הרוכשים חבית יין ובהמה בשותפות לחלוק. שמואל סובר ששניהם כרגלי שניהם אבל רב סובר שהיין כרגלי מי שלוקח והבהמה כרגלי שתיהם. מדוע רב מבחין בין המקרים? איך זה קשור לדיני ברירה? איך פוסקים בעניין בעניין ברירה? יש מחלוקת בין ר’ הושעיה ור’ יוחנן. אבל הגמרא מקשה על הפסיקה הזאת לאור סוגיות אחרות בנושא ברירה.  

 

 

 

דאית ליה אשה ובנים

לא חולצין ולא מיבמין והא מצוה קא עביד לא צריכא דאיכא גדול ומצוה בגדול ליבם

וכלהו טעמא מאי גזרה שמא יכתוב

ואלו הן משום מצוה לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין גזרה משום מקח וממכר

ולא מגביהין תרומות ומעשרות פשיטא תני רב יוסף לא נצרכא אלא ליתנה לכהן בו ביום

והני מילי פירי דטבילי מאתמול אבל פירי דטבילי האידנא כגון עיסה לאפרושי מינה חלה מפרשינן ויהבינן לכהן

והני משום רשות איכא משום שבות ליכא והני משום מצוה איכא משום שבות ליכא

אמר רבי יצחק לא מבעיא קאמר לא מבעיא שבות גרידתא דאסור אלא אפילו שבות דרשות נמי אסור ולא מבעיא שבות דרשות דאסור אלא אפילו שבות דמצוה נמי אסור

כל אלו ביום טוב אמרו ורמינהו משילין דרך ארובה ביום טוב אבל לא בשבת

אמר רב יוסף לא קשיא הא רבי אליעזר הא רבי יהושע

דתניא אותו ואת בנו שנפלו לבור רבי אליעזר אומר מעלה את הראשון על מנת לשוחטו ושוחטו והשני עושה לו פרנסה במקומו כדי שלא ימות

רבי יהושע אומר מעלה את הראשון על מנת לשוחטו ואינו שוחטו וחוזר ומערים ומעלה השני רצה זה שוחט רצה זה שוחט

אמר ליה אביי ממאי דילמא עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם אלא דאפשר בפרנסה אבל הכא דלא אפשר בפרנסה לא

אי נמי עד כאן לא קאמר רבי יהושע התם אלא דאפשר לאערומי אבל הכא דלא אפשר לאערומי לא

אלא אמר רב פפא לא קשיא הא בית שמאי הא בית הלל

דתנן בית שמאי אומרים אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ספר תורה לרשות הרבים ובית הלל מתירין

דלמא לא היא עד כאן לא קא אמרי בית שמאי התם אלא אהוצאה אבל אטלטול לא אטו טלטול לאו צורך הוצאה הוא

מתני׳ הבהמה והכלים כרגלי הבעלים המוסר בהמתו לבנו או לרועה הרי אלו כרגלי הבעלים

כלים המיוחדין לאחד מן האחין שבבית הרי אלו כרגליו ושאין מיוחדין הרי אלו כמקום שהולכין

השואל כלי מחבירו מערב יום טוב כרגלי השואל ביום טוב כרגלי המשאיל וכן האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן רבי יהודה פוטר במים מפני שאין בהן ממש

גמ׳ מתניתין

דלא כרבי דוסא דתניא רבי דוסא אומר ואמרי לה אבא שאול אומר הלוקח בהמה מחברו מערב יום טוב אף על פי שלא מסרה לו אלא ביום טוב הרי היא כרגלי הלוקח והמוסר בהמה לרועה אף על פי שלא מסרה לו אלא ביום טוב הרי היא כרגלי הרועה

אפילו תימא רבי דוסא ולא קשיא כאן ברועה אחד כאן בשני רועים דיקא נמי דקתני לבנו או לרועה שמע מינה

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הלכה כרבי דוסא ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן הבהמה והכלים כרגלי הבעלים

ולאו אוקימנא כאן ברועה אחד כאן בשני רועים

תנו רבנן שנים ששאלו חלוק אחד בשותפות זה לילך בו שחרית לבית המדרש וזה ליכנס בו ערבית לבית המשתה זה ערב עליו לצפון וזה ערב עליו לדרום זה שערב עליו לצפון מהלך לצפון כרגלי מי שערב עליו לדרום

