Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ה׳ באייר תשע״ט | 10 מאי 2019
  • The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested.

בכורות כג

מקשים כמה קושיות על שיטת רבי ירמיה שכשחפץ בטל ברוב, אנחנו לא אומרים שהתבטל לגמרי אלא עדיין קיים (חוזר וניעור). כשרואים בהמות מניקות, האם זה ברור שהם מניקים את שלהם או האם יכול להיות שמניקים בהמות שלא שלהם? רב פסק שההלכה ככל המשניות בפרק חוץ מהמקרים שיש בהם מחלוקת. לאיזה משנה/משניות הוא התכוון?


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

לרבי אליעזר מה תהא עליהן יאכלו נקודין או קליות או ילושו במי פירות או תתחלק לעיסות ובלבד שלא יהא כביצה במקום אחד ואמר עולא מה טעם גזירה שמא יביא קב חולין טמאים ממקום אחר וקב ועוד ממין זה סבר איבטלינהו ברובא וכיון דאיכא האי משהו מצא מין את מינו וניעור

אמר ליה אם טומאה עוררת טומאה טהרה עוררת טומאה

איתיביה אפר כשר שנתערב באפר מקלה הולכין אחר הרוב לטמא ואי רובא אפר מקלה הוא לא מטמא ואי אמרת טומאה כמאן דאיתיה דמי נהי דבמגע לא מטמא לטמא במשא

הא איתמר עלה אמר רבי יוסי ברבי חנינא טהור מלטמא במגע אבל מטמא במשא

והאמר רב חסדא נבילה בטילה בשחוטה שאי אפשר לנבילה שתיעשה שחוטה נהי דבמגע לא מטמא לטמא במשא

אמר ליה אתון בדרב חסדא מתניתו לה אנן בדרבי חייא מתנינן לה תני רבי חייא נבילה ושחוטה בטילות זו בזו ואיתמר עלה אמר רבי יוסי ברבי חנינא טהור מלטמא במגע אבל מטמא במשא

והא דתנן רבי אליעזר בן יעקב אומר בהמה גסה ששפעה חררת דם הרי זו תקבר ונפטרה מן הבכורה ותני רבי חייא אינה מטמאה לא במגע ולא במשא אמאי דנהי במגע לא מטמא תטמא במשא אישתיק

דלמא ודאי שאני הכא דהויא לה טומאה סרוחה הניחא לבר פדא דאמר טומאה חמורה עד לגר וטומאה קלה עד לכלב הא לא חזיא לגר אלא לרבי יוחנן דאמר


אחת זו ואחת זו עד לכלב הא חזיא לכלב קשיא

גופא בר פדא אמר טומאה חמורה עד לגר וטומאה קלה עד לכלב ורבי יוחנן אמר אחת זו ואחת זו עד לכלב מאי טעמא דבר פדא דכתיב לא תאכלו כל נבלה לגר וגו׳ הראויה לגר קרויה נבילה ושאינה ראויה לגר אינה קרויה נבילה

ואידך למעוטי היכא דהסריחה מעיקרא ואידך הסריחה מעיקרא לא צריכא קרא למעוטי עפרא בעלמא הוא

תנן רבי אליעזר בן יעקב אומר בהמה גסה ששפעה חררת דם הרי זו תקבר ונפטרת מן הבכורה ותני רבי חייא אינה מטמאה לא במגע ולא במשא ואמר רבי יוחנן משום ביטול ברוב נגעו בה

מאי איריא משום ביטול ברוב תיפוק לי דלא איתחזי כלל הא נמי איתחזי מעיקרא אגב אימיה

תנן התם רבי אליעזר בן יעקב אומר ציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה זאת אומרת נחשדו עמי הארץ לערב מחצה בציר ולמה לי מחצה אפילו בציר ממחצה נמי והני משהו הוה ליה פלגא ופלגא לא בטיל

אימא עד מחצה איבעית אימא טומאת עם הארץ דרבנן טומאת משקין דרבנן ברובא גזרו רבנן בפלגא ופלגא לא גזרו בה רבנן

מתני׳ רבן שמעון בן גמליאל אומר הלוקח בהמה מניקה מן הגוי אין חוששין שמא בנה של אחרת היה נכנס לתוך עדרו וראה את המבכירות מניקות ושאינן מבכירות מניקות אין חוששין שמא בנה של זו בא לו אצל זו או שמא בנה של זו בא לו אצל זו

גמ׳ אמר רב נחמן משמיה דרב הלכתא בכוליה פירקין בר מפלוגתא אמר רב ששת אמינא כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא אהייא אילימא ארישא מפליגי רבי ישמעאל ורבי עקיבא

אלא אדרבי אליעזר בן יעקב משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי

אלא אדרבן שמעון בן גמליאל מפלג פליג בברייתא אלא אדרבי יוסי בן המשולם הא אמר רב חדא זימנא דאמר רב הלכתא כרבי יוסי בן המשולם אלא אשער בעל מום מיפלג פליגי עקביא בן מהללאל ורבנן

