Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ח באייר תשע״ט | 23 מאי 2019
  • ה לימוד החודש מוקדש ע"י רון ושירה קרבס לע"נ יצחק לייב בן דויד בר הכוהן ומלכה, גרשון פיניה בן יצחק לייב הכוהן ומנוחה שרה ולכבוד הבר מצווה של בנם איתן.

  • הלימוד החודש מוקדש לרפואת נעמה בת יעל אסתר.

  • The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested.

בכורות לו

באיזה עניינים הקשורים לבכור חושדים בכהנים ובאיזה מקרים לא חושדים בהם? ר’יהושע ורבן גמליאל חלקו בעניין אם כהן חבר חשוד על הטלת מום בבכור או לא – והויכוח הגיע למצב שרבן גמליאל בייש את ר’ יהושע ברבים.


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

אימר דאמר רבי מאיר לחששא לאחזוקינהו מי אמר

איבעיא להו עד מפי עד מהו לעדות בכור רב אסי אסר ורב אשי שרי אמר ליה רב אסי לרב אשי והא תנא דבי מנשה אין עד מפי עד כשר אלא לעדות האשה

תני אלא לעדות שהאשה כשרה לה בלבד

רב יימר אכשר עד מפי עד בבכור קרי עליה מרימר יימר שרי בוכרא והלכתא עד מפי עד כשר לעדות בכור

אמר רבי אילעא לא היו מוחזקין בו שהוא בכור ובא אחד ואמר שהוא בכור ומומו עמו נאמן

מאי קא משמע לן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר תנינא האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר

מהו דתימא התם הוא דאי בעיא לא אמרה אבל הכא דלא סגיא דלא אמרה דקדשים בחוץ לא אכיל

אימא לא הפה שאסר הוא קא משמע לן דאי משום הכי הוה שדי ביה מומא דניכר ואכיל ליה

מתקיף לה מר בר רב אשי מאי שנא מההוא גברא דאוגר ליה חמרא לחבריה ואמר ליה לא תיזיל באורחא דנהר פקוד דאיכא מיא זיל באורחא דנרש דליכא מיא אזל באורחא דנהר פקוד ומית חמרא ואתא ואמר ליה באורחא דנהר פקוד אזלי ומיהו מיא לא הוו

ואמר רבא מה לו לשקר אי בעי אמר באורחא דנרש אזלי ואמר אביי מה לו לשקר במקום עדים לא אמרינן

הכי השתא התם ודאי איכא מיא התם ודאישדי ביה מומא חששא הוא ובמקום חששא אמרינן מה לו לשקר יתיב רבינא וקאמר להאי שמעתא בלא גברא אמר ליה רבא זוטי לרבינא אנן משמיה דרבי אילעא מתנינן לה

רבי צדוק הוה ליה בוכרא רמא ליה שערי בסלי בהדי דקאכיל איבזע שיפתיה אתא לקמיה דרבי יהושע אמר ליה כלום חילקנו בין חבר לעם הארץ אמר לו רבי יהושע הן

אתא לקמיה דרבן גמליאל אמר ליה חילקנו בין חבר לעם הארץ אמר ליה רבן גמליאל לא אמר ליה והא רבי יהושע אמר לי הן אמר לו המתן עד שיעלו בעלי תריסין לבית המדרש

כיון שנכנסו לבית המדרש עמד השואל ושאל כלום חילקנו בין חבר לעם הארץ אמר ליה רבי יהושע לאו אמר ליה רבן גמליאל והלא משמך אמרו לי הן

יהושע עמוד על רגליך ויעידו בך עמד רבי יהושע על רגליו ואמר היאך אעשה אילמלי אני חי והוא מת יכול החי להכחיש את המת עכשיו שאני חי והוא חי היאך חי יכול להכחיש את החי

והיה רבן גמליאל עומד ודורש ורבי יהושע עומד על רגליו עד שריננו כל העם ואמרו לחוצפית המתורגמן עמוד ועמד