וזה שערב עליו לדרום מהלך לדרום כרגלי מי שערב עליו לצפון

ואם מצעו את התחום הרי זה לא יזיזנה ממקומה

אתמר שנים שלקחו חבית ובהמה בשותפות רב אמר חבית מותרת ובהמה אסורה ושמואל אמר חבית נמי אסורה

מאי קסבר רב אי קא סבר יש ברירה אפילו בהמה תשתרי ואי קסבר אין ברירה אפילו חבית נמי אסורה

לעולם קסבר יש ברירה ושניא בהמה דקא ינקי תחומין מהדדי אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב לאיסור מוקצה לא חששו לאיסור תחומין חששו שתיק רב

מאי הוי עלה רבי הושעיא אמר יש ברירה ורבי יוחנן אמר אין ברירה

וסבר רבי הושעיא יש ברירה והתנן המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים נפתח אחד מהן הוא טמא וכולן טהורים חשב להוציאו באחד מהן או בחלון שיש בו ארבעה על ארבעה מצלת על הפתחים כולן

בית שמאי אומרים והוא שחשב עליו עד שלא ימות המת ובית הלל אומרים אף משימות המת

ואתמר עלה אמר רבי הושעיא לטהר את הפתחים מכאן ולהבא מכאן ולהבא אין למפרע לא

אפוך רבי הושעיא אמר אין ברירה ורבי יוחנן אמר יש ברירה

ומי אית ליה לרבי יוחנן ברירה והאמר רב אסי אמר רבי יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל

וכי תימא כי לית ליה לרבי יוחנן ברירה בדאורייתא אבל בדרבנן אית ליה

ובדרבנן מי אית ליה והתני איו

רבי יהודה אומר אין אדם מתנה על שני דברים כאחד אלא אם בא חכם למזרח עירובו למזרח למערב עירובו למערב ואילו לכאן ולכאן לא

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

להעמיק בדף

גפת בדף היומי

מקח וממכר- גפ”ת 75

מה הבעיה במקח וממכר בשבת? הרי אפשר לבצע פעולה זו ללא שום איסור? ברש”י יש תעלומה משולשת הצטרפו אלינו בפתרונה   מדוע יש איסור על מקח וממכר בשבת ויום טוב? כלל נקוט בידינו בהלכות שבת ויום טוב: לכל איסור יש סיבה – מותר לפעול בשבת ויוט אלא אם כן הדבר נאסר. במקח וממכר אנו נצבות…

ביצה לז

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

ביצה לז

דאית ליה אשה ובנים

לא חולצין ולא מיבמין והא מצוה קא עביד לא צריכא דאיכא גדול ומצוה בגדול ליבם

וכלהו טעמא מאי גזרה שמא יכתוב

ואלו הן משום מצוה לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין גזרה משום מקח וממכר

ולא מגביהין תרומות ומעשרות פשיטא תני רב יוסף לא נצרכא אלא ליתנה לכהן בו ביום

והני מילי פירי דטבילי מאתמול אבל פירי דטבילי האידנא כגון עיסה לאפרושי מינה חלה מפרשינן ויהבינן לכהן

והני משום רשות איכא משום שבות ליכא והני משום מצוה איכא משום שבות ליכא

אמר רבי יצחק לא מבעיא קאמר לא מבעיא שבות גרידתא דאסור אלא אפילו שבות דרשות נמי אסור ולא מבעיא שבות דרשות דאסור אלא אפילו שבות דמצוה נמי אסור

כל אלו ביום טוב אמרו ורמינהו משילין דרך ארובה ביום טוב אבל לא בשבת

אמר רב יוסף לא קשיא הא רבי אליעזר הא רבי יהושע

דתניא אותו ואת בנו שנפלו לבור רבי אליעזר אומר מעלה את הראשון על מנת לשוחטו ושוחטו והשני עושה לו פרנסה במקומו כדי שלא ימות

רבי יהושע אומר מעלה את הראשון על מנת לשוחטו ואינו שוחטו וחוזר ומערים ומעלה השני רצה זה שוחט רצה זה שוחט