לעולם אדרבן שמעון בן גמליאל והא קא משמע לן דברייתא לא פלוגתא היא

וכיון דאמר רב הלכתא בכוליה פירקין בר מפלוגתא


  • The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בכורות כג

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בכורות כג

לרבי אליעזר מה תהא עליהן יאכלו נקודין או קליות או ילושו במי פירות או תתחלק לעיסות ובלבד שלא יהא כביצה במקום אחד ואמר עולא מה טעם גזירה שמא יביא קב חולין טמאים ממקום אחר וקב ועוד ממין זה סבר איבטלינהו ברובא וכיון דאיכא האי משהו מצא מין את מינו וניעור

אמר ליה אם טומאה עוררת טומאה טהרה עוררת טומאה

איתיביה אפר כשר שנתערב באפר מקלה הולכין אחר הרוב לטמא ואי רובא אפר מקלה הוא לא מטמא ואי אמרת טומאה כמאן דאיתיה דמי נהי דבמגע לא מטמא לטמא במשא

הא איתמר עלה אמר רבי יוסי ברבי חנינא טהור מלטמא במגע אבל מטמא במשא

והאמר רב חסדא נבילה בטילה בשחוטה שאי אפשר לנבילה שתיעשה שחוטה נהי דבמגע לא מטמא לטמא במשא

אמר ליה אתון בדרב חסדא מתניתו לה אנן בדרבי חייא מתנינן לה תני רבי חייא נבילה ושחוטה בטילות זו בזו ואיתמר עלה אמר רבי יוסי ברבי חנינא טהור מלטמא במגע אבל מטמא במשא

והא דתנן רבי אליעזר בן יעקב אומר בהמה גסה ששפעה חררת דם הרי זו תקבר ונפטרה מן הבכורה ותני רבי חייא אינה מטמאה לא במגע ולא במשא אמאי דנהי במגע לא מטמא תטמא במשא אישתיק

דלמא ודאי שאני הכא דהויא לה טומאה סרוחה הניחא לבר פדא דאמר טומאה חמורה עד לגר וטומאה קלה עד לכלב הא לא חזיא לגר אלא לרבי יוחנן דאמר


אחת זו ואחת זו עד לכלב הא חזיא לכלב קשיא

גופא בר פדא אמר טומאה חמורה עד לגר וטומאה קלה עד לכלב ורבי יוחנן אמר אחת זו ואחת זו עד לכלב מאי טעמא דבר פדא דכתיב לא תאכלו כל נבלה לגר וגו׳ הראויה לגר קרויה נבילה ושאינה ראויה לגר אינה קרויה נבילה

ואידך למעוטי היכא דהסריחה מעיקרא ואידך הסריחה מעיקרא לא צריכא קרא למעוטי עפרא בעלמא הוא

תנן רבי אליעזר בן יעקב אומר בהמה גסה ששפעה חררת דם הרי זו תקבר ונפטרת מן הבכורה ותני רבי חייא אינה מטמאה לא במגע ולא במשא ואמר רבי יוחנן משום ביטול ברוב נגעו בה

מאי איריא משום ביטול ברוב תיפוק לי דלא איתחזי כלל הא נמי איתחזי מעיקרא אגב אימיה

תנן התם רבי אליעזר בן יעקב אומר ציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה זאת אומרת נחשדו עמי הארץ לערב מחצה בציר ולמה לי מחצה אפילו בציר ממחצה נמי והני משהו הוה ליה פלגא ופלגא לא בטיל

אימא עד מחצה איבעית אימא טומאת עם הארץ דרבנן טומאת משקין דרבנן ברובא גזרו רבנן בפלגא ופלגא לא גזרו בה רבנן

מתני׳ רבן שמעון בן גמליאל אומר הלוקח בהמה מניקה מן הגוי אין חוששין שמא בנה של אחרת היה נכנס לתוך עדרו וראה את המבכירות מניקות ושאינן מבכירות מניקות אין חוששין שמא בנה של זו בא לו אצל זו או שמא בנה של זו בא לו אצל זו

גמ׳ אמר רב נחמן משמיה דרב הלכתא בכוליה פירקין בר מפלוגתא אמר רב ששת אמינא כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא אהייא אילימא ארישא מפליגי רבי ישמעאל ורבי עקיבא

אלא אדרבי אליעזר בן יעקב משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי

אלא אדרבן שמעון בן גמליאל מפלג פליג בברייתא אלא אדרבי יוסי בן המשולם הא אמר רב חדא זימנא דאמר רב הלכתא כרבי יוסי בן המשולם אלא אשער בעל מום מיפלג פליגי עקביא בן מהללאל ורבנן

לעולם אדרבן שמעון בן גמליאל והא קא משמע לן דברייתא לא פלוגתא היא

וכיון דאמר רב הלכתא בכוליה פירקין בר מפלוגתא


גלול כלפי מעלה