ברכות לח

כעבין חייבין כלמודין פטורים אמר ליה אביי לרב יוסף האי כובא דארעא מאי מברכין עלויה אמר ליה מי סברת נהמא הוא גובלא בעלמא הוא ומברכין עלויה בורא מיני מזונות

מר זוטרא קבע סעודתיה עלויה וברך עלויה המוציא לחם מן הארץ ושלש ברכות

אמר מר בר רב אשי ואדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח מאי טעמא לחם עוני קרינן ביה

ואמר מר בר רב אשי האי דובשא דתמרי מברכין עלויה שהכל נהיה בדברו מאי טעמא זיעה בעלמא הוא

כמאן כי האי תנא דתנן דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ ספוניות ושאר מי פירות של תרומה רבי אליעזר מחייב קרן וחומש ורבי יהושע פוטר

אמר ליה ההוא מרבנן לרבא טרימא מהו לא הוה אדעתיה דרבא מאי קאמר ליה יתיב רבינא קמיה דרבא אמר ליה דשומשמי קא אמרת או דקורטמי קא אמרת או דפורצני קא אמרת

אדהכי והכי אסקיה רבא לדעתיה אמר ליה חשילתא ודאי קא אמרת ואדכרתן מלתא הא דאמר רב אסי האי תמרי של תרומה מותר לעשות מהן טרימא ואסור לעשות מהן שכר והלכתא תמרי ועבדינהו טרימא מברכין עלוייהו בורא פרי העץ מאי טעמא במלתייהו קיימי כדמעיקרא

שתיתא רב אמר שהכל נהיה בדברו ושמואל אמר בורא מיני מזונות

אמר רב חסדא ולא פליגי הא בעבה הא ברכה עבה לאכילה עבדי לה רכה לרפואה קא עבדי לה

מתיב רב יוסף ושוין שבוחשין את השתות בשבת ושותין זיתום המצרי ואי סלקא דעתך לרפואה קא מכוין רפואה בשבת מי שרי

אמר ליה אביי ואת לא תסברא והא תנן כל האוכלין אוכל אדם לרפואה בשבת וכל המשקין שותה אלא מה אית לך למימר גברא לאכילה קא מכוין הכי נמי גברא לאכילה קא מכוין

לישנא אחרינא אלא מה אית לך למימר גברא לאכילה קא מכוין ורפואה ממילא קא הויא הכי נמי לאכילה קא מכוין ורפואה ממילא קא הויא

וצריכא דרב ושמואל דאי מהאי הוה אמינא לאכילה קא מכוין ורפואה ממילא קא הויא אבל הכא כיון דלכתחילה לרפואה קא מכוין לא לבריך עלויה כלל קא משמע לן כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי:

שעל הפת הוא אומר המוציא וכו׳: תנו רבנן מה הוא אומר המוציא לחם מן הארץ רבי נחמיה אומר מוציא לחם מן הארץ אמר רבא במוציא כולי עלמא לא פליגי דאפיק משמע דכתיב אל מוציאם ממצרים כי פליגי בהמוציא רבנן סברי המוציא דאפיק משמע דכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש ורבי נחמיה סבר המוציא דמפיק משמע שנאמר המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים

ורבנן ההוא הכי קאמר להו קודשא בריך הוא לישראל כד מפיקנא לכו עבידנא לכו מלתא כי היכי דידעיתו דאנא הוא דאפיקית יתכון ממצרים דכתיב וידעתם כי אני ה׳ אלהיכם המוציא

משתבחין ליה רבנן לרבי זירא [את] בר רב זביד אחוה דרבי שמואל בר רב זביד דאדם גדול הוא ובקי בברכות הוא אמר להם לכשיבא לידכם הביאוהו לידי זמנא חדא איקלע לגביה אפיקו ליה ריפתא פתח ואמר מוציא אמר זה הוא שאומרים עליו דאדם גדול הוא ובקי בברכות הוא בשלמא אי אמר המוציא