מתני׳ נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה ובעל מום הוא

גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב נאמן הכהן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו מאי טעמא כל מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה ובעל מום הוא מאי טעמא לאו משום דאמרינן כל מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי

התם הוא דקדשים בחוץ לא אכיל אבל הכא כיון דחשידי חשידי

מתיב רב שיזבי האומר למי שאין נאמן על המעשר קח לי ממי שהוא נאמן או ממי שהוא מעשר אינו נאמן אמאי נימא כל מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי

שאני התם

דאית ליה לאשתמוטי

סיפא ודאי מסייעא ליה מאיש פלוני הרי זה נאמן

התם כיון דאית ליה תובע מירתת

אמר רבי ירמיה בר אבא מנא ליה ליהודה הא אנא בגידול קבעתיה וגידול קבע בדידיה והכי אמרי ליה נאמן ישראל לומר בכור זה נתתי לכהן במומו

ישראל פשיטא לא צריך בקטן והגדיל מהו דתימא לא קים ליה קא משמע לן

בסורא מתנו כלשנא בתרא בפומבדיתא כלשנא קמא והלכתא אפילו כלשנא קמא

רפרם בפומבדיתא הוה ליה בוכרא ויהביה ליה לכהן בלא מומא אזל שדא ביה מומא יומא חד חלש בעיניה אייתיה לקמיה אמר ליה בכור זה נתן לי ישראל במומו ארפסיניה לעיניה חזייה בשקריה אמר ליה לאו אנא דיהיבתיה לך

ואפילו הכי לא חש לה למילתא האי הוא דחציף כולי עלמא לא חציפי

ההוא שרוע דאתא לקמיה דרב אשי אמר למאי ניחוש ליה אי כהן הוא אי ישראל הוא הרי בכור ומומו עמו

אמר ליה רבינא לרב אשי ודלמא ישראל הוא ואמר רב יהודה אין רואין בכור ישראל אלא אם כן כהן עמו

אמר ליה הכי השתא התם נהי דקדשים בחוץ לא אכיל אממוניה דכהן חשיד

הכא מכדי ידע דהאי מום מובהק הוא מאי טעמא אתיוה קמיה רבנן משום כבודו דחכם על כבודו דחכם לא עביד איסורא עבד

מתני׳ הכל נאמנין על מומי מעשר

גמ׳ מאי טעמא דאי בעי שדי ביה מומא מעיקרא מי ידע הי נפיק

וכי תימא מפיק ליה בריש עשרה לא יבקר בין טוב לרע אמר רחמנא אלא דאי בעי שדי ביה מומא בכולי עדריה

מתני׳ בכור שנסמית עינו ושנקטעה ידו ושנשברה רגלו הרי זה ישחט על פי שלשה בני הכנסת רבי יוסי אומר אפילו יש שם עשרים ושלשה אינו נשחט אלא על פי מומחה

גמ׳ רבי שמלאי ורבי יהודה נשיאה תרוייהו משמיה דרבי יהושע בן לוי אמרי ואמרי לה רבי שמלאי ורבי יהושע בן לוי תרוייהו משום רבי יהודה נשיאה אמרי התרת בכור בחוצה לארץ על פי שלשה בני הכנסת אמר רבא ובמומין מובהקין

מאי קא משמע לן תנינא בכור שנסמית עינו ושנקטעה ידו ושנשתברה רגלו הרי זה ישחט על פי שלשה בני הכנסת

אי ממתניתין הוה אמינא בחוצה לארץ אפילו מומין שאין מובהקין והאי דקתני מובהקין להודיעך כחו דרבי יוסי קא משמע לן

אמר רב יהודה אמר רבי ירמיה בר אבא ספק משמיה דרב ספק משמיה דשמואל שלשה מתירין את הבכור במקום שאין מומחה מאי קא משמע לן תנינא הרי זה ישחט על פי שלשה בני הכנסת

אי ממתניתין הוה אמינא במקום מומחה קא משמע לן במקום שאין מומחה אין במקום שיש מומחה לא

אמר רב חייא בר עמרם שלשה מתירין את הבכור במקום שאין מומחה שלשה מתירין את הנדר במקום שאין חכם שלשה מתירין את הבכור במקום שאין מומחה

  • ה לימוד החודש מוקדש ע"י רון ושירה קרבס לע"נ יצחק לייב בן דויד בר הכוהן ומלכה, גרשון פיניה בן יצחק לייב הכוהן ומנוחה שרה ולכבוד הבר מצווה של בנם איתן.

