Skip to content

הדף היומי

ינואר 15, 2020 | י״ח בטבת תש״פ

ברכות יב

מדברי ר' זריקא למדו שהברכה שברכו הכהנים בבית המקדש היתה יוצר אור. אבל הגמרא דוחה ואומרת שלא ברור מתוך דבריו שזו היתה יוצר אור, אלא יכול להיות שזו היתה אהבה רבה. למה בטלו אמרית עשרת הדברות בתפילה? מה מברכים בני המשמר היוצא לבני המשמר הנכנס? מה לומדים מזה על התנהגות הכהנים בבית המקדש? אם מישהו מתחיל לברך ברכה וחשוב שיברך ברכה מסויימת ואז זוכר שהוא צריך לברך ברכה אחרת (חשב שהיה יין בפניו ואז ראה שזה שכר) האם יצא ידי חובתו – הולכים לפי עיקר ברכה או החתימה? הגמרא מנסה לענות ממקורות אחרים אבל בסוף לא מוצאת תשובה. הגמרא מביאה חמשה דברים שאמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב. 1. לא יוצאים ידי חובה אם לא אומרים אמת ויציב ביום ואמת ואמונה בלילה – למה? 2.  בתפילה כורעים בברוך ועומדים בשם ה' – למה? 3. בעשרת ימי תשובה אומרים המלך הקדוש והמלך המשפט. האם כולם מסכימים איתו? האם צריכים לחזור אם לא אמרת?  4. מי שיכול לבקש רחמים על האחר ולא מבקש נחשב חוטא. 5 מי שחוטא ומתבייש מחטאו נמחל מעוונותיו. לומדים משאול המלך. רצו לקבוע פרשת בלק כחלק מקריאת שמע אבל החליטו שלא – למה רצו לקבוע ולמה החליטו שלא? למה קבעו פרשת ציצית במקום? יש בו חמשה דברים חשובים –  מהם ואיפה מוצאים אותם בפרשה? ר' אלעזר בן עזריה מביא דברי בן זומא שדרש שיש להזכיר יציאת מצרים גם בלילות. מאיפה דרש ולמה חלקו עליו חכמים?

This post is also available in English

אלא אי אמרת אהבה רבה הוו אמרי מאי ברכות אין מעכבות זו את זו דלמא האי דלא אמרי יוצר אור משום דלא מטא זמן יוצר אור וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי

ואי מכללא מאי

דאי מכללא לעולם אהבה רבה הוו אמרי וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי ליה ומאי ברכות אין מעכבות זו את זו סדר ברכות:

וקורין עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים

אמר רב יהודה אמר שמואל אף בגבולין בקשו לקרות כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין

תניא נמי הכי רבי נתן אומר בגבולין בקשו לקרות כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין

רבה בר בר חנה סבר למקבעינהו בסורא אמר ליה רב חסדא כבר בטלום מפני תרעומת המינין

אמימר סבר למקבעינהו בנהרדעא אמר ליה רב אשי כבר בטלום מפני תרעומת המינין:

ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא מאי ברכה אחת אמר רבי חלבו משמר היוצא אומר למשמר הנכנס מי ששכן את שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות:

מקום שאמרו להאריך: פשיטא היכא דקא נקיט כסא דחמרא בידיה וקסבר דשכרא הוא ופתח ומברך אדעתא דשכרא וסיים בדחמרא יצא דאי נמי אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא דהא תנן על כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא

אלא היכא דקא נקיט כסא דשכרא בידיה וקסבר דחמרא הוא פתח ובריך אדעתא דחמרא וסיים בדשכרא מאי

בתר עיקר ברכה אזלינן או בתר חתימה אזלינן

תא שמע שחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא

ערבית פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור לא יצא פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים יצא

כללו של דבר הכל הולך אחר החתום

שאני התם דקאמר ברוך יוצר המאורות

הניחא לרב דאמר כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה שפיר אלא לרבי יוחנן דאמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה מאי איכא למימר

אלא כיון דאמר רבה בר עולא וכדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום כי קאמר ברכה ומלכות מעיקרא אתרוייהו קאמר

תא שמע מסיפא כללו של דבר הכל הולך אחר החתום כללו של דבר לאתויי מאי לאו לאתויי הא דאמרן

לא לאתויי נהמא ותמרי היכי דמי אילימא דאכל נהמא וקסבר דתמרי אכל ופתח אדעתא דתמרי וסיים בדנהמא היינו בעיין

לא צריכא כגון דאכל תמרי וקסבר נהמא אכל ופתח בדנהמא וסיים בדתמרי [יצא] דאפילו סיים בדנהמא נמי יצא

מאי טעמא דתמרי נמי מיזן זייני:

אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות:

ואמר רבה בר חיננא [סבא] משמיה דרב המתפלל כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם

אמר שמואל מאי טעמא דרב דכתיב ה׳ זוקף כפופים

מתיבי מפני שמי נחת הוא

מי כתיב בשמי מפני שמי כתיב

אמר ליה שמואל לחייא בר רב בר אוריאן תא ואימא לך מלתא מעלייתא דאמר אבוך הכי אמר אבוך כשהוא כורע כורע בברוך כשהוא זוקף זוקף בשם

