Skip to content

הדף היומי

ינואר 28, 2020 | ב׳ בשבט תש״פ

ברכות כה

האם אפשר לקרוא קריאת שמע אם יש צואה על גופו או אם יש צואה במקום? מה אם הצואה עוברת לידו – האם זה שונה בצואה שעומדת במקום? אם יש ריח רע – האם צריך להתרחק מהריח או רק מהדבר שגורם לריח הרע? עד איזה שלב שתן בעייתי – מה אם כבר התייבש? עד כמה רטוב צריך להיות כדי להיות בעייתי לקריאת שמע? איך אפשר להגיד קריאת שמע במים? האם צריך לעכור את המים? איזה מים אפשר לתקן על ידי הוספת מים כפי שמוזכר במשנה? וכמה מים צריך להוסיף?כלי שמשתמשים בו לצואה או שתן, אפילו אם אין בו כלום, אי אפשר להגיד קריאת שמע. מה צריך לעשות כדי לקרוא קריאת שמע – יש כמה דעות שונות.

This post is also available in English

אבל לתפלה עד שיכסה את לבו

ואמר רב הונא שכח ונכנס בתפילין לבית הכסא מניח ידו עליהן עד שיגמור עד שיגמור סלקא דעתך אלא כדאמר רב נחמן בר יצחק עד שיגמור עמוד ראשון ולפסוק לאלתר וליקום משום דרבן שמעון בן גמליאל דתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר עמוד החוזר מביא את האדם לידי הדרוקן סילון החוזר מביא את האדם לידי ירקון:

אתמר צואה על בשרו או ידו מונחת בבית הכסא רב הונא אמר מותר לקרות קריאת שמע רב חסדא אמר אסור לקרות קריאת שמע אמר רבא מאי טעמא דרב הונא דכתיב כל הנשמה תהלל יה הללויה

ורב חסדא אמר אסור לקרות קריאת שמע מאי טעמא דרב חסדא דכתיב כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך:

אתמר ריח רע שיש לו עיקר רב הונא אמר מרחיק ארבע אמות וקורא קריאת שמע ורב חסדא אמר מרחיק ארבע אמות ממקום שפסק הריח וקורא קריאת שמע

תניא כותיה דרב חסדא לא יקרא אדם קריאת שמע לא כנגד צואת אדם ולא כנגד צואת כלבים ולא כנגד צואת חזירים ולא כנגד צואת תרנגולים ולא כנגד צואת אשפה שריחה רע ואם היה מקום גבוה עשרה טפחים או נמוך עשרה טפחים יושב בצדו וקורא קריאת שמע ואם לאו מרחיק ממנו מלוא עיניו וכן לתפלה ריח רע שיש לו עיקר מרחיק ארבע אמות ממקום הריח וקורא קריאת שמע

אמר רבא לית הלכתא כי הא מתניתא בכל הני שמעתתא אלא כי הא דתניא לא יקרא אדם קריאת שמע לא כנגד צואת אדם ולא כנגד צואת חזירים ולא כנגד צואת כלבים בזמן שנתן עורות לתוכן

בעו מיניה מרב ששת ריח רע שאין לו עיקר מהו אמר להו אתו חזו הני ציפי דבי רב דהני גנו והני גרסי והני מילי בדברי תורה אבל בקריאת שמע לא ודברי תורה נמי לא אמרן אלא דחבריה אבל דידיה לא:

אתמר צואה עוברת אביי אמר מותר לקרות קריאת שמע רבא אמר אסור לקרות קריאת שמע

אמר אביי מנא אמינא לה דתנן הטמא עומד תחת האילן והטהור עובר טמא טהור עומד תחת האילן וטמא עובר טהור ואם עמד טמא וכן באבן המנוגעת

ורבא אמר לך התם בקביעותא תליא מילתא דכתיב בדד ישב מחוץ למחנה מושבו הכא והיה מחניך קדוש אמר רחמנא והא ליכא:

אמר רב פפא פי חזיר כצואה עוברת דמי פשיטא לא צריכא אף על גב דסליק מנהרא

אמר רב יהודה ספק צואה אסורה ספק מי רגלים מותרים איכא דאמרי אמר רב יהודה ספק צואה בבית מותרת באשפה אסורה ספק מי רגלים אפילו באשפה נמי מותרין

