Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility Skip to content

כ״ט בכסלו תשפ״ב | 03.12.21 | הדף היומי: תענית כא

הדף היומי

כ״ד בשבט תש״פ | 19 פברואר 2020

ברכות מז

השיעורים בחודש הקרוב מוקדשים לרפואה שלמה לאופק יאיר בן יערה. באיזה נסיבות לא מתאים לתת כבוד מיוחד לאנשים חשובים? למה? הגמרא עוברת על כל המקרים במשנה שבהם נאמר שמי שאכל דמאי או מעשר שני שנפדה, וכו' מצטרף לזימון ומסבירה מה החידוש בכל מקרה? כנ"ל לגבי המקרים שבהם אכל משהו של איסור ולא מצטרף לזימון – מה החידוש בכל מקרה? מי נחשב לעם הארץ? יש ברייתא עם הרבה דעות שונות. רמי בר חמא מת וטענו שזה בגלל שלא איפשר לרב מנשיא להצטרף לזימון. למה לא? ולמה נענש בגלל זה? במה נכשל? האם בכדי להשלים לעשרה מותר להשתמש בקטן או במישהו או משהו אחר כגון עבד כנעני? ארון קודש? שבת?

This post is also available in English

ולא בידים מזוהמות

רבין ואביי הוו קא אזלי באורחא קדמיה חמריה דרבין לדאביי ולא אמר ליה ניזיל מר אמר מדסליק האי מרבנן ממערבא גס ליה דעתיה כי מטא לפתחא דבי כנישתא אמר ליה ניעל מר אמר ליה ועד השתא לאו מר אנא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אין מכבדין אלא בפתח שיש בה מזוזה

דאית בה מזוזה אין דלית בה מזוזה לא אלא מעתה בית הכנסת ובית המדרש דלית בהו מזוזה הכי נמי דאין מכבדין אלא אימא בפתח הראוי למזוזה

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אין המסבין רשאין לאכול כלום עד שיטעום הבוצע יתיב רב ספרא וקאמר לטעום איתמר

למאי נפקא מינה שחייב אדם לומר בלשון רבו

תנו רבנן שנים ממתינין זה לזה בקערה שלשה אין ממתינין הבוצע הוא פושט ידו תחלה ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול הימנו הרשות בידו

רבה בר בר חנה הוה עסיק ליה לבריה בי רב שמואל בר רב קטינא קדים ויתיב וקמתני ליה לבריה אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי העונים רב חסדא אמר מפי רוב העונים

אמר לו רמי בר חמא מאי שנא רובא דאכתי לא כליא ברכה מיעוטא נמי לא כליא ברכה

אמר ליה שאני אומר כל העונה אמן יותר מדאי אינו אלא טועה:

תנו רבנן אין עונין לא אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן יתומה ולא יזרוק ברכה מפיו

בן עזאי אומר כל העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים חטופה יתחטפו ימיו קטופה יתקטפו ימיו וכל המאריך באמן מאריכין לו ימיו ושנותיו

רב ושמואל הוו יתבי בסעודתא אתא רב שימי בר חייא הוה קמסרהב ואכיל אמר ליה רב מה דעתך לאיצטרופי בהדן אנן אכילנא לן אמר ליה שמואל אלו מייתו לי ארדיליא וגוזליא לאבא מי לא אכלינן

תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא על רב אחא אמרי אתא גברא רבא דמברך לן אמר להו מי סבריתו דגדול מברך עיקר שבסעודה מברך והלכתא גדול מברך אף על גב דאתא לבסוף:

אכל דמאי וכו׳: הא לא חזי ליה כיון דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני וחזי ליה דתנן מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי ואמר רב הונא תנא בית שמאי אומרים אין מאכילין את העניים ואת האכסניא דמאי:

מעשר ראשון שנטלה תרומתו: פשיטא לא צריכא אלא שהקדימו בשבלים והפריש ממנו תרומת מעשר ולא הפריש ממנו תרומה גדולה וכדרבי אבהו דאמר רבי אבהו אמר ריש לקיש מעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה שנאמר והרמתם ממנו תרומת ה׳ מעשר מן המעשר מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר

אמר ליה רב פפא לאביי אי הכי אפילו הקדימו בכרי נמי אמר ליה עליך אמר קרא

מכל מעשרתיכם תרימו ומה ראית האי אידגן והאי לא אידגן:

