בכורות יא

בהשג יד כתיב

אמר רב נחמן הלכה כדברי חכמים וכמה אמר רב יוסף אפילו פטרוזא בר דנקא אמר רבא אף אנן נמי תנינא גדול וקטן

פשיטא מהו דתימא כולי האי לא אי נמי פטרוזא לא קא משמע לן

רבי יהודה נשיאה הוה ליה פטר חמור שדריה לקמיה דרבי טרפון אמר ליה כמה בעינא למיתב לכהן אמר ליה הרי אמרו עין יפה בסלע עין רעה בשקל בינונית ברגיא

אמר רבא הלכתא ברגיא וכמה תלתא זוזי רגיל הכא ורגיל הכא

קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא כאן בבא לימלך כאן בעושה מעצמו

אמר רבי יצחק אמר ריש לקיש מי שיש לו פטר חמור ואין לו שה לפדותו פודהו בשויו למאן אילימא לרבי יהודה הא אמר הקפידה עליו תורה בשה אלא לרבי שמעון

רב אחא מתני הכי רבינא קשיא ליה רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה

וסתם לן תנא כרבי יהודה ואת אמרת הלכה כרבי שמעון

אלא אפילו תימא רבי יהודה לא יהא חמור מן ההקדש ולא אמרה תורה בשה להחמיר עליו אלא להקל עליו רב נחמן בריה דרב יוסף פריק ליה בשילקי בשויו

אמר רב שיזבי אמר רב הונא הפודה פטר חמור של חבירו פדיונו פדוי איבעיא להו פדיונו לפודה או דלמא פדיונו לבעלים

אליבא דרבי שמעון לא תיבעי לך כיון דאמר מותר בהנאה ממונא דבעלים הוא כי תיבעי אליבא דרבי יהודה דאמר אסור בהנאה

להקדש מדמי ליה ורחמנא אמר ונתן הכסף וקם לו או דלמא כיון דקני להו בביני וביני לא דמי להקדש

אמר רב נחמן תא שמע הגונב פטר חמור של חבירו משלם תשלומי כפל לבעלים ואף על פי שאין לו עכשיו יש לו לאחר מכאן

מני אילימא רבי שמעון אמאי אין לו עכשיו אלא פשיטא רבי יהודה

ואי סלקא דעתך להקדש מדמינן ליה וגנב מבית האיש אמר רחמנא ולא מבית הקדש ותו לא מידי

אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה [כו׳] תנו רבנן כיצד אמרו נכנס לדיר להתעשר

אי אתה יכול לומר בבא ליד כהן שהרי שנינו הלקוח ושניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה אלא בישראל שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים בתוך ביתו שמפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן והן שלו

מסייע ליה לרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה ישראל שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים מפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן והן שלו

ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה ישראל שהיו לו עשרה פטרי חמורים ודאין בתוך ביתו שנפלו מבית אבי אמו כהן ואותו אבי אמו כהן נפלו לו מבית אבי אמו ישראל

מפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן והן שלו

ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה ישראל שהיו לו טבלים ממורחין בתוך ביתו שנפלו מבית אבי אמו כהן ואותו אבי אמו כהן נפלו לו מבית אבי אמו ישראל מעשרן והן שלו

וצריכא דאי אשמועינן קמייתא משום דקא מפריש וקאי

אבל הכא מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין אימא לא

ואי אשמועינן הכא דאפשר לעשורי מיניה וביה דהא מנח אבל התם כיון דשה מעלמא בעי אתויי ומפריש וקאי אימא לא צריכא

אמר רבי שמואל בר נתן אמר רבי חנינא הלוקח טבלים

ממורחין מן הגוי מעשרן והן שלו

דמרחינהו מאן אילימא דמרחינהו גוי דגנך אמר רחמנא ולא דגן גוי

אלא דמרחינהו ישראל מרשות גוי מעשרן דאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר והן שלו דאמר ליה קאתינא מכח גברא דלא מצית אישתעיה דינא בהדיה

תנן התם המפקיד פירותיו אצל הכותי ואצל עם הארץ בחזקתן למעשר ולשביעית

אצל הגוי כפירותיו רבי שמעון אומר דמאי

אמר רבי אלעזר להפריש כולי עלמא לא פליגי כי פליגי ליתנן לכהן תנא קמא סבר ודאי חלפינהו ובעי מיתננהו לכהן ורבי שמעון סבר דמאי

יתיב רב דימי וקאמר להא שמעתא אמר ליה אביי טעמא דמספקא לן אי חלפינהו אי לא חלפינהו הא ודאי חלפינהו דכולי עלמא בעי למיתבינהו לכהן והאמר רבי שמואל אמר רבי חנינא הלוקח טבלים מן הגוי ממורחין מעשרן והן שלו

דלמא כאן בתרומה גדולה כאן בתרומת מעשר

אזכרתן מילתא דאמר רבי יהושע בן לוי מנין ללוקח טבלים ממורחין מן הגוי שהוא פטור מתרומת מעשר שנאמר ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת בני ישראל טבלים שאתה לוקח מבני ישראל אתה מפריש מהן תרומת מעשר ונותנה לכהן טבלים שאתה לוקח מן הגוי אי אתה מפריש מהן תרומת מעשר ונותנה לכהן

ואם מת נהנים בו דמית היכא אילימא דמית בי כהן ונהנה בו כהן פשיטא ממונא דידיה הוא אלא דמית בי בעלים ונהנה בו כהן הא נמי פשיטא

סלקא דעתך אמינא כל כמה דלא מטא לידיה לא זכה ביה קא משמע לן דמעידנא דאפרשיה ברשותיה דכהן קאי