Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ט״ו באייר תשע״ט | 20 מאי 2019
  • ה לימוד החודש מוקדש ע"י רון ושירה קרבס לע"נ יצחק לייב בן דויד בר הכוהן ומלכה, גרשון פיניה בן יצחק לייב הכוהן ומנוחה שרה ולכבוד הבר מצווה של בנם איתן.

  • הלימוד החודש מוקדש לרפואת נעמה בת יעל אסתר.

  • The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested.

בכורות לג

>איזה רמת קדושה נשארת בבכור לאחר שנופל בו מום? האם אפשר להקיז דם לבכור שעלול למות אם לא מקיזים אם אולי יטיל בו מום?


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

ובית הלל הני מילי תם אבל בעל מום כתיב הטמא והטהור יחדיו יאכלנו ומה טמא שאינו אוכל בקדשים קלים אוכל בבכור זר שאוכל בקדשים קלים אינו דין שיאכל בבכור

איכא למיפרך מה לטמא שכן הותר מכללו בעבודת צבור

ובית הלל אטו בעבודה קאמר באכילה קאמרינן אכילת זר עדיף

ורבי עקיבא מתיר ואפילו גוים מאי טעמא דרבי עקיבא כצבי וכאיל מה צבי ואיל מותר לגוי אף פסולין מותר לגוי

ואידך תלתא צבי ואיל כתיבי חד לכדרבי יצחק וחד לכדרבי אושעיא וחד לכדרבי אלעזר הקפר

ואידך מה צבי ואיל פטורים מן הבכורה אף פסולי המוקדשין פטורין מן הבכורה

תנו רבנן בכור אין מאכילין אותו לנדות דברי בית שמאי ובית הלל אומרים מאכילין אותו לנדות מאי טעמא דבית שמאי דכתיב ובשרם יהיה לך מה התם נדות לא אף הכא נדות לא

ובית הלל הני מילי תם אבל בעל מום הטמא והטהור אכלה

ובית שמאי הני מילי היכא דאין טומאה יוצאה עליו מגופו אבל היכא דטומאה יוצאה עליו מגופו לא

דאשכחן דפליג רחמנא בין טומאה יוצאה עליו מגופו לבין שאין טומאה יוצאה עליו מגופו דתנן הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבים ומצורעין וזבות ונדות ויולדות

ובית הלל התם הוא דגלי רחמנא טמא נפש אבל הכא טמא סתמא כתיב לא שנא

תנו רבנן אין מרגילין ביום טוב כיוצא בו אין מרגילין בבכור ולא בפסולי המוקדשין

בשלמא יום טוב דקא טרח טירחא דלא חזי ליה אלא בכור מאן תנא אמר רב חסדא בית שמאי היא דאמר אין מאכילין אותו לנדות

ולא בפסולי המוקדשין מאן תנא אמר רב חסדא רבי אלעזר ברבי שמעון היא דתנן היו לפניו שתי חטאות אחת תמימה ואחת בעלת מום תמימה תקרב בעלת מום תיפדה

נשחטה בעלת מום אם עד שלא נזרק דמה של תמימה מותרת אם משנזרק דמה של תמימה אסורה

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אפילו בשר בקדירה ונזרק דמה של תמימה אסורה

ורב חסדא לוקמה כולה כבית שמאי דלמא עד כאן לא קאמרי בית שמאי אלא בבכור דקדושתו מרחם אבל פסולי המוקדשין דאין קדושתו מרחם לא

ולוקמה כולה כרבי אלעזר ברבי שמעון דילמא עד כאן לא קאמר רבי אלעזר ברבי שמעון התם אלא פסולי המוקדשין דאלימי למיתפס פדיונו אבל בכור דלא אלים למיתפס פדיונו לא

ורבי אלעזר ברבי שמעון לית ליה כל פסולי המוקדשין נמכרין באיטליז ונשקלין בליטרא אלמא דכיון דאיכא רווחא להקדש שרי לה

אמר רב מרי בריה דרב כהנא מה שמשביח בעור פגם בבשר במערבא משמיה דרבינא אמרי מפני שנראה כעובד עבודה בקדשים

רבי יוסי בר אבין אומר גזירה שמא יגדל מהן עדרים עדרים

מתני׳ בכור שאחזו דם אפילו מת אין מקיזין לו דם דברי רבי יהודה וחכמים אומרים יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום ואם עשה בו מום הרי זה לא ישחט עליו רבי שמעון אומר יקיז אף על פי שהוא עושה בו מום

גמ׳ תנו רבנן בכור שאחזו דם מקיזין לו את הדם במקום שאין עושים בו מום ואין מקיזין לו את הדם במקום שעושין בו מום דברי רבי מאיר

וחכמים אומרים אף במקום שעושה בו מום ובלבד שלא ישחט על אותו המום רבי שמעון אומר אף נשחט על אותו המום רבי יהודה אומר אפילו מת אין מקיזין לו את הדם