סבר לה כי הא דרב המנונא דאמר רב המנונא לא אסרה תורה אלא כנגד עמוד בלבד

וכדרבי יונתן דרבי יונתן רמי כתיב ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ וכתיב ויתד תהיה לך וגו׳ וכסית את צאתך

הא כיצד כאן בגדולים כאן בקטנים אלמא קטנים לא אסרה תורה אלא כנגד עמוד בלבד הא נפול לארעא שרי ורבנן הוא דגזרו בהו וכי גזרו בהו רבנן בודאן אבל בספקן לא גזור

ובודאן עד כמה אמר רב יהודה אמר שמואל כל זמן שמטפיחין וכן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל זמן שמטפיחין וכן אמר עולא כל זמן שמטפיחין גניבא משמיה דרב אמר כל זמן שרשומן ניכר

אמר רב יוסף שרא ליה מריה לגניבא השתא צואה אמר רב יהודה אמר רב כיון שקרמו פניה מותר מי רגלים מיבעיא

אמר ליה אביי מאי חזית דסמכת אהא סמוך אהא דאמר רבה בר רב הונא אמר רב צואה אפילו כחרס אסורה

והיכי דמי צואה כחרס אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל זמן שזורקה ואינה נפרכת ואיכא דאמרי כל זמן שגוללה ואינה נפרכת

אמר רבינא הוה קאימנא קמיה דרב יהודה מדיפתי חזא צואה אמר לי עיין אי קרמו פניה אי לא איכא דאמרי הכי אמר ליה עיין אי מפלאי אפלויי

מאי הוי עלה אתמר צואה כחרס אמימר אמר אסורה ומר זוטרא אמר מותרת אמר רבא הלכתא צואה כחרס אסורה ומי רגלים כל זמן שמטפיחין

מיתיבי מי רגלים כל זמן שמטפיחין אסורין נבלעו או יבשו מותרים מאי לאו נבלעו דומיא דיבשו מה יבשו דאין רשומן ניכר אף נבלעו דאין רשומן ניכר הא רשומן ניכר אסור אף על גב דאין מטפיחין

ולטעמיך אימא רישא כל זמן שמטפיחין הוא דאסור הא רשומן ניכר שרי אלא מהא ליכא למשמע מינה

לימא כתנאי כלי שנשפכו ממנו מי רגלים אסור לקרות קריאת שמע כנגדו ומי רגלים עצמן שנשפכו נבלעו מותר לא נבלעו אסור רבי יוסי אומר כל זמן שמטפיחין

מאי נבלעו ומאי לא נבלעו דקאמר תנא קמא אילימא נבלעו דאין מטפיחין לא נבלעו דמטפיחין ואתא רבי יוסי למימר כל זמן שמטפיחין הוא דאסור הא רשומן ניכר שרי היינו תנא קמא אלא נבלעו דאין רשומן ניכר לא נבלעו דרשומן ניכר ואתא רבי יוסי למימר כל זמן שמטפיחין הוא דאסור הא רשומן ניכר שרי

לא דכולי עלמא כל זמן שמטפיחין הוא דאסור הא רשומן ניכר שרי

והכא בטופח על מנת להטפיח איכא בינייהו:

ירד לטבול אם יכול לעלות כו׳: לימא תנא סתמא כרבי אליעזר דאמר עד הנץ החמה

אפילו תימא רבי יהושע ודלמא כותיקין דאמר רבי יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה:

ואם לאו יתכסה במים ויקרא: והרי לבו רואה את הערוה

אמר רבי אלעזר ואי תימא רבי אחא בר אבא בר אחא משום רבינו במים עכורין שנו דדמו כארעא סמיכתא שלא יראה לבו ערותו

תנו רבנן מים צלולין ישב בהן עד צוארו וקורא ויש אומרים עוכרן ברגלו

ותנא קמא והרי לבו רואה את הערוה קסבר לבו רואה את הערוה מותר והרי עקבו רואה את הערוה קסבר עקבו רואה את הערוה מותר

אתמר עקבו רואה את הערוה מותר נוגע אביי אמר אסור ורבא אמר מותר רב זביד מתני לה להא שמעתא הכי רב חיננא בריה דרב איקא מתני לה הכי נוגע דברי הכל אסור רואה אביי אמר אסור רבא אמר מותר לא נתנה תורה למלאכי השרת והלכתא נוגע אסור רואה מותר