מעשר שני והקדש שנפדו: פשיטא הכא במאי עסקינן כגון שנתן את הקרן ולא נתן את החומש והא קא משמע לן דאין חומש מעכב:

השמש שאכל כזית: פשיטא מהו דתימא שמש לא קבע קא משמע לן:

והכותי מזמנין עליו: אמאי לא יהא אלא עם הארץ ותניא אין מזמנין על עם הארץ

אביי אמר בכותי חבר רבא אמר אפילו תימא בכותי עם הארץ והכא בעם הארץ דרבנן דפליגי עליה דרבי מאיר עסקינן דתניא איזהו עם הארץ כל שאינו אוכל חוליו בטהרה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל שאינו מעשר פירותיו כראוי והני כותאי עשורי מעשרי כדחזי דבמאי דכתיב באורייתא מזהר זהירי דאמר מר כל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקין בה יותר מישראל

תנו רבנן איזהו עם הארץ כל שאינו קורא קריאת שמע ערבית ושחרית דברי רבי אליעזר רבי יהושע אומר כל שאינו מניח תפילין בן עזאי אומר כל שאין לו ציצית בבגדו רבי נתן אומר כל שאין מזוזה על פתחו רבי נתן בר יוסף אומר כל שיש לו בנים ואינו מגדלם לתלמוד תורה אחרים אומרים אפילו קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ אמר רב הונא הלכה כאחרים

רמי בר חמא לא אזמין עליה דרב מנשיא בר תחליפא דתני סיפרא וספרי והלכתא כי נח נפשיה דרמי בר חמא אמר רבא לא נח נפשיה דרמי בר חמא אלא דלא אזמין ארב מנשיא בר תחליפא והתניא אחרים אומרים אפילו קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ שאני רב מנשיא בר תחליפא דמשמע להו לרבנן ורמי בר חמא הוא דלא דק אבתריה לישנא אחרינא דשמע שמעתתא מפומייהו דרבנן וגריס להו כצורבא מרבנן דמי:

אכל טבל ומעשר וכו׳: טבל פשיטא לא צריכא בטבל טבול מדרבנן היכי דמי בעציץ שאינו נקוב:

מעשר ראשון כו׳: פשיטא לא צריכא כגון שהקדימו בכרי מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי קא משמע לן כדשני ליה:

מעשר שני וכו׳: פשיטא לא צריכא שנפדו ולא נפדו כהלכתן מעשר שני כגון שפדאו על גבי אסימון ורחמנא אמר וצרת הכסף בידך כסף שיש (לו) עליו צורה הקדש שחללו על גבי קרקע ולא פדאו בכסף ורחמנא אמר ונתן הכסף וקם לו:

והשמש שאכל פחות מכזית: פשיטא איידי דתנא רישא כזית תנא סיפא פחות מכזית:

והנכרי אין מזמנין עליו: פשיטא הכא במאי עסקינן בגר שמל ולא טבל דאמר רבי זירא אמר רבי יוחנן לעולם אינו גר עד שימול ויטבול וכמה דלא טבל גוי הוא:

נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן: אמר רבי יוסי קטן המוטל בעריסה מזמנין עליו

והא תנן נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם

הוא דאמר כרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן לוי אף על פי שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו אבל עושין אותו סניף לעשרה

ואמר רבי יהושע בן לוי תשעה ועבד מצטרפין מיתיבי מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה שחרר אין לא שחרר לא תרי איצטריכו שחרר חד ונפיק בחד

והיכי עביד הכי והאמר רב יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעלם בהם תעבדו לדבר מצוה שאני מצוה הבאה בעברה היא מצוה דרבים שאני

ואמר רבי יהושע בן לוי לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים שאפילו מאה באים אחריו קבל עליו שכר כולם שכר כולם סלקא דעתך אלא אימא נותנין לו שכר כנגד כולם

אמר רב הונא תשעה וארון מצטרפין אמר ליה רב נחמן וארון גברא הוא אלא אמר רב הונא תשעה נראין כעשרה מצטרפין אמרי לה כי מכנפי ואמרי לה כי מבדרי

אמר רב אמי שנים ושבת מצטרפין אמר ליה רב נחמן ושבת גברא הוא אלא אמר רבי אמי שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה מצטרפין מחוי רב חסדא כגון אנא ורב ששת מחוי רב ששת כגון אנא ורב חסדא

אמר רבי יוחנן קטן פורח מזמנין עליו תניא נמי הכי קטן שהביא שתי שערות מזמנין עליו ושלא הביא שתי שערות אין מזמנין עליו ואין מדקדקין בקטן הא גופא קשיא אמרת הביא שתי שערות אין לא הביא לא והדר תני אין מדקדקין בקטן לאתויי מאי לאו

להעמיק בדף

1

זימון- מתי כמה ולמה?