מתני ליה רבי אלעזר לבריה ואמרי לה רבי חייא לבריה כמחלוקת כאן כך מחלוקת בחבית של תרומה דתנן חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה רבי אליעזר אומר אם היתה במקום התורפה יניחנה במקום המוצנע אם היתה מגולה יכסנה

רבי יהושע אומר אם היתה מונחת במקום המוצנע יניחנה במקום התורפה אם היתה מכוסה יגלנה רבן גמליאל אומר לא יחדש בה דבר

רבי מאיר כרבי אליעזר ורבנן כרבי יהושע ורבי יהודה כרבן גמליאל

ממאי דלמא עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם דקא עביד בידים אבל הכא דגרמא כרבי יהושע סבירא ליה

ועד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם אלא שמא יבא אליהו ויטהרנה אבל הכא דאי שביק ליה מיית כרבנן סבירא ליה

ועד כאן לא קאמרי רבנן הכא דאי שביק ליה מיית אבל התם שמא יבא אליהו ויטהרנה כרבי אליעזר סבירא להו ועד כאן לא קאמר רבי יהודה הכא דקא עביד בידים אבל התם דגרמא כרבי יהושע סבירא ליה

ועד כאן לא קאמר רבן גמליאל התם דשמא יבא אליהו ויטהרנה אבל הכא דאי שביק ליה מיית כרבנן סבירא ליה

ועוד הכא בקראי פליגי והכא בקראי פליגי דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הכל מודים במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב דכתיב לא תאפה חמץ ולא תעשה

במסרס אחר מסרס שהוא חייב דכתיב ומעוך וכתות ונתוק וכרות אם על כורת חייב על נותק לא כל שכן אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב

לא נחלקו אלא במטיל מום בבעל מום דרבי מאיר סבר כל מום לא יהיה בו ורבנן סברי תמים יהיה לרצון

ורבי מאיר האי תמים יהיה לרצון מאי עביד ליה מיבעי ליה למעוטי בעל מום מעיקרו

בעל מום מעיקרו פשיטא דיקלא בעלמא הוא

אלא למעוטי פסולי המוקדשין לאחר פדיונן סלקא דעתך אמינא הואיל ואסירי בגיזה ועבודה במומין נמי ליתסרו קא משמע לן

ורבנן נמי הכתיב כל מום לא יהיה בו לגרמא הוא דאתי דתניא מום לא יהיה בו אין לי

  • ה לימוד החודש מוקדש ע"י רון ושירה קרבס לע"נ יצחק לייב בן דויד בר הכוהן ומלכה, גרשון פיניה בן יצחק לייב הכוהן ומנוחה שרה ולכבוד הבר מצווה של בנם איתן.

  • הלימוד החודש מוקדש לרפואת נעמה בת יעל אסתר.

  • The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בכורות לג

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בכורות לג

ובית הלל הני מילי תם אבל בעל מום כתיב הטמא והטהור יחדיו יאכלנו ומה טמא שאינו אוכל בקדשים קלים אוכל בבכור זר שאוכל בקדשים קלים אינו דין שיאכל בבכור

איכא למיפרך מה לטמא שכן הותר מכללו בעבודת צבור

ובית הלל אטו בעבודה קאמר באכילה קאמרינן אכילת זר עדיף

ורבי עקיבא מתיר ואפילו גוים מאי טעמא דרבי עקיבא כצבי וכאיל מה צבי ואיל מותר לגוי אף פסולין מותר לגוי

ואידך תלתא צבי ואיל כתיבי חד לכדרבי יצחק וחד לכדרבי אושעיא וחד לכדרבי אלעזר הקפר

ואידך מה צבי ואיל פטורים מן הבכורה אף פסולי המוקדשין פטורין מן הבכורה

תנו רבנן בכור אין מאכילין אותו לנדות דברי בית שמאי ובית הלל אומרים מאכילין אותו לנדות מאי טעמא דבית שמאי דכתיב ובשרם יהיה לך מה התם נדות לא אף הכא נדות לא

ובית הלל הני מילי תם אבל בעל מום הטמא והטהור אכלה

ובית שמאי הני מילי היכא דאין טומאה יוצאה עליו מגופו אבל היכא דטומאה יוצאה עליו מגופו לא

דאשכחן דפליג רחמנא בין טומאה יוצאה עליו מגופו לבין שאין טומאה יוצאה עליו מגופו דתנן הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבים ומצורעין וזבות ונדות ויולדות

ובית הלל התם הוא דגלי רחמנא טמא נפש אבל הכא טמא סתמא כתיב לא שנא

תנו רבנן אין מרגילין ביום טוב כיוצא בו אין מרגילין בבכור ולא בפסולי המוקדשין

בשלמא יום טוב דקא טרח טירחא דלא חזי ליה אלא בכור מאן תנא אמר רב חסדא בית שמאי היא דאמר אין מאכילין אותו לנדות