אמר רבא צואה בעששית מותר לקרות קריאת שמע כנגדה ערוה בעששית אסור לקרות קריאת שמע כנגדה צואה בעששית מותר לקרות קריאת שמע כנגדה דצואה בכיסוי תליא מילתא והא מיכסיא ערוה בעששית אסור לקרות קריאת שמע כנגדה ולא יראה בך ערות דבר אמר רחמנא והא קמיתחזיא

אמר אביי צואה כל שהו מבטלה ברוק אמר רבא וברוק עבה אמר רבא צואה בגומא מניח סנדלו עליה וקורא קריאת שמע בעא מר בריה דרבינא צואה דבוקה בסנדלו מאי תיקו

אמר רב יהודה גוי ערום אסור לקרות קריאת שמע כנגדו מאי איריא גוי אפילו ישראל נמי ישראל פשיטא ליה דאסור אלא גוי איצטריכא ליה מהו דתימא הואיל וכתיב בהו אשר בשר חמורים בשרם אימא כחמור בעלמא הוא קא משמע לן דאינהו נמי איקרו ערוה דכתיב וערות אביהם לא ראו:

ולא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה עד שיטיל לתוכן מים: וכמה מיא רמי ואזיל אלא הכי קאמר לא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה כלל ומי רגלים עד שיטיל לתוכן מים ויקרא

תנו רבנן כמה יטיל לתוכן מים כל שהוא רבי זכאי אומר רביעית

אמר רב נחמן מחלוקת לבסוף אבל בתחילה כל שהן

ורב יוסף אמר מחלוקת לכתחילה אבל לבסוף דברי הכל רביעית אמר ליה רב יוסף לשמעיה אייתי לי רביעיתא דמיא כרבי זכאי:

תנו רבנן גרף של רעי ועביט של מי רגלים אסור לקרות קריאת שמע כנגדן ואף על פי שאין בהן כלום ומי רגלים עצמן עד שיטיל לתוכן מים וכמה יטיל לתוכן מים כל שהוא רבי זכאי אומר רביעית בין לפני המטה בין לאחר המטה רבן שמעון בן גמליאל אומר לאחר המטה קורא לפני המטה אינו קורא אבל מרחיק הוא ארבע אמות וקורא רבי שמעון בן אלעזר אומר אפילו בית מאה אמה לא יקרא עד שיוציאם או שיניחם תחת המטה

איבעיא להו היכי קאמר אחר המטה קורא מיד לפני המטה מרחיק ארבע אמות וקורא או דילמא הכי קאמר לאחר המטה מרחיק ארבע אמות וקורא לפני המטה אינו קורא כלל

תא שמע דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אחר המטה קורא מיד לפני המטה מרחיק ארבע אמות רבן שמעון בן גמליאל אומר אפילו בית מאה אמה לא יקרא עד שיוציאם או שיניחם תחת המטה

בעיין איפשיטא לן מתנייתא קשיין אהדדי איפוך בתרייתא

מה חזית דאפכת בתרייתא איפוך קמייתא

מאן שמעת ליה דאמר כוליה בית כארבע אמות דמי רבי שמעון בן אלעזר היא

אמר רב יוסף בעאי מיניה מרב הונא מטה פחות משלשה פשיטא לי דכלבוד דמי שלשה ארבעה חמשה ששה שבעה שמנה תשעה מהו אמר ליה לא ידענא עשרה ודאי לא מיבעי לי אמר אביי שפיר עבדת לא איבעיא לך כל עשרה רשותא אחריתי היא

אמר רבא הלכתא פחות משלשה כלבוד דמי עשרה רשותא אחריתי היא משלשה עד עשרה היינו דבעא מיניה רב יוסף מרב הונא ולא פשט ליה אמר רב הלכה כרבי שמעון בן אלעזר וכן אמר באלי אמר רב יעקב ברה בת שמואל הלכה כרבי שמעון בן אלעזר ורבא אמר אין הלכה כרבי שמעון בן אלעזר