דף משלהן, פרק 3. שירה וחמוטל בולוג השבועי לפרק שביעי של מסכת ברכות- מתי מתחייבים בזימון? האם שניים שאכלו יחד יכולים לברך? ומה עם זימון נשים? This post is also available in English

ברכות מז

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

ברכות מז

ולא בידים מזוהמות

רבין ואביי הוו קא אזלי באורחא קדמיה חמריה דרבין לדאביי ולא אמר ליה ניזיל מר אמר מדסליק האי מרבנן ממערבא גס ליה דעתיה כי מטא לפתחא דבי כנישתא אמר ליה ניעל מר אמר ליה ועד השתא לאו מר אנא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אין מכבדין אלא בפתח שיש בה מזוזה

דאית בה מזוזה אין דלית בה מזוזה לא אלא מעתה בית הכנסת ובית המדרש דלית בהו מזוזה הכי נמי דאין מכבדין אלא אימא בפתח הראוי למזוזה

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אין המסבין רשאין לאכול כלום עד שיטעום הבוצע יתיב רב ספרא וקאמר לטעום איתמר

למאי נפקא מינה שחייב אדם לומר בלשון רבו

תנו רבנן שנים ממתינין זה לזה בקערה שלשה אין ממתינין הבוצע הוא פושט ידו תחלה ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול הימנו הרשות בידו

רבה בר בר חנה הוה עסיק ליה לבריה בי רב שמואל בר רב קטינא קדים ויתיב וקמתני ליה לבריה אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי העונים רב חסדא אמר מפי רוב העונים

אמר לו רמי בר חמא מאי שנא רובא דאכתי לא כליא ברכה מיעוטא נמי לא כליא ברכה

אמר ליה שאני אומר כל העונה אמן יותר מדאי אינו אלא טועה:

תנו רבנן אין עונין לא אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן יתומה ולא יזרוק ברכה מפיו

בן עזאי אומר כל העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים חטופה יתחטפו ימיו קטופה יתקטפו ימיו וכל המאריך באמן מאריכין לו ימיו ושנותיו

רב ושמואל הוו יתבי בסעודתא אתא רב שימי בר חייא הוה קמסרהב ואכיל אמר ליה רב מה דעתך לאיצטרופי בהדן אנן אכילנא לן אמר ליה שמואל אלו מייתו לי ארדיליא וגוזליא לאבא מי לא אכלינן

תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא על רב אחא אמרי אתא גברא רבא דמברך לן אמר להו מי סבריתו דגדול מברך עיקר שבסעודה מברך והלכתא גדול מברך אף על גב דאתא לבסוף:

אכל דמאי וכו׳: הא לא חזי ליה כיון דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני וחזי ליה דתנן מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי ואמר רב הונא תנא בית שמאי אומרים אין מאכילין את העניים ואת האכסניא דמאי:

מעשר ראשון שנטלה תרומתו: פשיטא לא צריכא אלא שהקדימו בשבלים והפריש ממנו תרומת מעשר ולא הפריש ממנו תרומה גדולה וכדרבי אבהו דאמר רבי אבהו אמר ריש לקיש מעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה שנאמר והרמתם ממנו תרומת ה׳ מעשר מן המעשר מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר

אמר ליה רב פפא לאביי אי הכי אפילו הקדימו בכרי נמי אמר ליה עליך אמר קרא

מכל מעשרתיכם תרימו ומה ראית האי אידגן והאי לא אידגן:

מעשר שני והקדש שנפדו: פשיטא הכא במאי עסקינן כגון שנתן את הקרן ולא נתן את החומש והא קא משמע לן דאין חומש מעכב:

השמש שאכל כזית: פשיטא מהו דתימא שמש לא קבע קא משמע לן:

