הדף היומי
-
הלימוד החודש מוקדש על ידי ג’ון ויעל כהן לע”נ ד”ר רוברט ואן אמרונגן.
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י איימי כהן לע"נ אביה, פרופסור דב זלוטניק, אשר לימד את חמשת בנותיו את האהבה ללימוד.
- The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested.
בכורות יג
האם המפריש שה והשה מת חייב באחריות? מה אם החמור מת לפני שמעבירים את השה לכהן? מי שלא רוצה לפדות, שובר את עורפו של החמור. אבל עדיף לפדות. המשנה מונה עוד מקרים שהתורה נותנת אופציות שונות אבל מעדיפה אופציה אחת. הפרק השני עוסקת בדיני בכור בהמה טהודה. גם במקרה זה יש פטור אם יש לעכו”ם שותפות או איזשהו קשר לעובר. הגמרא עוסקת בקניין מטלטלים עם עכו”ם ואיך זה שונה מקניין עם יהודי?
פּוֹדְקַסְט (דף יומי לנשים - עברית): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'
רב ששת אמר לומר שאינו עובר עליו
מתיב רמי בר חמא מצותו כל שלשים יום מכאן ואילך או פודהו או עורפו מאי לאו מצוה לשהותו כל שלשים יום לא מצוה לפדותו כל שלשים יום
אי הכי מכאן ואילך או פודהו או עובר עליו מיבעי ליה אלא אמר רבא לא קשיא הא רבי אליעזר דמקשי הא רבנן דלא מקשי
מתני׳ לא רצה לפדותו עורפו מאחוריו וקוברו מצות הפדייה קודמת למצות עריפה שנאמר אם לא תפדה וערפתו
מצות יעידה קודמת למצות הפדייה שנאמר אשר לא יעדה והפדה
מצות הייבום קודמת למצות חליצה בראשונה שהיו מתכוונין לשם מצוה ועכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום
מצות הגאולה באדון הוא קודם לכל אדם שנאמר ואם לא יגאל ונמכר בערכך
הדרן עלך הלוקח עובר חמורו
מתני׳ הלוקח עובר פרתו של נכרי והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי והמשתתף לו והמקבל ממנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה שנאמר בישראל אבל לא באחרים
הכהנים והלוים חייבים שלא נפטרו מבכור בהמה טהורה אלא מפדיון הבן ומפטר חמור
גמ׳ מאי איריא דתני עובר חמורו ברישא והדר תני עובר פרתו ליתני ברישא עובר פרתו דקדושת הגוף הוא והדר ליתני עובר חמורו דקדושת דמים הוא
אמרי במערבא איבעית אימא איידי דחביבא ליה כדרבי חנינא ואי בעית אימא איידי דזוטרן מיליה דבהמה טמאה פסיק ושדי לה
אמר רבי יצחק בר נחמני אמר ריש לקיש משום רבי אושעיא ישראל שנתן מעות לגוי בבהמתו בדיניהם אף על פי שלא משך קנה וחייבת בבכורה וגוי שנתן מעות לישראל בבהמתו בדיניהם אף על פי שלא משך קנה ופטור מן הבכורה
אמר מר ישראל שנתן מעות לגוי בדיניהם אף על פי שלא משך קנה וחייבת בבכורה
מאי בדיניהם אי נימא בדיניהם דגופיה דאתי בקל וחומר אם גופיה קני ליה ישראל בכסף דכתיב לרשת אחזה
הקישו הכתוב לאחוזה מה אחוזה נקנית בכסף ובשטר ובחזקה אף עבד כנעני נקנה בכסף ממונו לא כל שכן הוא
אם כן אפילו בשטר ובחזקה נמי ועוד ישראל מישראל יוכיחו דגופיה קני ליה בכסף ממונו במשיכה
אלא אמר אביי בדיניהם שפסקה להם תורה או קנה מיד עמיתך מיד עמיתך הוא דבמשיכה הא מיד גוי בכסף
ואימא מיד גוי כלל כלל לא אמרי לא סלקא דעתך קל וחומר הוא אם גופו קונה ממונו לא כל שכן
ואימא מיד גוי עד דאיכא תרתי אמרי ולאו קל וחומר הוא גופו באחת ממונו בשתים ואימא או בהא או בהא דומיא דעמיתך
מה עמיתך בחדא אף עובד כוכבים נמי בחדא
אמר מר ועובד כוכבים שנתן מעות לישראל בבהמתו בדיניהן אף על פי שלא משך קנה ופטור מן הבכורה מאי בדיניהן אילימא בדיניהן דגופיה משום דאתי בקל וחומר אם גופו ישראל קני ליה בכסף דכתיב מכסף מקנתו ממונו לא כל שכן
ישראל מישראל יוכיחו דגופו קני בכסף ממונו במשיכה אלא אמר אביי בדיניהם שפסקה להם תורה וכי תמכרו ממכר לעמיתך לעמיתך במשיכה הא לעובד כוכבים בכסף
ואימא לעובד כוכבים כלל כלל לא אמרי לאו קל וחומר הוא אם גופו קנה ממונו לא כל שכן