רב אחאי איעסק ליה לבריה בי רב יצחק בר שמואל בר מרתא עייליה לחופה ולא הוה מסתייעא מילתא אזל בתריה לעיוני חזא ספר תורה דמנחא אמר להו איכו השתא לא אתאי סכנתון לברי דתניא בית שיש בו ספר תורה או תפילין אסור לשמש בו את המטה עד שיוציאם או שיניחם כלי בתוך כלי

אמר אביי לא שנו אלא בכלי שאינו כליין אבל בכלי שהוא כליין אפילו עשרה מאני כחד מאנא דמי אמר רבא גלימא

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

ברכות כה

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

ברכות כה

אבל לתפלה עד שיכסה את לבו

ואמר רב הונא שכח ונכנס בתפילין לבית הכסא מניח ידו עליהן עד שיגמור עד שיגמור סלקא דעתך אלא כדאמר רב נחמן בר יצחק עד שיגמור עמוד ראשון ולפסוק לאלתר וליקום משום דרבן שמעון בן גמליאל דתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר עמוד החוזר מביא את האדם לידי הדרוקן סילון החוזר מביא את האדם לידי ירקון:

אתמר צואה על בשרו או ידו מונחת בבית הכסא רב הונא אמר מותר לקרות קריאת שמע רב חסדא אמר אסור לקרות קריאת שמע אמר רבא מאי טעמא דרב הונא דכתיב כל הנשמה תהלל יה הללויה

ורב חסדא אמר אסור לקרות קריאת שמע מאי טעמא דרב חסדא דכתיב כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך:

אתמר ריח רע שיש לו עיקר רב הונא אמר מרחיק ארבע אמות וקורא קריאת שמע ורב חסדא אמר מרחיק ארבע אמות ממקום שפסק הריח וקורא קריאת שמע

תניא כותיה דרב חסדא לא יקרא אדם קריאת שמע לא כנגד צואת אדם ולא כנגד צואת כלבים ולא כנגד צואת חזירים ולא כנגד צואת תרנגולים ולא כנגד צואת אשפה שריחה רע ואם היה מקום גבוה עשרה טפחים או נמוך עשרה טפחים יושב בצדו וקורא קריאת שמע ואם לאו מרחיק ממנו מלוא עיניו וכן לתפלה ריח רע שיש לו עיקר מרחיק ארבע אמות ממקום הריח וקורא קריאת שמע

אמר רבא לית הלכתא כי הא מתניתא בכל הני שמעתתא אלא כי הא דתניא לא יקרא אדם קריאת שמע לא כנגד צואת אדם ולא כנגד צואת חזירים ולא כנגד צואת כלבים בזמן שנתן עורות לתוכן

בעו מיניה מרב ששת ריח רע שאין לו עיקר מהו אמר להו אתו חזו הני ציפי דבי רב דהני גנו והני גרסי והני מילי בדברי תורה אבל בקריאת שמע לא ודברי תורה נמי לא אמרן אלא דחבריה אבל דידיה לא:

אתמר צואה עוברת אביי אמר מותר לקרות קריאת שמע רבא אמר אסור לקרות קריאת שמע

אמר אביי מנא אמינא לה דתנן הטמא עומד תחת האילן והטהור עובר טמא טהור עומד תחת האילן וטמא עובר טהור ואם עמד טמא וכן באבן המנוגעת

ורבא אמר לך התם בקביעותא תליא מילתא דכתיב בדד ישב מחוץ למחנה מושבו הכא והיה מחניך קדוש אמר רחמנא והא ליכא:

אמר רב פפא פי חזיר כצואה עוברת דמי פשיטא לא צריכא אף על גב דסליק מנהרא

אמר רב יהודה ספק צואה אסורה ספק מי רגלים מותרים איכא דאמרי אמר רב יהודה ספק צואה בבית מותרת באשפה אסורה ספק מי רגלים אפילו באשפה נמי מותרין

סבר לה כי הא דרב המנונא דאמר רב המנונא לא אסרה תורה אלא כנגד עמוד בלבד

וכדרבי יונתן דרבי יונתן רמי כתיב ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ וכתיב ויתד תהיה לך וגו׳ וכסית את צאתך

הא כיצד כאן בגדולים כאן בקטנים אלמא קטנים לא אסרה תורה אלא כנגד עמוד בלבד הא נפול לארעא שרי ורבנן הוא דגזרו בהו וכי גזרו בהו רבנן בודאן אבל בספקן לא גזור