  • הלימוד החודש מוקדש לרפואת נעמה בת יעל אסתר.

  • The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בכורות לו

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בכורות לו

אימר דאמר רבי מאיר לחששא לאחזוקינהו מי אמר

איבעיא להו עד מפי עד מהו לעדות בכור רב אסי אסר ורב אשי שרי אמר ליה רב אסי לרב אשי והא תנא דבי מנשה אין עד מפי עד כשר אלא לעדות האשה

תני אלא לעדות שהאשה כשרה לה בלבד

רב יימר אכשר עד מפי עד בבכור קרי עליה מרימר יימר שרי בוכרא והלכתא עד מפי עד כשר לעדות בכור

אמר רבי אילעא לא היו מוחזקין בו שהוא בכור ובא אחד ואמר שהוא בכור ומומו עמו נאמן

מאי קא משמע לן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר תנינא האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר

מהו דתימא התם הוא דאי בעיא לא אמרה אבל הכא דלא סגיא דלא אמרה דקדשים בחוץ לא אכיל

אימא לא הפה שאסר הוא קא משמע לן דאי משום הכי הוה שדי ביה מומא דניכר ואכיל ליה

מתקיף לה מר בר רב אשי מאי שנא מההוא גברא דאוגר ליה חמרא לחבריה ואמר ליה לא תיזיל באורחא דנהר פקוד דאיכא מיא זיל באורחא דנרש דליכא מיא אזל באורחא דנהר פקוד ומית חמרא ואתא ואמר ליה באורחא דנהר פקוד אזלי ומיהו מיא לא הוו

ואמר רבא מה לו לשקר אי בעי אמר באורחא דנרש אזלי ואמר אביי מה לו לשקר במקום עדים לא אמרינן

הכי השתא התם ודאי איכא מיא התם ודאישדי ביה מומא חששא הוא ובמקום חששא אמרינן מה לו לשקר יתיב רבינא וקאמר להאי שמעתא בלא גברא אמר ליה רבא זוטי לרבינא אנן משמיה דרבי אילעא מתנינן לה

רבי צדוק הוה ליה בוכרא רמא ליה שערי בסלי בהדי דקאכיל איבזע שיפתיה אתא לקמיה דרבי יהושע אמר ליה כלום חילקנו בין חבר לעם הארץ אמר לו רבי יהושע הן

אתא לקמיה דרבן גמליאל אמר ליה חילקנו בין חבר לעם הארץ אמר ליה רבן גמליאל לא אמר ליה והא רבי יהושע אמר לי הן אמר לו המתן עד שיעלו בעלי תריסין לבית המדרש

כיון שנכנסו לבית המדרש עמד השואל ושאל כלום חילקנו בין חבר לעם הארץ אמר ליה רבי יהושע לאו אמר ליה רבן גמליאל והלא משמך אמרו לי הן

יהושע עמוד על רגליך ויעידו בך עמד רבי יהושע על רגליו ואמר היאך אעשה אילמלי אני חי והוא מת יכול החי להכחיש את המת עכשיו שאני חי והוא חי היאך חי יכול להכחיש את החי

והיה רבן גמליאל עומד ודורש ורבי יהושע עומד על רגליו עד שריננו כל העם ואמרו לחוצפית המתורגמן עמוד ועמד

מתני׳ נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה ובעל מום הוא

גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב נאמן הכהן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו מאי טעמא כל מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה ובעל מום הוא מאי טעמא לאו משום דאמרינן כל מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי

