Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ו בניסן תשע״ט | 1 מאי 2019
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

  • The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested.

בכורות יד

מה ההבדלים בקדושה שיש בין בהמה עם מום שמקדישים למזבח (קדושת דמים) לבין בהמה שמקדישים ואז נופל בו מום – פסולי המוקדשים (קדושת הגוף)? מהם הדינים לגבי פדיונם? מהם הדינים לפני פדיון?


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

מתני׳ כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבין בבכורה ובמתנות ויוצאין לחולין ליגזז וליעבד ולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן

והשוחטן בחוץ פטור ואין עושין תמורה ואם מתו יפדו חוץ מן הבכור ומן המעשר

וכל שקדם הקדשן את מומן או מום עובר להקדשן ולאחר מכאן נולד להן מום קבוע להקדשן ונפדו פטורין מן הבכורה ומן המתנות ואינן יוצאין לחולין ליגזז וליעבד

ולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן והשוחטן בחוץ חייב ועושין תמורה ואם מתו יקברו

גמ׳ טעמא דנפדו הא לא נפדו פטורין מן הבכורה ומן המתנות קסבר קדושת דמים מדחה מן הבכורה ומן המתנות

ויוצאין לחולין וכו׳ טעמא דנפדו הא לא נפדו אסירי בגיזה ועבודה מסייע ליה לרבי אליעזר דאמר קדשי בדק הבית אסורין בגיזה ועבודה

אמרי לא קדושת דמים למזבח הוא דמיחלפא בקדושת הגוף למזבח גזרו בהו רבנן אבל קדשי בדק הבית לא

ולדן וחלבן מותר כו׳ היכי דמי אילימא דאיעבר ואתיליד לאחר פדיונן פשיטא חולין נינהו אלא דאיעבר לפני פדיונן ואתיליד לאחר פדיונן

הא לפני פדיונן אסירי

נפדין תמימים או אין נפדין תמימין

תא שמע המתפיס בעלי מומין קבועין לגבי מזבח וילדו ימכרו ואין צריכין מום שאין קדושה חלה עליהן שלא יהא טפל חמור מן העיקר

טעמא שלא יהא טפל חמור מן העיקר אבל הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף מסייע ליה לרבא דאמר רבא הקדיש זכר לדמים קדוש קדושת הגוף

והשוחטן בחוץ פטור רבי אלעזר מתני חייב ומוקי לה בבמת יחיד

דאמר רבי אלעזר מנין לזובח בהמה בעלת מום בבמת יחיד בשעת היתר הבמות שהוא בלא תעשה שנאמר לא תזבח לה׳ אלהיך שור ושה אם אינו ענין לבמה גדולה דכתיב עורת או שבור וגו׳ תנהו ענין לבמת יחיד

אימא אם אינו ענין לקדשים תנהו ענין לבכור סלקא דעתך אמינא הואיל וקדוש כשהוא בעל מום ליקרב נמי כשהוא בעל מום קא משמע לן דלא

אמרי בכור בהדיא כתיב ביה פסח או עור לא תזבחנו

ואימא אם אינו ענין לקדשים תנהו ענין למעשר דסלקא דעתך אמינא הואיל וקדוש במומו דכתיב לא יבקר בין טוב לרע נקרב נמי במומיה קא משמע לן דלא

אמרי מעשר נמי גמר העברה העברה מבכור

אימא תנהו ענין לתמורת קדשים דסלקא דעתך אמינא הואיל וקדושה כשהיא בעלת מום דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר אותו וגו׳ קריבה נמי כשהיא בעלת מום קא משמע לן דלא

אמר קרא והיה הוא ותמורתו מקיש תמורתו לו מה הוא בעל מום לא אף תמורתו בעל מום לא

מתקיף לה רבי זירא אימא תנהו ענין לולדות קדשים דסלקא דעתך אמינא הואיל וקדושין כשהן בעלי מומין אגב אמן כשהן בעלי מומין נמי קרבי קא משמע לן דלא

אמר רבא כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיו לך אלו הוולדות ונדריך הקישן הכתוב לנדר מה נדר בעל מום לא אף הני נמי בעל מום לא

ואין עושין תמורה מאי טעמא דאמר קרא לא יחליפנו ולא ימיר וגו׳ השתא רע בטוב אמרת לא טוב ברע מיבעיא אלא טוב מעיקרו עושה תמורה רע מעיקרו אין עושה תמורה

אם מתו יפדו אמר רב יהודה אמר רב זו דברי רבי שמעון דאמר קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה קדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה

דתנן רבי שמעון אומר קדשי בדק הבית אם מתו יפדו ומודה רבי שמעון בבעל מום מעיקרו שנפדה מאי טעמא דאמר קרא אותה אותה למעוטי בעל מום מעיקרא

אבל חכמים אומרים אם מתו יקברו מאן חכמים תנא דבי לוי הוא דתנא דבי לוי הכל היו בכלל העמדה והערכה ואפילו בעל מום מעיקרו