אימא לעובד כוכבים עד דאיכא תרתי לאו קל וחומר הוא גופו באחד ממונו בשתים
ואימא או בהא או בהא דומיא דעמיתך
מה עמיתך באחת אף גוי נמי באחת
אמרי ולאמימר דאמר משיכה בגוי קונה הניחא אי סבר לה כרבי יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות משיכה לא אהני לעמיתך לעמיתך בכסף לגוי במשיכה
אלא אי סבר לה כריש לקיש דאמר משיכה מפורשת מן התורה לעמיתך במשיכה ולגוי במשיכה לעמיתך למה לי
אמרי לעמיתך אתה מחזיר אונאה ואי אתה מחזיר אונאה לגוי לגוי מאל תונו איש את אחיו נפקא
חד בגוי וחד בהקדש וצריכי דאי כתב רחמנא חד הוה אמינא לגוי הוא דאין לו אונאה אבל הקדש יש לו אונאה קא משמע לן
הניחא למאן דאמר גזילו אסור היינו דאצטריך קרא למישרי אונאה אלא אי סבר לה כמאן דאמר גזילו של גוי מותר אונאה מיבעיא אמרי אי סבר לה כמאן דאמר גזילו מותר על כורחיך כרבי יוחנן סבירא ליה
מיתיבי הלוקח גרוטאות מן הגוים ומצא בהן עבודה זרה אם עד שלא נתן מעות משך יחזיר ואם משנתן מעות משך יוליך הנאה לים המלח
ואי אמרת מעות קונות משיכה למה לי הכא במאי עסקינן שקיבל עליו לדון בדיני ישראל אי הכי מעות למה לי הכי קאמר אף על פי שנתן מעות אי משיך אין ואי לא לא
אי הכי קשיא רישא אמר אביי רישא משום דאיכא מקח טעות אמר ליה רבא רישא משום דאיכא מקח טעות סיפא ליכא מקח טעות
אלא אמר רבא רישא וסיפא מקח טעות רישא דלא יהיב זוזי לא מיחזי כעבודה זרה ביד ישראל סיפא דיהיב זוזי מיחזי כעבודה זרה ביד ישראל
ואביי אמר לך רישא מקח טעות דלא ידע דהא לא יהיב ליה זוזי סיפא לאו מקח טעות הוא דכיון דיהיב זוזי כי קא משיך איבעי לעיוני והדר מימשך
רב אשי אמר מדרישא משיכה אינה קונה סיפא נמי משיכה אינה קונה ואיידי דתנא רישא משך תנא סיפא נמי משך
רבינא אמר מדסיפא משיכה קונה רישא נמי משיכה קונה ורישא הכי קאמר אם לא נתן ולא משך יחזור מאי יחזור יחזור בדברים
קסבר דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה והני מילי ישראל מישראל דקיימו בדבורייהו אבל ישראל מגוים דאינהו לא קיימי בדבורייהו לא
-
הלימוד החודש מוקדש על ידי ג’ון ויעל כהן לע”נ ד”ר רוברט ואן אמרונגן.
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י איימי כהן לע"נ אביה, פרופסור דב זלוטניק, אשר לימד את חמשת בנותיו את האהבה ללימוד.
- The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested.
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
בכורות יג
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
רב ששת אמר לומר שאינו עובר עליו
מתיב רמי בר חמא מצותו כל שלשים יום מכאן ואילך או פודהו או עורפו מאי לאו מצוה לשהותו כל שלשים יום לא מצוה לפדותו כל שלשים יום
אי הכי מכאן ואילך או פודהו או עובר עליו מיבעי ליה אלא אמר רבא לא קשיא הא רבי אליעזר דמקשי הא רבנן דלא מקשי
מתני׳ לא רצה לפדותו עורפו מאחוריו וקוברו מצות הפדייה קודמת למצות עריפה שנאמר אם לא תפדה וערפתו
מצות יעידה קודמת למצות הפדייה שנאמר אשר לא יעדה והפדה
מצות הייבום קודמת למצות חליצה בראשונה שהיו מתכוונין לשם מצוה ועכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום
מצות הגאולה באדון הוא קודם לכל אדם שנאמר ואם לא יגאל ונמכר בערכך
הדרן עלך הלוקח עובר חמורו
מתני׳ הלוקח עובר פרתו של נכרי והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי והמשתתף לו והמקבל ממנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה שנאמר בישראל אבל לא באחרים
הכהנים והלוים חייבים שלא נפטרו מבכור בהמה טהורה אלא מפדיון הבן ומפטר חמור
גמ׳ מאי איריא דתני עובר חמורו ברישא והדר תני עובר פרתו ליתני ברישא עובר פרתו דקדושת הגוף הוא והדר ליתני עובר חמורו דקדושת דמים הוא