אמר ליה אביי ממאי דילמא עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם אלא דאפשר בפרנסה אבל הכא דלא אפשר בפרנסה לא

אי נמי עד כאן לא קאמר רבי יהושע התם אלא דאפשר לאערומי אבל הכא דלא אפשר לאערומי לא

אלא אמר רב פפא לא קשיא הא בית שמאי הא בית הלל

דתנן בית שמאי אומרים אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ספר תורה לרשות הרבים ובית הלל מתירין

דלמא לא היא עד כאן לא קא אמרי בית שמאי התם אלא אהוצאה אבל אטלטול לא אטו טלטול לאו צורך הוצאה הוא

מתני׳ הבהמה והכלים כרגלי הבעלים המוסר בהמתו לבנו או לרועה הרי אלו כרגלי הבעלים

כלים המיוחדין לאחד מן האחין שבבית הרי אלו כרגליו ושאין מיוחדין הרי אלו כמקום שהולכין

השואל כלי מחבירו מערב יום טוב כרגלי השואל ביום טוב כרגלי המשאיל וכן האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן רבי יהודה פוטר במים מפני שאין בהן ממש

גמ׳ מתניתין

דלא כרבי דוסא דתניא רבי דוסא אומר ואמרי לה אבא שאול אומר הלוקח בהמה מחברו מערב יום טוב אף על פי שלא מסרה לו אלא ביום טוב הרי היא כרגלי הלוקח והמוסר בהמה לרועה אף על פי שלא מסרה לו אלא ביום טוב הרי היא כרגלי הרועה

אפילו תימא רבי דוסא ולא קשיא כאן ברועה אחד כאן בשני רועים דיקא נמי דקתני לבנו או לרועה שמע מינה

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הלכה כרבי דוסא ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן הבהמה והכלים כרגלי הבעלים

ולאו אוקימנא כאן ברועה אחד כאן בשני רועים

תנו רבנן שנים ששאלו חלוק אחד בשותפות זה לילך בו שחרית לבית המדרש וזה ליכנס בו ערבית לבית המשתה זה ערב עליו לצפון וזה ערב עליו לדרום זה שערב עליו לצפון מהלך לצפון כרגלי מי שערב עליו לדרום

וזה שערב עליו לדרום מהלך לדרום כרגלי מי שערב עליו לצפון

ואם מצעו את התחום הרי זה לא יזיזנה ממקומה

אתמר שנים שלקחו חבית ובהמה בשותפות רב אמר חבית מותרת ובהמה אסורה ושמואל אמר חבית נמי אסורה

מאי קסבר רב אי קא סבר יש ברירה אפילו בהמה תשתרי ואי קסבר אין ברירה אפילו חבית נמי אסורה

לעולם קסבר יש ברירה ושניא בהמה דקא ינקי תחומין מהדדי אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב לאיסור מוקצה לא חששו לאיסור תחומין חששו שתיק רב

מאי הוי עלה רבי הושעיא אמר יש ברירה ורבי יוחנן אמר אין ברירה

וסבר רבי הושעיא יש ברירה והתנן המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים נפתח אחד מהן הוא טמא וכולן טהורים חשב להוציאו באחד מהן או בחלון שיש בו ארבעה על ארבעה מצלת על הפתחים כולן

בית שמאי אומרים והוא שחשב עליו עד שלא ימות המת ובית הלל אומרים אף משימות המת

ואתמר עלה אמר רבי הושעיא לטהר את הפתחים מכאן ולהבא מכאן ולהבא אין למפרע לא

אפוך רבי הושעיא אמר אין ברירה ורבי יוחנן אמר יש ברירה

ומי אית ליה לרבי יוחנן ברירה והאמר רב אסי אמר רבי יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל

וכי תימא כי לית ליה לרבי יוחנן ברירה בדאורייתא אבל בדרבנן אית ליה

ובדרבנן מי אית ליה והתני איו

רבי יהודה אומר אין אדם מתנה על שני דברים כאחד אלא אם בא חכם למזרח עירובו למזרח למערב עירובו למערב ואילו לכאן ולכאן לא

גלול כלפי מעלה