ולא בפסולי המוקדשין מאן תנא אמר רב חסדא רבי אלעזר ברבי שמעון היא דתנן היו לפניו שתי חטאות אחת תמימה ואחת בעלת מום תמימה תקרב בעלת מום תיפדה

נשחטה בעלת מום אם עד שלא נזרק דמה של תמימה מותרת אם משנזרק דמה של תמימה אסורה

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אפילו בשר בקדירה ונזרק דמה של תמימה אסורה

ורב חסדא לוקמה כולה כבית שמאי דלמא עד כאן לא קאמרי בית שמאי אלא בבכור דקדושתו מרחם אבל פסולי המוקדשין דאין קדושתו מרחם לא

ולוקמה כולה כרבי אלעזר ברבי שמעון דילמא עד כאן לא קאמר רבי אלעזר ברבי שמעון התם אלא פסולי המוקדשין דאלימי למיתפס פדיונו אבל בכור דלא אלים למיתפס פדיונו לא

ורבי אלעזר ברבי שמעון לית ליה כל פסולי המוקדשין נמכרין באיטליז ונשקלין בליטרא אלמא דכיון דאיכא רווחא להקדש שרי לה

אמר רב מרי בריה דרב כהנא מה שמשביח בעור פגם בבשר במערבא משמיה דרבינא אמרי מפני שנראה כעובד עבודה בקדשים

רבי יוסי בר אבין אומר גזירה שמא יגדל מהן עדרים עדרים

מתני׳ בכור שאחזו דם אפילו מת אין מקיזין לו דם דברי רבי יהודה וחכמים אומרים יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום ואם עשה בו מום הרי זה לא ישחט עליו רבי שמעון אומר יקיז אף על פי שהוא עושה בו מום

גמ׳ תנו רבנן בכור שאחזו דם מקיזין לו את הדם במקום שאין עושים בו מום ואין מקיזין לו את הדם במקום שעושין בו מום דברי רבי מאיר

וחכמים אומרים אף במקום שעושה בו מום ובלבד שלא ישחט על אותו המום רבי שמעון אומר אף נשחט על אותו המום רבי יהודה אומר אפילו מת אין מקיזין לו את הדם

מתני ליה רבי אלעזר לבריה ואמרי לה רבי חייא לבריה כמחלוקת כאן כך מחלוקת בחבית של תרומה דתנן חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה רבי אליעזר אומר אם היתה במקום התורפה יניחנה במקום המוצנע אם היתה מגולה יכסנה

רבי יהושע אומר אם היתה מונחת במקום המוצנע יניחנה במקום התורפה אם היתה מכוסה יגלנה רבן גמליאל אומר לא יחדש בה דבר

רבי מאיר כרבי אליעזר ורבנן כרבי יהושע ורבי יהודה כרבן גמליאל

ממאי דלמא עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם דקא עביד בידים אבל הכא דגרמא כרבי יהושע סבירא ליה

ועד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם אלא שמא יבא אליהו ויטהרנה אבל הכא דאי שביק ליה מיית כרבנן סבירא ליה

ועד כאן לא קאמרי רבנן הכא דאי שביק ליה מיית אבל התם שמא יבא אליהו ויטהרנה כרבי אליעזר סבירא להו ועד כאן לא קאמר רבי יהודה הכא דקא עביד בידים אבל התם דגרמא כרבי יהושע סבירא ליה

ועד כאן לא קאמר רבן גמליאל התם דשמא יבא אליהו ויטהרנה אבל הכא דאי שביק ליה מיית כרבנן סבירא ליה

ועוד הכא בקראי פליגי והכא בקראי פליגי דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הכל מודים במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב דכתיב לא תאפה חמץ ולא תעשה

במסרס אחר מסרס שהוא חייב דכתיב ומעוך וכתות ונתוק וכרות אם על כורת חייב על נותק לא כל שכן אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב

לא נחלקו אלא במטיל מום בבעל מום דרבי מאיר סבר כל מום לא יהיה בו ורבנן סברי תמים יהיה לרצון

ורבי מאיר האי תמים יהיה לרצון מאי עביד ליה מיבעי ליה למעוטי בעל מום מעיקרו

בעל מום מעיקרו פשיטא דיקלא בעלמא הוא

אלא למעוטי פסולי המוקדשין לאחר פדיונן סלקא דעתך אמינא הואיל ואסירי בגיזה ועבודה במומין נמי ליתסרו קא משמע לן

ורבנן נמי הכתיב כל מום לא יהיה בו לגרמא הוא דאתי דתניא מום לא יהיה בו אין לי

גלול כלפי מעלה