Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ג באייר תשע״ט | 28 מאי 2019
  • The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested.

בכורות מא

מסיימים את הרשימה של מומים ודאיים ועוברים לרשימות של מומים של ספק – אסור להקריב אבל לא מותרים לשחוט. מהן? הגמרא פוטרת סתירות בין מה שמופיע במשנה שבחלק מהמקרים נשמעים כמו מומים שמוזכרים בתורה כמומים ודאיים. טומטום ואנדרוגינוס – יש שלוש דעות לגבי מה הסטטוס שלהם – ספק, ודאי זכר או ודאי אינו יכול להיות בכור.


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

גמ׳ תנא קפץ העליון ולא קפץ התחתון וכנגדו בגמל ניכר

מתני׳ על אלו מומין שוחטין את הבכור ופסולי המוקדשין נפדין עליהן

גמ׳ הא תו למה לי הא תנא ליה רישא על אלו מומין שוחטין את הבכור סיפא איצטריכא פסולי המוקדשין נפדין עליהן הא נמי פשיטא מישחט שחטינן מיפרק מיבעיא

אלא איידי דתנא שלשה הוסיף ואמרו לו לא שמענו את אלו וקתני ואתי דיחידאה וקא סתים לה בכולהו על אלו מומין שוחטין את הבכור ופסולי המוקדשין נפדין עליהן

מתני׳ ואלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה חוורור והמים שאין קבועין וחוטין הפנימיות שנפגמו אבל לא שנעקרו ובעל גרב ובעל יבלת ובעל חזזית זקן וחולה ומזוהם ושנעבדה בו עבירה ושהמית אדם על פי עד אחד או על פי הבעלים

וטומטום ואנדרוגינוס לא במקדש ולא במדינה רבי שמעון אומר אין לך מום גדול מזה וחכמים אומרים אינו בכור אלא נגזז ונעבד

גמ׳ וגרב לא והכתיב גרב באורייתא וחזזית לא והכתיב ילפת באורייתא ותניא גרב זה החרס ילפת זו חזזית המצרית ואמר ריש לקיש למה נקרא שמה ילפת שמלפפת והולכת עד יום המיתה

בשלמא חזזית אחזזית לא קשיא כאן בחזזית המצרית כאן בחזזית דעלמא אלא גרב אגרב קשיא גרב אגרב נמי לא קשיא הא בלח הא ביבש לח איתסי יבש לא מיתסי

ולח מיתסי והכתיב יככה ה׳ בשחין מצרים וגו׳ ומדכתיב ובחרס הרי גרב לח אמור וקאמר אשר לא תוכל להרפא

אלא תלתא הוו דקרא יבש בין מבפנים בין מבחוץ דמתניתין לח מבחוץ ומבפנים דמצרים יבש מבפנים ולח מבחוץ דכתיב ויהי שחין פורח אבעבועות באדם

והזקן והחולה והמזוהם מנהני מילי דתנו רבנן מן הצאן ומן הכשבים ומן העזים פרט לזקן ולחולה ולמזוהם

וצריכי דאי כתב רחמנא למעוטי זקן דלא הדר בריא אבל חולה דהדר בריא אימא לא ואי כתב למעוטי חולה דלאו אורחיה אבל זקן דהיינו אורחיה אימא לא

ואי כתב רחמנא תרי למעוטי הני דכחישי אבל מזוהם דלא כחיש אימא לא ואי נמי למעוטי מזוהם משום דמאיס אבל הני דלא מאיסי אימא לא צריכי

ושנעבדה בו עבירה וכו׳ מנא הני מילי

דתנו רבנן מן הבהמה להוציא רובע ונרבע מן הבקר להוציא את הנעבד מן הצאן להוציא את המוקצה ומן הצאן להוציא את הנוגח

הני בני קטלא נינהו על פי עד אחד או על פי הבעלים

בשלמא טומטום במקדש לא דילמא נקבה היא במדינה לא דילמא זכר הוא ולית בה מומא

אלא אנדרוגינוס בשלמא במקדש לא דלמא נקבה היא אלא במדינה נמי נהי דזכר הוא תעשה נקבות חריץ וישחוט עלה

אמר אביי אמר קרא או חרוץ או שבור חרוץ דומיא דשבור מה שבור במקום עצם אף חרוץ במקום עצם