התם הוא דקדשים בחוץ לא אכיל אבל הכא כיון דחשידי חשידי

מתיב רב שיזבי האומר למי שאין נאמן על המעשר קח לי ממי שהוא נאמן או ממי שהוא מעשר אינו נאמן אמאי נימא כל מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי

שאני התם

דאית ליה לאשתמוטי

סיפא ודאי מסייעא ליה מאיש פלוני הרי זה נאמן

התם כיון דאית ליה תובע מירתת

אמר רבי ירמיה בר אבא מנא ליה ליהודה הא אנא בגידול קבעתיה וגידול קבע בדידיה והכי אמרי ליה נאמן ישראל לומר בכור זה נתתי לכהן במומו

ישראל פשיטא לא צריך בקטן והגדיל מהו דתימא לא קים ליה קא משמע לן

בסורא מתנו כלשנא בתרא בפומבדיתא כלשנא קמא והלכתא אפילו כלשנא קמא

רפרם בפומבדיתא הוה ליה בוכרא ויהביה ליה לכהן בלא מומא אזל שדא ביה מומא יומא חד חלש בעיניה אייתיה לקמיה אמר ליה בכור זה נתן לי ישראל במומו ארפסיניה לעיניה חזייה בשקריה אמר ליה לאו אנא דיהיבתיה לך

ואפילו הכי לא חש לה למילתא האי הוא דחציף כולי עלמא לא חציפי

ההוא שרוע דאתא לקמיה דרב אשי אמר למאי ניחוש ליה אי כהן הוא אי ישראל הוא הרי בכור ומומו עמו

אמר ליה רבינא לרב אשי ודלמא ישראל הוא ואמר רב יהודה אין רואין בכור ישראל אלא אם כן כהן עמו

אמר ליה הכי השתא התם נהי דקדשים בחוץ לא אכיל אממוניה דכהן חשיד

הכא מכדי ידע דהאי מום מובהק הוא מאי טעמא אתיוה קמיה רבנן משום כבודו דחכם על כבודו דחכם לא עביד איסורא עבד

מתני׳ הכל נאמנין על מומי מעשר

גמ׳ מאי טעמא דאי בעי שדי ביה מומא מעיקרא מי ידע הי נפיק

וכי תימא מפיק ליה בריש עשרה לא יבקר בין טוב לרע אמר רחמנא אלא דאי בעי שדי ביה מומא בכולי עדריה

מתני׳ בכור שנסמית עינו ושנקטעה ידו ושנשברה רגלו הרי זה ישחט על פי שלשה בני הכנסת רבי יוסי אומר אפילו יש שם עשרים ושלשה אינו נשחט אלא על פי מומחה

גמ׳ רבי שמלאי ורבי יהודה נשיאה תרוייהו משמיה דרבי יהושע בן לוי אמרי ואמרי לה רבי שמלאי ורבי יהושע בן לוי תרוייהו משום רבי יהודה נשיאה אמרי התרת בכור בחוצה לארץ על פי שלשה בני הכנסת אמר רבא ובמומין מובהקין

מאי קא משמע לן תנינא בכור שנסמית עינו ושנקטעה ידו ושנשתברה רגלו הרי זה ישחט על פי שלשה בני הכנסת

אי ממתניתין הוה אמינא בחוצה לארץ אפילו מומין שאין מובהקין והאי דקתני מובהקין להודיעך כחו דרבי יוסי קא משמע לן

אמר רב יהודה אמר רבי ירמיה בר אבא ספק משמיה דרב ספק משמיה דשמואל שלשה מתירין את הבכור במקום שאין מומחה מאי קא משמע לן תנינא הרי זה ישחט על פי שלשה בני הכנסת

אי ממתניתין הוה אמינא במקום מומחה קא משמע לן במקום שאין מומחה אין במקום שיש מומחה לא

אמר רב חייא בר עמרם שלשה מתירין את הבכור במקום שאין מומחה שלשה מתירין את הנדר במקום שאין חכם שלשה מתירין את הבכור במקום שאין מומחה

גלול כלפי מעלה