רב ששת כי כרע כרע כחיזרא כי קא זקיף זקיף כחיויא:

ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל השנה כולה אדם מתפלל האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט

ורבי אלעזר אמר אפילו אמר האל הקדוש יצא שנאמר ויגבה ה׳ צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה אימתי ויגבה ה׳ צבאות במשפט אלו עשרה ימים שמראש השנה ועד יום הכפורים וקאמר האל הקדוש

מאי הוה עלה

אמר רב יוסף האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט רבה אמר המלך הקדוש והמלך המשפט והלכתא כרבה:

ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא שנאמר גם אנכי חלילה לי מחטא לה׳ מחדל להתפלל בעדכם

אמר רבא אם תלמיד חכם הוא צריך שיחלה עצמו עליו

מאי טעמא אילימא משום דכתיב ואין חלה מכם עלי ואין גולה את אזני דילמא מלך שאני אלא מהכא ואני בחלותם לבושי וגו׳:

ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עונותיו שנאמר למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי לך לכל אשר עשית נאם ה׳ אלהים

דילמא צבור שאני אלא מהכא ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אתי ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי וה׳ סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלמות ואקראה לך להודיעני מה אעשה ואילו אורים ותמים לא קאמר

משום דקטליה לנוב עיר הכהנים

ומנין דאחילו ליה מן שמיא שנאמר ויאמר שמואל אל שאול [ו]מחר אתה ובניך עמי ואמר רבי יוחנן עמי במחיצתי

ורבנן אמרי מהכא והוקענום לה׳ בגבעת שאול בחיר ה׳ יצתה בת קול ואמרה בחיר ה׳

אמר רבי אבהו בן זוטרתי אמר רבי יהודה בר זבידא בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע ומפני מה לא קבעוה משום טורח צבור

מאי טעמא אילימא משום דכתיב בה אל מציאם ממצרים לימא פרשת רבית ופרשת משקלות דכתיב בהן יציאת מצרים

אלא אמר רבי יוסי בר אבין משום דכתיב בה האי קרא כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו

ולימא האי פסוקא ותו לא

גמירי כל פרשה דפסקה משה רבינו פסקינן דלא פסקה משה רבינו לא פסקינן

פרשת ציצית מפני מה קבעוה

אמר רבי יהודה בר חביבא מפני שיש בה חמשה דברים מצות ציצית יציאת מצרים עול מצות ודעת מינים הרהור עבירה והרהור עבודה זרה

בשלמא הני תלת מפרשן עול מצות דכתיב וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה׳ ציצית דכתיב ועשו להם ציצית וגו׳ יציאת מצרים דכתיב אשר הוצאתי וגו׳ אלא דעת מינים הרהור עבירה הרהור עבודה זרה מנלן

דתניא אחרי לבבכם זו מינות וכן הוא אומר אמר נבל בלבו אין אלהים אחרי עיניכם זה הרהור עבירה שנאמר ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני אתם זונים זה הרהור עבודה זרה וכן הוא אומר ויזנו אחרי הבעלים:

מתני׳ מזכירין יציאת מצרים בלילות אמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא

שנאמר למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות

וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה כל להביא לימות המשיח:

גמ׳ תניא אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח והלא כבר נאמר הנה ימים באים נאם ה׳ ולא יאמרו עוד חי ה׳ אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה׳ אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם

אמרו לו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו

כיוצא בו אתה אומר לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך

ברכות יב

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

ברכות יב

אלא אי אמרת אהבה רבה הוו אמרי מאי ברכות אין מעכבות זו את זו דלמא האי דלא אמרי יוצר אור משום דלא מטא זמן יוצר אור וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי

ואי מכללא מאי

דאי מכללא לעולם אהבה רבה הוו אמרי וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי ליה ומאי ברכות אין מעכבות זו את זו סדר ברכות:

וקורין עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים

אמר רב יהודה אמר שמואל אף בגבולין בקשו לקרות כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין

תניא נמי הכי רבי נתן אומר בגבולין בקשו לקרות כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין

רבה בר בר חנה סבר למקבעינהו בסורא אמר ליה רב חסדא כבר בטלום מפני תרעומת המינין

אמימר סבר למקבעינהו בנהרדעא אמר ליה רב אשי כבר בטלום מפני תרעומת המינין:

ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא מאי ברכה אחת אמר רבי חלבו משמר היוצא אומר למשמר הנכנס מי ששכן את שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות:

מקום שאמרו להאריך: פשיטא היכא דקא נקיט כסא דחמרא בידיה וקסבר דשכרא הוא ופתח ומברך אדעתא דשכרא וסיים בדחמרא יצא דאי נמי אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא דהא תנן על כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא

אלא היכא דקא נקיט כסא דשכרא בידיה וקסבר דחמרא הוא פתח ובריך אדעתא דחמרא וסיים בדשכרא מאי