רבא אמר בלא שבור נמי לא מצית אמרת חרוץ במקום בשר הוי מומא דאי סלקא דעתך הוי מומא כיון דאמר גרב זהו חרס מיחרץ חריץ דכתיב ומראהו עמוק מן העור כמראה חמה העמוקה מן הצל

וליכתב רחמנא חרוץ ולא בעי גרב ואמינא חרוץ דלא מאיס הוי מומא גרב דמאיס לא כל שכן כתב רחמנא גרב למימר דחרוץ במקום בשר לא הוי מומא

רבי ישמעאל אומר אין לך מום גדול מזה כאביי לא אמר חרוץ דומיא דשבור לא אמרינן

כרבא נמי לא אמר דילמא היכא דלא מינכרא אבל היכא דמינכר מום רע קרינא ביה


בעי רבא מאי טעמא דרבי ישמעאל מיפשט פשיטא ליה אנדרוגינוס בכור הוא ומומו עמו או דילמא ספוקי מספקא ליה ואם תימצא לומר קאמר אם תימצא לומר בכור הוא הרי מומו עמו

למאי נפקא מינה למילקא עליה משום גיזה ועבודה אי נמי למיתבה לכהן

תא שמע רבי אילעאי אומר משום רבי ישמעאל אנדרוגינוס בכור הוא ומומו עמו שמע מינה מיפשט פשיטא ליה ודילמא אם תימצא לומר קאמר

תא שמע זכר ולא נקבה כשהוא אומר למטה זכר שאין תלמוד לומר מה תלמוד לומר להוציא טומטום ואנדרוגינוס

מני אילימא תנא קמא ספיקא הוא ואתי קרא למעוטי ספיקא

אלא רבנן בתראי מחד קרא נפקי דהא גבי בכור חד זכר הוא דכתיב קא מעטי כולהו מינייהו

אלא פשיטא רבי ישמעאל ואי אמרת בשלמא רבי ישמעאל מיפשט פשיטא ליה היינו דאיצטריך קרא למעוטי אלא אי אמרת מספקא ליה אצטריך קרא למעוטי ספיקא

לעולם רבנן בתראי וגבי בכור תרתי קראי כתיב הזכר והזכרים

וחכמים אומרים אינו בכור כו׳ אמר רב חסדא מחלוקת באנדרוגינוס אבל בטומטום דברי הכל ספיקא הוא וקדוש מספיקא

אמר ליה רבא אלא מעתה בערכין יערך


  • The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בכורות מא

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בכורות מא

גמ׳ תנא קפץ העליון ולא קפץ התחתון וכנגדו בגמל ניכר

מתני׳ על אלו מומין שוחטין את הבכור ופסולי המוקדשין נפדין עליהן

גמ׳ הא תו למה לי הא תנא ליה רישא על אלו מומין שוחטין את הבכור סיפא איצטריכא פסולי המוקדשין נפדין עליהן הא נמי פשיטא מישחט שחטינן מיפרק מיבעיא

אלא איידי דתנא שלשה הוסיף ואמרו לו לא שמענו את אלו וקתני ואתי דיחידאה וקא סתים לה בכולהו על אלו מומין שוחטין את הבכור ופסולי המוקדשין נפדין עליהן

מתני׳ ואלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה חוורור והמים שאין קבועין וחוטין הפנימיות שנפגמו אבל לא שנעקרו ובעל גרב ובעל יבלת ובעל חזזית זקן וחולה ומזוהם ושנעבדה בו עבירה ושהמית אדם על פי עד אחד או על פי הבעלים

וטומטום ואנדרוגינוס לא במקדש ולא במדינה רבי שמעון אומר אין לך מום גדול מזה וחכמים אומרים אינו בכור אלא נגזז ונעבד

גמ׳ וגרב לא והכתיב גרב באורייתא וחזזית לא והכתיב ילפת באורייתא ותניא גרב זה החרס ילפת זו חזזית המצרית ואמר ריש לקיש למה נקרא שמה ילפת שמלפפת והולכת עד יום המיתה

בשלמא חזזית אחזזית לא קשיא כאן בחזזית המצרית כאן בחזזית דעלמא אלא גרב אגרב קשיא גרב אגרב נמי לא קשיא הא בלח הא ביבש לח איתסי יבש לא מיתסי