וכן תנא דבי לוי במתניתיה אפילו חיה אפילו עוף והכתיב אותה אותה לתנא דבי לוי קשיא

אבל רבנן דפליגי עליה דרבי שמעון מאי הכי נמי דאם מתו יפדו אי הכי

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

  • The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בכורות יד

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בכורות יד

מתני׳ כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבין בבכורה ובמתנות ויוצאין לחולין ליגזז וליעבד ולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן

והשוחטן בחוץ פטור ואין עושין תמורה ואם מתו יפדו חוץ מן הבכור ומן המעשר

וכל שקדם הקדשן את מומן או מום עובר להקדשן ולאחר מכאן נולד להן מום קבוע להקדשן ונפדו פטורין מן הבכורה ומן המתנות ואינן יוצאין לחולין ליגזז וליעבד

ולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן והשוחטן בחוץ חייב ועושין תמורה ואם מתו יקברו

גמ׳ טעמא דנפדו הא לא נפדו פטורין מן הבכורה ומן המתנות קסבר קדושת דמים מדחה מן הבכורה ומן המתנות

ויוצאין לחולין וכו׳ טעמא דנפדו הא לא נפדו אסירי בגיזה ועבודה מסייע ליה לרבי אליעזר דאמר קדשי בדק הבית אסורין בגיזה ועבודה

אמרי לא קדושת דמים למזבח הוא דמיחלפא בקדושת הגוף למזבח גזרו בהו רבנן אבל קדשי בדק הבית לא

ולדן וחלבן מותר כו׳ היכי דמי אילימא דאיעבר ואתיליד לאחר פדיונן פשיטא חולין נינהו אלא דאיעבר לפני פדיונן ואתיליד לאחר פדיונן

הא לפני פדיונן אסירי

נפדין תמימים או אין נפדין תמימין

תא שמע המתפיס בעלי מומין קבועין לגבי מזבח וילדו ימכרו ואין צריכין מום שאין קדושה חלה עליהן שלא יהא טפל חמור מן העיקר

טעמא שלא יהא טפל חמור מן העיקר אבל הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף מסייע ליה לרבא דאמר רבא הקדיש זכר לדמים קדוש קדושת הגוף

והשוחטן בחוץ פטור רבי אלעזר מתני חייב ומוקי לה בבמת יחיד

דאמר רבי אלעזר מנין לזובח בהמה בעלת מום בבמת יחיד בשעת היתר הבמות שהוא בלא תעשה שנאמר לא תזבח לה׳ אלהיך שור ושה אם אינו ענין לבמה גדולה דכתיב עורת או שבור וגו׳ תנהו ענין לבמת יחיד

אימא אם אינו ענין לקדשים תנהו ענין לבכור סלקא דעתך אמינא הואיל וקדוש כשהוא בעל מום ליקרב נמי כשהוא בעל מום קא משמע לן דלא

אמרי בכור בהדיא כתיב ביה פסח או עור לא תזבחנו

ואימא אם אינו ענין לקדשים תנהו ענין למעשר דסלקא דעתך אמינא הואיל וקדוש במומו דכתיב לא יבקר בין טוב לרע נקרב נמי במומיה קא משמע לן דלא

אמרי מעשר נמי גמר העברה העברה מבכור

אימא תנהו ענין לתמורת קדשים דסלקא דעתך אמינא הואיל וקדושה כשהיא בעלת מום דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר אותו וגו׳ קריבה נמי כשהיא בעלת מום קא משמע לן דלא

אמר קרא והיה הוא ותמורתו מקיש תמורתו לו מה הוא בעל מום לא אף תמורתו בעל מום לא

מתקיף לה רבי זירא אימא תנהו ענין לולדות קדשים דסלקא דעתך אמינא הואיל וקדושין כשהן בעלי מומין אגב אמן כשהן בעלי מומין נמי קרבי קא משמע לן דלא

אמר רבא כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיו לך אלו הוולדות ונדריך הקישן הכתוב לנדר מה נדר בעל מום לא אף הני נמי בעל מום לא

ואין עושין תמורה מאי טעמא דאמר קרא לא יחליפנו ולא ימיר וגו׳ השתא רע בטוב אמרת לא טוב ברע מיבעיא אלא טוב מעיקרו עושה תמורה רע מעיקרו אין עושה תמורה

אם מתו יפדו אמר רב יהודה אמר רב זו דברי רבי שמעון דאמר קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה קדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה

דתנן רבי שמעון אומר קדשי בדק הבית אם מתו יפדו ומודה רבי שמעון בבעל מום מעיקרו שנפדה מאי טעמא דאמר קרא אותה אותה למעוטי בעל מום מעיקרא

אבל חכמים אומרים אם מתו יקברו מאן חכמים תנא דבי לוי הוא דתנא דבי לוי הכל היו בכלל העמדה והערכה ואפילו בעל מום מעיקרו

וכן תנא דבי לוי במתניתיה אפילו חיה אפילו עוף והכתיב אותה אותה לתנא דבי לוי קשיא

אבל רבנן דפליגי עליה דרבי שמעון מאי הכי נמי דאם מתו יפדו אי הכי

גלול כלפי מעלה