בתר עיקר ברכה אזלינן או בתר חתימה אזלינן

תא שמע שחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא

ערבית פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור לא יצא פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים יצא

כללו של דבר הכל הולך אחר החתום

שאני התם דקאמר ברוך יוצר המאורות

הניחא לרב דאמר כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה שפיר אלא לרבי יוחנן דאמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה מאי איכא למימר

אלא כיון דאמר רבה בר עולא וכדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום כי קאמר ברכה ומלכות מעיקרא אתרוייהו קאמר

תא שמע מסיפא כללו של דבר הכל הולך אחר החתום כללו של דבר לאתויי מאי לאו לאתויי הא דאמרן

לא לאתויי נהמא ותמרי היכי דמי אילימא דאכל נהמא וקסבר דתמרי אכל ופתח אדעתא דתמרי וסיים בדנהמא היינו בעיין

לא צריכא כגון דאכל תמרי וקסבר נהמא אכל ופתח בדנהמא וסיים בדתמרי [יצא] דאפילו סיים בדנהמא נמי יצא

מאי טעמא דתמרי נמי מיזן זייני:

אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות:

ואמר רבה בר חיננא [סבא] משמיה דרב המתפלל כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם

אמר שמואל מאי טעמא דרב דכתיב ה׳ זוקף כפופים

מתיבי מפני שמי נחת הוא

מי כתיב בשמי מפני שמי כתיב

אמר ליה שמואל לחייא בר רב בר אוריאן תא ואימא לך מלתא מעלייתא דאמר אבוך הכי אמר אבוך כשהוא כורע כורע בברוך כשהוא זוקף זוקף בשם

רב ששת כי כרע כרע כחיזרא כי קא זקיף זקיף כחיויא:

ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל השנה כולה אדם מתפלל האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט

ורבי אלעזר אמר אפילו אמר האל הקדוש יצא שנאמר ויגבה ה׳ צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה אימתי ויגבה ה׳ צבאות במשפט אלו עשרה ימים שמראש השנה ועד יום הכפורים וקאמר האל הקדוש

מאי הוה עלה

אמר רב יוסף האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט רבה אמר המלך הקדוש והמלך המשפט והלכתא כרבה:

ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא שנאמר גם אנכי חלילה לי מחטא לה׳ מחדל להתפלל בעדכם

אמר רבא אם תלמיד חכם הוא צריך שיחלה עצמו עליו

מאי טעמא אילימא משום דכתיב ואין חלה מכם עלי ואין גולה את אזני דילמא מלך שאני אלא מהכא ואני בחלותם לבושי וגו׳:

ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עונותיו שנאמר למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי לך לכל אשר עשית נאם ה׳ אלהים

דילמא צבור שאני אלא מהכא ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אתי ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי וה׳ סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלמות ואקראה לך להודיעני מה אעשה ואילו אורים ותמים לא קאמר

משום דקטליה לנוב עיר הכהנים

ומנין דאחילו ליה מן שמיא שנאמר ויאמר שמואל אל שאול [ו]מחר אתה ובניך עמי ואמר רבי יוחנן עמי במחיצתי

ורבנן אמרי מהכא והוקענום לה׳ בגבעת שאול בחיר ה׳ יצתה בת קול ואמרה בחיר ה׳

אמר רבי אבהו בן זוטרתי אמר רבי יהודה בר זבידא בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע ומפני מה לא קבעוה משום טורח צבור

מאי טעמא אילימא משום דכתיב בה אל מציאם ממצרים לימא פרשת רבית ופרשת משקלות דכתיב בהן יציאת מצרים

אלא אמר רבי יוסי בר אבין משום דכתיב בה האי קרא כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו

ולימא האי פסוקא ותו לא

גמירי כל פרשה דפסקה משה רבינו פסקינן דלא פסקה משה רבינו לא פסקינן

פרשת ציצית מפני מה קבעוה

אמר רבי יהודה בר חביבא מפני שיש בה חמשה דברים מצות ציצית יציאת מצרים עול מצות ודעת מינים הרהור עבירה והרהור עבודה זרה

בשלמא הני תלת מפרשן עול מצות דכתיב וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה׳ ציצית דכתיב ועשו להם ציצית וגו׳ יציאת מצרים דכתיב אשר הוצאתי וגו׳ אלא דעת מינים הרהור עבירה הרהור עבודה זרה מנלן

דתניא אחרי לבבכם זו מינות וכן הוא אומר אמר נבל בלבו אין אלהים אחרי עיניכם זה הרהור עבירה שנאמר ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני אתם זונים זה הרהור עבודה זרה וכן הוא אומר ויזנו אחרי הבעלים:

מתני׳ מזכירין יציאת מצרים בלילות אמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא

שנאמר למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות

וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה כל להביא לימות המשיח:

גמ׳ תניא אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח והלא כבר נאמר הנה ימים באים נאם ה׳ ולא יאמרו עוד חי ה׳ אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה׳ אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם

אמרו לו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו

כיוצא בו אתה אומר לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך

Scroll To Top