ולח מיתסי והכתיב יככה ה׳ בשחין מצרים וגו׳ ומדכתיב ובחרס הרי גרב לח אמור וקאמר אשר לא תוכל להרפא

אלא תלתא הוו דקרא יבש בין מבפנים בין מבחוץ דמתניתין לח מבחוץ ומבפנים דמצרים יבש מבפנים ולח מבחוץ דכתיב ויהי שחין פורח אבעבועות באדם

והזקן והחולה והמזוהם מנהני מילי דתנו רבנן מן הצאן ומן הכשבים ומן העזים פרט לזקן ולחולה ולמזוהם

וצריכי דאי כתב רחמנא למעוטי זקן דלא הדר בריא אבל חולה דהדר בריא אימא לא ואי כתב למעוטי חולה דלאו אורחיה אבל זקן דהיינו אורחיה אימא לא

ואי כתב רחמנא תרי למעוטי הני דכחישי אבל מזוהם דלא כחיש אימא לא ואי נמי למעוטי מזוהם משום דמאיס אבל הני דלא מאיסי אימא לא צריכי

ושנעבדה בו עבירה וכו׳ מנא הני מילי

דתנו רבנן מן הבהמה להוציא רובע ונרבע מן הבקר להוציא את הנעבד מן הצאן להוציא את המוקצה ומן הצאן להוציא את הנוגח

הני בני קטלא נינהו על פי עד אחד או על פי הבעלים

בשלמא טומטום במקדש לא דילמא נקבה היא במדינה לא דילמא זכר הוא ולית בה מומא

אלא אנדרוגינוס בשלמא במקדש לא דלמא נקבה היא אלא במדינה נמי נהי דזכר הוא תעשה נקבות חריץ וישחוט עלה

אמר אביי אמר קרא או חרוץ או שבור חרוץ דומיא דשבור מה שבור במקום עצם אף חרוץ במקום עצם

רבא אמר בלא שבור נמי לא מצית אמרת חרוץ במקום בשר הוי מומא דאי סלקא דעתך הוי מומא כיון דאמר גרב זהו חרס מיחרץ חריץ דכתיב ומראהו עמוק מן העור כמראה חמה העמוקה מן הצל

וליכתב רחמנא חרוץ ולא בעי גרב ואמינא חרוץ דלא מאיס הוי מומא גרב דמאיס לא כל שכן כתב רחמנא גרב למימר דחרוץ במקום בשר לא הוי מומא

רבי ישמעאל אומר אין לך מום גדול מזה כאביי לא אמר חרוץ דומיא דשבור לא אמרינן

כרבא נמי לא אמר דילמא היכא דלא מינכרא אבל היכא דמינכר מום רע קרינא ביה


בעי רבא מאי טעמא דרבי ישמעאל מיפשט פשיטא ליה אנדרוגינוס בכור הוא ומומו עמו או דילמא ספוקי מספקא ליה ואם תימצא לומר קאמר אם תימצא לומר בכור הוא הרי מומו עמו

למאי נפקא מינה למילקא עליה משום גיזה ועבודה אי נמי למיתבה לכהן

תא שמע רבי אילעאי אומר משום רבי ישמעאל אנדרוגינוס בכור הוא ומומו עמו שמע מינה מיפשט פשיטא ליה ודילמא אם תימצא לומר קאמר

תא שמע זכר ולא נקבה כשהוא אומר למטה זכר שאין תלמוד לומר מה תלמוד לומר להוציא טומטום ואנדרוגינוס

מני אילימא תנא קמא ספיקא הוא ואתי קרא למעוטי ספיקא

אלא רבנן בתראי מחד קרא נפקי דהא גבי בכור חד זכר הוא דכתיב קא מעטי כולהו מינייהו

אלא פשיטא רבי ישמעאל ואי אמרת בשלמא רבי ישמעאל מיפשט פשיטא ליה היינו דאיצטריך קרא למעוטי אלא אי אמרת מספקא ליה אצטריך קרא למעוטי ספיקא

לעולם רבנן בתראי וגבי בכור תרתי קראי כתיב הזכר והזכרים

וחכמים אומרים אינו בכור כו׳ אמר רב חסדא מחלוקת באנדרוגינוס אבל בטומטום דברי הכל ספיקא הוא וקדוש מספיקא

אמר ליה רבא אלא מעתה בערכין יערך


גלול כלפי מעלה