אמרי במערבא איבעית אימא איידי דחביבא ליה כדרבי חנינא ואי בעית אימא איידי דזוטרן מיליה דבהמה טמאה פסיק ושדי לה
אמר רבי יצחק בר נחמני אמר ריש לקיש משום רבי אושעיא ישראל שנתן מעות לגוי בבהמתו בדיניהם אף על פי שלא משך קנה וחייבת בבכורה וגוי שנתן מעות לישראל בבהמתו בדיניהם אף על פי שלא משך קנה ופטור מן הבכורה
אמר מר ישראל שנתן מעות לגוי בדיניהם אף על פי שלא משך קנה וחייבת בבכורה
מאי בדיניהם אי נימא בדיניהם דגופיה דאתי בקל וחומר אם גופיה קני ליה ישראל בכסף דכתיב לרשת אחזה
הקישו הכתוב לאחוזה מה אחוזה נקנית בכסף ובשטר ובחזקה אף עבד כנעני נקנה בכסף ממונו לא כל שכן הוא
אם כן אפילו בשטר ובחזקה נמי ועוד ישראל מישראל יוכיחו דגופיה קני ליה בכסף ממונו במשיכה
אלא אמר אביי בדיניהם שפסקה להם תורה או קנה מיד עמיתך מיד עמיתך הוא דבמשיכה הא מיד גוי בכסף
ואימא מיד גוי כלל כלל לא אמרי לא סלקא דעתך קל וחומר הוא אם גופו קונה ממונו לא כל שכן
ואימא מיד גוי עד דאיכא תרתי אמרי ולאו קל וחומר הוא גופו באחת ממונו בשתים ואימא או בהא או בהא דומיא דעמיתך
מה עמיתך בחדא אף עובד כוכבים נמי בחדא
אמר מר ועובד כוכבים שנתן מעות לישראל בבהמתו בדיניהן אף על פי שלא משך קנה ופטור מן הבכורה מאי בדיניהן אילימא בדיניהן דגופיה משום דאתי בקל וחומר אם גופו ישראל קני ליה בכסף דכתיב מכסף מקנתו ממונו לא כל שכן
ישראל מישראל יוכיחו דגופו קני בכסף ממונו במשיכה אלא אמר אביי בדיניהם שפסקה להם תורה וכי תמכרו ממכר לעמיתך לעמיתך במשיכה הא לעובד כוכבים בכסף
ואימא לעובד כוכבים כלל כלל לא אמרי לאו קל וחומר הוא אם גופו קנה ממונו לא כל שכן
אימא לעובד כוכבים עד דאיכא תרתי לאו קל וחומר הוא גופו באחד ממונו בשתים
ואימא או בהא או בהא דומיא דעמיתך
מה עמיתך באחת אף גוי נמי באחת
אמרי ולאמימר דאמר משיכה בגוי קונה הניחא אי סבר לה כרבי יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות משיכה לא אהני לעמיתך לעמיתך בכסף לגוי במשיכה
אלא אי סבר לה כריש לקיש דאמר משיכה מפורשת מן התורה לעמיתך במשיכה ולגוי במשיכה לעמיתך למה לי
אמרי לעמיתך אתה מחזיר אונאה ואי אתה מחזיר אונאה לגוי לגוי מאל תונו איש את אחיו נפקא
חד בגוי וחד בהקדש וצריכי דאי כתב רחמנא חד הוה אמינא לגוי הוא דאין לו אונאה אבל הקדש יש לו אונאה קא משמע לן
הניחא למאן דאמר גזילו אסור היינו דאצטריך קרא למישרי אונאה אלא אי סבר לה כמאן דאמר גזילו של גוי מותר אונאה מיבעיא אמרי אי סבר לה כמאן דאמר גזילו מותר על כורחיך כרבי יוחנן סבירא ליה
מיתיבי הלוקח גרוטאות מן הגוים ומצא בהן עבודה זרה אם עד שלא נתן מעות משך יחזיר ואם משנתן מעות משך יוליך הנאה לים המלח
ואי אמרת מעות קונות משיכה למה לי הכא במאי עסקינן שקיבל עליו לדון בדיני ישראל אי הכי מעות למה לי הכי קאמר אף על פי שנתן מעות אי משיך אין ואי לא לא
אי הכי קשיא רישא אמר אביי רישא משום דאיכא מקח טעות אמר ליה רבא רישא משום דאיכא מקח טעות סיפא ליכא מקח טעות
אלא אמר רבא רישא וסיפא מקח טעות רישא דלא יהיב זוזי לא מיחזי כעבודה זרה ביד ישראל סיפא דיהיב זוזי מיחזי כעבודה זרה ביד ישראל
ואביי אמר לך רישא מקח טעות דלא ידע דהא לא יהיב ליה זוזי סיפא לאו מקח טעות הוא דכיון דיהיב זוזי כי קא משיך איבעי לעיוני והדר מימשך
רב אשי אמר מדרישא משיכה אינה קונה סיפא נמי משיכה אינה קונה ואיידי דתנא רישא משך תנא סיפא נמי משך
רבינא אמר מדסיפא משיכה קונה רישא נמי משיכה קונה ורישא הכי קאמר אם לא נתן ולא משך יחזור מאי יחזור יחזור בדברים
קסבר דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה והני מילי ישראל מישראל דקיימו בדבורייהו אבל ישראל מגוים דאינהו לא קיימי בדבורייהו לא