אשמעינן טעמא ואשמעינן דהלכתא כרבנן אלא דאמר מוציא מאי קא משמע לן ואיהו דעבד לאפוקי נפשיה מפלוגתא

והלכתא המוציא לחם מן הארץ דקיימא לן כרבנן דאמרי דאפיק משמע:

ועל הירקות אומר וכו׳: קתני ירקות דומיא דפת מה פת שנשתנה על ידי האור אף ירקות נמי שנשתנו על ידי האור אמר רבנאי משמיה דאביי זאת אומרת שלקות מברכין עליהן בורא פרי האדמה ממאי מדקתני ירקות דומיא דפת

דרש רב חסדא משום רבינו ומנו רב שלקות מברכין עליהם בורא פרי האדמה ורבותינו היורדין מארץ ישראל ומנו עולא משמיה דרבי יוחנן אמר שלקות מברכין עליהן שהכל נהיה בדברו ואני אומר כל שתחלתו בורא פרי האדמה שלקו שהכל נהיה בדברו וכל שתחלתו שהכל נהיה בדברו שלקו בורא פרי האדמה

בשלמא כל שתחלתו שהכל נהיה בדברו שלקו בורא פרי האדמה משכחת לה בכרבא וסלקא וקרא אלא כל שתחלתו בורא פרי האדמה שלקו שהכל היכי משכחת לה אמר רב נחמן בר יצחק משכחת לה בתומי וכרתי

דרש רב נחמן משום רבינו ומנו שמואל שלקות מברכין עליהם בורא פרי האדמה וחברינו היורדים מארץ ישראל ומנו עולא משמיה דרבי יוחנן אמר שלקות מברכין עליהן שהכל נהיה בדברו

ואני אומר במחלוקת שנויה דתניא יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נמוח דברי רבי מאיר ורבי יוסי אומר יוצאים ברקיק השרוי אבל לא במבושל אף על פי שלא נמוח

ולא היא דכולי עלמא שלקות מברכין עליהן בורא פרי האדמה ועד כאן לא קאמר רבי יוסי התם אלא משום דבעינן טעם מצה וליכא אבל הכא אפילו רבי יוסי מודה

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן שלקות מברכין עליהם בורא פרי האדמה ורבי בנימין בר יפת אמר רבי יוחנן שלקות מברכין עליהם שהכל נהיה בדברו אמר רב נחמן בר יצחק קבע עולא לשבשתיה כרבי בנימין בר יפת

תהי בה רבי זירא וכי מה ענין רבי בנימין בר יפת אצל רבי חייא בר אבא רבי חייא בר אבא דייק וגמיר שמעתא מרבי יוחנן רביה ורבי בנימין בר יפת לא דייק ועוד רבי חייא בר אבא כל תלתין יומין מהדר תלמודיה קמיה דרבי יוחנן רביה ורבי בנימין בר יפת לא מהדר ועוד בר מן דין ובר מן דין דההוא תורמסא דשלקי ליה שבע זמנין בקדרה ואכלי ליה בקנוח סעודה אתו ושאלו לרבי יוחנן ואמר להו מברכין עלויה בורא פרי האדמה

ועוד אמר רבי חייא בר אבא אני ראיתי את רבי יוחנן שאכל זית מליח ובריך עליו תחלה וסוף אי אמרת בשלמא שלקות במילתייהו קיימי בתחלה מברך עליו בורא פרי העץ ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש אלא אי אמרת שלקות לאו במילתייהו קיימי בשלמא בתחלה מברך עליו שהכל נהיה בדברו אלא לבסוף מאי מברך

דילמא בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא

מתיב רב יצחק בר שמואל ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח יוצא בהן ובקלח שלהן אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין ואי סלקא דעתך במילתייהו קאי שלוקין אמאי לא

שאני התם דבעינן טעם מרור וליכא

אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא רבי יוחנן היכי מברך על זית מליח כיון דשקילא לגרעיניה