ובודאן עד כמה אמר רב יהודה אמר שמואל כל זמן שמטפיחין וכן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל זמן שמטפיחין וכן אמר עולא כל זמן שמטפיחין גניבא משמיה דרב אמר כל זמן שרשומן ניכר

אמר רב יוסף שרא ליה מריה לגניבא השתא צואה אמר רב יהודה אמר רב כיון שקרמו פניה מותר מי רגלים מיבעיא

אמר ליה אביי מאי חזית דסמכת אהא סמוך אהא דאמר רבה בר רב הונא אמר רב צואה אפילו כחרס אסורה

והיכי דמי צואה כחרס אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל זמן שזורקה ואינה נפרכת ואיכא דאמרי כל זמן שגוללה ואינה נפרכת

אמר רבינא הוה קאימנא קמיה דרב יהודה מדיפתי חזא צואה אמר לי עיין אי קרמו פניה אי לא איכא דאמרי הכי אמר ליה עיין אי מפלאי אפלויי

מאי הוי עלה אתמר צואה כחרס אמימר אמר אסורה ומר זוטרא אמר מותרת אמר רבא הלכתא צואה כחרס אסורה ומי רגלים כל זמן שמטפיחין

מיתיבי מי רגלים כל זמן שמטפיחין אסורין נבלעו או יבשו מותרים מאי לאו נבלעו דומיא דיבשו מה יבשו דאין רשומן ניכר אף נבלעו דאין רשומן ניכר הא רשומן ניכר אסור אף על גב דאין מטפיחין

ולטעמיך אימא רישא כל זמן שמטפיחין הוא דאסור הא רשומן ניכר שרי אלא מהא ליכא למשמע מינה

לימא כתנאי כלי שנשפכו ממנו מי רגלים אסור לקרות קריאת שמע כנגדו ומי רגלים עצמן שנשפכו נבלעו מותר לא נבלעו אסור רבי יוסי אומר כל זמן שמטפיחין

מאי נבלעו ומאי לא נבלעו דקאמר תנא קמא אילימא נבלעו דאין מטפיחין לא נבלעו דמטפיחין ואתא רבי יוסי למימר כל זמן שמטפיחין הוא דאסור הא רשומן ניכר שרי היינו תנא קמא אלא נבלעו דאין רשומן ניכר לא נבלעו דרשומן ניכר ואתא רבי יוסי למימר כל זמן שמטפיחין הוא דאסור הא רשומן ניכר שרי

לא דכולי עלמא כל זמן שמטפיחין הוא דאסור הא רשומן ניכר שרי

והכא בטופח על מנת להטפיח איכא בינייהו:

ירד לטבול אם יכול לעלות כו׳: לימא תנא סתמא כרבי אליעזר דאמר עד הנץ החמה

אפילו תימא רבי יהושע ודלמא כותיקין דאמר רבי יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה:

ואם לאו יתכסה במים ויקרא: והרי לבו רואה את הערוה

אמר רבי אלעזר ואי תימא רבי אחא בר אבא בר אחא משום רבינו במים עכורין שנו דדמו כארעא סמיכתא שלא יראה לבו ערותו

תנו רבנן מים צלולין ישב בהן עד צוארו וקורא ויש אומרים עוכרן ברגלו

ותנא קמא והרי לבו רואה את הערוה קסבר לבו רואה את הערוה מותר והרי עקבו רואה את הערוה קסבר עקבו רואה את הערוה מותר

אתמר עקבו רואה את הערוה מותר נוגע אביי אמר אסור ורבא אמר מותר רב זביד מתני לה להא שמעתא הכי רב חיננא בריה דרב איקא מתני לה הכי נוגע דברי הכל אסור רואה אביי אמר אסור רבא אמר מותר לא נתנה תורה למלאכי השרת והלכתא נוגע אסור רואה מותר

אמר רבא צואה בעששית מותר לקרות קריאת שמע כנגדה ערוה בעששית אסור לקרות קריאת שמע כנגדה צואה בעששית מותר לקרות קריאת שמע כנגדה דצואה בכיסוי תליא מילתא והא מיכסיא ערוה בעששית אסור לקרות קריאת שמע כנגדה ולא יראה בך ערות דבר אמר רחמנא והא קמיתחזיא