והכותי מזמנין עליו: אמאי לא יהא אלא עם הארץ ותניא אין מזמנין על עם הארץ

אביי אמר בכותי חבר רבא אמר אפילו תימא בכותי עם הארץ והכא בעם הארץ דרבנן דפליגי עליה דרבי מאיר עסקינן דתניא איזהו עם הארץ כל שאינו אוכל חוליו בטהרה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל שאינו מעשר פירותיו כראוי והני כותאי עשורי מעשרי כדחזי דבמאי דכתיב באורייתא מזהר זהירי דאמר מר כל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקין בה יותר מישראל

תנו רבנן איזהו עם הארץ כל שאינו קורא קריאת שמע ערבית ושחרית דברי רבי אליעזר רבי יהושע אומר כל שאינו מניח תפילין בן עזאי אומר כל שאין לו ציצית בבגדו רבי נתן אומר כל שאין מזוזה על פתחו רבי נתן בר יוסף אומר כל שיש לו בנים ואינו מגדלם לתלמוד תורה אחרים אומרים אפילו קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ אמר רב הונא הלכה כאחרים

רמי בר חמא לא אזמין עליה דרב מנשיא בר תחליפא דתני סיפרא וספרי והלכתא כי נח נפשיה דרמי בר חמא אמר רבא לא נח נפשיה דרמי בר חמא אלא דלא אזמין ארב מנשיא בר תחליפא והתניא אחרים אומרים אפילו קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ שאני רב מנשיא בר תחליפא דמשמע להו לרבנן ורמי בר חמא הוא דלא דק אבתריה לישנא אחרינא דשמע שמעתתא מפומייהו דרבנן וגריס להו כצורבא מרבנן דמי:

אכל טבל ומעשר וכו׳: טבל פשיטא לא צריכא בטבל טבול מדרבנן היכי דמי בעציץ שאינו נקוב:

מעשר ראשון כו׳: פשיטא לא צריכא כגון שהקדימו בכרי מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי קא משמע לן כדשני ליה:

מעשר שני וכו׳: פשיטא לא צריכא שנפדו ולא נפדו כהלכתן מעשר שני כגון שפדאו על גבי אסימון ורחמנא אמר וצרת הכסף בידך כסף שיש (לו) עליו צורה הקדש שחללו על גבי קרקע ולא פדאו בכסף ורחמנא אמר ונתן הכסף וקם לו:

והשמש שאכל פחות מכזית: פשיטא איידי דתנא רישא כזית תנא סיפא פחות מכזית:

והנכרי אין מזמנין עליו: פשיטא הכא במאי עסקינן בגר שמל ולא טבל דאמר רבי זירא אמר רבי יוחנן לעולם אינו גר עד שימול ויטבול וכמה דלא טבל גוי הוא:

נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן: אמר רבי יוסי קטן המוטל בעריסה מזמנין עליו

והא תנן נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם

הוא דאמר כרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן לוי אף על פי שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו אבל עושין אותו סניף לעשרה

ואמר רבי יהושע בן לוי תשעה ועבד מצטרפין מיתיבי מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה שחרר אין לא שחרר לא תרי איצטריכו שחרר חד ונפיק בחד

והיכי עביד הכי והאמר רב יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעלם בהם תעבדו לדבר מצוה שאני מצוה הבאה בעברה היא מצוה דרבים שאני

ואמר רבי יהושע בן לוי לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים שאפילו מאה באים אחריו קבל עליו שכר כולם שכר כולם סלקא דעתך אלא אימא נותנין לו שכר כנגד כולם

אמר רב הונא תשעה וארון מצטרפין אמר ליה רב נחמן וארון גברא הוא אלא אמר רב הונא תשעה נראין כעשרה מצטרפין אמרי לה כי מכנפי ואמרי לה כי מבדרי

אמר רב אמי שנים ושבת מצטרפין אמר ליה רב נחמן ושבת גברא הוא אלא אמר רבי אמי שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה מצטרפין מחוי רב חסדא כגון אנא ורב ששת מחוי רב ששת כגון אנא ורב חסדא

אמר רבי יוחנן קטן פורח מזמנין עליו תניא נמי הכי קטן שהביא שתי שערות מזמנין עליו ושלא הביא שתי שערות אין מזמנין עליו ואין מדקדקין בקטן הא גופא קשיא אמרת הביא שתי שערות אין לא הביא לא והדר תני אין מדקדקין בקטן לאתויי מאי לאו

Scroll To Top