אמר אביי צואה כל שהו מבטלה ברוק אמר רבא וברוק עבה אמר רבא צואה בגומא מניח סנדלו עליה וקורא קריאת שמע בעא מר בריה דרבינא צואה דבוקה בסנדלו מאי תיקו

אמר רב יהודה גוי ערום אסור לקרות קריאת שמע כנגדו מאי איריא גוי אפילו ישראל נמי ישראל פשיטא ליה דאסור אלא גוי איצטריכא ליה מהו דתימא הואיל וכתיב בהו אשר בשר חמורים בשרם אימא כחמור בעלמא הוא קא משמע לן דאינהו נמי איקרו ערוה דכתיב וערות אביהם לא ראו:

ולא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה עד שיטיל לתוכן מים: וכמה מיא רמי ואזיל אלא הכי קאמר לא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה כלל ומי רגלים עד שיטיל לתוכן מים ויקרא

תנו רבנן כמה יטיל לתוכן מים כל שהוא רבי זכאי אומר רביעית

אמר רב נחמן מחלוקת לבסוף אבל בתחילה כל שהן

ורב יוסף אמר מחלוקת לכתחילה אבל לבסוף דברי הכל רביעית אמר ליה רב יוסף לשמעיה אייתי לי רביעיתא דמיא כרבי זכאי:

תנו רבנן גרף של רעי ועביט של מי רגלים אסור לקרות קריאת שמע כנגדן ואף על פי שאין בהן כלום ומי רגלים עצמן עד שיטיל לתוכן מים וכמה יטיל לתוכן מים כל שהוא רבי זכאי אומר רביעית בין לפני המטה בין לאחר המטה רבן שמעון בן גמליאל אומר לאחר המטה קורא לפני המטה אינו קורא אבל מרחיק הוא ארבע אמות וקורא רבי שמעון בן אלעזר אומר אפילו בית מאה אמה לא יקרא עד שיוציאם או שיניחם תחת המטה

איבעיא להו היכי קאמר אחר המטה קורא מיד לפני המטה מרחיק ארבע אמות וקורא או דילמא הכי קאמר לאחר המטה מרחיק ארבע אמות וקורא לפני המטה אינו קורא כלל

תא שמע דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אחר המטה קורא מיד לפני המטה מרחיק ארבע אמות רבן שמעון בן גמליאל אומר אפילו בית מאה אמה לא יקרא עד שיוציאם או שיניחם תחת המטה

בעיין איפשיטא לן מתנייתא קשיין אהדדי איפוך בתרייתא

מה חזית דאפכת בתרייתא איפוך קמייתא

מאן שמעת ליה דאמר כוליה בית כארבע אמות דמי רבי שמעון בן אלעזר היא

אמר רב יוסף בעאי מיניה מרב הונא מטה פחות משלשה פשיטא לי דכלבוד דמי שלשה ארבעה חמשה ששה שבעה שמנה תשעה מהו אמר ליה לא ידענא עשרה ודאי לא מיבעי לי אמר אביי שפיר עבדת לא איבעיא לך כל עשרה רשותא אחריתי היא

אמר רבא הלכתא פחות משלשה כלבוד דמי עשרה רשותא אחריתי היא משלשה עד עשרה היינו דבעא מיניה רב יוסף מרב הונא ולא פשט ליה אמר רב הלכה כרבי שמעון בן אלעזר וכן אמר באלי אמר רב יעקב ברה בת שמואל הלכה כרבי שמעון בן אלעזר ורבא אמר אין הלכה כרבי שמעון בן אלעזר

רב אחאי איעסק ליה לבריה בי רב יצחק בר שמואל בר מרתא עייליה לחופה ולא הוה מסתייעא מילתא אזל בתריה לעיוני חזא ספר תורה דמנחא אמר להו איכו השתא לא אתאי סכנתון לברי דתניא בית שיש בו ספר תורה או תפילין אסור לשמש בו את המטה עד שיוציאם או שיניחם כלי בתוך כלי

אמר אביי לא שנו אלא בכלי שאינו כליין אבל בכלי שהוא כליין אפילו עשרה מאני כחד מאנא דמי אמר רבא גלימא

הצטרפי לקהילת הלומדות של הדרן ובואי ללמוד גמרא עם עוד נשים באזור מגורייך

Scroll To Top